אבני נזר/אבן העזר/שכו
|
< הקודם · הבא > |
אעריכה
א) (שם) בגמ' אלא טעמא דר"מ מתוך שיכול לכופה למעשה ידי' נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהם, מוכח מזה דגם למותר יכול לכופה, היינו אם גמרה שיעור חמש סלעים באמצע שבוע כופה לעשות גם בשאר ימי השבוע, דהא ר"מ במתני' במותר ועלה מפרש ר"ל מתוך שיכול לכופה כו', וכ"כ הרא"ה הובא בשטמ"ק וז"ל בשהשלימה מעשה ידי' בתוך השבת כופה אותה שלא תבטל לא מדין משנתינו שהבטלה מביאה לידי כו' אלא מפני מע"י שהם שלו, אבל ודאי יכולה להוציא כל ימי השבוע בעיקר מע"י מתחילה אבל בשהשלימה תוך השבוע כופה אותה לעשות עכ"ל, ולפי זה נראה לי ליישב רישא דעושה ואוכלת ולכאורה כ"ש בעיקר מעשה ידי' נימא מתוך שיכול ועי' בתוס', ונ"ל דהנה הרמב"ם כתב הקבלן יש לו אונאה ושכיר יום אין לו אונאה דשכיר יום עבד הוא, והיינו דקבלן הוא שישלים לו הבגד וכיוצא ואין חיובו תלוי בגופו, אבל שכיר יום הרי חיובו תלוי בגופו, וע"כ בעיקר מעשה ידי' שהוא מלאכת הבית וחמש סלעים צמר ויש קצבה למלאכתה וחשובה קבלן ולאו עבדות מקרי ואין ידי' קנויים לו, אבל במותר שיכול לכופה לאחר שעשתה השיעור רק שלא תבטל וזה ענין עבדות כנ"ל חשוב קנין ידים:
בעריכה
ב) ובעיקר דברי הרא"ה שיכול לכופה למותר אין כן דעת הרמב"ן וכן משמע ברמב"ם דקנין מותר אינו רק בדיעבד אם עשתה ובהא דאמר מתוך שיכול לכופה כתב בזה הרמב"ן כדאיתא בחידושיו ואינני מבין אותם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |