אבני נזר/אבן העזר/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר יא

סימן יא

ב"ה יום ה' [חסר] תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב

שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי מגזע היוחסין כש"ת מו"ה נתן שלמה בצלאל אבדק"ק לויביטש.

בדבר המומרת אם לזכות לה גט ע"י אחר כמנהג אוסטרייך או לא נצריך כמנהג רייניס, ואת"ל כבני רייניס אם להצטרך מאה רבנים:

תשובה

א

א) הנה בפסקי מהרא"י סי' רנ"ו ז"ל אבל בריינוס לא קפדי ונושאין אשה אחרת בלי גירושין, דס"ל אהכי לא תיקן הגאין מבואר דלא פליגי אזיכוי לומר דלאו תקנתא הוא רק שאין מצריכין כנ"ל הטעם, וכן משמע בתה"ד סי' רל"ז שמביא ראי' ממנהג אוסטרייך ולא מותיב ממנהג ריינוס ש"מ בזיכוי לא פליגי, ואם איתא דלריינוס בעי מאה רבנים טורח זה למה, הא אפשר בזיכוי, ועוד דלא שייך כלל היתר מאה רבנים במקום דאיכא תקנתא בזיכוי, דלמה יתירו איסור בחנם, אלא ודאי ס"ל שאין זה בכלל החרם כלל, וכן כתב מהרי"ק שורש מ"א וז"ל במקום דאיכא מנהג נהרא נהרא וכו' אבל אנו וכו' ועוד דפשיטא דלא מקרי נושא שתי נשים אלא כשראשונה מותרת לו אבל וכו' פשיטא דאין זה אשתו לענין זה, ממילא פשיטא דא"צ שום התרה:

ב

ב) ולענין אם אנחנו שאין אנו מאוסטרייך ולא מריינוס אם מנהג במדינתינו לזכות, וכת"ר הביא דברי מהרש"ל ודברי הט"ז דמבואר מדבריהם שמנהג לזכות, אך הב"ח סי' ע"ח ז"ל אם ב' עדים מעידים ששבאי לקחה לו לאשה והבינו מדברי האשה שאינה חפיצה שיפדוה ודאי נבעלת ברצון ואינו חייב לפדותה ומותר לו לישא אחרת וא"צ לזכות לה גט ע"י אחר וכו' הנה שבמדינתינו א"צ לזכות, כי אין פה מנהג כאוסטרייך, וכבר נתבאר דבמקום שלא נהגו כאוסטרייך א"צ מאה רבנים:

ג

ג) והנראה לי בטעם מנהג אוסטרייך שחששו לדעת ר"ת שהביאו תוס' כתובות (ג:) בבת ישראל שהמירה ובא עלי' גוי מותר אותו גוי לקיימה לכשיתגייר דלא שייך אחד לבעל ואחד לבועל, כביאת בהמה, ולפי זה כיון שמסתמא זינתה עם עכו"ם ולא עם ישראל ח"ו ולא נאסרת לבעל אם תחזור בתשובה עדיין חשובה אשתו כיון שיש לה עוד היתר, אך התוס' השיגו על פיר"ת מכמה משניות וסוגיות:

ד

ד) והנ"ל בזה שגם ר"ת מודה שנאסרת לבעל, אך לבועל הנכרי מותרת לכשיתגייר, הגם דמטעם דביאתו כביאת בהמה אין לחלק לכאורה בין לבעל בין לבועל, כמו שאבאר והנה תחילת דברי ר"ת דאין חייבין מיתה על ביאת נכרי הם דברי רמב"ן במלחמות ס"פ בן סורר וז"ל הנבעלת לכותי אין שם מיתה ולא כרת אעפ"י שהיא אשת איש משום דאשת רעהו כתיב וכו' ובחי' הר"ן שם דפטורא מדרשא דאשת רעהו ולא אשת אחרים עיי"ש, האומנם כי י"ל דלא אמעוט רק אשת גוי, דזה סברא דגוי אין לו אישות כל כך, אבל אשת ישראל נבעלת לגוי מה סברא זו, ע"ז אמר ר"ת שגם בזה יש סברא דביאתו כביאת בהמה ושפיר מימעט מאשת רעהו, וכיון שזכינו שאין בה מיתה וכרת כדברי רמב"ן הנ"ל קשה האיך תיאסר לבעלה בביאת גוי, הלוא בפ"ב דסוטה (י"ח) שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה משום דאין בה כרת ואין הולד ממזר וה"ה בגוי דאין בו כרת ואין הולד ממזר ממנו:

ה

ה) ויותר קשה לדעת האבני מילואים סי' ט"ז סק"א ישראלית נבעלת לגוי אסורה מה"ת ודווקא גוי' לישראל בצנעה אין בו לאו מה"ת, אבל ישראלית לגוי בלאו א"כ אין איסור אשת איש לגוי שג"כ אינו בכרת כנ"ל חל על איסור גוי, דקל על חמור אינו בכולל ואשת איש קל דיש לו היתר, אבל גוי לא חשוב יש לו היתר בגירות, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואין לומר דזה חשוב מוסיף, דמתוך שנאסרה משום אשת איש לגבי ישראל נאסרת נמי לגוי, דליתא דלדידה כולל היא דמתוך שנאסרה משום אשת איש בישראלים נאסרת נמי משום א"א בעכו"ם וכמ"ש הרמ"ע בתשו' דבעריות מה דהוי מוסיף לזכר הוי כולל בנקיבה [ומה דהוי כולל לזכר הוה מוסיף בנקיבה], וכיון שלא חל איסור א"א לְהִבָּעֵל לגוי איך תאסור בביאתו:

ו

ו) וצ"ל לדברי מהרי"ק גבי אסתר אף דמצוה רבה עבדה מ"מ היחה נאסרת למרדכי אם הי' בא עלי' אחשורוש משום דכתיב ומעלה בו מעל, דמ"מ עשתה מעל בבעלה, וה"ה הכא בביאת נכרי אף דאין בה כרת מ"מ נאסרת משום דעשתה מעל בבעלה, ודווקא שומרת יבם שזינתה מותרת משום דאין בה איסור כרת לשום אדם:

ז

ז) אך לכאורה קשה על מהרי"ק הנ"ל במה שהוכיחו הפוסקים מהא דסנהדרין (מ"א.) גבי שזינתה וחזרה וזינתה דאמרו לאוסרה על בעלה שני באנו, דאף לבועל שני נאסרת, ואם איתא דאיסורא במעילה בבעל תליא, הא בביאה שני' לא עשתה מעל בבעלה כלל, כיון שכבר נאסרה אליו ומה תועלת יש להם עוד זה בזה, ומה נ"מ לבעל אם תזנה אח"כ אי לא, וצ"ל משום דכתיב איש איש ופירש"י שמועלת בשתים בבעלה ובאיש מלחמה שלמעלה, בזנות הראשון נאסרת אף בסברה שמותר, שנאסרת משום מעילה דבעל כמו באסתר כנ"ל, ובזנות שני משום מעילה בהשי"ת:

ח

ח) וממוצא הדבר נשמע שאם כבר נאסרה לבעל ובביאה שני' לית בה כרת וממזרות כגון שזינתה עם גוי, אינה נאסרת בביאה זו השני' לבעל, ונ"מ בזה [אף שכבר נאסרת לבעלה] שאינו נאסרת לבועל, מעתה דברי ר"ת נכונים באשה שהמירה, דשוב חוששין שמא זינתה, דמומר לע"ז הוי מומר לכל התורה כולה, וכתב בח"מ סי' ז' סק"כ דגרוע הקינוי וסתירה, והנה בתוס' סוטה (כ"ח) ד"ה מה גבי קינוי וסתירה דאפי' טהורה באמת נענש עלי' בב"ד של מעלה כעל חייבי עשה לא כנתכוין לאיסור ועלה בידו היתר עי"ש, ובספרי באיסור סוטה משום שיצא עליו שם רע, וכ"ש בהמירה דנחשדה בזנות יותר מע"י קינוי וסתירה, דאפי' אם באמת טהורה היא נאסרת, וכיון שנאסרת עליו בלי היתר שוב לית בה מעילה דבעל, ובזינתה עם גוי דלית בי' כרת וממזרות אינה נאסרת בביאה זו לבעל ואינו לוקה עלי' [ואסורה רק בעשה כמו ע"י קינוי וסתירה] וה"ה דאינה נאסרת בביאה זו להנכרי הבועל, אבל בביאה שעדיין מותרת קודם הביאה לבעלה, גם ר"ת מודה דנאסרת לבעלה ולבועל, ואין למומרת זו עוד שום תקנה לבעלה ממנ"פ, ולא מקרי נושא שתי נשים כדברי מהרי"ק הנ"ל:

ט

ט) ויש להוסיף נופך על דברי מהרי"ק הנ"ל, דהנה בספר הישר לר"ת סי' תקצ"ז דאשה פסולה לבעלה אינו מטמא לה כדאיתא בהאשה רבה וגם אינו יורשה ואינו מפר נדרי', וא"כ היא כארוסה גמורה דלית בה משום שתי נשים כמו שפסק רמ"א סי' א', והטעם פשוט שר"ג גזר שלא ישא שתי נשים לא כשאחת ארוסה, הגם שהחכ"צ מותיב דברי רמ"א אהדדי משומרת יבם שאסור לישא אחרת עלי', לק"מ לפענ"ד, שהרי ביבמות (ל"ח) זיקת נשואה עושה ספק נשואה והוי ספק חדר"ג, ולש"ך דחרם דאורייתא הוי ספיקא דאורייתא, אבל ארוסה אינה בגזירת לא ישא:

י

י) אך גם לתוס' יבמות (צ') אלמנה לכה"ג זוכה בהפרת נדרי', יש לומר דמודים בסוטה שנתקלקל הנשואין כמ"ש רש"י סוטה (ו') ד"ה רבא אמר ז"ל שנתקלקלו עכשיו הנשואין עיי"ש, ובזה אתי שפיר טובא בא"א שהלך בעלה למדה"י ונשאת בטעות דאין בעלה זכאי בהפרת נדרי', אף דבדף (צ"ד:) קאמר אשתו דבמזיד אסורה מדאורייתא בשוגג גזרו רבנן א"א דלא אסורה במזיד מדאורייתא בשוגג לא גזרו רבנן, ואם איתא דסוטה דאורייתא מיפר נררי' למה יגזרו בשוגג, אך למ"ש דבסוטה כ"ע מודו אתי שפיר:

יא

יא) עוד י"ל שהרי טעם רגמ"ה הוא משום קטטה, וזו שכבר נאסרת אליו אסורא דלעלם ולא יבא לקטטה, ובשבת (י"ב.) לענין גזירת לא יקרא לאור הנר שמא יטה דאפי' גבוה עשרה קומות אסור משום לא פליג, בנר אחר דלא שייך בה הטי' מותר או אדם חשוב מותר דמשונים זה מזה, כ"ש שלא גזרו אשה סוטה ומומרת אטו כשירה:

יב

יב) ואף דלכאורה קשה על זה מביצה שנולדה ביו"ט דאסור משום גזירת משקין שזבו או פירות הנושרין, ואף דבביצה ליכא גזירה, ישבתי זה בחי' לשבת ואכ"מ להאריך, ע"כ אם ירצה להתירה בלי זיכוי גט יכול לעשות ואפי' בלא היתר מאה רבנים:

יג

יג) אך אם ירצה להחמיר להצריך זיכוי כמהרש"ל וט"ז הרשות בידו, ואין לחוש שמא יתירוה בגט זה כשתחזור בתשובה, ויש בו פקפוקים, דמשמע מתה"ד סי' רל"ז דהיתר זיכוי אף את"ל שלא יתירוה בגט זה עי"ש, וכ"ש לדידן שמעשים בכל יום בנשתטית שמשלשין גט ועושין שליח הולכה שכשתשתפה יתנו לה, ואעפ"כ אם נשתפית נותנין גט אחר ויהי' נזהר ג"כ שלא יכריזו חרם אחר נתינה כנהוג רק יכריזו שאם תשתפה יהי' מסור לחכמי הדור אם יתירו בגט זה והגט לא יקרעו ויהי' טעון גניזה, ויכתב בצידו כנ"ל, קיצור הדברים מאה רבנים א"צ ובענין הזיכוי דעביד כמר בלא זיכוי שפיר עביד והרוצה להתיר בזיכוי דוקא שפיר דמי:

ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף