רא"ש/יבמות/ו/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רא"ש יבמות ו יג

פסקי הרא"ש - יבמות < סימן קודם · סימן הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה א"ר אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת תימה במאי מיירי אי בשהתה עמו עשר שנים למה לה למימר דאינו יורה כחץ אפילו יורה כחץ נמי יוציא ויתן כתובה שהרי לא זכה ליבנות הימנה ואי לא שהה ניחוש שמא נתנה עיניה באחר כדתנן בשילהי נדרים דף צ: בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת השמים ביני לבינך פירוש גלוי לשמים שאינו יורה כחץ וכן מוכח התם בגמרא חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה פירוש יבקשו רחמים על הדבר אלמא לא אמרינן יוציא ויתן כתובה אליבא דמשנה אחרונה וא"ת התם באינה באה מחמת טענה והכא בבאה מחמת טענה מכל מקום ניחוש שמא נתנה עיניה באחר ועוד התם נמי על כרחיך איירי בבאה מחמת טענה דאם לא כן למה אמרו במשנה ראשונה יוציא ויתן כתובה וההיא דשילהי שמעתין דכופין אותו להוציא כשהיא באה מחמת טענה ולא חיישינן שמא נתנה עיניה באחר איכא לאוקמא בידוע שהוא עקר או כמו שמעמידים בהלכות גדולות בשהה עמה עשר שנים ויש לו בנים מאשה אחרת משום פריה ורביה לא כייפינן ליה אלא בבאה מחמת טענה ומיהו הך דהכא לא מיתרצא בכי האי גוונא דא"כ למה לה למימר דאינו יורה כחץ אפילו יורה כחץ הרי לא זכתה לבנות הימנו ומיהו שמא יש לומר דכיון דקיים פריה ורביה אין לנו לתלות בעונש שלו אלא אית לן למימר אדרבה איהי הא לא זכתה כדאמרינן לעיל ולכך צריכי טעמא דיורה כחץ ואע"פ שיש לו בנים מאשה אחרת שמא אח"כ נתקלקל ולא חיישינן שמא נתנה עיניה באחר כיון ששהתה עמו עשר שנים. וה"ר שמואל בר חיים תירץ דמיירי כששהתה עם השלישי עשר שנים וכרבן שמעון בן גמליאל דאמר בתלתא זימני הויא חזקה דכולה מסקנא דשמעתין כרבן שמעון בן גמליאל אתיא מדקאמר הוא אמר אפילת תרי והיא אמרה תלתא והשתא ניחא הוא אמר מינה שהרי הוחזקה תלת זימני ואין לה כתובה והיא אמרה מיניה ואליבא דרבי ליכא לאוקמא ובבעל שני דמודה רבי לענין כתובה דלא מחזיקינן בתרי זימני כדפרישית לעיל. ויש מתרצין דבנדרים איירי כשהיא באה להפקיע עצמה מתחת בעלה בעל כרחו הלכך חיישינן שמא נתנה עיניה באחר אבל הכא דמיירי שהבעל רוצה לגרשה ובכתובה הוא דפליגי לא שייך הכא שמא נתנה עיניה באחר ורב אלפס מפרש לה דאמתניתין קאי דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים דתני עלה יוציא ויתן כתובה והוא אומר מינה הוא דלאו בת אולודי היא ולית לה כתובה והיא אמרה דמיניה הוא דאינו יורה כחץ תימה דילמא אינו אמת מה שהוא אומר דלאו בת אולודי היא דבדברים בעלמא שהוא אומר דלאו בת אולודי היא אם אינו יכול לברר לא תפסיד כתובתה אם לא שנאמר שטוען טענת ברי כגון שהיא מפלטת שכבת זרע אלא שאינו יכול לברר בעדים ורוצה לישבע ואין מוציאין ממנו כתובה כיון שטוען טענת ברי אלא שהיא אומרת ומה בכך שהיא אינה ראויה לילד גם הוא אינו ראוי להוליד והיא טוענת טענת ברי והוא אינו יכול להכחישה דלא קים ליה ביורה כחץ וקמ"ל רבי אמי דאיהי מהימנא ולמאי דפרישית אפילו בתוך עשר נמי והוא בא לגרשה בלא כתובה מחמת שהוא טוען טענת ברי שאינה ראויה לילד והיא אומרת מיניה איהי מהימנא דלעיניה נתנה באחר ליכא למיחש כיון דהיא אינה תובעת להתגרש. ורב אלפס ז"ל כתב והיכא דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה ולא בעי לאפוקה ולמיסב איתתא אחריתי מפקינן לה מיניה בעל כרחיה ואפילו בשוטי מתוך לשונו משמע דכייפינן ליה בשוטי אף לישא אחרת כדי לקיים מצות פריה ורביה ומסתבר הכי דמה מועיל מה שמגרשה אם לא שישא אחרת והוה ליה כמו שאר מצות עשה שמכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימנה:

מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.