אבני נזר/אבן העזר/קח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קח

סימן קח

א

א) בתוס' דשמעתין דע"א במלחמה יש כמה קושיות ודקדוקים ואפרטם אחת לאחת, ואחר זה אומר מה שנ"ל בישוב דבריהם. א' בד"ה טעמא כתבו וז"ל ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי ואח"כ כתבו והכא לא דייקא כלומר לעולם לא יאמר העד בדדמי כמו האשה עצמה, וא"כ למה הוצרכו תחילה לומר ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי הלוא בלא זה העד לא יאמר בדדמי ב', הא לקמן בד"ה והא מים כמלחמה דמי וז"ל ולכך אמרו בדדמי, הא העד לא יאמר בדדמי, ועוד למה לא פירשו שם שהאשה תאמר בדדמי, ג', בעמוד ב' בד"ה וקאמרה סימנים אבל ע"י טביעות עין אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהם של אלו, ולפי"ז משמע דא"צ לומר סימנים במקום המוצנע אלא כשאומרים שהכירוהו ע"י סימנים מהני כיון דליכא חשש שיאמרו בדדמי, וקשה הא מ"מ האשה תאמר בדדמי כיון שהם מפרשים האיבעיא שהעד לא יאמר בדדמי ואעפי"כ חיישינן לבדדמי של האשה, ועוד למה ניחוש שהם יאמרו בדדמי ובדבר מועט יאמרו, הא לעיל כתבו ולעולם לא יאמר העד בדדמי כמו האשה עצמה:

ב

ב) והנ"ל בישוב דבריהם עפמ"ש לעיל בד"ה זימנין דמחו לי' בגירא או ברומחא וז"ל והיא יריאה לעמוד עד שימות לפי שזורקין חצים וכו' אבל לקמן גבי נפלו עלינו לסטים נאמנת לומר נהרג שעומדת שם עד שימות ולא אמרה בדדמי, וכן כתב הרשב"א וז"ל דאשה כלי זיינה עלי' ואינה מנחת אותו עד שתדע אם מת אם לאו וכן פירש"י ז"ל ועל כרחין אית לן למימר הכי דאי לא אשה היכי מהימנא דילמא שבקא לי' גוסס וסברה גוסס לא חיי ואמרה בדדמי אלא דכל שאינה יריאה מחמת מיתה לא שבקה לי' ולא אמרה בדדמי, ומבואר מדבריהם דבכל מיתה יש חשש בדדמי שהי' גוסס וסברה דלא חיי אלא משום דאינה מנחת את בעלה עד שתדע אם מת אם לאו, אבל במלחמה יריאה לעמוד ומכי סברה שוודאי ימות בורחת לנפשה:

ג

ג) והנה סברא זו דאינה מנחת אותו וודאי לא שייך אלא באשה את בעלה אבל בעד אם באת לחוש לבדדמי אף במיתה י"ל שהעד ראהו גוסס ואירע שהלך למקום אחר, דמה שייכות לו אליו להמתין לידע אם חי או מת, ואח"כ כששאלוהו עליו אמר בדדמי שמת, מזה הוכיחו התוס' דלא חיישינן לבדדמי אלא באשה עצמה דחזקה דאמרה בדדמי שאינה ממתנת עד שימות ומכי חזית דמחו לי' בגירא בורחת לנפשה [וכן לשון הש"ס כיון דאתחזק אמרה בדדמי ולא אתי מה לי לשקר ומרע חזקתו] דאשה אינה בת מלחמה [כדאיתא ריש קידושין וכמ"ש החינוך דאין נשים מצוות בזכירת מחיית עמלק מה"ט] והיא במלחמה רק משום בעלה וכשחושבת שבעלה ודאי מת בורחת ואינה ממתנת עד שימות, אבל העד שאינו במלחמה משום בעלה של זו ולא שייך שבורח משום שרואה שזה קרוב למות רק שנאמר שמא אירע שלאחר שהכו את זה בגירא או ברומחא ברח, הלוא חשש זה יש במיתה דעלמא שמא בעוד זה גוסס הלך לנפשו ומ"מ לא חיישינן לזה:

ד

ד) והנה הא דמים כמלחמה דמי ע"כ אין הפירוש משום שירא לעמוד עד שימות, שהרי עומד על שפת הנהר ואין לו ממה לירא, אלא משום שאינו בסמוך אצל הנטבע והרבה פעמים שאינו יכול לראות בטוב אם נטבע היטב ולראות מארבע רוחותיו שלא עלה כל זה אינו בידו במים, ע"כ יש חשש בדדמי, וחשש זה יש בעד כמו באשה עצמה, עוד יש חילוק בין מים למלחמה בענין דיוק האשה, דבמלחמה לא דייקא מאחר שידוע לה שבעלה הי' במלחמה וסמכה על דברי העד דאמרה כל הני דאקטיל הוא פליט אבל במים שאינה יודעת הטביעה רק עפ"י העד ולא אמרה בדדמי:

ה

ה) מעתה כל דברי התוס' מיושבים דכתבו דהעד לא יאמר בדדמי כמו האשה עצמה משום דלא שייך דמכי חזא דמחו ל' בורח וכנ"ל רק האשה אומרת בדדמי משום שיודעת שהי' במלחמה ובמים לא שייך אצלה בדדמי, שהרי אינה יודעת מהטביעה. ע"כ באמרו הנשים ברי לנו ע"י הסימנים לא חיישינן לבדדמי של האשה, רק החשש לבדדמי של העד דבמים אף בעד שייך בדדמי כנ"ל:

ו

ו) אלא דקשה לפי זה דא"כ איך הוכיח הש"ס דטעמא דע"א משום מילתא דעבידי לאגלויי, דאכתי קשה איך נאמן בשלמא במלחמה כיון דא"צ לדיוק האשה והעד אינו אומר בדדמי במלחמה, אבל במים מה בכך דבעבידי לאגלויי לא משקר, מ"מ יאמר בדדמי, ע"כ כתבו בתחילת דבריהם ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי דמשום שהדבר יהי' גלוי לא יאמר בדדמי אפי' במקום ששייך בדדמי בעד להך טעמא דמילתא דעבידי לאגלויי, אבל אם נאמנות העד רק משום דדייקא ולא סמכינן אעבידא לאגלויי, א"כ במים יאמר העד בדדמי, זה מה שנ"ל לשיטת התוס', ובאמת שזו שיטה חדשה שלא נזכרה בשום פוסק, אולם אין בידי ליישב שיטת התוס' באופן אחר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף