אבני נזר/אבן העזר/קג
|
< הקודם · הבא > |
אעריכה
א) שם (צ"ג:) בתוד"ה כי, זה לשונם [בדף צ"ד.] אבל לאפוקה מחזקת איסור ליבם לא רצו להאמינה ואע"ג דדייקא שפיר ויש להאמינה ע"י ע"א. דבריהם בספר החתום, שאם תאמר דלהתיר ליבם אין כאן עגונה ואפשר שיחלוץ ותהי' מותרת לשוק ממנ"פ מהאי טעמא גם ע"א לא יהי' נאמן דמפורש ריש פרקין דטעמא דע"א משום עיגונא:
בעריכה
ב) והנ"ל בישוב דבריהם דהנה בתוס' ריש פרקין ד"ה מתוך חומר, מתק"ח נאמן ולא חשוב עקירת דבר מה"ת כיון שדומה דבר הגון להאמין, ולכאורה בפשיטות הי' יכולין לומר משום אפקעינהו כמ"ש רש"י שבת (קכ"ח:) בטעם עד מפי עד בעדות אשה, אך התוס' הי' להם הכרח דנאמנות ע"א לאו משום אפקעינהו לפי סברת רבנן קמאי שהביא בה"ג במגרש אשתו על מנת שלא תנשאי לפלוני ולאחר מיתת הבעל נשאת לפלוני לא בטיל גיטא כיון דעכשיו אף יתבטל הגט נפסק האישות לא שייך שיתבטל הגט וחוזר האישות למקומו כיון דעכשיו אינה חוזרת להיות אשתו:
געריכה
ג) והנה לטעמא דאפקעינהו צ"ל הא דאם בא בעלה חייבת בקרבן שלא הפקיעו הקידושין רק באופן שלא יתברר אח"כ השקר, ולפי דברי רבנן הנ"ל אם לא נודע שהבעל הי' חי בשעה שנשאת עד אחר מיתת הבעל, אי אפשר לומר שבטל הפקעה וחוזר האישות למקומו כיון שבשעה שנודע לא תחזור להיות אשתו שכבר מת, וא"כ תקשה מתני' אמרו לה מת בעליך וניסת ואח"כ אמרו לה קיים הי' ומת וולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר, וע"כ הראשון ממזר מה"ת דמדרבנן גם וולד שני ממזר, וע"כ מדאורייתא קאמר, ועיין רא"ש סי' ג' ויש"ש סי' כ"א, ואמאי הוי ממזר מה"ת כיון דבשעה שיחזרו הקידושין למקומם כבר אינה אשתו ודו"ק היטב. אלא ודאי נאמנות ע"א לאו משום אפקעינהו, והוכרחו התוס' לומר משום שדומה הדבר הגון להאמין כנ"ל, וכבר כתבנו במק"א דרש"י בשבת לא אמר רק בעד מפי עד, והשתא יש לנו ספק באשה עצמה אומרת מת בעלי אם נאמנותה משום אפקעינהו או משום שדומה הגון להאמין, וי"ל שתוס' ס"ל באשה עצמה לולי דאפקעינהו לא הי' מאמינין לה באיסור תורה, ודווקא ע"א שאינו נוגע בדבר דומה יותר להאמין, ובזה יתבארו דבריהם:
דעריכה
ד) והנה בתוס' ישנים יומא (י"ג:) דלאחר מיתת האשה לא מהני קיום תנאי הגט, והוא כעין סברת רבנן קמאי הנ"ל כיון דעכשיו לא תהי' מגורשת שאינה בעולם. אך לאחר מיתת הבעל מהני קיום התנאי, וריטב"א לא מחלק בכך, והוכיח מהא דע"מ שתתני לי מאתים זוז נותנת לאחד מן הקרובים, הנה דמהני קיום תנאי אחר מיתתו וה"ה אחר מיתתה, אך באבני מלואים כתב דלעולם קיום תנאי לאחר מיתת הבעל לא מהני כיון דעכשיו בלעדי הקיום נפסק האישות, אך בהא דע"מ שתתני לי ר' זוז שנשארה זקוקה ליבם חשיב האישות קיים עיי"ש, ולפי"ז ה"ה דלא מהני הפקעת קידושין לאחר שמת הבעל במקום שאין יבם, כיון דמבלעדי הפקעה אין כאן אישות, וע"כ אינה נאמנת לומר מת הבן ואח"כ בעלי כיון דלא שייך בזה אפקעינהו, שאם הבעל מת תחילה ואינה זקוקה עוד ליבם כבר נפסק האישות וא"א עוד להפקיע הקידושין. אבל ע"א שפיר מהימן כיון דנאמנותו משום שהדבר הגון להאמין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |