אבני נזר/אבן העזר/שנח
|
< הקודם · הבא > |
סימן שנח
א) (דף כ' ע"ב) בגמ' בעא מיני' רבא מר"נ כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך מהו אמר לי' נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה, וכתב הרשב"א תמיהא לי איך אפשר לומר כן, דכיון דנותן לה גופו של טס לכתובתה הו"ל פורח באויר, ונ"ל דכיון דאומר לה הכי והיא קיבלתו הוה כאומר התקבלי גיטך ותמחול כתובתיך עכ"ל וכתב הב"ש סי' קכ"ד ס"ק כ' דאיירי כשמגרשה מדעתה, והיינו דבע"כ אין שום ראי' שנתרצתה למחול וזה פשוט:
ב) וק"ל דא"כ מה מקשה הש"ס מהתקבלי גיטך והשאר לכתובתיך נתקבלה גיטה והשאר לכתובתה טעמא דאיכא שאר הא ליכא שאר לא, אימא דבשאר אפי' בע"כ דליכא טעמא דמחילה שפיר דמי. אבל בליכא שאר בע"כ לא:
ג) וצ"ל דבלא מחילה אפי' בשאר לא מהני שכולו גט הוא, וכשנותן השאר לכתובתה חשוב שלא נתן לה כל הגט, ואף דמבעיא דבין תיבה לתיבה בין שיטה לשיטה, מוכח דמשייר הגליון לעצמו שפיר דמי, היינו טעמא משום דמשייר הגליון לעצמו וגוף הגט שלה, הרי הגליון עומד לקצוץ וכקצוץ דמי (וע"כ מקשה הש"ס ותיפוק לי' דהוה שנים ושלשה ספרים, ופירש הר"ן כלומר דכיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי] וחשוב שנותן לה כל הגט אבל בנותן לה לכתובתה שהכל שלה ולאו לקציצה קאי גרע משייר לעצמו. ולא חשוב נותן לה כל הגט, והשאר לכתובתה ג"כ מדעתה דווקא ומשום מחילה, רק דס"ד דווקא דאיכא שאר הוא דאמדינן דעתה שנתרצתה במחילה, דהא אי בעי בעל גייז לשאר קודם גירושין ונותן לה לכתובה, אבל אי ליכא שאר לא, ומ"מ גם באיכא שאר לא מהני רק בקיבלה מדעתה ומשום מחילה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |