אבני נזר/אבן העזר/יג
|
< הקודם · הבא > |
סימן יג
ב"ה יום ה בא תרנ"ה לפ"ק פה סאנכטטאב. שלום לכבוד הרב החריף מו"ה מרדכי נ"י הרב דקערניאזי דבר העוברת על דת משה אשר דינה מפורש ברמ"א שיכול לגרשה בע"כ אפי' בלא התראה, ורוצה לגרשה ע"י שליח בע"כ:
א) תשובח. מ"ש הנוב"י דאפי' מדינא דגמ' אינו יכול לגרשה ע"י שליח בע"כ משום תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לית דחש לה, ומפורש בגיטין (דף יו"ד) בשליחות בע"כ דבגירושין איתא, והטעם בזה פשוט לפמ"ש הרשב"א גיטין (ע"ה) בהא דמספקא לי' בנתינה בע"כ, וכתב הרשב"א וז"ל תמוה לי אשמעתין אמאי לא דקי לה מקרא דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקי"ל דמתגרשת בע"כ, ומסתברא דלא אמרו נתינה בע"כ לאו שמי' נתינה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהיא שלו וכו' אבל גבי גט אשה שאין בעלה קנוי לה שאינו מקיח את עצמו אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה בעודה תחתיו, כשהוא בא לסלק שיעבודו מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעח האשה נמצא אתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבהו עכ"ל, וע"כ לא מקרי חב לאחרים שאינו נוטל את שלה רק שמסלק השיעבוד מעליו, ואינו בדין שתעכב עליו מלעשות שליח לכך:
ב) אך בענין הנאמנות שהיא עוברת על דת, הנה המבי"ט כתב דאף הבעל עצמו נאמן וכמ"ש כבודו ג"כ, ולדינא נראה בע"א ורגלים לדבר יכול לגרשה בע"כ, שהרי באתחזק היתירא נאמן עד אחד בששותק ומשום דמסתמא יודע רגלים לדבר, הרי דבע"א ורגלים לדבר נאמן נגד חזקת היתר וה"ה נגד חזקת איסור, ועוד לפי המבואר בתשו' מהרי"ל חדר"ג דרבנן, ובר"פ האשה רבה לא איפשטא אם נאמן ע"א באתחזק איסורא, ממילא בדרבנן אזלינן לקולא, מיהו אם הבעל אינו יודע כלום ובא ע"א והעיד כיון שאינו מחויב להאמין לעד הרי היא בחזקת כשרות כבתחילה ואסור להוציאה בע"כ, אך אם הבעל טוען כך והעד מעיד שהוא כדבריו בזה נאמן ע"א להתיר איסור חדר"ג כנ"ל:
ג) ולכאורה יש לפקפק בזה ולומר דזה זכות האשה שלא יוכל להוציאה שלא לרצונה ואין העד נאמן להפקיע זכותה, ולא יקום ע"א באיש כתיב, ולא דמי למ"ש הרשב"א בתשו' ח"ד סי' כ' שיכול לקבל עדות לישא על אשתו שאין זה בא לדון בינו ובין האשה אלא להעיד על עצמו שמותר לישא אשה עיי"ש, הנה שאין זה זכות האשה מה שאסור לישא אחרת עלי', וה"ה שנאמר כן בחדר"ג לענין גט בע"כ, יש לחלק דאיסור שתי נשים היא אפי' מרצון אשתו ע"כ לא מקרי זכות שלה רק איסור עלי', משא"כ גירושין דלרצונה מותר. א"כ זכות שלה היא:
ד) מ"מ נ"ל הוכחה דאין זה זכות שלה עפ"י דברי רשב"א הנ"ל בטעם חלות גט בע"כ אף למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה שאינו מפסידה כלום, ואם הי' זכות שלה שאינו רשאי לגרשה בע"כ והוא מגרשה בע"כ, שוב נאמר לא שמה נתינה, ולא שייך בזה טעם רשב"א שכל שאתה בא לומר שאין יכול לסלק שלא מדעת האשה הרי אתה מחייב אח שלו בע"כ ואל תחייבהו, שהרי באמת יש לה זכות עליו שלא יגרשה בע"כ, ואפי' המאנס שמדאורייתא אסור לגרשה רק לדעתה, מ"מ אם עבר וגירש שלא מדעתה הוי גט, ואם כהן לוקה ואינו מחזיר, ונאמר נתינה בע"כ לאו שמה נתינה, אלא ודאי רק איסור יש עליו ואינו זכות שלה וכ"ש בחדר"ג שהוא כעין שבועה כמ"ש בפרקי דר"א החרם היא השבועה ושבועה היא החרם, והרי מפורש בחו"מ סי' פ"ז בש"ך ס"ק פ"א דשבועה ליתן לו ממון אינו כמו שיעבוד או קנין להתחייב עיי"ש, וכן אין היורשין מחוייבין לקיים שבועתו. ה"נ החדרגמ"ה אינו שיעבוד שיש לה עליו, וע"כ נאמן ע"א עם רגלים לדבר שטוען ברי [אי מאמין לעד, ואפשר דאפי' להפוסקים דבאומר לו עד שזינתה ואומר שמאמין מנדין אותו, שאני התם שבא לגרשה מחמת שנאסרת וע"ז אין העד נאמן דאין דשב"ע פחות משנים, משא"כ בעד העיד עלי' שעברה על דת משה שאינו בא לאוסרה רק להתיר לו לגרש בע"כ וע"ז נאמן כשיש רגלים לדבר עכ"פ כנ"ל]:
ה) אבל כל זה כשמגרש בעצמו בע"כ נאמן ע"א עם רגלים לדבר ואפשר גם הוא בעצמו כדעת המבי"ט, אבל אם בא לגרש ע"י שליח לא, שהרי אם באמת שקר הדבר דעת הנוב"י לפסול הגט אפי' בדיעבד ואפי' לא ידע השליח כדעת הש"ך סי' שמ"ח דאפי' לא ידע השליח אין שליח לדבר עבירה ובדבר שבערוה אין ע"א נאמן, לא יועיל נאמנותו להתיר דבר שבערוה, הגם שיש לומר שחל הנאמנות על האיסור חדר"ג וממילא היא מותרת להנשא בגט ע"י שליח, אין לי ראי' לזה, וי"ל דלענין איסור חוששין שמא הבעל או העד שקר בימינו והוי שליח לדבר עבירה:
ו) אך יש לומר דהנה בלא ידע השליח דפסק הש"ך דמ"מ אין שליח לדבר עבירה, הנה טעם דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין קשה לומר בזה, אך הש"ך כתב שם בטעם הב' דאין שליח לדבר עבירה גזה"כ דגמרינן מדאיצטריך קרא לכתוב שני כתובים במעילה וטביחה ומכירה ש"מ בעלמא אין שליח, והנה חדר"ג הוא רק מדרבנן, אך דמהרי"ט כתב שגם באיסור דרבנן כיון דבעובר שרי למקרי לי' עבריין גם בזה שייך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, שהי' לו לשמוע לחכמים ולא למשלח, אך זה דאפי' שקר הי' הענין הא לא ידע השליח ולא שייך דברי מי שומעין, אך גזה"כ הוא, בזה ודאי אין איסור דרבנן מבטל גט של תורה:
ז) ואם תאמר מ"מ מדרבנן יתבטל הגט ותהי' א"א מדרבנן, יש לומר לגבי דרבנן אף שדבר שבערוה הוא נאמן, דמאי טעמא אין דבר שבערוה פחות משנים משום דילפינן מממון ובממון גופי' בדרבנן נאמן ע"א כדאיתא בב"ק (קי"ד:) גבי נחיל של דבורים, ואף דהתם דווקא שבעלים מרדפין, י"ל דהיינו דווקא באשה וקטן חסל"ת כדמקשה ואשה וקטן בני עדות, ואהא משני שבעלים מרדפין ואשה וקטן מסל"ת, אבל עדות גדול דעדיף ממסיח לפי תומו דאינו כשר אלא לעדות אשה י"ל דלא בעינן מרדפין וכ"ש לדעת היש"ש דלא בעינן מרדפין רק להוציא מיאוש בעלים אבל אם יכולין לברר שלא נתייאשו אפי' באשה וקטן לא בעינן מרדפין, וכ"ש שנאמן גדול, וה"ה בדבר שבערוה בדרבנן. ועוד דבדרבנן יש לסמוך על הפוסקים בלא ידע השליח יש שליח לדבר עבירה:
ח) אך מ"מ הואיל וכתב הש"ך טעם ראשון שגם בלא ידע שייך טעם דברי הרב כו' וא"כ גם באיסור דרבנן לפי דברי מהרי"ט יהי' בטל מדאורייתא, ע"כ נכון שלא יגרש ע"י שליח בלתי אם יהי' שני עדים מעידים לפני ב"ד של שלושה בכל משפטי עדות, ואם אי אפשר למצוא עדות ברורה כזה ואי אפשר לגרש כי אם ע"י שליח, לא יתירו האשה לשוק עפ"י לה רק אליו לישא אחרת וכשתרצה להנשא יתן לה גט אחר:
נאום הק' אברהם.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |