אבני נזר/אבן העזר/קעג
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ב' שלח תרנ"ו לפ"ק סאכטשאב.
שוכ"ט לכבוד הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה מרקיל שלמה הכהן נ"י האבד"ק סארנאק.
דבר הגט שלא הוטב בעיני המסדר שהוא עצהיו"ט ולא הוטב בעיניו ליתנו להאשה ואמר כן להבעל שמפני שאינו עצהיו"ט רוצה לסדר גט אחר וכן עשה, והובא הגט שני לפני המסדר והי' בו פסול גמור ולאשר הי' הבעל נחפז לדרכו אמר לו הרב שיתן גט ראשון ואח"כ נעיין בדבר, ועתה השאלה אולי נתבטל הגט ראשון לשיטת הרמב"ם שאם ביטל גט שלא הי' ביד שליח אינו חוזר ומגרש בו שגוף הגט נפסל:
א
א) הנה כבודו מייתי דברי הש"ע סי' קמ"א שאם עשתה שליח לקבלה וכשראתה שלא בא עשתה שליח אחר לא בטל שליחות הראשון, ה"נ לא בטל גט ראשון במה שכתב גט אחר, ואינו דמיון כלל דהתם לא עשתה שליח אחר מחמת שלא רצתה בקבלת שליח ראשון רק משום ששליח ראשון לא קיבל אבל אם יקבל הראשון אין נ"מ אצלה משא"כ נ"ד שהי' מתמת שלא הי' ראשון מן המובחר:
ב
ב) ועוד דהתם כיון שלא ביטלה שליח ראשון עדיין אפשר שיקבל הראשון ולא בטל שליחותו משא"כ נ"ד שנמלך שלא לגרש בראשון רק בגט אחר ודומה להא דגיטין (פ"ח) דמקשה ודילמא אמלוכי אמליך ופירש"י נמלך שלא לגרשה והדר אמליך לגומרו ונמצא הראשון בטל, מבואר דבמה שנמלך חשוב ביטול, וה"ה בנמלך שלא לגרש בגט זה שגט זה בטל, וכהאי גוונא בתוס' ריש זבחים בהא דאשה לאו לגירושין קיימא כתבו תוס' ואפי' זינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת ולא חשוב גט זה לשמה, וה"נ אף שדעתו לגרשה כיון שנמלך שלא לגרש בגט זה לא חשוב גט זה לשמה:
ג
ג) הן אמת שקשה להבין למה יתבטל הגט במה שנמלך שלא לגרש, בשלמא אם לא הי' נקרא לשמה רק אם האשה עומדת להתגרש כמו שנראה לכאורה מפשט דברי תוס' (כ"ב) דה"מ והא, ע"כ כשעכשיו אינה עומדת להתגרש לגמרי או בגט זה] נתבטל הלשמה, אך באמת זה אינו, שהרי (בדף י"ח) כתבי' ואנחי' בכיסתי' דאי מפייסה תפייס ומ"מ חשוב לשמה אף דאכתי לאו לגירושין קיימא דשמא תתפייס ואין לומר דכיון שלא נתפייסה אגלאי מילתא דלשמה הוה קאי דהא קי"ל אין ברירה בפרט בענין לשמה דאפי' למ"ד יש ברירה בעינן שיהי' מבורר בשעת כתיבה] ועוד שטר קידושין שכתבו לשמה ושלא מדעתה למאן דמכשיר הא אשה לאו לקידושין קיימא, ועוד המשלח גט לגרש בע"כ והיא נשמרת פן יפגענה בעלי חצים שליח ועדים נאמר בשעת כתיבה לאו לגירושין קיימא ולא יחשב לשמה, אלא ודאי זה אינו, ומה שאם כתב סופר שלא מדעת בעל לא חשוב לשמה מבואר בתוס' עירובין (י"ג.) משום שהבעל שעליו לכתוב מסתמא מקפיד שלא יכתבו גט לאשתו, וזה סברת תוס' גיטין ג"כ דאין מועיל כוונת הסופר בלשמה על אשתו של אחר מטעם שמקפיד כנ"ל, או אפשר אפילו בסתם אין כוונתו מועיל שיהי' גט לאשת חבירו וכענין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ותוס' בעירובין הנ"ל שהוקשה להם הוצרכו לחלק משום דכהן אינו מקפיד ובעל מקפיד] וע"כ חשוב כסתמא וסתמא פסול משום דאשה לאו לגירושין עומדת, אבל לא משום דלאו לגירושין קיימא לא חשוב לשמה, וא"כ כיון דאפי' לאו לגירושין קיימא חשוב לשמה למה יתבטל הגט במה שנמלך:
ד
ד) וסבור הייתי לפרש הא דהמגרש דרש"י אזיל לטעמי' חגיגה (יוד:) בהא דנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל דכיון דנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא לי' בשליחותי', ולפי דברי תוס' עירובין הנ"ל דמסתמא הבעל מקפיד מלכתוב גט לאשתו, וע"כ כשנמלך שלא לגרשה ודאי מקפיד שלא יהי' גט כתוב לאשתו ומסתמא מבטלו כשם שהתם מבטל לשליחותי', וזה בנמלך שלא לגרש כלל, אבל בנמלך שלא לגרש בגט זה כיון שרוצה לגרשה מה איכפת לי' שיהי' מונח גט זה בהכשר ואין ראי' שמבטלו:
ה
ה) אלא דיש להוכיח ממ"ש הר"ן סוף פרק הזורק באחד שכתב גט לאשתו והחתים עליו שנים ואחר זמן החתים עוד שלישי והכשירו רבינו משולם מסברא דהא דעידי גט אין חותמין אלא זה בפני זה היינו בשנים או שזימן שלשה ביחד שכיון שאין הגט מתקיים בפחות צריכין לחתום זה בפני זה, אבל כשהגט נגמר בשנים ולא הי' דעתו לחתום יותר כשחזר והחתים שלישי אינו נפסל בכך, והר' אלחנן נראה לו לפוסלו כיון שבא להחתים שלישי גילה דעתו שלא יהי' גט עד שיחתום השלישי וחתימתו אינו כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה, ע"כ בתוס', ונראה שזה על דעת מי שסובר כההיא דר"פ השולח שאם ביטל הגט בפירוש מבוטל ושוב אינו חוזר ומגרש בו [דאלו למאן דס"ל שגט הנכתב בהכשר אי אפשר לבטלו אין הגילוי דעת כלום כיון שחוזר ומגרש בו] עכ"ל הר"ן, הנה שמשום שדעתו שלא יגרש בעדים ראשונים לבד נתבטל הגט במקצת שלא יוכל לגרש בהם לבד אף שלא גילה דעתו שרצה שלא יוכל לגרש בהם לבד, וה"ה בנמלך שלא לגרש בגט זה כלל דנתבטל גט זה לגמרי:
ו
ו) האומנם כי הרא"ש והטור הגם שפסקו שאם ביטל בפירוש הגט מבוטל ומ"מ פסקו כדעת ר"ת והר' משולם שיכול להחתים השלישי, מ"מ אין להוכיח מהם דס"ל בהמלכה שלא לגרש לא נתבטל הגט, שפשוט שדברי ר"ן אלו הם רק לטעמייהו דהרי"ף והרמב"ם דעידי חתימה מועילים בלא עידי מסירה והכריע הר"ן כמותם משום שידוע ע"י עידי חתימה שהגט בא מיד בעל ליד אשה חשוב כעידי מסירה, וכתב הר"ן בהלכות בהמגרש ובחידושיו רפ"ק דגיטין שאם לא הי' עידי מסירה והגט מתכשר ע"י עידי חתימה שוב צריך שיחתמו עדים לשמה עיי"ש, וע"כ עידי חתימה הם עצם הגט, ע"כ כשנמלך שלא לגרש בעדים ראשונים לחוד, הנה ביטל הגט במקצת כנ"ל ואפי' הי' שם עידי מסירה מ"מ הא צריכין העדים לחתום לשמה, דאל"כ הוי מזוייף מתוכו, והטעם פירש הר"ן שם לפי שיטתו שמא יסמכו עליהם בלא עידי מסירה ואז יפסול, וא"כ אף ביש עידי מסירה העדים מדרבנן מעצם הגט ושייך שביטל חתימת העדים במקצת:
ז
ז) אבל הרא"ש והטור לטעמייהו דאזלי בשיטת תוס' דעידי חתימה אינם מועילים כלום להכשיר הגט רק שיש הוכחה מעידי החתימה שודאי הי' שם עידי מסירה] ולא שייך בהם ביטול, ואף שמתחילה הי' דעתו שלא ליתן הגט עד שיחתמו עוד עדים אח"כ, אם יתן בלא הוספת עדים אין בכך כלום, וכאלו אמר לא אתן הגט עד שתתן לי מעות ואח"כ נמלך ליתן בלא מעות שאין בזה חשש ביטול, ובחתימת עדים הגם שמדרבנן צריך בהם לשמה, הא כתבו התוס' (ד') משום דגזרינן חתימה אטו כתיבה ובכתיבה לא שייך ביטול במקצת שאי אפשר שיאמר לא אגרש בגט זה לבד רק עם עוד גט אחר דספר אחד אמר רחמנא וכו' ואי אפשר לגזור בזה אטו כתיבה:
ח
ח) ואמנם כי יש לפקפק בזה לדעת ריטב"א פ"ק דמציעא גבי מצא שטר שכתוב בו הנפק שזמנו בו ביום דאפי' בשטר דעלמא שייך ביטול עיי"ש, והיינו דאף דלא בעי לשמה מ"מ שליחות בעינן דאל"כ הוי מפי כתבם כשנכתב שלא מדעת המתחייב, וה"נ בגט כשחתמו שלא מדעת הבעל וכשביטל השליחות נשאר מפי כתבם ופסול דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עידי מסירה, אך הא דעת יחידית היא, ובתומים סי' ס"ה וילק עליו עיי"ש ובנתיבות:
ט
ט) ולפמ"ש נחבאר דרש"י הפוסל ג"כ בהחתים עוד עדים אינו מטעם הר"ן, שהרי רש"י סובר ג"כ (כ"ב:) דעידי חתימה לבד אינם מועילים בלא עידי מסירה וא"כ לא שייך ביטול בעידי חתימה, אלא דלא ס"ל חילוק ר"ת כלל אלא דלעולם עידי גט אין חותמין זה בלא זה [וע"כ מה שהניח מעלתו בצ"ע שדברי הפוסקים בסי' ק"ל סותרים לדבריהם בסי' קמ"א אינו כלום]:
י
י) נחזור לענינינו דהמלכה שלא לגרש הוי ביטול ואף שהוכחנו דאפי' לא הי' עומד לגרש בבירור בשעת כתיבה חשוב לשמה דמ"מ כתיבתו הי' רק משום גירושין, וכל זמן שהבעל מחזיק הגט שמא יגרש בו הלשמה קיים, משא"כ אם ימלך לגמרי שלא יגרש בו, האומנם כי יש לומר שעדיין הי' בדעת הבעל שאילו יופסל השני יתן הראשון כיון שהי' נחפז ללכת, הדבר תלוי בהכרע הדעת. וצריך ראי' לזה:
יא
יא) ולכאורה יש להביא ראי' מהא דכתב הר"ן ריש פרק האומר בקידשה עצמה מעכשיו ולאחר שלשים ובתוך שלשים נתקדשה לאחר ומת האחר בתוך שלשים כשהגיע יום שלשים והיא פנוי' מתקדשת לראשון, ולא אמרינן דבמה שנתקדשה לשני יחשב חזרה מקידושי ראשון שאין מעשה שלה מוכיח לחזור מקידושי ראשון לגמרי אלא עדיין דעתה שאם אפשר להם לחול שיחולו יעיי"ש, ובוודאי מיתת השני לא שכיח יותר מפסול גט שני, ה"נ עדיין דעתו שאם יופסל השני יתן הראשון:
יב
יב) אך באמת אין הנדון דומה להא דר"ן, דהתם אין חזרה רק שתתרצה לבטל קידושי ראשון, ועל זה נאמר שאין מעשה שלה מוכיח על זה ועדיין רצונה בראשון אם לא יהי' השני, ואף שהדברים מראין שנתייאשה מקידושי ראשון שלא עלה על דעתה שימות השני בזמן קצר ותוך שלשים חשוב לאלתר דלא חיישינן למיתה כמ"ש הרא"ש ריש נדרים] מ"מ לא נתכוונה לבטלם, אבל בנ"ד אם נאמר שלא עלה על דעתו שיופסל השני הרי גמר בדעתו שלא יתן הראשון ובזה לבד נתבטל הגט אף שלא נתכוון לבטל כדמוכח הא דהמגרש (פ"ב) ודברי הר"ן שלהי הזורק כנ"ל:
יג
יג) אך לאשר מת הבעל ונשאר יבם קטן בן שנה חפשתי למצוא היתר, והנה ביש"ש פרק השולח סי' ט' כתב שכל זמן שאינו חוזר מביטול הגט הגט בטל, אך כשחוזר מהביטול ומגרש בו מעיקר הדין הוי גט לכתחילה לא תנשא בו ואם נשאת לא תצא יעיי"ש, וה"נ כשחזר וגירש בו הרי חזר מההמלכה ואם נשאת לא תצא, וכיון שמת הבעל והיא רק חשש יבמה לשוק יש לדמותו למים שאין להם סוף שג"כ הדין אם נשאת לא תצא, ומדברי רמב"ם בהלכות נחלות שכתב שלא החמירו בזה רק משום חשש איסור כרת משמע דיבם שנפל למשאל"ס תנשא לכתחלה, ה"נ בנ"ד, ואף שנולד הספק באיסור כרת אין לדמותו לספק דאורייתא וע"י גלגול נעשה דרבנן, דמבואר במהר"י בן לב שזה דומה לספק טריפה שנתערבה באחרות דאסור משום כבר אסרתו מספק נחשב כודאי איסור, ובנ"ד שהדין רק לכתחילה לא תנשא, הנה לא חשבנוהו לוודאי גם לא לספק גמור ממילא כשהוקל האיסור מכרת ללאו גם לכתחלה תנשא:
יד
יד) ואפי' לדעת הש"ע דפסק שאם גירש בגט זה הוי ספק מגורשת, מ"מ אפשר שלאחר שמת ונפלה לפני יבם א"צ חליצה, דהנה רוב הפוסקים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן מקילים שאינו יכול לבטל הגט, וראייתם חזקה מהא דגט זה חרס היא חוזר ומגרש בו, והרי לשון זה מורה יותר ביטול הגט מביטול השליחות, על כרחין דגוף הגט אי אפשר שיתבטל, וכן משמע בבעל העיטור שלישית (ט"ז:) שהביא הגירסא התם דיבור ודיבור הוא, משמע משום דכתיבת הגט הוי מעשה ואינו יכול לבטל, וכן דייקו תוס' מגירסא זו רק שבקידושין אין שם אריכות זה, וכיון שהבה"ע הביא הגירסא דגיטין משמע שהגט אינו יכול לבטל והפוסלים בהחלט הם, הרמב"ם ור"ת, ואפשר גם הטור והסמ"ג והתרומה ורי"ו לא פסלו רק מספק, נמצא שהמתירין בודאי הם רובא דמינכר נגד הפוסלים בודאי אלא שמ"מ החמירו לשויי ספק מגורשת מחמת חומר א"א וכמ"ש הה"מ כיון שלהפוסלים אם נשאת תצא והוולד ממזר שומר נפשו ירחק מזה, אבל כשמת והיא רק איסור יבמה לשוק נסמוך על רוב הפוסקים:
טו
טו) ואף דבפרק האשה שהלך אמר רבא מכדי הא א"א דאורייתא ואיסור יבמה לשוק דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו, חילוק יש בין נ"ד להתם כמו שאגיד, דהנה מצינו בכמה מקומות, ספ"ק דכתובות לענין דבעינן תרי רובי, ובפרק עשרה יוחסין גבי שתוקי אף דמה"ת כשר משום ספק ספיקא שמא אזיל לגבה ואת"ל איהי לגבי' הוי ספק וא"כ הוי ס"ס וכמ"ש הריטב"א שם, מ"מ החמירו משום מעלת יוחסין, וע"כ גם באיסור א"א שהוולד ממזר החמירו, וכשנעיין בדבר נראה שדומה לגמרי להא דעשרה יוחסין דספק ספיקא הוא שמא רוב להתיר ואת"ל פלגא שמא מותר, וה"נ שמא הלכה כפוסקים שאומרים הלכה ברורה שסוברים שסוגיא דגיטין וסוגיא דקידושין אין חולקות זו על זו ורוב להתיר, ואת"ל כהני דמספקי הם הסמ"ג והתרומה ורי"ו וטור שסוברים שסוגיות חולקות שמא מגורשת רק משום מעלת יוחסין מחמרינן כמו בההיא דעשרה יוחסין, ובפרק האשה שהלך מקשה שפיר שגם ביבמה יש מעלת יוחסין שאם תנשא לכהן בביאה ראשונה עשאה זונה וולד הנולד מביאה שני' חלל, וכמ"ש הרמב"ם פי"ט מהלכות איסורי ביאה, הלכה ה' וז"ל כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הוולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה חזר ובא עלי' ביאה שני' נתעברה וילדה היא חללה וולדה חלל לפי שהיא מאיסורי כהונה, אבל נ"ד שההיתר משום שחל הגט וממנ"פ אסורה לכהן ואם תנשא לישראל וילדה בת תהי' כשירה אף את"ל שיבמה היתה וכמו וולד יבמה מכהן בביאה ראשונה שכשר כמו כן ולד ביאה שני' מישראל וק"ל[1] ואם כן אין כאן משום מעלת יוחסין, ושפיר נסמוך על רוב הפוסקים דגיטא גופי' אי אפשר להתבטל[2]:
טז
טז) ואף שבזה יש לפקפק שכבר עשינו אותה ספק גמור בעוד בעלה חי, ויש לדמותו לספק דרבנן הבא ע"י גלגול שכבר פסקנו שהיא טריפה, ה"נ כבר פסקנו שהיא ספק אשת איש, הלוא כתב הש"ך יור"ד סי' ס"ו סק"מ כיון דיש פוסקים דם ביצים לגמרי דרבנן שוב מקילין בספק דרבנן ע"י גלגול, וה"נ הלא מהרש"ל פסק לגמרי גט אי אפשר להתבטל:
ז
ז) בכל זאת בביטול גמור אין להקל, ובכנה"ג בשם הריב"ל בהגהות ב"י סי' קמ"א אות נ' שאם ביטל הגט וחזר וגירש ומת חולצת, אך בנ"ד שיש לומר שלא הי' המלכה גמורה שעדיין הי' דעתו שאם יפסל השני יתן הראשון והוא מקום עיגון גדול שהיבם בן שנה המיקל לא הפסיד, ואם ימצא שני גדולים מתירין נמטי' שיבא מכשורא:
שו"ר בשאגת ארי' סי' ל' שרוב הפוסקים ככולם חולקים על הרמב"ם במה שסובר שעצמו של גט יוכל להתבטל עיי"ש, והיא ג"כ סיוע להיתר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ *) הגהה וטעם דבריו דוולד יבמה לשוק כשר דפסק כר' יהושע ביבמות (ט"ז.) בני צרות שנשאו לשוק כב"ה אליבא דב"ש כשירות לכהונה דאין ללמוד מאלמנה לכה"ג דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת, ואין להקשות לדעת הרמב"ם דבא על יבמה לשוק עשאה זונה א"כ יבמה נמי היא עצמה מתחללת, ודומה להא דיבמות (מ"ד:) בחייבי כריתות לר' יהושע דמודה שהוולד פגום מקו"ח דאלמנה לכה"ג, וליכא למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת, ה"נ כיון שבא עלי' עשאה זונה, לק"מ דמ"מ איכא למיפרך מה לאלמנה שנתחללה גם מן התרומה אם בת כהן היא תאמר ביבמה לשוק אף אם אין קידושין תופסין מ"מ לא נפסלו מקרא דלאיש זר כמו חייבי כריתות, שהרי כתבו תוס' יבמות (מ"ד: ס"ח:) דחייבי כריתות דחמורי הוי בכלל לאיש זר אף דלאו זר אצלה מעיקרא וכי תהי' דמרבי גם חייבי לאוין הוא דבעינן בי' זר אצלה מעיקרא ונכרי ועבד דחייבי לאוין לבד לא נפסלו מלאיש זר כיון דלאו בני הוי' ולא אתרבי בקרא דכי תהי' רק פוסלים מקרא וכי תהי' אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין אבל חייבי כריתות לא נאסרו מקרא דכי תהי' אלמנה וגרושה כיון שיש להם אלמנות וגירושין לאחריני עיי"ש היטב, וא"כ יבמה לשוק אף שעשאה זונה אף לחולקים על רש"י ורמב"ם בחייבי לאוין משום שאין קידושין תופסין ביבמה] מ"מ לא נפסלה לתרומה מקרא דלאיש זר כיון דאין בה כרת ולא אתרבי מקרא דכי תהי' דהא לית בה הוי' וכמו נכרי ועבד דלא נאסרו מקרא דלאיש זר ועוד דלאו זר אצלה מעיקרא ומקרא דוכי תהי' אלמנה וגרושה דפסלי נכרי ועבד לא פסלי כיון דבני הוי' הם לאחריני: עד כאן הגהה
- ↑ *) הגהה נ"ל ראי' למ"ש דביבמה דווקא היכי דאיכא חשש שתנשא לכהן מחמרינן בה כמו באשת איש אבל היכי דליכא חשש כהן יש חילוק בין יבמה לא"א, מדברי תוס' יבמות (ל"ו:) בד"ה הא שהקשו בהא דלא שהה שלשים יום ספיקא הוי ואין הולד פוטרה מן החליצה ונזיל בתר רוב דוולד מעליא ילדן, ואור"י דחשינן למיעוט מצוי כזה כמו במשאל"ס דאשתו אסורה אע"ג דהתם שמא משום ערוה החמירו וכי' עיי"ש, וקשה מה זה הדיחוי שאין מדמים איסור יבמה לשוק לאיסור א"א דאשת איש היא ערוה הא בפרק האשה שהלך בתרא הקשה ע"ז הש"ס מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, אך לפמ"ש נכון היטב דהא במת תוך שלשים יום אם נשאת לישראל חולצת וא"כ היא מותרת לבעלה בלא חליצה, וקשה למה בנשאת לישראל חולצת הא לית בה עוד חשש כהונה, שאף אם ימות בעלה ישראל הלוא אז אי אפשר שתנשא עוד שתהי' קטלנית ואם יגרשנה הא תאסר לכהן וכיון דלית בה עוד משום מעלת יוחסין אין ללמוד ממים שאין להם סוף איסור ערוה שהוולד ממזר ואית בי' משום מעלת יוחסין:
ואין לומר כיון שתחילה קודם שנשאת לישראל הי' בה משום מעלת יוחסין אף שאח"כ אזיל מעלת יוחסין החמירו, הא ליתא שהרי אף בתחלה הי' ראוי להתירה להנשא לישראל משום רוב רק שהחמירו בה משום לתא דנשואי כהן למה יחמירו יותר מבאשת כהן וכיון דבאשת כהן בדיעבד אינה חולצת מהראוי שגם באשת ישראל בדיעבד לא תחלוץ כיון דמחמת עצמותה אין בה חשש עוד שתנשא אח"כ לכהן רק שאסרנוה תחילה משום נשואי כהן ואיך יהי' עוד חמור מנשואי כהן, וזה אם נאמר דבאין חשש נשואי כהן לא מחמרינן ביבמה כמו בא"א. אבל אם נאמר שלעולם הם שוים מה פקפקו תוס' בראייתם דשמא משום ערוה החמירו, הא לעולם שוה יבמה לשוק בחומרתה לאשת איש כדמוכח הא דהאשה בתרא, אלא ודאי כמ"ש: ע"כ הגהה