אבני נזר/אבן העזר/שצח
|
< הקודם · הבא > |
סימן שצח
א) (דף ה' ע"ב) בגמ' אמר שמואל בקידושין נתן לה כסף כו' הבמ"ע דאמר לי, והקשו בזה דהא בסיפא בגירושין נמי קשיא והו"ל לאוקמי ג"כ דאמר ממני, ולדעת הפוסקים דבמנאי קי"ל כרבנן דלא בעינן משום דאין אדם מגרש אשת חבירו ניחא, אך לדעת איכא מאן דאמר שהביא הר"ן בנדרים (ו':) דכיון דרבנן פליגי אף בודין ובודין איבעיא דלא איפשטא משום דהוי ידים שאין מוכיחות וע"כ רבנן ס"ל דהויין ידים א"כ יש לומר דהיינו טעמייהו אף במינאי ולאו משום דאין אדם מגרש אשת חבירו רק דבכל מקום הויין ידים, ולדידן דקי"ל דלא הויין ידים אף מינאי בעינן א"כ קשיא אשמעתין:
ב) ונראה לפענ"ד דהנה בנדרים (ה') קאמר רבא אנא דאמרי אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן ידים שאין מוכיחות הויין ידים אלא גבי גט משום דאין אדם מגרש את אשת חבירו, ופירש הר"ן דבאמת הוי ידים שאין מוכיחות כיון שהלשון אינו מוכיח, אלא כיון שהענין מוכיח עכ"פ ס"ל לרבנן הויין ידים, וא"כ יש לומר דבאמת אף ר"י מודה דמוכיח שממנו מגרשה משום דאין אדם מגרש את אשת חבירו אלא דס"ל דמ"מ כיון שאין הלשון מוכיח לא הויין ידים, וזה ניחא בכתב הגט דלא נקרא שכתוב בגט שמאתו מגרשה, ואף שאנן ידעינן שממנו מגרשה דאין אדם מגרש אשת חבירו לא מהני והוי כמגרשה בלא גט, אבל כשהגט נכתב כדין א"כ מה בכך שאין לשונו מוכיח כיון שידעינן שמאתו מגרשה ולא גרע ממדבר עמה בעסקי גיטה דמהני, ודברים שבלב לא הוי כיון דהוי דברים שבלב דמוכחין כמ"ש התוס' והרא"ש בנדרים (כ"ח) והריטב"א פרק האיש מקדש.
ג) אמנם להנ"ל נלפענ"ד שצדקו דברי הפוסקים במינאי כרבנן דהא בנזיר עובר לפניו נמי אין מוכיח מדבריו בעצמם רק דאמדינן דעתי' שכוונתו שיהי' כמו העובר לפניו ואעפי"כ מהני:
ד) ובהכי ניחא לי, דלכאורה קשיא סוגיית הש"ס דנדרים מש"ס דנזיר דבנדרים כדפריך למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים משני אין שמואל מוקי מתני' כר' יהודא, ובנזיר כדפריך אהא דמשני שמואל כשנזיר עובר לפניו למימרא דסבר שמואל לא הויין ידים משני אין, ולא קאמר דמוקי לה כר"י או דסבר כר"י:
ה) ולהנ"ל ניחא דעל כרחין מתני' דנזיר לא אתיא כר' יהודה, דלר"י אפי' נזיר עובר לא מהני כיון דס"ל דצריך לכתוב בגט מינאי אף דהענין מוכח דאין אדם מגרש אשת חבירו:
ובהכי ניחא נמי לישנא בתרא דמשני דכשאינו עובר לא הוי יד כלל וכשעובר הוי יד שאינו מוכיח, וקשה דהא בנדרים ס"ל לשמואל עד שיאמר שאני אוכל לך דלא הויין ידים, ולדעת התוס' דשמעתין דרק מתני' מוקי הכי ניחא, אך לדעת הר"ן דמוכיח משמעתין דשמואל ס"ל לא הויין ידים ומשום דמוקי מתני' כר' יהודה ס"ל כוותי', א"כ קשה אההיא דנזיר, אך להנ"ל ניחא כיון דעל כרחין מתני' כרבנן, דלר"י אפי' תימא דע"י נזיר עובר הוי מוכיח לא מהני כיון שאין הלשון מוכיח, ולרבנן אפי' יד שאינו מוכיח מהני כיון דלא בעי ודין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |