אבני נזר/אבן העזר/קפט
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אור ליום ג' ראה סת"ר לפ"ק פה סאכטשאב
שלום וכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג חריף ובקי מו"ה יצחק נ"י האבדק"ק וולאדווקי.
דבר אשר הוקשה לו הנכתב בסידור הגט וכן המנהג שהבעל מקרב ידו סגורה נגד ידי האשה ואח"כ מניח ליפול הגט לתוך ידי', ולפי דברי תב"ש בשחיטה לא מהני כה"ג דלאו כוחו אלא סילוק כוחו. וא"כ גבי גט נמי לאו נחינת הבעל הוא, ורצונו לידע איך לנהוג למעשה:
אעריכה
א) אודיעהו כי פעם או פעמים הייתי משנה המנהג מטעם זה, ואח"כ חזרתי בי לעשות כפי המנהג, והנה פשוט דומה לעריק לה חרצי' ושלפתי' שחלחל מתניו וקירב עצמו אלי', וה"ה אם הי' ידה סגורה ופתחה וקירב ידו אלי' ונטלתו ואמנם כי בנדון דידן היפך הסדר שתחילה קירב ואח"כ פתח ידו, הלא כתב הב"ש שגם זה מועיל, וכן כתב גם מעלתו, ומה שפקפק כבודו דהא ודאי אם קירב הגט והניחו על גבי קרקע ונטלתו לא מהני והכא נטלתו מהאויר י"ל דדומה לנטלתו מעל גבי קרקע, באמת אינו דומה כלל, דעל גבי קרקע לא מהני דבעינן שיצא הגט מרשותו לרשותה כמ"ש התוס' גיטין (ע"ז) ד"ה ותיחוד, ועוד דנטלתו מידו עביד הבעל מעשה אצטבא עכ"פ ע' יומא מ"ט:
בעריכה
ב) ויותר ניחא לפימ"ש בחי' מהרי"ט ריש שבת דה"מ בעשותה דידו של בעה"ב. הפשוטה לחוץ וחפץ בתוכה ונטל העני מתוכה דפטור אף דידו בתר גופו גריר והוי כמונח ברה"י, מ"מ כיון דלא הוי כרשות היחיד רק מכח שמונח בידו של בעה"ב חשוב גם בעה"ב עושה מלאכה והוי שנים שעשאו ופטור. ה"נ כיון דלא הוי נתינה רק מחמת שבא מיד הבעל לידה חשוב גם הבעל שהי' מונח הגט על ידו מסייע בנתינה:
געריכה
ג) ובזה מצאנו טוב טעם הלכה זו דקירב לה הגט ואפי' לא פתח ידו דעת הב"י והב"ש מסייע לי'] דהוי נתינה, ולהנ"ל יובן בטוב טעם. דהגמר לעולם עושים שניהם הוא גם היא, דפשיטא שאם לא הגיע לידה שלא הי' נתינה וחשובה מסייעה בנתינה, רק קירב הגט אלי' עושה הוא לבד וע"כ בקירוב שלו לבד סגי, ולי"א תרתי בעינן משום דבכל נתינה גם פתימת ידו עושה הוא לבד, רק גמר נתינה שבא לידה עושה גם היא ודו"ק:
דעריכה
ד) נשוב לנדון דידן שהגט בא מיד הבעל לידה ואולי הי' בכח הבעל הי' פשוט דהוי נתינת מעליא וחשוב הגט בא מידו לידה, והיינו מתני' דהזורק, רק שתאמר שאיננו מכוחו, ע"ז נאמר מ"מ הגמר חשוב עושה גם הוא והקירוב עושה הוא לבדו, וגם לפי החילוק בין מידו בין מעג"ק דע"ג ידו עושה מעשה אצטבא עכ"פ, ה"נ במה שנופל הגט מידו עושה מעשה אצטבא, באופן שלפי דברי הב"ש דקירב ידו סגורה ופתח הוי נתינה, הדבר פשוט דמנהגינו טוב:
העריכה
ה) אך יש לדון בדברי הב"ש, דהתינח להפוסקים תרתי בעינן פתח וקירב, אלמא פתיחת היד מילתא, מה נ"מ מה עושה תחילה, אך להב"י וב"ש מסייע לי' קירב לחוד סגי, אימא דפתיחה לא מהני מידי, וקירב הגט בעוד ידו סגורה ג"כ לא מהני כיון דבשעת קירוב ידו סגורה ולא תוכל ליטול, ופתח וקירב דמהני משום קירב ידו פתוחה דמועיל אבל הפתיחה לאו נתינה כלל, ואיך תשוי לקירב נתינה למפרע:
ועריכה
ו) ע"כ נבקש לקושייתו תשובה אחרת, ונוסיף מי דעת בדברי התב"ש ואח"כ נוסיף קמח, והנה הרמ"ה הביאו הטור סי' כ"ח דהא דזרק לתוך חיקה מקודשת, דווקא דהתרצה מתחילה לקדושי לי', אבל בסתמא לא, וביאר המקנה סי' מ"ב וחמדת שלמה סי' מ"ח דווקא שנתן לתוך ידה נחשב אחיזתה החפץ אף לאחר קבלתה למעשה שאלמלא נתכוונה לאחוז החפץ הי' נופל מידה ע"כ נחשב אחיזתה מעשה ע"ש היטב, וע"כ כשאוחז הסכין בידו והניחו ליפול לא נחשב מעשה כלל רק אינו עושה מעשה אחיזת הסכין וממילא נופל ולא הוי כוחו כלל וכלל ודו"ק:
זעריכה
ז) נשוב לנדון דידן דכשהגט ביד הבעל נחשב אחיזתו הגט שלא יפול מעשה, וכשהבעל מקרב ידו והגט בידו נגד ידי' על דעת לפתוח ידו אח"כ, לא נחשב קירובו על דעת לעשות מעשה, רק על דעת שלא לעשות מעשה אחיזת הגט דכשלא יאחזנו בכוונה יפול ממילא, וא"כ נחשב נתינה מעליא מה שמקרב הגט נגד ידי' דע"י הקירוב יפול ממילא אם לא יעשה מעשה אחיזה אח"כ, וכיון שבאמת לא עשה מעשה אחיזה אח"כ, הא נפל לידה מכח הקירוב לבד והוי נתינה מעליא, ובפרט לפמ"ש התוס' סנהדרין (ע"ז) ד"ה כפתו דאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' שהם תולדה דאש הם משום חציו, וה"נ המקרב הגט לכנגד ידי' שמצוי שיפול מידו לידי' אם לא יעשה מעשה אחיזה בכוונה דחשיב כזרקו לידי', נמצא שלא זה בלבד שאין קושיא מהתב"ש רק ראי' וסיוע למנהגינו, ודו"ק היטב:
חעריכה
ח) ויש ראי' לזה מדברי הר"ן ריש שבת דה"מ היתה מלאה פירות, בהא דמחלק רש"י בין הא דר' ביבי דהדביק פת בתנור התירו לו לרדותו כדי שלא יבא לידי איסור סקילה, בין היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ, דהתם אם לא תתיר לו לרדות ע"כ יעשה מלאכה, אבל אפשר דנקיט פירי בידי' ולא רמו להו לרה"ר, אבל בתוס' אמרו דמזיד דהכא כמזיד דהתם דה"נ לא שכיח דכולא יומא לנקוט פירות בידי' עכ"ל, והא אפשר שלא יזרקם רק יפתח ידו והפירות נופלים ולאו כוחו הוא ויפטור, אלא ודאי דשוב יתחייב על פשיטות ידו לחוץ דכשפותח ידו חשוב הנחה ע"י פשיטות ידו לחוץ (ע"מ לפתוח ידו ברה"ר להניחם שם]:
טעריכה
ט) ואין לדחות משום דבנזקין כה"ג חייב, וכתב הרא"ה בבדק הבית הטעם משום דבנזקין חייב גרמי, ופ' הכונס (ס'.) גבי זורה ורוח מסייעתו דחייב, ובנזקין כה"ג חשוב גרמא מחלק הש"ס דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דניחא לי' ברוח המסייע חייב, וכ"ש הא דפתח דבנזקין חייב דחייב בשבת משום מלאכת מחשבת דניחא לי' בפירות הנופלים ברה"ר, [והא דשבת (ק"כ:) לא תעשה כל מלאכה הא גרמא שרי אף דע"י מחשבתו נחשב מעשה, התם קאי בכבוי דליקה דהוי מלאכה שא"צ לגופה ואליבא דר' יוסי דפוטר מלאכה שא"צ לגופה דלא חשוב מלאכת מחשבת ע"כ מותר גרמא ועוד דהתם גרמא גם בנזקין פטור וליכא קו"ח, ואם באנו ללמוד מזורה ורוח מסייעתו דחשוב גרמא ומ"מ חייב משום מלאכת מחשבת, ה"נ בזה, לא כל הגרמות שוין אבל בפתח ידו דחייב כ"ש דחייב בשבת משום מלאכת מחשבת, ליתא דמה נעשה לרא"ש דס"ל ג"כ דמר' ביבי נלמוד להיתה ידו מלאה פירות דהתירו, וע"כ כסברת הר"ן בשם התוס' דה"נ לא שכיח דלנקיט פירות כולי יומי בידיה, וקשה הא וכל לפתוח ידו ויפלו הפירות, ולרא"ש אין ליישב שיתחייב משום מלאכת מחשבת, שהרי הרא"ש פירש הא דהכונס בזורה ורוח מסייעתו משום שכל המלאכה הוא כך, אבל בעלמא לא מהני הא דמלאכת מחשבת לשוי' גרם מלאכה וכיון דפסול בשחיטה למה יתחייב בשבת אלא ודאי כדכתיבנא:
יעריכה
י) מיהו הא ליתא דהמעיין בת"ש ס"ג דרא"ש לית לי' הא דפתח ידו ונפלה בכוונה דהשחיטה פסולה רק כך י"ל דאנן לא חזינן מאן דפליג אהא דרא"ש פ' הכונס וא"כ הראי' גם לר"ן, ואם נדחה לומר שהתוס' לית להו הא דפתח ידו, בחידושי הבאתי ש"ס זבחים (ס') ודילמא ס"ל שפיכה מכח אדם בעינן דנפל מידו לאו כוחו כדעת רשב"א ורא"ה מקור דברי תב"ש אלו ואין להאריך בזה יותר:
יאעריכה
יא) מ"מ לפי טעמים אלו ופשיטא לפי טעם זה השני לא מהני רק אם היא תופסת ידי' במקום אחד והוא קירב ידו עד כנגד ידי', לא שנהפוך הסדר היא תפשוט ידי' נגד ידי הבעל והבעל מניחו ליפול לידה:
יבעריכה
יב) אך עלה בדעתי חקירה בפירוש ונתן לפי פירש"י גיטין (לו:) דה"מ נרדי נתן ריחו פירש"י עזב ריחו הטוב כמו לא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו, ולכאורה לפי"ז אם פתח ידו שתטול היא יועיל דעזב שתטול הגט. אך באמת זה אינו דהתם כתיב לא נתן עבור והכא לא כתיב ונתן שתקח שיהי' פירושו עזב שתקח, רק ונתן בידה, אבל אם עזב שיהי' ממילא בידה, שפיר יחשב עזב בידה, וע"כ אם פתח ידו היינו עזיבת הגט שיפול ממילא בידה יחשב שפיר נתינה, ולפי"ז אף תפשוט ידי' נגד ידי הבעל שהגט בה והבטל פותח ידו ומניחו ליפול ג"כ יחשב נתינה, אך חלילה להקל בזה למעשה, רק שתתפוס ידי' פשוטות במקום אחד והבעל מקרב ידו לכנגד ידי':
יגעריכה
יג) ולענין מה שהצריכו לעשות כן ולא נתינה פשוטה ליתן לידיה, י"ל לפימ"ש הב"ח בהא דגט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו אינה מגורשת וכתב הב"ח דאפי' עזב אח"כ המשיחה בידה אינה מגורשת, דעכשיו שהניח המשיחה ליכא נתינה שכבר הגט בידה והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע, ומסיים שפשוט הוא, והנה בגמ' דהאומר זה גיטך והגליון לכתובתה הוי גט ע' רשב"א ומשום דהגליון אינו מהגט, וא"כ אם בתחילת הנתינה ישאר הגליון ביד הבעל ואח"כ יניחנו, יפסול, דבשעה שהגליון הי' ביד הבעל דומה לגט בידה ומשיחה בידו דיכול לנתקו ע"י הגליון ועזיבת הגליון אח"כ לא יועיל כלום דגליון אינו מהגט והוא כמשיחה, ע"כ בחרו במנהגינו דלעולם בשעה שבא הגט לידה אין ביד הבעל כלום, ואולי עוד יש להם טעם אחר ואין לזוז מהמנהג:
ידעריכה
יד) אשר תירץ עצמו מה ששלח מכתב גלוי משום דחק מעות, פ' ר"ה (כ"ז:) התורה חסה על ממונו של ישראל אפי"ה כבוד יו"ט עדיף וה"נ כבוד תורה [במכתב סגור כפרש"י סוכה (מ"ט:) כבוד תורה בצינעא] עדיף: