לב חיים/ג/ח
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי בבית הכנסת אחד שהיה הש"ץ כהן וכשהיו עולין הכהנים לדוכן היה עומד ישראל אצלו להקרות לכהנים מלה במלה וכשנפטר הש"ץ הכהן הלזה ונתמנה ש"ץ ישראל ורוצה לנהוג להיות שיהיה המקרא לכהנים ישראל אחר העומד אצלו אף שאינו ש"ץ כדי לנוח מעט אי שפיר דמי למעבד הכי או לא:
תשובה כפי מה שנראה מסתמיות דברי הפוסקים ז"ל הוא דבקושי התירו להיות ישראל עומד כשאי אפשר להקרות הש"ץ שהוא כהן, אבל בהיות הש"ץ ישראל לא מצינו שיעמוד ישראל אחר אצלו שאינו הש"ץ עצמו להיות מקרא כי אם שמצינו מנהג בזמנינו זה שנוהגים בימים נוראים ובימים טובים וכשיש שורת ש"ש שהש"ץ נותן למפטיר להקרות ברכת־כהנים משום הניגון וערבות קול לכבוד היום ולכבוד שמחתם של השורה והוא באקראי ולא בקביעות אף בזאת שהוא בהכרח שהוא משום כבוד יום טוב וכבוד השורה אם שפיר למעבד הכי שהרי מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח סכ"ב כתב וז"ל משתדלין שיהא המקרא ישראל וכשהחזן כהן יעמוד ישראל אצלו ויקרא כהנים ויקרא אותם והחזן עומד ושותק יע"ש והטעם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות תפילה הי"ג בכל מקום משתדלין שיהיה המקרא אותם ישראל שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרא מהם ע"כ מבואר יוצא דזהו שמקרא אחר במקום הש"ץ דוקא כשהחזן כהן הא לאו הכי לא מצינו שיכול לקרות אחר היכא דהש"ץ עצמו יכול להקרות.
ובני ן' חכם כי ביצחק יקרא נר"ו הביא ראיה דלאו שפיר עביד הש"ץ ליתן לאחר שיהיה מקרא לכהנים והוא ממ"ש בס' פענח רזא פ' נשא שכתב וז"ל אמו'ר לה'ם בגימטריה: החז'ן יאמ'ר עכ"ל הרי בבירור דצריך שיהיה החזן הוא עצמו המקרא לכהנים ולא זולתו ומשמע לעכובא את"ד נר"ו. ובמדרש רבה ס' נשא פי"א איתא וז"ל אמור להם מכאן שהחזן צריך לאמר להם יע"ש וכ"כ הטור ז"ל סימן קכ"ח תנא אמור להם מכאן שהחזן אומר להם יע"ש.
ובני הקטן יוסף תהלות נר"ו אמר דיש ראיה דאינו נכון ויפה ליתן לאחר להקרות ברכת כהנים כי אם הש"ץ עצמו בשום עת וזמן אפילו באקראי והוא ממה שכתב הטור ז"ל באורח חיים סימן קכ"ח סי"ג וז"ל כתב הר"ם מרוטנבורג שאם הש"ץ כהן אם יש וכו' ואפילו אם אין שם כהנים אחרים וכו' ויאמר מודים עד לך נאה להודות ויעלה לדוכן ויברך ברכת־כהנים ויקרא לו אחר וצריך שהמקרא יכוין בלבו אל התפלה משעה שיתחיל ש"ץ ח"י ואם לאו אינו יכול להקרות וכו' יע"ש. וכתב מרן בית־יוסף וז"ל ומ"ש רבינו וצריך שהמקרא יכוין בלבו אל התפלה וכו' מפשט דברי רבינו נראה דאפילו אם ש"ץ אחר שנשא את כפיו חוזר למקומו ואומר שים שלום צריך המקרא אותו שיכוין בלבו אל התפלה משעה שיתחיל ש"ץ שמונה עשרה ולפי זה צ"ל שהוא סובר שברכת־כהנים מכללי התפלה הוא שאם לא כן למה צריך שיכוין בכל התפלה וכו' יע"ש.
הואיל וכן הוא הדין דצריך המקרא ברכת־כהנים שיכוין אל התפלה מתחילת שמונה עשרה ועד ברכת־כהנים ואם לאו אינו יכול להקרות מי זה האיש בזמן הזה שרבות מחשבות וטרדות הזמן שיכול לכוין בתפלתו של לחש אפילו אם נטה דעתו מתחילה לכוין הוא דבר מן הנמנע להשלים כונתו כ"ש וק"ו בחזרת הש"ץ שעיניו אנה ואנה שיכול לכוין בתפלת הש"ץ מתחילתו ועד ברכת־כהנים דבר דאי־אפשר להיות אפילו שהש"ץ יאמר לו להישראל העומד אצלו קודם שיתחיל ברמז שיכוין בתפלתו שנותן לו לקרות ברכת־כהנים דבר דלא אפשר שיכוין וכל־שכן וקל־וחומר כשנותן לו להקרות בלתי ידיעה מקודם. וכפי ענ"ד נראה שלאו שפיר למעבד הכי שש"ץ ישראל שיתן לישראל אחר להקרות כדי לנוח מעט כיון דצריך לכוין בתפלה כולה שברכת־כהנים הוא מכלל התפלה. וכמה גדלה מעלת ושבח הברכת־כהנים כמ"ש רז"ל והובא בסוף ספר ימצא חיים אות ג' יע"ש ובכן צריך לעשותה מצוה זאת של אמירת ברכת־כהנים כתקנה בלי שום פקפוק אליבא דכולי עלמא מכל הפוסקים ז"ל שלא לתת לאחר שיהא מקרא בשביל דצריך שיכוין בלבו.
הגם דיש מתירין מן הפוסקים ז"ל, הרב משפט צדק ח"א סימן כ"ט בסוף התשובה וה"ד מורינו ורבינו מרן החבי"ב ז"ל בספר כנסת־הגדולה באורח חיים סימן קכ"ח בהגהות־בית־יוסף יע"ש בהיות טוב ונכון שב ואל תעשה עדיף זת"ד נר"ו. וכן סובר הב"ח ז"ל שכתב ז"ל ומנהגינו עכשיו כשהש"צ כהן מתפלל הש"ץ עד ולך נאה להודות ואח"ך עומד תחתיו ישראל שהיה מכוין אל תפלתו ומקרא וכו' יע"ש הרי לך דצריך המקרא לכוין בתפלת הש"ץ ומ"ש הטור ז"ל ומרן בשולחן ערוך סימן קכ"ח סכ"ב משתדלין שיהא המקרא ישראל וכו' לאו דוקא ישראל ושם ש"ץ לוי יכול להיות לכתחילה ולא נקט ישראל רק לאפוקי כהן הרב עולת תמיד סימן קכ"ח ס"ק מ"ז יע"ש והרב ב"ח ז"ל ס"ל הכי שכתב וז"ל מלשון הירושלמי משמע דאם אין שם ישראל ולוי שיקרא להם אין נושאין כפיהם וכו' יע"ש.
(ברם האי תנא דידן גאון עוזינו עטרת החיים מוה"ר המופלא בנימן איש צדיק זצוק"ל בספר הנחמד פתח הדביר בהשמטות לח"א סימן קכ"ח דהביא דאם יגע החזן, אומר לאחר שיודע וקורא עם הכהנים ושותק החזן יע"ש):