אבני נזר/אבן העזר/רטו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר רטו

סימן רטו

ב"ה יום א' דברים תרנ"ו לפ"ק.

שוכ"ט לכבוד חתן אחותי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק.

דבר האשה זקוקה ליבם בן ט"ו שנים ומספר שנותיו לא נודעו מעדים מעידים לפנינו רק שיש לו ראדזאנע מענטריקע ויש לו ויבוי שערות, אך לא כמו שרגיל להיות באיש גדול, גם אין בכולן כדי כפיפה רק במקצתן, והנה בדבר השנים כתב רו"מ דעדיף דהא לשיטת רמב"ם עיקר האיסור בע"א יוחזק, ואף אם הי' המנהג לעשות המענטריקע פפ"י האב לבד הי' מועיל כ"ש שיש עדים חתומים עכ"ד:

תשובה

א

א) הנה מה שדימה להא דרמב"ם עיקר איסור בע"א יוחזק, אינו דמיון לפענ"ד דהתם כיון שלגבי האיסור נאמן לאסור בלאו וכשעבר לאו לוקה וא"ל עוד נאמנות למלקות, משא"כ בנ"ד שהנאמנות היא שיהי' כשר לחליצה דבר שבערוה ואינו נאמן, וע"כ בהא דאשתמודענא דאחוה דמיתנא הוא כתב רמב"ם משום שהיא דבר עשוי להגלות אבל לולי זה לא הי' מועיל:

ב

ב) ובהא דבש"ס קידושין (ס"ג:) דאין האב נאמן לומר בני זה בן י"ג שנה למלקות ולעונשין יש לעיין למה, דלכאורה זה דומה לפ"א אומר חלב דשוב לוקה, ה"נ אם לאחר אמירת האב עבר נאמר דהאב הי' נאמן לאסור ושוב לוקה כשעבר, ודותק גדול לומר דאחר שעשה עבירה אמר האב שבן י"ג שנה מיירי.

ג

ג) והי' נראה לי לומר דפטור הקטן בשעשה עבירה לאו משום שאינו מוזהר לבד, רק יש עוד טעם לפוטרו משום דחשוב כאונס ומתעסק, וע"כ לא שייך בזה לומר הטעם דכיון שאסור ממילא נענש כשעבר דהא אנוס ומתעסק הוא, רק שתאמר שהאב נאמן לענין זה שלא נחשבנו אנום, על זה שפיר נאמר דלענין מלקות אינו נאמן ואינו דומה לאומר זה חלב ואח"כ אכל דא"צ נאמנות רק על האיסור וממילא לוקה משום שעבר על איסור, משא"כ במסופקין אם הוא קטן ואנוס במעשיו:

ד

ד) אך עומד לנגדי הא דנדה (מ"ו.) א"ר הונא הקדיש ואכל לוקה שנאמר איש כי יפליא לנדור כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל, ולפמ"ש נהי דאסור בבל יחל מ"מ איך נענש מ"מ נחשבי' אנום, ומוכח מכאן דאין פטור הקטן רק משום שאינו מוזהר וכשמוזהר נענש וכיון שהאב נאמן לאזהרה שוב ילקה כדברי רמב"ם דעיקר איסור בע"א יוחזק:

ה

ה) ע"כ נ"ל לומר בלשון אחר. דהנה בכנהדרין נ"ה) כיון דמזידה היא תקלה נמי איכא ורחמנא דחס עלה, הנה מבואר שפטור הקטן, שחסה התורה עליו שלא לעונשו, ולכאורה זה פותר לדברי הגמ' יבמות (ל"ג.) באייתי שתי שערות בשבת הוי איסור בבת אחת משמע שאינו אוזהר כלל, וצ"ל דהעיקר שלא יענש כלל לא בידי אדם ולא בידי שמים, וממילא אינו מוזהר דלא שייך אזהרה, כיון שלא יענש כלל אם יעבור, וכן משמע ברע"ב בפירוש משנה אבות ב י"ג למצוות דכחיב איש או אשה] כי יעשו מכל חטאת האדם ואיש היינו בן י"ג, הנה דרחמנא מיעטי' מעונש וממילא אינו במצוות וכמ"ש, וע"כ כשהאב אומר בני זה בן י"ג שנה עיקר דבריו שיהי' בר עונשין וממילא יהי' בר מצוות, וכיון שלעונשין אומר אינו נאמן, ואינו דומה לאומר חלב שעיקר דבריו לאסור וממילא יענש כשעובר, וזה שאומר בן י"ג הוא עיקר דבריו לעונשין ודו"ק, מ"מ נשמע דלא אמרינן שנאמן שהוא גדול וממילא יענש, ה"נ לא נאמר שנאמן שהוא גדול וממילא יחלוץ, וכך הם דברי ספר התרומה והבאים אחריו שהוכיחו מהא דאין האב נאמן לומר בן י"ג שנה למכות דה"ה דאינו נאמן שיחלוץ דהוי דבר שבערוה:

ו

ו) נשוב לנידון דידן, והנה פשוט דמה שפדים חתומים על המענטריקע אינו כלום, שעדותם שלא בפני ב"ד, אך יש לדון משום שיש לו ראדזאנע מענטריקע ואי אפשר שהקדים הזמן אלא אם כן כל מה שכתוב אחריו הכל מוקדם וזה אי אפשר שנחוש דמרעי נפשייהו כולי האי, וזה יותר מנאמנות ערכאות:

ז

ז) אך יש לעיין דהר"ן פ"ק דגיטין בהא דערכאות כתב דנהי דלא מרעי נפשייהו לא מהני והא משה וחהרן ודאי לא משקרי, אך תקנתא דרבנן הוא במקום שהענין אמת, והתינח בממון עביד רבנן תקנתא אבל לא באיסורא, אך י"ל דשוב יש לצמוד מהא דאשתמודטנא דאחוה דמיתנא דמהני עפ"י ע"א ואפילו עפ"י קרוב דמינה למד רמב"ן נדה (מ"ח:) בטעמא דת"ק דנבדקות עפ"י נשים יע"ש, אך שם היא ג"כ עביד לאגלויי כמו באשתמודענא ועדיף מינה שיכולין לגלות תיכף, ובשנים דלא עביד לאגלויי לא מהני, וכיון דמהימני בנ"ד כמו בערכאות ועדיף מינה כנ"ל והענין אמת שוב דומה לעביד לאגלויי דכיון שהענין אמת מהני כיון דעכשיו לאו אמילתא דאיסורא מסהדי לא בעינן משפטי עדות, ה"נ מהני נאמנות ערכאות ודו"ק היטב:

ח

ח) אך יש לשדות נרגא בהא ולומר דשניא נאמנות ערכאות מנאמנות עביד לאגלויי דנאמנות ערכאות דלא מרעי נפשייהו הוא אפי' לא יתוודע כמ"ש הר"ן ע"ז [דפום זולצבאך שמ"א] דתגר לא מרע אומנתי' אפי' ליכא למיקם עלה דמילתא יע"ש, וה"ה ערכאות, וע"כ דומה לעדות שעל נאמנותו אנו כומכין ע"כ לא מהני בלא משפטי עדות אפי' משה ואהרן, אבל מילתא דטבידא לאגלויי לא משקרי אין זה נאמנות עצמו ומהני בלא משפטי עדות, ולכאורה יש להביא ראי' לזה אמ"ש תוס' כתובות לנ"ב) בהא דלא חציף אינש לזייף שטרא דמירתת פן יכירו הב"ד זיופו, ואיך מוציאין ממון בזה הא בעינן משפטי עדות אלא דמה שמירתת אינו מענין עדות, אך יש לדחות דבע"ד שאני וכל שנראה שאומר אמת נאמן דבע"ד אינו עד ולא שייך בי' משפטי עדות, וכיוצא בזה חולק הריטב"א גיטין (כ"ב.) בהא דמהדרינן לצורבא מרבנן בטב"ע דדווקא במה שהיא שלו, אבל להעיד לאחר אינו נאמן דלאחר עדות היא, והיינו דלעצמו צורבא מרבנן דקים לן שאינו משקר לא בעינן בי' משפטי עדות, וה"נ בזה ולעולם עבידא לאגלויי נמי לא מהני במקום שצריך משפטי פדות, ומדמהני לחליצה מוכח דלא בעינן בי' משפטי עדות ומהני נמי נאמנות ערכאות:

ט

ט) אך יש להביא ראי' מהא דכתב בתשו' לרמב"ן סי' צ"ד דע"א אין חושדין בשקרן יע"ש, ולפי זה צ"ע הא דאמר בכמה מקומות מילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי קשה הא אפי' בלא עבידא לאגלויי לא חשדינן לי' במשקר, וע"כ דמ"מ אין סומכין עליו מגזיה"כ דלא יקום ע"א באיש ואפי' משה לא מהימן, וא"כ מה יועיל מילתא דעבידא לאגלויי ע"כ מילתא דעבידא לאגלויי מהני אפי' במקום שצריך משפטי עדות דאין זה מענין נאמנות עצמו אלא דמירתת וכנ"ל, וא"כ אין מזה ראי' לערכאות דלא מהני במקום שצריך משפטי עדות:

י

י) ודע דהא מילתא דע"א אינו חשוד לשקר במחלוקת שנוי', שהגהת אשרי פ"ק דחולין בשם ר"א ממיץ כתב דהא דאין ע"א נאמן באיסורין היכי דאתחזק איסורא היינו ברקים ופוחזים כו', אבל בעד מהימן וכשר סמכינן עליו עיי"ש, והנה מדבריו נשמע דבאיסורין אף במקום שאין ע"א נאמן מ"מ לא בעינן בי' משפטי עדות, דא"כ אפי' מרע"ה לא מהימן ואעפי"כ דווקא בעד מהימן וכשר הא עד דעלמא חשדינן לי' למשקר, אולם הא דר"א ממיץ לאו הלכתא (וכן כתב הפרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה] וביור"ד סי' קכ"ז ברמ"א בשם הרשב"א שני אחים באיסורין אינם אלא כעד אחד מכלל דבמקום שאין ע"א נאמן באיסורין שני קרובים פסולין אף שאין חשודין לשקר, משמע דבעינן בהו משפטי עדות, ונראה דרשב"א הוכיח זה לפי שיטתו דע"א אינו חשוד לשקר, וע"כ הא דאינו נאמן באיתחזק איסורא משום שצריך משפטי עדות:

יא

יא) איברא דקשה לי לשיטה זו הא דריש פרק ב' דר"ה כי אתא עולא אמר קדשוה לירחא במערבא אמר ר"כ לא מבעיא עולא דגברא רבה מהימן אלא אפי' אינש דעלמא נמי מהימן מאי טעמא מילתא דעבידי לאגלויי לא משקרי אינשי, עד כאן, וע"כ דלא בעינן בי' משפטי עדות דבמקום דבעינן משפטי עדות לא מהני גברא רבה ואפי' מרע"ה לא מהימן וע"כ דלא בעינן משפטי עדות, ומ"מ בלא עביד לאגלויי לא מהימן אלמא דע"א חשדינן לי' למשקר:

יב

יב) ודאתאן לסוגיא זו נבארנה, דלכאורה צ"ע מאי שנא מאיסורין דבמקום דלא אתחזק נאמן ע"א, ונראה לפמ"ש תוס' שם (כ"א.) דכשעשו המועדות בטעות נעשה כן באמת דאתם אפי' שוגגין, נמצא דכשעושין מועדות עפ"י ע"א יש לחוש שמא אומר שקר, ונמצא דעשייתם המועדות על פיו יחשב קידוש מחדש ומשפט כתיב בי' ואין ע"א נאמן, אך בגברא רבא או במילתא דעבידי לאגלויי שאומר אמת ולא נעשה מועדות על פיו רק קיום המועדות, וקיום המועדות לא בעי שנים כמו שאר איסורין, מ"מ מוכח באינש דעלמא בלא עביד לאגלויי חשדינן למשקר, ודלא כתשו' רשב"א המיוחסת להרמב"ן:

יג

יג) ובאמת שראיית הרשב"א שם בתשו' מהא דב"ב (קס"ד) בשטר שכתוב על הנייר ועידיו על המחק כשר, ומקשה בגמ' ודילמא מחיק לשטרא וכתב עלי' מה דבעי ואתי לידי קלקול] ומשני דכתבי שטרא וא כתבנו על נייר, ומקשה אי כתב מתתאי גייז לי' ואי כתב מעילאי מחיק לי' נמי לזה. ומשני דכתב לי' בין סהדא לסהדא, והקשה רשב"א ניחוש שמא סהדא בתרא לחוד כתב כן, ומזה הוכיח דע"א אינו חשוד למשקר ובודאי מדעת שניהם נכתב, ואני בער ולא אדע שהרי ידוע שהשטר טוב ולא נמחק, רק שמקשה שיוכל לבוא לידי תקלה ומשני דכתב כן בין סהדא לסהדא ושוב לא אתי לידי תקלה כיון שקודם חחימת עד השני נכתב כן, ומה נפקא מינה אם אחד כתב כן או שנים, סוף סוף לא אתי לידי תקלה וצע"ג, ולפענ"ד מהא דר"ה מוכח דע"א חשוד. למשקר, וא"כ שפיר יש לומר דלא מהני עביד לאגלויי אלא במקום שא"צ משפטי עדות, וא"כ מדמהני בסימני גדלות מוכח דלא צריך בזה משפטי עדות ומהני נאמנות ערכאות:

יד

יד) ועוד נראה דאפי' אם נאמר דעביד לאגלויי אינו מענין עדות שסומכין על נאמנות העד אבל עביד לאגלויי הוא מירתת וענין אחר היא, ה"נ בראדזאנע מענטריקע שאם נחוש למשקר נצטרך לומר שהחליף כל הדברים שנכתב במשך שתי שנים וחזר וכתבם וזייף חתימת הנאטשאלניק ואם יתוודע ילך לסאבער, ובוודאי מירתת טובא יותר מעביד לאגלויי ולא חיישינן לזה יותר ממה שאין חוששין לזיוף בשטר שאינו מקוים מה"ת, ועל כן אף לפסק הרי"ף שאין נשים נאמנות על סימנים רק באיכא חזקה דרבא יודה בזה דהכא מירתת טובא וכנ"ל:

טו

טו) ועתה נדבר מענין הסימנים ותחילה נבאר אם הא דצריך לבדוק לאחר שהגיע לכלל שנים הוא מדאורייתא, או מדרבנן דמה"ת סמכינן על חזקה דרבא, ובשב שמעתתא ש"ה פי"א חקר בזה והביא דברי תוס' שהקשו במופלא סמוך לאיש שהקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין דע"כ קודם שהגדיל, דלאחר שהגדיל מאי איריא אחרים הוא עצמו נמי לוקה, וע"כ קודם שהגדיל והוי התראת ספק שמא לא יביא שערות בזמנו. ויש לומר דאזלינן בתר רוב שמביאין שערות בזמנם, אך כתב דלדעת רמב"ם דמשהגיע לכלל שנים אף שלא הביא סימנים ואינו יודע להפלות נדריו קיימין הנה דלענין נדרים חשוב איש בשנים לבד, וא"כ שנה שקודם הוא מופלא סמוך לאיש אף אם לא יביא שערות, וא"כ י"ל דחזקה דרבא אינו רק לחומרא, והביא ראי' לזה מדברי ש"ע סי' ל"ה משמע שאם הגיע לכלל שנים ולא נבדק אם יש לו שערות אפי' בדיעבד פסול, עוד כתב שם פט"ו כיון דמהרי"ט קרי לי' לחזקה דרבא ספק הרגיל ואנן קי"ל ספק הרגיל אינו מוציא מידי ודאי וה"נ אין חזקה דרבא מוציא מידי ודאי קטנות עכ"ד בקיצור:

טז

טז) ולדידי כל דבריו ליתנייהו דמה שכתב דלדעת רמב"ם יחשב מופלא סמוך לאיש אף אם לא יביא שערות אח"כ דמ"מ הוא סמוך להבאת שנים ליתא, דבשנים הא לא יחשב איש רק סמוך לאיש, רק שמועיל אפי' אינו יודע להפלות מ"מ לא הוה בשנים לבד רק סמוך לאיש, וקודם לכן הוא סמוך לסמוך, ומוכרח כתירוץ התוס' דרוב מביאים שערות בזמנם, וכן הוא בשאילתות סוף פ' בחקותי, ומה שכתב דמהרי"ט קרי לה ספק הרגיל ואנן קי"ל אין ספק הרגיל מוציא מידי ודאי, הנה ספק הרגיל כהא דפסחים (ט') שרגיל לאוכלו וכן שרגילים לעשר וע"כ לא חשובים רוב כיון שתלוים במעשה, ורובא דתלוי במעשה לא הוה רובא כמפורש ריש פ"ג דבכורות, אבל ספק הרגיל דהבאת שערות שאינו תלוי במעשה הוה לי' רוב גמור וקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ומוציא מידי חזקת קטנות [ולפנינו יתבאר שאין בנ"ד שייך חזקת קטנות כלל]:

יז

יז) ומה שהביא ראי' מחו"מ סי' ל"ה לענין עדות, לק"מ, דהא פשיטא דהש"ע לא מיירי מעדות להחזיק שכל זמן שלא נבדוק עדותו בטילה דוודאי אינו בטל כמ"ש תוס' ב"ק (ע"ב:) לר' חסדא דאמר בהדי סהדי שקרא למה לי מ"מ מועיל להחזיק וה"נ בספק קטן, וע"כ בעדות להוציא, ובזה ניחא דלא אזלינן בתר חזקה דרבא שהיא מטעם רוב מביאין שערות בזמנם ואין הולכין בממון אחר הרוב, ואינו דומה להא דקי"ל כר' הונא זו באה בפ"ע ומעידה דאוקי סהדי בחזקת כשרות ומהני אף להוציא ממון אף דחזקה גרועה מרובא, שאני התם דחזקה מהני לגבי עדים, וכיון שהחלטנו שהעדים כשרים חשובים כשרים בודאי וממילא מוציאין על ידם ממון, אבל בן י"ג שנה זה עדיין לא החלטנו שהוא גדול, שהרי הדין לכתחילה לבודקו ונשאר רוב לבד ואין מוציאין ממון ברוב, וכהאי גוונא מחלק הט"ז יור"ד סי' י"ח סק"י ובש"ך שם סוף ס"ק כ"ב עי"ש היטב, העולה מזה דמדאורייתא מהני חזקה דרבא אפי' להקל ומדרבנן הצריכו לבדוק:

יח

יח) ועדיין יש להסתפק אם הא דהצריכו חכמים בדיקה הוא לעכב אפי' בדיעבד או הוא רק לכתחילה דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן וכמו ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דלכתחילה צריך לבדוק ובדיעבד היכי דאזיל לעלמא סמכינן ארובא, וכן כתבו רמב"ן ורשב"א חולין שהביאו ראי' בהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דמ"מ לכתחילה צריך בדיקה באיתא לפנינו מהא דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה שהביאה סימנים מ"מ לחליצה צריכה בדיקה, הנה מבואר להדיא דבדיקה דלחליצה אינה אלא לכתחילה:

יט

יט) ונראה לי ראי' לזה מהא דגומות אעפ"י שאין שערות ומפורש הטעם ברמב"ם שודאי הי' שם שערות ונשרו וכן מפורש טעם זה בשאילתות סוף פ' בחקותי, וקשה לי דהא ודאי בעינן שתי שערות בזמן אחד כדמוכח מהא דפירשו הראשונים בכת אחת אומרת אחת בגבה וכת אחת אומרת אחת בכריסה דהוה חצי דבר, ומחלקים בין ג' כתות על ג' שנים [שני חזקה] דהתם ראו כל מה שהי' יכולים לראות, ואם איתא דשערות מהני בזמנים מחולקים גם בשערות משכחת לה שראו כל מה שיכולין לראות, וכן כתב בעה"מ להדיא פרק חזקת הבתים דלכ"ע בעינן שתי שערות בזמן אחד, וא"כ ניחוש בגומות שמא נשרה האחת טרם שצמחה האחרת ולא הי' שני שערות בזמן אחד, אך אם נאמר דמשהגיעה לכלל שנותי' שוב אין הבדיקה רק לכתחילה, והרי שערות בלא שנים לא מהני רק אם הגיעה לכלל שנותי', וכאן שאי אפשר לברר אם הי' השערות בזמן אחד סמכינן על חזקה דרבא שודאי הי' בזמן אחד, והיכי שלא נמצאו גם גומות דחיישינן משום חזקה דרבא שמא נשרו מ"מ אינו ודאי כמ"ש הטעם בשאילתות דאיכא נמי רוב להיפוך רוב אין שערותיהן נושרין, אבל זו שודאי נשרו שערותי' אך שלא נודע אימת סומכין על חזקה דרבא שהי' שניהם בבת אחת ונשרו אח"כ:

כ

כ) ומ"מ נ"ל שאין ללמוד מזה שאם חלצה בלא בדיקת האיש ואזיל לעלמא שתהי' מותרת להנשא, דיש לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא, כדקי"ל ריש האשה שהלך בהלך בעלה וצרתה למדה"י לאתהנשא ולא תתייבם ולא אזלינן בתר רוב נשים מתעברות ויולדות משום שהיא בחזקת איסור לשוק (וזה מדרבנן, דמדאורייתא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כדאיתא בקידושין (פ'). גבי רוב תנוקות מטפחין] ואינו דומה להא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דבדיעבד אם אזיל לעלמא מותרת ולא אמרינן סמוך כמ"ש רשב"א במשמרת הבית משום דמיעוט שאין מומחין לפעמים שוחטין שפיר, ומ"מ שפיר הוכיחו הרמב"ן והרשב"א מהא דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' צריכה בדיקה לחליצה, שגם ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין באיתי' קמן צריך בדיקה ולא מפרשים דהתם בקטנה משום סמוך מיעוטא לחזקת זקוקה, דזה אינו, דרוב יועיל לגבה דגדולה' היא והיא הוחלטה בודאי גדולה, וכמו בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו דזו באה בפני עצמה ומעידה ומפקינן ממונא מחזקתי' משום דהעדים הוחלטו בכשרים, ה"נ דכוותה, ע"כ הוכיחו דטעם דצריכה בדיקה משום כל היכי דאיכא לברורי מבררינן ושוב כיון שהוצרכה בדיקה לא הוחלטה בגדולה וכסברת הט"ז סי' י"ח כנ"ל, ואם חלצה שוב נאמר סמוך:

כא

כא) ואין לומר דלעולם א"צ לברר והטעם דצריכה בדיקה משום סמוך מיעוטא לחזקת קטנות, דליתא, לא מבעיא לפירש"י קידושין (ע"ט.) [בד"ה תרתי לריעותא ושם בעמוד ב' בד"ה מי איכא למימר] דיומא דמשלם נערות ליכא חזקת נערות משום דעשוי להשתנות היום, כ"ש לאחר שהגיעה לכלל שנותי' דאז רוב מביאין שערות דאין לה אז חזקת קטנות כלל, אך גם לתוס' שם יודו בנידון דידן דעל אחר שהגיעה לכלל שנותי' לא הי' חזקת קטנות ואדרבא היתה עומדת שתהי' אז גדולה, דומה להא דפרק ד' אחין אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת אף שמתחילה היתר אסורה לו משום אשת אח מ"מ הי' לה חזקת היתר ליבם על לאחר מיתה, ה"נ יש לה חזקת גדלות על לאחר שהגיעה לכלל שנים, וכ"ש הוא בנ"ד דזמן ממילא אתי ובודאי יבא:

כב

כב) נחזור לענינינו דבמקום שאי אפשר לבדוק נסמוך על חזקה דרבא ונעשה ודאי והחליצה כשירה ולא שייך לומר סמוך כמו בזו באה בפ"ע ומעידה דלא אזלינן בתר חזקת ממון וכנ"ל:

כג

כג) מעתה באם לפי ראות עינינו יש גומות רק שנחוש שאין אנו בקיאין מ"מ כיון שעשינו כל מה שביכלתינו ואי אפשר לבדוק יותר נסמוך על חזקה דרבא וחולצת, ומה שכתב בספר התרומה אמנם אומר מורי לפי שאין אנו בקיאין להכיר גומות אם יש רבוי שערות כו' לאו למימרא שלא נסמוך על ראות עינינו שיש גומות, רק שידמה בעינינו שאין גומות שאין אנו בקיאים להכירם ואז לא נסמוך ע"ז לומר שאין אנו בקיאין ובודאי יש גומות, ולא תחלוץ, ולחלוץ בלא בדיקה אי אפשר שחכמים חייבו לברר ע"כ צריך רבוי שערות, אך אם נראה לעינינו שיש שערות תחלוץ וכדעת הב"ש וכנ"ל:

כד

כד) שוב ראיתי בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' י"ב שנסתפק באם יש עדים על השנים ונשים מעידות על השערות ואין מעידות על גומות ולא על ריבוי שערות אם נסמוך על חזקה דרבא, ולא ניחוש שמא לא הי' גומות. בשערות יע"ש וכנה"ג סי' קס"ט בהגהת הטור אות מ"ט מביאו, הנה שנסתפק אפילו בלא בדיקה כלל על גומות ומשמע שאם הי' בודקות על גומות ודאי הי' סומכין בצירוף חזקה דרבא ולא נאמר שאין אנו בקיאין וכמ"ש:

כה

כה) אך לפי שכל סמיכתינו על חזקה דרבא אם כבר נבדק לאחר שהגיע לי"ג שנה ויום אחד ולא הי' לו שתי שערות כדי לכוף אזיל לי' חזקה דרבא כמפורש בתוס' ב"ק (נ"ד:) ד"ה ועוד, אך גם אם לא נבדק מ"מ כיון שהוא עכשיו בן ט"ו שנה ועדיין אין לו ריבוי שערות מזה יש לומר שהוכחה שבהיותו בן י"ג שנה לא הי' לו אפי' שתי שערות, וכמ"ש במחנה אפרים ח"ב סי' א' שכיון שלאחר ח' חדשים לגדלותה לא הי' לה רבוי שערות מוכח שבשעה שהגיעה לכלל שנותי' אפילו שתי שערות לא הי' לה שאם הי' לה אז שתי שערות בטח לאחר ח' חדשים הי' לה רבוי שערות, וכ"ש בנ"ד בשתי שנים:

כו

כו) ויש יסוד לדבריו מדברי תוס' ב"ב הנ"ל עיין בדבריהם שכתבו שאחר שהי' זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו סימני גדלות וכו' ואינו מובן מה פשיטא להם שלא הי' לו אז סימני גדלות, ובשב שמעתתא ש"ה פט"ז הביא דבריהם דמיירי שנבדק אחר שהי' גדול ולא הי' לו שערות, ואין זכר לזה בתוס', גם לשון ולא היו אין לו הבנה, ובאמת בפי"ג הביא דברי תוס' בלא ואו והגיה כן לפי פירושו בתוס' שנבדק, אך לפי סברת מחנה אפרים הנ"ל דברי התוס' ברורים דהא למכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים וע"כ הי' המכירה לאחר שהגיע לכלל עשרים, והכי מוקי לה בגמ' (קנ"ה), וע"כ שידוע שלא הי' לו רבוי שערות, דאל"כ יקשה שעדיין הלקוחות יבדקו אולי יהי' רבוי שערות וא"צ לבדוק בגומות, וא"כ מה בכך שסימנים עשויין להשתנות היינו הגומות, וכן הקשה בתשו' הרי"ם, וע"כ שרבוי שערות הי' רואין בעת הקבורה וכמ"ש רו"מ, וכיון שעכשיו אין לו רבוי שערות והוא זמן רב משהגיע לכלל שנותיו ע"כ אז אף שתי שערות לא הי' לו וא"כ דברי מחנה אפרים יסודתם בהררי קודש אך אם נשתהה ח' חדשים משראו בו שערות עד עתה שעדיין אין לו רבוי שערות, הנה רואין שאין זה הוכחה, ואף בזה יש לדון שמאחר שעתה אין לו רבוי שערות זה הוכחה ששערות ראשונות שומא הם ואין להם גומות ועל בקיאותינו אין לסמוך:

כז

כז) כעת נתיישבתי שאין מתוס' הוכחה, שהרי סיום דבריהם ולהכי איכא לספוקי, ואי כגירסת השב שמעתתא לא הי' לו סימני גדלות בלא ואו, הנה מאמר שלם שידוע שלא הי' לו סימני גדלות ואתי שפיר הויו של ולהכי, אך לפי התוס' שלפנינו בואו עדיין לא נפסק המאמר ולא שייך הויו של ולהכי וזה פשוט, וע"כ ואו אחד מיותר ולא נדע אם כמחנה אפרים או כשב שמעתתא, וע"כ המיקל לסמוך על הב"ש לסמוך על בקיאתינו בגומות מאחר שיש עוד טעם חזקה דרבא אם נאמר שלא כדברי מחנה אפרים רק כגירסת השב שמעתתא, ובחי' ר"ן סנהדרין ריש פרק בן סורר דאיכא דמקדמי ומייתי תוך ג' חדשים ואיכא דמאחרי טובא, וגם בתשו' הרא"ש כלל ל"ג שהוכיח משמעתא דב"ב הנ"ל שאם נבדק אח"כ נעשה גדול למפרע ומשום דמסייע לי' חזקה דרבא עי"ש בשב שמעתתא, משמע ג"כ דלא כדעת מחנה אפרים וס"ל להרא"ש שלא נבדק משהגיע לכלל י"ג, דאי כמחנה אפרים אפי' לא נבדק מוכח שתחילה בהגיעו לכלל שנותיו לא הי' לו שערות ואזיל חזקה דרבא, ע"כ יש לסמוך בזה על בדיקתינו, אך אם נבדק משהגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו שערות, ובזה אין לנו היתר רק הב"ש קשה עלי המשא מאחר שבתשו' הרי"ם חולק עליו ועל הנוב"י בזה:

כח

כח) נחזור לענינינו שאם לא בדקוהו לאחר שהגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו אז סמכינן על חזקה דרבא לאחר שבדקוהו עכשיו ולפי ראות עינינו יש גומות, ואם לא יראה גומות רק שנסמוך על רבוי שערות ונאמר דאפי' אין כל כך כמו באדם גדול, וכן נראה מלשון הפוסקים וכן הסכים בתשו' הרי"ם ז"ל, אך בנידון דידן שהריבוי אין בהם כדי כפיפה מנ"ל להתיר בזה:

כט

כט) אך הב"ח סי' קנ"ה היקל בזה קולא גדולה וז"ל אבל זה פשוט כשיש רבוי שערות כו' א"צ לבדוק אם יש בעיקרן גומות, גם א"צ לבדוק אם יש ביניהם לכל הפחות ב' שערות שיהי' בהם שיעור כפיפה דאפי' אין שם גומות ואין בהם שיעור כפיפה ודאי גדול הוא כיון שיש שם ריבוי שערות עכ"ל, וצ"ע מנ"ל להקל באין שיעור כפיפה, וגם בענין גומות לא מצינו בפוסקים רק שא"צ לבדוק בגומות, ויש לפרש שתולין מסתמא יש גומות לא שנתיר אין שם גומות, ונראה שלמד כן מלשון המשנה והגמ', לשון המשנה שתי שערות האמורות כו' ובכ"מ כדי לכוף כו' ולמה האריך לומר שתי שערות הי' לו לשנות שערות שאמרו, רק להורות דבמקום שיש רבוי שערות א"צ שיעור, ובודאי אף ג' שערות ויותר צריך ג"כ שיעור דאין חילוק כלל בין שנים לג', אך רבוי שערות שדין אחר להם גם במשנה שרובה השחיר בזה א"צ שיעור, וכן בענין גומות שאמרו בגמ' אמר ר' הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהי' בעיקרם גומות והי' לו לומר סתם שערות שאמרו, רק להורות הנ"ל דברבוי שערות א"צ גומות, כן נראה לתרץ דברי הב"ח:

ל

ל) אך לא הי' למראה עיניו חי' ריטב"א נדה שלא נתגלה בימיו וז"ל כתבו בתוס' דהשתא אין אנו צריכין בדיקות הגומות אלא דכל שהגיע לכלל שנים ויש שם רבוי שערות או שערות ארוכות אין לבדוק יותר דמסתמא יש שם גומות עכ"ל, הנה מפורש שאם אין שם גומות לא מהני רבוי, וליתא להאי דיוקא מלשון שאי שערות כו' וה"ה דלא מהני בלא שיעור כפיפה כי היכי דלא מהני בלא גומות, וגדולה מזה דאפי' לבדוק אם יש בהם שיעור כפיפה צריך, ודווקא לבדוק אחר גומות א"צ, וכן לבדוק אחר שנים דמבואר בפוסקים דא"צ, [ומה שכתב ריטב"א דכל שהגיע לכלל שנים, היינו לאפוקי אם ידוע שלא הגיע לכלל שנים] והטעם משום דשערות שקודם שהגיע לכלל שנים שומא נינהו, ולא שכיח הרבה שומות במקום אחד ותולין יותר בגדלות, שמחמת גדלות הדרך להיות הרבה שערות, וכן אין לספק שמא אין כאן גומות, דכשאין כאן גומות שומא הם כמ"ש רמב"ן ב"ב (קנ"ד) ובהרבה שומות אין תולין, וסברא אחת היא מה שא"צ לבדוק אחר שנים ומה שא"צ לבדוק אחר גומות, אבל שערות שלא הגיעו לכשיעור לאו שומא הם, דא"כ מה הי' מועיל אם אח"כ הגדילו ואי אפשר שיצמח השערות כשיעור ברגע אחת, אלא שגם בתחילה הוא אתחלתא דגדלות ונקרא בלשון הגמ' ברכות (מ"ז:) קטן פורח, וא"כ מה ראי' יש ממה שיש ריבוי שערות שמסתמא יש בהם כשיעור:

לא

לא) מ"מ יש לדון בזה דנהי דלא מהני ריבוי שערות בלא שיעור כפיפה מחמת השערות עצמן מהני מחמת הגומות, דוודאי מדאיפלגו תנאי בשיעור שערות ובודאי כשיש שם גומות דבלא גומות אפי' בשיעור לא מהני, מוכח דיש גומות אפי' עדיין אין בהם כשיעור, ולפי זה מה שכתב רמב"ן דשערות בלא גומות שומא הם אפי' הם פחותים מכשיעור כיון דטבע שערות הבאות מחמת גדלות היות בהם גומות אף קודם שהגיעו לכשיעור כשאין בהם גומות מוכח ששומא הם, ממילא בריבוי שערות שאינם שומא דלא שכיח הרבה שומות במקום אחד אפי' הם קטנות מכשיעור מ"מ מוכח שיש בהם גומות, שאם לא הי' בהם גומות ע"כ שומא הם אף שעדיין אין בהם כשיעור כנ"ל, והרבה שומות במקום אחד הא לא שכיח, וכיון שע"כ יש בהם גומות א"כ הוא גדול מחמת הגומות:

לב

לב) ואמנם לדעת הרמב"ם דטעם גומות משום דודאי שערות הי' שם ונשרו וכשיש שערות פחות מכשיעור לא שייך זה, וכבר הקשה הלח"מ מה מהני גומות דמסתמא הי' שם שערות שמא לא הי' בהם כשיעור, ותירץ שאם הי' קטנות לא הי' נושרות, וא"כ כשיש שערות קטנות לא מהני גומות מידי:

לג

לג) אך בחי' הר"ן הקשה הא דאיפלגו תנאי בשיעור שערות תיפוק לי' משום גומות, ותירץ דאין ה"נ בהי' שתי שערות בשתי גומות דמהני אפי' פחות מכשיעור, אך המחלוקת בשתי שערות מתוך גומא אחת, ומדבריו נשמע דגומות מהני מחמת עצמם, וא"כ בריבוי שערות דחזקה שיש שם גומות יועיל אפי' לא הי' בהם כשיעור, מ"מ אף דמידי דרבנן לקולא כמ"ש רמב"ן ורשב"א חולין, לכתחילה קשה לסמוך בזה על הר"ן נגד הרמב"ם וש"ע, בפרט שהשאילתות סוף בחקותי כתב ג"כ הטעם דשערות הי' בהם ונשרו, וכבר כתב ריב"ש שאין לחלוק על השאילתות כמו על הגמ', אך נעשה זה לסניף אם ימצא גומות בשערות שיש בהם שיעור כפיפה:

לד

לד) ולענין מה שהעיר רבינו זצ"ל בתשו' הרי"ם דבעינן שערות שחורות כדעת ר"ת, והטור בסי' קמ"א כתב שצריך ריבוי שערות שחורות וגדולות, ותימה למה לא ביארו זה גבי חליצה דבעינן שחורות, ולומר שלא חששו לדעת ר"ת רק באיסור אשת איש ולא באיסור יבמה לשוק הוא דוחק עכ"ד ז"ל, ובאמת כן מבואר בגמ' ריש פרק האשה שהלך שאין לחלק בין יבמה לשוק בין ערוה ליבם, דמקשה מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. אך ביארתי בתשובה [סי' ] דיש חילוק בין יבמה ליבמה אם רוצין להתירה בלא חליצה לומר שאינה יבמה כלל בזה חוששין לספק רחוק כמו באיסור ערוה, אך כשמתירין אותה ע"י חליצה אין מחמירין בה לומר שמא לא הי' החליצה כהוגן, והטעם בזה דערוה שהוולד ממזר עשו מעלה ביוחסין, משא"כ וולד יבמה לשוק שכשר אפי' לכהונה ולית בה משום מעלת יוחסין, אך כשמתירין בלא חליצה יש לחוש שתנשא לכהן, ומפורש ברמב"ם פי"ט מה' איסורי ביאה הלכה ה' וז"ל כהן שבא על זקוקה ליבם הוולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה [זה אפי' למה דקי"ל אין זונה מחייבי לאוין דלא כרמב"ם, דשאני יבמה שאין קידושין תופסין בה והוי זונה לכ"ע וכן הוא בטוש"ע סי' ו'] חזר ובא עלי' וולד הנולד מביאה שני' חלל, וא"כ גם ביבמה לשוק אם נתירה בלא חליצה אית בי' משום מעלת יוחסין אם תנשא לכהן, ע"כ מקשה אהא דהיתה לה חמות אינה חוששת ונשאת בלא חליצה אית בי' ג"כ מעלת יוחסין, משא"כ אם חולצת לחוש ליחידאה ר"ת כיון שלא תנשא לכהונה ואין בו משום מעלת יוחסין ובתשובה סי'.. להרב מסארנאק הבאתי ראי' לכלל זה:

לה

לה) ועוד יותר יש לחוש בהא דר"ת אף שכל חכמי ישראל חולקים עליו והתורה אמרה אחרי רבים להטות, מ"מ יש לחוש שמא יבא ב"ד אחר ויפסוק כר"ת ויעשו הבנים ממזרים למפרע, וכהא דיומא (פ') שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין עיי"ש, ובעדיות פרק א' מ"ה ולמה מזכירין דברי יחיד בין המרובים שאם יראה ב"ד דברי יחיד יסמוך עליו, ופירש הראב"ד שאם לא הי' מחלוקת כלל לא הי' האחרונים יכולים לדחות דברי הראשונים שאין ב"ד יכול לבטל אא"כ גדול כו' אבל כשתחילה הי' יחיד יכולים האחרונים לפסוק כדברי היחיד, וא"כ ה"נ יש לחוש שמא ב"ד אחר יפסוק כר"ת היחיד ונמצאו הבנים ממזרים למפרע, משא"כ בדין חליצה שאין נפקא מינה לענין הבנים כיון שאינה יכולה להנשא לכהן אין חשש:

לו

לו) ואין להחמיר ג"כ לומר כיון שסמיכתינו על חזקה דרבא שרוב מביאים שערות בזמנם ונצרף למיעוט שאין מביאין שערות בזמנם עם חשש שיטת ר"ח להחמיר, דליתא כיון שרוב פוסקים חולקים על ר"ת והתורה אמרה אחרי רבים להטות שוב אין שום חשש לומר שמא כר"ת שהתורה ניתנה על דעת הרוב וכמו שהאריך הר"ן בדרשותיו בענין מחלוקת ר"א עם חכמים בתנורו של עכנאי, רק באיסור אשת איש חששו שמא יבא ב"ד אחר כנ"ל:

לז

לז) ע"כ נראה לי להקל אם יראו גומות בהשערות אשר יש בהם כדי כפיפה אבל אם לא יראה בהם גומות אין להקל, גם אין להקל שלא יבדקו כלל אם יש בהם גומות כיון שאותם שיש בהם כדי כפיפה אינם רבים וכנ"ל באריכות, ויזהרו מאוד שלא לבדוק רק שתי שערות שיש בהם כדי כפיפה אם תחתיהם גומות ואם לא ימצאו לא יבדקו יותר כי אותם שיבדקו ולא יהי' תחתיהם גומות לא יועילו עוד אף אם אח"כ יהי' בהם שיעור כפיפה. כי הריטב"א כתב בריבוי שערות מסתמא יש גומות, משא"כ אם רואין שאין גומות, ולא עוד אפי' אח"כ ימצאו תחתיהם גומות כיון שתחילה הי' שומא שוב לא יועילו לסימנים כמו השערות שבאו קודם שהגיעו לכלל שנים שאינם מועילים אח"כ משום שהי' תחילה שומא אי אפשר שיהי' אח"כ סימנים, ע"כ לא יבדקו כלל רק שתי שערות שהגיעו לכדי כפיפה ולא יותר, אם ימצאו טוב ואם לאו ימתינו עד שהרבוי שערות יהי' בהם כדי כפיפה שלא יצטרכו בדיקה:

דודו הדו"ש הק' אברהם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף