אבני נזר/אבן העזר/רלב
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ועש"ק יתרו תרמ"ב לפ"ק
החוה"ש וכ"ט לכבוד דודי החריף החסיד הגביר מו"ה יצחק איטשא נ"י.
[תשובה זו היו בה קרעין הרבה וע"כ באיזה מקומות חסר איזה תיבות].
בדבר השאלה אשר איש אחד עבר עליו רוח קנאה או רוח שטות ואמר לאשתו שלא ילין האורח הזה פה בבית ולן, ושם לנו עוד בתה ובנה:
אעריכה
א) נראה פשוט שאין זה קנאה שאף שכוונתו הי' שחושדה בזנות הוי דברים שבלב, ודבריו אין מוכחין שחושדה, ואולי חושד האורח שיגנוב דבר, או אפי' אם חושדו שיאנסנה, מ"מ אינו מוכח שחושדה, ושוב אין רגלים לדבר ממה שנסתרה, כיון (שהסתירה) [שהקינוי] לא הי' על דעת זנות:
בעריכה
ב) ובאמת אם הי' אומר שלא ילין עמך הי' מקום לומר דחשוב קינוי, כי לשון לינה הוא לשון יחוד כהאי דלנה עמו בפונדקי וכן בש"ס יבמות (מ"ז:) אסור לן יחוד באשר תליני אלין, ואף שאומר שלא ילין ולא אמר שלא תליני, ומורה יותר שחושדו על אונס, מ"מ כיון שלנו עוד אנשים ואין חשש על אונס כדבעינן למימר לקמן, מורה יותר שחשדה:
געריכה
ג) אך שלא ילין בבית אין לשון קינוי כלל, ואף שמחשבתו על קינוי הוי דברים שבלב, ועיין בסוף פרק נערה המאורסה (ע"ז:) טלי ואכלי טלי ושתי לא הוי הפרה, וכתב הר"ן דהוי כמו הפר בלבו דאינו מופר ולכך אף שהוא מוציא בשפתיו צריך שיהא לשונו ברור עיי"ש, ואף דאמרינן דאם הפר בלבו וגם [חסר איזה תיבות] הוי הפרה, אינו דומה כלל, דהפרה בלבו חסר איזה תיבות] כדמוכח מקרא דוה' יסלח לה, אבל [חסר איזה תיבות] אומר לה מה מועיל מחשבתו לקינוי, כי היכי דלא מהני טלי ואכלי להפרה, וכ"ש הוא, ולרווחא דמילתא נדבר אם בלשון קינוי גמורה, אם יחשב סתירה בג' בני אדם:
דעריכה
ד) והנה הרמב"ם פ"א מהלכות סוטה הלכה ג' קינא לה משנים כאחד כו' ונסתרה עם שניהן חשוב קינוי וסתירה, ומקור הדין בירושלמי, ושם מבואר דאם אומר שלא [חסר איזה תיבות] הוי קינוי, ועל כרחין לחלק דווקא בשנים חשוב סתירה קצת אבל [חסר איזה תיבות] ומשמע דכל יותר משנים חשוב הרבה בני אדם, וע"כ חסר איזה תיבות] ואם לא כן איזה שיעור תתן אי דווקא שאמר בלשון סתירה, משא"כ שלא תכנסי, והנה לפירוש ראשון בנ"ד הרי הי' עוד שנים, ולפירוש הב' עכ"פ בנ"ד לא חשוב סתירה כיון שלא אמר לשון סתירה:
העריכה
ה) אך יש לעיין דהנה בדין לא תתייחד אשה עם שנים בלילה שמא ישן אחד, הקשה הפרישה דא"כ אם כולם ישנים יהי' אסור אפי' עם הרבה, ותירץ דאיסור יחוד אין איסור רק מחשש אונס וכשיש אנשים אין חשש דכשיבוא לאונסה יקיצו, וזה בלא קינוי, אבל בקינוי שחושדה על רצון שוב הוי קינוי בלילה שישנים ומלבד זה מסתבר דבלילה בשעת שינה לא שייך בטלה דעתו:
ועריכה
ו) הן אמת שדעת החת"ס דחושדה רק מאחד הוי ספק טומאה ברה"ר, ודווקא שחושדה משניהם הוי קינוי משנים דהוי כשרצים ולא מתחשבי, ולא נהירא, שהרי בנזיר (נ"ז) אמרינן דרה"י בשנים דומיא דסוטה בועל ונבעלת, ולדברי החת"ס בסוטה הוי רק אחד דבועל לא מתחשב, אלא ודאי כיון שאפשר שלא בעלה ולא הוי כשרץ ולאו רה"י הוא ולמה טמאה ודאי, על כרחין מוכח שנים רה"י, ואפשר אם קינא לה משום הוא גופא ספק אם רה"י שבעלה אחד והוא השרץ ולא מתחשב אי לא בעלה ורה"ר הוא ואסורה איסור ספק, ולפי זה בהי' שלשה וחושדה רק מאחד הוי ספק טומאה ברה"ר, ונידון דידן שהי' שלשה לבד האשה הוי ספק טומאה ברה"ר:
זעריכה
ז) מיהו דעת הר"ן בחידושיו דכל שהוא מקום סתירה חשוב רשות היחיד אף שיש הרבה בני אדם, ולדבריו ניחא הא דקינא לה משנים, דכל שקינא לה לעולם חשוב מקום סתירה וכמ"ש הפוסקים בפתח פתוח לרה"ר:
חעריכה
ח) מ"מ יש מקום להתיר בנ"ד [אף אם הי' קינוי גמורה] דבוודאי לא הי' עדים בשעת קינוי. אלא שבגמ' ריש סוטה אמרינן לא לימא לאיתתי' בזמה"ז בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני דילמא קי"ל כר' יוסי ב"ר יהודה דאמר קינוי בפני אחד, והנה הרמב"ם בהלכות סוטה פסק בפשיטות קינוי בפני שנים, הרי דס"ל עיקר הלכה כר' יהושע במתני', רק בהלכות אישות כתב דאם קינא לה בזמה"ז ביחיד נאסרה עליו, ונראה דס"ל להרמב"ם דאף דקי"ל כמתני' דסתם משנה חשוב כרבים לגבי יחיד, בפרט דגם ר' יוסי ב"ר יהודה רק אליבא דר' אלעזר וכי חשבת ר' יהושע ובר פלוגתי' דריבר"י הויין רבים לגבי יחיד, מ"מ בדין סוטה דהוי ספק טומאה ברשות היחיד ומחמרין אפי' בספק ספיקא, ה"ה דמחמרין ביחיד במקום רבים, דלא דמי לסנהדרין דחשוב רובא דאיתא קמן כיון שישבו כאחד, משא"כ במחלוקת המשנה עם הברייתא דחשוב כמו רוב הפוסקים והוי רובא דליתא קמן ולא עדיף מספק ספיקא דלאיכא דאמרי מוציאין ממון בספק ספיקא, כ"ש רובא דליתא קמן, ודווקא תשעה צפרדעים מקילין אפי' ברשות היחיד דהוי רובא דאיתא קמן, ודעת הרשב"א וריצב"א וגליון תוספות, הובא בתה"ד סי' שי"ד דגם ממון מוציאין, על כן טהור גם ברשות היחיד, אבל ברובא בעלמא ברה"י טמא, וע"כ מחמירין בסוטה שמא הלכה כר"י בר"י שהרי הספק בשעת סתירה אם נאסרת אז, או לא:
טעריכה
ט) וכל זה כשקינא מיחיד אבל כשקינא משנים אם אין קינויו קינוי אינו סתירה כלל ולא הוי רה"י, והוא גופא ספק אם הוי רה"י או רה"ר, ושוב פסקינן כרבים במקום יחיד קינוי לא. הוי רק בפני שנים [חסר איזה תיבות] נכנסה עמו לבית הסתר משמע שעשתה מעשה סתירה אבל במה שבא לביתה ולא [חסר איזה תיבות] מפלפל ג"כ בזה מירושלמי:
יעריכה
י) וכל זה לרווחא דמילתא אבל מעיקר הדין אין חשש דלא הוי קינוי, והאות שנתראה לו מן השמים ע"י המוהל־שאפט שכבדו אותו פעמים הוא טפשות גדול, ועוד גם לפי שיטתו באחת הי' די, ועל כרחין השני' במקרה, ושוב אי אפשר שהאחרת זימנו לו שיפריש כיון שהי' די בזה שנזדמן במקרה שיפריש ולדעתי ההולך בדמיונות כאלה נמסר אל מלאך שכנה דומה נפשי ועיין בזוה"ק לך לך (צ"ד.) וחמי זצללה"ה אמר כי יצה"ר הוא דמיון:
יאעריכה
יא) ובעיקר הדבר אין לחוש אף לבעל נפש לדעתי מאחר שמוחזקת בצניעות ובחזקת כשרות אין להוציאה מחזקתה בשביל [חסר איזה תיבות] שגם עתה אין אדם חושדה ולא יצא עלי' שם רע:
הק' אברהם.