אבני נזר/אבן העזר/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר טז

סימן טז

ב"ה יום א' ויצא תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב

שוכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול החריף הבקי כש"ת מו"ה מרדכי מרקיל שלמה נ"י אבד"ק סארנאק.

על דבר האשה פנוי' שנתעברה בכפר ברחיים ושם אין קרובים ופסולי קהל, וגם בעיר אשר באים משם אל הרחיים רובם אין בהם מישראלית פסול לקהל, כי גוי הבא על בת ישראל הולד ישראל, והדבר פשוט שהוא מותר לקהל, דעדיף מתרי רובי, אך עתה שהזקין ולא ידענו אם נבדקה אמו ואמרה מפלוני ישראל נתעברתי שיצא הקול שממנו היא מעוברת] ויש לו בת ורצונה להנשא לכהן:

תשובה

א

א) לדעתי הדבר ברור שאם באנו לפסוק נכרי הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה, צריכין לומר דהיינו אם ילדה בת היא פגומה, אבל אם ילדה בן בת הבן כשירה לכהונה, והפוסקים שאין חילוק בין בת לבת הבן מוכרחין לפסוק שהולד כשר גם לכהונה, וכמ"ש הרשב"א דמוכח מדרב יבמות (מ"ה.) דלא רצה לתת בתו למי שאביו גוי ואמו ישראלית ושאלו לו למה כי הוא עצמו המכשיר, ולמה לא השיב שאינו רוצה להתערב בפסולי כהונה, אלא ודאי הפוסלים אינם פוסלים רק הבת אבל לא בת הבן:

ב

ב) אך הרמב"ן מסיפק שמא לא קי"ל כרב, וכן מוכיחים מדאמר שם זיל איטמר, זיל גלי, ואם יסתיר הדבר אפשר שתנשא בתו לכהן, והרמב"ן מסופק דאפשר לא קי"ל כוותיי', מ"מ בש"ע סי' ז' שכתב רק בבת שלא תנשא לכהונה ולא הביא כלל דין בת הבן משמע דלא קי"ל כרמב"ן והרמב"ן יחיד הוא בזה, וכן כתב בס' עצי ארזים שהאחרונים לא הביאו דעת הרמב"ן:

ג

ג) מ"מ צריך להבין הטעם כיון דיליף שם מקו"ח מאלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום לכהונה זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום, ניליף נמי לענין בת הבן, והנראה בזה דכיון שהבן הזה שנולד מגוי הבא על בת ישראל, ישראל גמור הוא כשאר ישראל ואין פסול כהונה עושה רושם בו כלל דבלאו פסול כהונה נמי אינו כהן אי אפשר שיפסל זרעו יען שבעצמו אין בו פסול, ולא דמי לחלל שמזרע אהרן הוא ואף אם עבד בלא הודע [ולדעת רמב"ם פ"ו מהלכות בית המקדש הלכה יוד אפי' בהודע] לא חילל ועבודתו כשירה, הנה שאף עכשיו כהן הוא וחללתו פוסלתו ע"כ הפסול נמשך בזרעו, משא"כ זה שבו אין שום פסול:

ד

ד) ויש מקום עיון לר' יהודה קידושין (ע"ז.) דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר אף דבעצמו אין בו שום פסול, דבלא"ה אינו כהן ומותר לבוא בישראל כשאר ישראל, ואין לומר משום דגר מותר בממזרת היינו פסולו, דליתא דהא ר' יהודה ס"ל קידושין (ע"ב:) דגר אסור בממזרת דקהל גרים אקרי קהל, ואפשר דגר שפסול לכמה דברים לדון את ישראל ולשומו על ישראל בשום מינוי זהו פסולו ושפיר זרעו הולך אחריו, משא"כ בזה שמקרב אחיך קרינא בי' הואיל ואמו מישראל כדאיתא בפרק החולץ אין מקום שיפסול זרעו:

ה

ה) ועוד דכיון דקי"ל בת גר זכר כשירה אף שפסול לדון כו' שוב גם בגוי הבא על בת ישראל והוליד בן בתו כשירה לכהונה, דמה שיש בהבן חומרא הנ"ל לענין דייני חליצה וכדומה לד"נ אינו כדאי שיפסול בשביל זה את זרעו דזה דבר בפ"ע משום מה שאביו אינו ישראל ולא משום שבא מביאת איסור, ומה שבא מביאת איסור אינו עושה בו רושם כלל:

ו

ו) ויש לעיין גוי הבא על בת כהן והולד, בן, אם בת הבן כשר לכהונה, וספק שלי הוא מדאיתא בבכורות (מ"ז.) לוי' שנתעברה מנכרי בנה פטור מחמש סלעים משום דמתיחס אחרי' לוי הוא, ולמ"ד מזהמין הולד לוי פסול מיקרי, ומשמע דלמ"ד אין מזהמין לוי כשר הוא, ובעי שם כהנת שנתעברה מנכרי מהו, ופשיט לי' כיון דנבעלה לגוי נעשית זרה עי"ש, ומבואר דנגרר אחר אמו אך שאמו אינה כהנת מאחר שנבעלה לגוי מ"מ לא גרעא משאר חללה וא"כ בנה כהן כחלל ואפשר שיפסול זרעו:

ז

ז) אך נראה דגם הא ליתא, דמה שנפסלת היא ובנה אינה חללית, דאין חלל אלא מאיסורי כהונה ואנן לא מצינו פסול זרע אלא בחלל דיליף בקידושין (ע"ז.) מדכתיב ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו, ומה שנפסל הבן מקו"ח דאלמנה לכה"ג אינו עושה בו רושם. דבלא"ה מיפסל מכהונה משום שאמו נבעלה לגוי:

ח

ח) אך מה שיש להסתפק משום שיש בזה מחלוקת אם הולד הנולד מגוי ומישראלית, אם צריך גירות, ואם צריך גירות ולא נתגייר הרי בתו נולדה מגוי וישראלית ופסול לכהונה ומקור הדברים אם צריך גירות בקידושין (ס"ח:) בהא דאמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך לימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומשני נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי פסול מיקרי, ופירש"י לימא קסבר מדקרוי בנך דאתא לאשמעינן דלא שדינן לי' בתר גוי דנימא גוי הוא ואם נתגייר יהא מותר לבוא בקהל, מזה שמעינן דלמ"ד כשר היינו דשדינן לי' בתר גוי, אך תשובתו בצדו דהא משני נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי, ופירש"י דאף דשדינן לי' בתר ישראל מ"מ לא הוי ממזר משום דגמרינן מאשת אב שתופסין קידושין באחרת, הנה דאף דהולד כשר מ"מ בתר דידה שדינן:

ט

ט) ואף דלשון הש"ס פסול מקרי, וא"כ לכאורה יש לדקדק דלמ"ד כשר לא שדינן בתר דידה, ליתא דהא פירש"י פסול כשאר נולדים בעבירה מחייבי לאוין, והא קי"ל ביבמות (ע"ז.) בת גר עמוני כשירה לכהונה, והנה בסוגיא דיבמות (מ"ה:) בטעם הולד כשר משום דנכרי ועבד לא תפסי בה קידושין כלל, משמע דא"צ גירות, שאם הי' צריך גירות ותחילה גוי הוא וע"כ הולד כשר לא הי' צריך לטעם דלא תפסי קידושין לאחריני, וכן משמע ממחלוקת הפוסקים אם הולד כשר לכהונה, ואי צריך גירות, הא גיורת פסולה לכהונה:

י

י) אך בתוס' יבמות (ט"ז:) בד"ה אמוראי בתוך הדיבור וז"ל דהתם מוכח דלא באו עליהם נכרי ועבד דאי באו עליהם אמאי כתמיהם טהורים, וליכא למימר משום דסברה דהולד כשר דבתר נכרי ועבד שדינן לי' עכ"ל, והיינו שדינם כנכרי ועבד ואין מטמאין בנדה , והוא כס"ד דש"ס ס"פ האומר דאי בתר דידה שדינן לי' הולד ממזר, ואי כשר בתר דידי' שדינן לי' והוה לי' נכרי ועבד, ושם בגמ' א"ר יהודה גוי ועבד שקידש בת ישראל חוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא, ופירשו התוס' משום בנות שבאו עליהם נכרים, והקשו ע"ז דר' יהודה אית לי' בהחולץ נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ותירצו הכא משמי' דר' אסי קאמר, הנה פשיטא להו דלמ"ד הולד כשר אין חוששין לקידושיהן דנכרים הם, וזה תימה דנהי דאפשר לומר כן כס"ד ס"פ האומר, מ"מ למה פשיטא להו, הא סוגיא דמאן דמכשיר משום דלא תפסי קידושין לאחריני, ע"כ ס"ל דבתר דידה שדינן לי' ומ"מ כשר משום דלא דמי לאשת אב:

יא

יא) והנראה לי בכוונת דבריהם שהם פירשו תירוץ הש"ס פסול מקרי פסול לכהונה מקו"ח דאלמנה לכה"ג, ואף אם נולד בן פסול הוא שתהי' בתו פסולה לכהונה וכשיטת הרמב"ן, וע"כ מדאמר רב יהודה בהחולץ (מ"ה.) להאי בן הגוי וישראלית זיל איטמר פירש"י במקום שלא יכירוך ושא את בת ישראל מוכח דס"ל בתו כשירה לכהונה דאל"כ איך לא חשש שמא יתערב זרעו בכהונה [וכן הוכיחו רמב"ן ורשב"א דר' יהודה הכי ס"ל] ומשום דס"ל בתר דידי' שדינן לי' וצריך גירות ובת גר זכר קי"ל כשר לכהונה כנ"ל לפרש דבריהם:

יב

יב) והנה לפי זה בנ"ד שלא נתגייר ממנ"פ בתו פסולה לכהונה, דאי א"צ גירות הא בתו פסולה לכהונה, ואי צריך גירות והא לא נתגייר הו"ל גוי שבא על בת ישראל שבתו פסולה לכהונה, מ"מ הסכמת אחרונים, העצי ארזים ובתשו' חמדת שלמה דלא בעי גירות, ובאמת פשט הגמ' יבמות מורה כן, וגם הסכמת אחרונים דלא כרמב"ן, וכן פשט הש"ע סי ז' דכתב רק שהבת פסולה לכהונה, והרי מרן בעל ש"ע ראה מחלוקת ראשונים בבת הבן, ומדלא כתב איסור רק בבת מכלל דבן אין פסול לפסול בתו, ובסי' ד' דכתב בש"ע ולדה פסול לכהונה הי' מקום לפרש ג"כ לענין בתו, בא הלבוש ופירש בת דווקא, גם יש לצרף דעת הטור כמ"ש רו"מ דמסתמא לא חיישינן לגוי וגם כיון דלרמב"ן עצמו הוא רק ספק וא"כ איכא כמה ספיקות אף את"ל לחוש לדעת רמב"ן ע"כ אין להחמיר.

נאום הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף