אבודרהם/סדר תפילת ראש השנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מוסףעריכה
ואחר שיגמור התקיעות מיושב אומר ש"צ אשרי העם יודעי תרועה וגו' בשמך יגילון כל היום וגו' כי תפארת עוזמו אתה וגו'. ואומ' אשרי יושבי ביתיך. ומחזיר הספרים למקומן ואומ' קדיש עד לעילא.
ומתפללין תפלת מוסף אומ' שלש ראשונות עם התוספת שמוסיפין בהם ואומ' אתה בחרתנו מפני חטאינו עד על ידי משה עבדך כמו שפירשנו הכל למעלה. ואומ' עלינו לשבח כלומ' חובה היא עלינו לשבח לאדון הכל על שם אדון כל הארץ. לתת גדולה על שם גדלו לה'. ליוצר בראשית לשון חכמים הוא על שם בראשית ברא אלקים. שלא עשנו כגויי הארצות לקח לשון זה לפי שלא מצאנו עשייה של הב"ה בשום אומה כי אם בישראל שנא' ישמח ישראל בעושיו וכתי' הוא עשך ויכוננך וכתי' כה אמ' ה' עשך וכתי' כי בועליך עושיך. ולא שמנו כמשפחות האדמה על שם ונברכו בך כל משפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם שנאמ' לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא ועוד כי חלקנו לשמור דברך שנא' חלקי ה' אמרתי לשמור דברך ולא כן חלקם. וגורלנו ככל המונם שנא' אתה תומיך גורלי ולא גורל האומות. שהם משתחוי' להבל וריק על שם הבל וריק יעזורו. ומתפללים אל אל לא יושיע פסוק הוא בישעיה. אבל אנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הב"ה על שם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו ועל שם אנת הוא מלכא מלך מלכייא. והמון העם קורין ואנו משתחוים ואינו נכון כדי שלא יהא כחוזר למעלה שאמר ומתפללים אל אל לא יושיע חלילה וחס. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ פסוק הוא. ומושב יקרו בשמים ממעל על שם ה' בשמים הכין כסאו. ושכינת עוזו בגבהי מרומים שיש לו כסא למעלה ולקח לשון עוז עם מרומים על שם רומה ה' בעוזך ולקח לשון גבהי על שם ויגבה ה' צבאות במשפט. הוא אלקינו ואין עוד אחר על שם כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. ולקח לשון ואין עוד אחר על שם אין עוד מלבדו ועל שם אנו ה' ואין עוד אלהים מבלעדי. אמת מלכנו על שם וה' אלקים אמת. ואפס זולתו על שם ואין עוד אפס אלהים.
אוחילה לאל על שם על כן אוחיל לו. אחלה פניו על שם חליתי פניך בכל לב. אשאלה ממנו מענה לשון על שם ומה' מענה לשון. ולקח לשון אשאלה ממנו על שם אחת שאלתי מאת ה'. אשר בקהל עם על שם בשרתי צדק בקהל רב. אשיר עוזו על שם ואני אשיר עוזך. אביעה רננות על שם תבענה שפתי תהלה. ואמר רננות על שם ושפתי רננות יהלל. פי' בעד מפעליו על שם כל פעל ה' למענהו. ונראה מתוך אוחילה שאין ליחיד לאומרו לפי שהוא רשות לשליח צבור שהרי אומר בו אשר בקהל עם אשיר עוזו.
על כן נקוה לך ה' אלוקינו על שם קוה קיותי ה' והוא חוזר למה שאמר למעלה שלא שם חלקנו כהם וכו' כלומר לפי שהשם קרבנו לעבודתו ובחר בנו יותר מכל האומות על כן אנו מקוים לישועתו. לראות מהרה בתפארת עוזך על שם כי תפארת עוזמו אתה כלו' שנזכה לראות פני השכינה ולראות בתפארת בית המקדש שכתוב בו ובית תפארתי אפאר. להעביר גלולים מן הארץ על שם והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמו' העצבי' מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והאלילים כרות יכרתון על שם והאלילים כליל יחלוף וכתי' בתריה ונשגב ה' לבדו ביום ההוא זהו שאמ' כאן לתקן עולם במלכות שדי כלומ' כיון שתכרת הטומאה מן העולם תחזור השכינה בכל העולם ואז יהיה העולם מתוקן. והזכיר כאן שם שדי ולא שם אחר על שם דאמרינן בתנחומא כשאמר משה ואמרו לי מה שמו מה אומ' אליהם אמ' לו הב"ה משה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכשאני תולה חטאיו של אדם אני נקרא שדי וכשאני יושב במדת רחמים אני נקרא רחום. ולפי שבראש השנה תולה חטאת האדם עד יום הכפורים לראות אם ישוב אמר כאן שם שדי ובכאן הוא מדבר בענין הגאולה ואם לא היה תולה להם לראות אם ישובו לא היו נגאלין לעולם. וכל בני בשר יקראו בשמך על שם כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד וזהו לעתיד. להפנות אליך כל רשעי ארץ על שם ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבאות ולחלות את פני ה'. יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפני ה' אלקינו יכרעו ויפולו ולכבוד שמך יקר יתנו כבר אמרנו למעלה שהיקר והכבוד תלויין זה בזה שנא' מאשר יקרת בעיני נכבדת. ויקבלו כולם את עול מלכותך לשון חכמים הוא שאמרו גבי ק"ש וצריך לקבל עליו עול מלכות שמים כלומ' להאמין בו ולא באחר ולעשות כל מצותיו. ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד על שם ה' ימלוך לעולם ועד. כי המלכות שלך היא כלומ' אתה דומה בעיני רשעי הגוים כאלו מלכו' העולם אינה שלך אבל כשתשפוך עליהם זעמך אז ידעו שהמלכות שלך היא. וזהו על שם שכתוב יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו וידעו כי אתה ה' שמך לבדך עליון על כל הארץ. ולעולמי עד תמלוך בכבוד כפל דברו כדי להסמיך אותו לפסוק ה' ימלוך.
ועתה מזכיר עשרה מלכיות. שלשה מלכיות מן התורה ה' ימלוך לעולם ועד ותרועת מלך בו ויהי בישורון מלך. ושלשה מן הכתובים ה' מלך גאות לבש ויבא מלך הכבוד. ושלשה מן הנביאים כה אמ' ה' מלך ישראל והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ. ומסיים העשירי בתורה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד והוא נחשב כמו מלכות כי ענין הפסוק הוא קבלת עול מלכות שמים.
וכת' אבי העזרי שאם בא להוסיף במלכיות ובזכרונות ובשופרות הרשות בידו. וכן כת' הרא"ש. והטעם שמקדימין פסוקי הכתובים לנביאים מפני שדוד קדם לנביאים. וא"ת הא אמרי' בכל מקום תורה נביאים וכתובים. ויש לומר שזהו לענין קדושתן שחמורה קדושת הנביאים מהכתובי' לפי שהנביאים נאמרו ברוח נבואה והכתובים ברוח הקדש. אבל לענין הקדמתן הכתובים היו קודם והכי אמרינן בהדיא במסכת סופרים בכל מקום דברי נביאים קודמין לדברי קדושה חוץ מכאן שדברי קדושה קודמין לדברי נביאים. וא"ת למה אינו אומר בפסוקי הכתובים ועל ידי עבדיך הקדושים כמו שאומר בפסוקי הנביאים ועל ידי עבדיך הנביאים. וי"ל מפני שפסוקי הנביאים נאמרו בשליחות הנביאים לאמרם לישראל לפי' אמ' בהם ועל ידי עבדיך הנביאים אבל של כתובים לא נאמרו בשליחות אלא שנאמרו ברוח הקדש לפי' אמר בהם ובדברי קדשך כתוב לאמר. וא"ת למה אומ' במלכיות מיד אחר פסוקי הנביאים פסוק אחרון של תורה שאומ' ובתורתך ה' אלהינו כתו' לאמ' ובזכרונו' ובשופרו' אינו אומר אותו מיד אחר פסוקי הנביאים אלא אומ' בזכרונות אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב וכו' וסמוך לחתימה אומר פסוק אחרון של תורה וכן בשופרות אומר אלקינו ואלקי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו וכו' וסמוך לחתימה אומר פסוק אחרון של תורה. והטעם שאין עושין כן במלכיות מפני שבברכה של מלכיות אינו חותם בענין מלכיו' אלא בקדושת היום ולפיכך אומר פסוק אחרון של תורה בסוף המלכיות מיד לא להניחו עד סמוך לחתימה שאינה מענין המלכיות אבל בזכרונות ושופרות שחותם בענין זכרונות ושופרות מניחו עד סמוך לחתימה. ואמרינן בגמ' הני עשרה פסוקים כנגד מי כנגד עשרה הלולים שבמזמור הללויה הללו אל בקדשו, רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות, ר' יוחנן אמ' כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.
ואומר מלוך על כל העולם כלו בכבודך. והשיאנו ה' אלקינו וכבר פרשנום למעלה.
היום הרת עולם על שם ורחמה הרת עולם כי בתשרי נברא העולם והיה הריונו כי ההריון יאמר גם על עת הלידה כמו הורה גבר. ואמרינן בראש השנה כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כמאן כר' אליעזר דאמר בכ"ה באלול נברא העולם וביום ששי שהוא ראש השנה נברא אדם הראשון נמצא שהיום נגמר הריונו של עולם ולכך כל העולם נדון ביום זה. והיינו דאמרי' נמי בפסיקת' לעולם ה' דברך נצב בשמים ר' אליעזר אומר בכ"ה באלול נברא העולם ואתיא כמאן דתניא זה היום תחלת מעשיך, נמצאת אומ' ביום ראש השנה נברא אדם הראשון בשעה ראשונה עלה במחשבה, בב' נתיעץ עם מלאכי השרת, בשלישית כנס עפרו, ברביעית גבלו, בחמישית רקמו, בששית עשאו גולם, בשביעית זרק בו נשמה. בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית נצטווה, בעשירי' סרח, באחת עשרה נדון, בשתים עשרה יצא בדימוס, אמ' הב"ה לאדם הראשון זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת לפני בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני ביום זה ויוצאין בדימוס. ופירו' בדימוס חפשי מן העונות.
היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם על שם מלך במשפט יעמיד ארץ וכתי' למשפטיך עמדו היום. אם כבנים אם כעבדים כלומ' לא ידענו אם תדוננו על ענין שאנו בניך שנא' בנים אתם לה' אלקיכם או אם תדוננו על ענין שאנו עבדיך שנא' כי לי בני ישראל עבדים ואין דרך לרחם על העבד כבן. אם כבנים פי' אם זכינו שתדוננו כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם לא זכינו שתדוננו כבנים אלא כעבדים הנה יש הרבה אדונים מרחמים על עבדיהם ועיני העבדים תלויות אל אדוניהם על שם שכתוב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו' וכן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ותוציא לאור משפטינו קדוש על שם ומשפטי לאור יצא וכן ומשפטיך אור יצא.
אתה זוכר מעשה עולם כלומר מעשה בני אדם העושין כל השנה הם נזכרין היום במדת דין ובמדת רחמים לא באחת מהן בלבד. ושמא תאמר אינו נזכר עתה ליצורים שהיו משנבר' העולם ולא לדין שדנם ואם כן ידון עתה לאלו האחרי' בענין אחר לכך חזר ואמר ופוקד כל יצורי קדם כלו' שהוא נזכר גם כן לכל אחד מיצורי קדם ולדין שדן לכל אחד מהם וכאותו ענין הוא דן עתה שאין שכחה לפניו. לפניך נגלו כמתעלומות על שם כי הוא יודע תעלומות לב וכתי' הוא גלי עמיקתא ומסתרתא. והמון נסתרות שמבראשית על שם הנסתרות לה' אלקינו שאף כל הנסתר מששת ימי בראשית גלוי לפניו. והמון נסתרות מלשון אב המון גוים כלומר כלל הנסתרות. כי אין שכחה לפני כסא כבודך שנאמר ברית עולם לא תשכח ותנן וכל מעשיך בספר נכתבין ועד עתה לא דבר אלא על מה שעב' מבראשי'. ועד עכשיו ועתה חוזר ואומ' בהווה היום ואין נסתר מנגד עיניך והוא על שם אם אסק שמי' שם אתה ואציעה שאול הנך וכתיב ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים וגו' וכן אמר דוד אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני. אתה זוכר כל המפעל לפי שעד עתה לא דבר אלא על היצורים והם בני אדם לכך חזר לומר שגם זוכר את כל המפעל וזו היא האדמה ופעולותיה. וגם כל היצור לא נכחד ממך לפי שעד עתה לא דבר אלא על מה שהיה כבר לכך חזר לומ' שגם מי שהוא היום במעי אמו ולא יצא עדין לאויר העולם לא נכחד ממנו והוא על שם שכתוב לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר הרי ששבח להב"ה שהוא יודע עבר והווה ועתיד על דרך ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. ועתה מוסיף בשבחו ואומר אין צריך לומר שהוא גלוי לפניו מי שהוא היום במעי אמו כמו שאמרנו אלא אף העתידים להיות נוצרים עד סוף העולם ואינם היום במעי אשה הוא יודע הכל כי הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות על שם בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים וכתיב קורא הדורות מראש וכן וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם. כי תביא חוק וזכרון הוא חוזר למה שלמעלה ממנו כלומ' אתה זוכר מעשי בני העולם כאשר תביאם למשפט. חוק על שם כי חוק לישראל הוא על יום ראש השנה נאמר וחוק הוא משפט שנאמר ומשפט לאלקי יעקב. וזכרון שהוא נזכר לעונותיהם. להפקד כל רוח על שם שכתוב בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה וכתיב בתריה יבצור רוח נגידים נורא למלכי ארץ. ונפש על שם הנפש החוטאת היא תמות. להזכיר מעשים רבים והמון נסתרות לאין תכלית כלומר אע"פ שהבריות הם רבים ולכל בריה יש מעשים רבים הכל הוא פוקד וזוכר ואין דעתו מעורבת בהם. מראשית כזאת הודעת ומלפני' אותה גלית כלומר מתחלת העולם הודעת וגלית זה היום כי הוא יום הדין. זה היום תחלת מעשיך וגזירותיך שאתה גוזר בו על כל גויה וגויה די מחסורה ואנחנו עושין יום זה זכרון ליום ראשון שבו בראת העולם לפי שחוק הוא לישראל לתקוע בו בשופר כיון שהיום משפט לאלהי יעקב. משפט בלא ו"ו בתחלה ועתה מפרש מה הוא המשפט.
ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב אי זו לשלום אי זו לרעב אי זו לשובע והוא הדין שהבריות נפקדין ונזכרין לחיים ולמות. ובסדר רב עמרם ורבינו סעדיה כתוב ועל המדינות סמוך עם מה שלפניו בלא פירוד. מי לא נפקד כיום הזה כלומר היום הזה וכיוצא בו בכל שנה ושנה. כי זכר כל המעשים לפניך בא ואין מי שיוכל להמלט מלפני' כי הכל בא לפניך. מעשה האיש ודינו הראוי לו זהו ופקודתו מלשון ופקדתי בשבט פשעם. ועלילות על שם ונוקם על עלילותם. מצעדי גבר על שם מה' מצעדי גבר כוננו. מחשבות אדם על שם ה' יודע מחשבות אדם. ותחבולותיו על שם ותחבולות מרמה שהוא מכיר כל מעשיו הרעים. יצרי מעללי איש יצר טוב ויצר רע. אשרי איש שלא ישכחך לקח לשון זה כדי לגנות השוכחו שנאמר ותשכח אל מחוללך וישכח ישראל את עושהו. ובן אדם יתאמץ בך על שם ועל בן אימצת לך. ועל כן אשריהם כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולקח לשון דורשיו אצל אשרי על שם אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו. ולא תכלים לנצח כל החוסים בך על שם אל יכלמו בי מבקשיך וכתיב ולא תכלמו עד עולמי עד וכתיב ולא יאשמו כל החוסים בו.
וגם את נח באהבה זכרת שנאמ' ויזכור אלקים את נח. ואמר באהבה על שם ונח מצא חן בעיני ה'. ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים. ישועה על שם אדם ובהמה תושיע ה' ורחמים על שם שכתוב גבי מי נח אמר מרחמך ה'. בהביאך את מי המבול וכו' שנא' ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר. והשחתה זו היא כנגד כי השחית כל בשר מדה כנגד מדה וזהו מפני רוע מעלליהם שהיו משחיתים את דרכם. על כן שהיה נח צדיק ביניהם בא זכרונו לפניך ה' אלקינו להרבות זרעו כעפרות תבל על שם פרו ורבו ומלאו את הארץ. ואמ' כעפרות על שם שאמר הב"ה לאברהם שהיה מבני בניו ושמתי את זרעך כעפר הארץ. ואמר עפרות תבל ולא עפר הארץ על שם שהיה שם בן נח צדיק וחם ויפת רשעים נמצאו רוב עפרות בניו מתובלים בקלון והוא מלשון תבל עשו כי על שם הזנות נקראת האדמה תבל. וצאצאיו כחול הים על שם ושמתי כחול זרעך וצאצאי מיעיך כמעותיו וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים.
ועתה מזכיר עשרה זכרונות. שלשה זכרונות מן התורה ויזכור אלקים את נח ויזכור אלקים את בריתו ואזכור את בריתי. ושלשה מן הכתובים זכר עשה לנפלאותיו יזכור לעולם בריתו ויזכור להם בריתו. ושלשה מן הנביאים זכרתי לך חסד נעורים זכור אזכרנו עוד וזכרתי אני את בריתי אותך.
ואומר יעלה ויבא ופירשנוהו למעלה.
אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים על שם זכרנו ה' ברצון עמך ופקדנו בישועתך. ואמ' רחמי' על שם זכור רחמיך ה'. וזכרון ופקודה אחת היא בכאן. משמי שמי קדם על שם לרוכב בשמי שמי קדם. וזכור לנו ה' את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה. ברית שנאמ' ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמ' לזרעך נתתי את הארץ הזאת. חסד שנתינת הארץ לאברהם היתה בחסדו של מקום וזהו שכתו' חסד לאברהם אבל ביעקב כתי' תתן אמת ליעקב שנתינת הארץ ליעקוב היא באמת שכבר כרת ברית עם אברהם זקנו ליתנה לו. שבועה שנאמ' כי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית וגו'. וכבש רחמיו אע"פ שדרך האב לרחם על בנו. על כן צריך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך. כי נכמרו רחמיו מתרגמינן ארי אתעללו רחמוהי. והטעם שיהמו רחמיו על מדותיו והמדות הם מדות הקב"ה שהם מדה כנגד מדה אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו ואנו מבקשים מלפניו שיהמו רחמיו על מדותיו וידיננו לכף זכות. וזהו שאומ' ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין כל זה לשון חכמים הוא והוא שנוי בפ"ק דברכות. ובעבור שמך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך על שם שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. וקיים לנו ה' אלקינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים וגומר זהו זכרון עשירי לפי שצריך לסיים בתורה. כי זוכר כל הנשכחות אתה ואין שכחה לפני כסא כבודך וכו' פירוש הנשכחות מבני אדם הוא זוכרם ואמר זה עתה פעם אחרת כדי להסמיך מעין החתימה סמוך לחתימה. בא"י זוכר הברית זהו וזכרתי להם ברית ראשונים ואומ' היום הרת עולם ופירשנוהו למעלה.
אתה נגלית בענן כבודך על שם הנגלה נגליתי לבית עלי וכתיב ונגלה כבוד ה'. על עם קדשך לדבר עמהם על שם קדש ישראל לה'. מן השמים השמעתם קולך שנאמר מן השמים השמיעך את קולו. ונגלית עליהם בערפלי טוהר על שם ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. ואמר תחלה ענן ואחר כך ערפל על שם ענן וערפל סביביו. ואמר טוהר על שם וכעצם השמים לטוהר. גם כל העולם כלו חל מלפניך על שם וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ובריות בראשית הם האילנות ושאר צמחים. חדדו ממך שנאמר וירקידם כמו עגל וכתיב קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש כי זה המזמור מדבר בעת מתן תורה שנאמ' בסוף המזמור ה' עוז לעמו יתן דהיינו התורה ואימתי חרדו ממך. בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצות על שם שכתו' ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים. ותשמיעם את הוד קולך שנאמר כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים כאשר שמעת וגו'. ואמ' הוד על שם קול ה' בהדר. ודברות קדשך על דרך ישא מדברותך. מלהבות אש על שם קול ה' חוצב להבות אש. בקולות וברקים עליהם נגלית על שם ויהי קולות וברקים. ובקול שופר עליהם הופעת על שם וקול שופר חזק מאד ואמ' הופעת על שם הופיע מהר פארן.
ועתה מזכיר עשרה שופרות. שלשה שופרות מן התורה וקול שופר חזק מאד ויהי קול השופר ואת קול השופר. ושלשה מן הכתובים ה' בקול שופר בחצוצרות וקול שופר תקעו בחדש שופר ואומר מזמור הללויה הללו אל בקדשו וגומ' מפני שיש בו עשרה הלולים והם כנגד עשרה מלכיות ועשרה זכרונות ועשרה שופרות. ושלשה מן הנביאים יתקע בשופר גדול וכתקוע שופר תשמעו וה' אלקים בשופר יתקע. ואומר אחרי כן ה' צבאות יגן עליהם פי' על יושבי תבל ושכני ארץ שהזכיר למעל' ועל שם שאמ' כאן וה' עליהם יראה וכתי' בתריה ה' צבאות יגן עליהם תקנו לאמרו כאן ומתוך שתקנו לבקש רחמים על העם השוכנים בשאר הארצות תקנו גם כן לבקש רחמים על הקהל. ואומר ה' צבאות יגן עליכם ואחר כך מכניס ש"צ עצמו בכלל הרחמים ואומר ה' צבאות יגן עלינו.
אלקינו ואלקי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו על שם והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול לחרותינו. ושא נס לקבץ גליותינו על שם ונשא נס לגוים. ואמר גלויותינו על שם וגלות החל הזה. וקיים לנו ה' אלקינו את הדבר וכו' כאמור וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגומר. זהו שופר עשירי לפי שצריך לסיים בתורה. ויש לתמוה כי אינו כתוב שופר בזה הפסוק לכך היה מסיים הר' יונה ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם. והרמב"ן היה מסיים לא הביט און ביעקוב וגומ' אע"פ שכבר אמרו עם המלכיות הא אמרינן אם רצה אומרו עם המלכיות ועם השופרו'. והרא"ש כתב שאין לשנות ממטבע ברכות שנהגו ראשונים וכי היכי דתרועה בלא שופר מקרי שופר הוא הדין נמי תקיעה ומשום דכתי' חצוצרת בקרא לא גרע וכן משמע בירושלמי בפרקא בתרא דמכלתין שהיו משלימין בו בשפרות ע"כ. ובספרי דורש ותקעתם בחצוצרו' על עולותיכם הרי שופרות והיו לכם לזכרון הרי זכרנות לפני אלקיכם הרי מלכיות א"כ מה ראו רז"ל לומ' מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות אלא המליכיהו תחלה ואחר כך בקש מלפניו כדי שיזכר לך ובמה בשופר של חירות שנאמ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגומ'. הנה נתבאר שחצוצרות הוא שופר. כי שומע קול שופר אתה ואומ' וה' אלקים בשופר יתקע. ומאזין תרועה ואין דומה לך על שם והאזנת למצותיו. ואין דומה לך שיתעלה בתרועה על שם עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל היום ברחמים אמ' לשון ברחמי' על שם שכתוב תקעו בחדש שופר וגו' וכתי' בתריה בצרה קראת ואחלצך. ואומר היום הרת עולם. ואומ' רצה ומודים וכתוב לחיים ושים שלום ובספר חיים.
וחוזר ש"צ התפלה כדי לתקוע על סדר הברכות דתנן מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ג' פעמים פירוש שהתפלל תשעה ברכות ולא היה לו שופר ואחר כך נזדמן לו שופר. ודייקינן טעמא שלא היה לו שופר אבל יש לו שופר תוקע על סדר ברכות ומוקמינן לה דוקא בצבור אבל יחיד לא אפי' יש לו שופר.
ואחר שגומר ש"צ התפלה אומר קדיש תתקבל ונפטרין לבתיהם לשלום. ואוכלין ושותין ושמחי' ואין להתענו' כלל בר"ה. וכן כתב רבינו האיי וזה לשונו ולהתענו' בשני י"ט של ר"ה אנו רואים שיפה הוא שלא להתענות שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל בראש השנה לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים. וכן בשבת שובה אין אנו רואים שיתענה האדם שהרי תשעה באב שהוא תענית חמור לא רצו לקבעו בשבת אלא דחו אותו ואפי' להשלים בשבת תענית שהותחלה בערב שבת נסתפקו בכמה דורו' עד שנחתכה הלכ' מתענה ומשלים ואם להשלים בשבת כך היאך נאמ' שתענית נדבה שפיר דאמי הילכך לא תעשון כן. וכן כתב הר' יצחק בן גיאת ששאין להתענות דעשרת ימי תשובה איקרו ימי צום לא איקרו'. ובתשובת רב נחשון גאון (כתב) אוסר נמי להתענות בראש השנה והכי איתא בירושלמי דתעניות בהדיא בראש השנה מתריעין ולא מתענין.
מנחהעריכה
למנחה אומר אשרי וסדר קדושה וקדיש עד לעילא ומתפללין כמו ביוצר. ואם חל בשבת כתב רב עמרם שאומ' צדקתך כמו בשבת דעלמא כיון שהוא יום הדין ואומרים צדקתך משום צדוק הדין ראוי לאומרו ביום הדין. [וכן] כת' רבינו האיי.
ליל שניעריכה
ליל שני מתפללין כמו בליל ראשון. ואם חל בשבת כתב אבי העזרי שאלתי לרבותי אם יש לומ' ותודיענו בליל שני של ראש השנה שאירע במוצאי שבת מפני שאומ' בו וחגיגת הרגל וראש השנה אינו חג. והשיבוני דאעפ"כ אומר ותודיענו כי היכי דאמרינן במוצאי י"ט בהבדלה בין יום השביעי לששת ימי המעשה דאמרינן סדר ההבדלות הוא מונה הכא נמי סדר התיקון הוא אומר.
ולענין זמן בליל שני כתב רש"י בתשובה רבותי אומרים שאין אומ' זמן אלא בראשון לפי שהן קדושה אחת וכיומא אריכתא דאמו מה שאין כן בשני ימים טובים של גליות שהם משום ספק ושתי קדושות הן ואומר זמן בשניהם אבל אני אומר שצריך לומר זמן בשניהם וכן נוהגין במקומנו ובכל המקומות שעברתי בהן ואין חלוק בין י"ט של ראש השנה לשאר ימים טובים של גליות אלא לענין ביצה ומחובר לאסור של זה בזה וטעמא דאף בזמן ב"ד פעמים שהיו עושין י"ט אע"פ שלא היה שם ספק דיום שני היה עיקר יום טוב והיו גומרין יום ראשון בקדושה שלא יזלזלו לשנה הבאה אבל לענין זמן ממה נפשך אי ספיקא הוא אומר זמן ואי אמנהגא דב"ד סמכינן שהיום נוהגין קדש ולמחר קדש אומ' זמן דהא מיום שני היו מונין תיקון המועדות והוא עיקר ראש השנה וצריך לומר בו זמן וכן הלכה עכ"ד. והגאונים כתבו שאין לומ' זמן בשני לא בקדוש ולא בשופר. וכן כתב רבינו יצחק ב"ר יהודה. אבל בעל העטור כתב כרש"י. וכן השיב רבינו משולם ב"ר קלונימוס. והרא"ש היה רגיל לקדש בליל שני של ראש השנה ביין חדש כדי להוציא עצמו מן הספק או היה מניח לפניו פרי חדש שעדיין לא ראהו ולא אכל ממנו והיה מברך שהחיינו אם היה חייב משום י"ט עולה לכאן ולכאן ואם לאו יהיה משום היין או הפרי בלבד וכן היה נוהג הרמ"ה.
יום שניעריכה
יום שני מתפללין כמו ביום ראשון ותוקעין כמו בראשון. ולענין זמן ביום שני על השופר היא מחלוקת כמו בזמן ליל שני של ראש השנה בקדוש כמו שכתבנו למעל'. וכתב הר' יעקב בן הרא"ש שאם חל יום ראשון בשבת דלכוליה עלמא יש לומר זמן בשופר ביום שני כיון שלא תקעו בראשון.
וקורין בפרשת וירא אליו מן והאלקים נסה את אברהם עד סוף הסדר. ומפטיר קורא כמו אתמול. ומפטיר בירמיה מצא חן במדבר עד רחם ארחמנו נאם ה'. והטעם להפטרה זו מפני שכתוב בה ענין זכירת ישראל לטוב שנאמר זכור אזכרנו עוד וגומ'.
ובמוצאי ראש השנה מכריז ש"צ לקהל לומ' בתפלה המלך הקדוש והמלך המשפט. ומבדילין בתפלה וכן על כוס כמו שמבדילין במוצאי שבת אלא שאין אומרים אליהו הנביא וגם אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים.
וגרסינן בירושלמי בפרקא קמא דשבת ר' חייא רבה מפקד לרב אי את יכיל למיכל כוליה שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעה יומין בשתא. וכתב אבי העזרי קבלתי שאלו שבעה ימים הם שבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וכתב הרא"ש על כן נהגו באשכנז אף אותם שאין נזהרין מפת של גוים כל השנה בעשרת ימי תשובה נזהרין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |