גליוני הש"ס/מועד קטן/כא/א

דף כ"א ע"א

עיקר מרירא חד יומא הוא. נ"ב הטעם דאבילות הוא היפיכיות לשמחת החג כטעם והפכתי חגיכם לאבל וע"כ כמו שבשמחת החג אמרו לעיל ט' א' עיקר שמחה חד יומא הוא כן להיפוך כו':

תוד"ה דחי כ' ושמא הואיל והנביא אמר לו מות ימות הרי הוא כמת. נ"ב זה חידוש דמפאת דיודעין וודאי דימות עפ"י נביא לכן כל העומד למות כמת דמי וחשוב ככבר מת ושייך להתאבל עליו ועיין דוגמת זה דעומד למות כמת ממש בב"ר פ' נח פרשה ל"ב דדואג התיר אשת דוד מפאת דדוד מורד במלכות שאול וחייב מיתה ועומד למות כאילו כבר מת ואשתו מותרת עש"ה ועיין מראה הפנים בירושלמי סנהדרין פרק ב' הלכה ג' ד"ה דם נידה ייחס כסברא זו לדוד עש"ה ולא הביא דברי הב"ר הנ"ל ועיין תו' ב"מ קי"ד ב' ד"ה אמר ליה לאו כהן כו' עש"ה וי"ל ביישוב קושיתם ג"כ דא"נ כלל לסברא דפ"נ דוחה רק דכיון דהי' ברור לו שיחייהו לכן עומד לחיות כחי ואינו מטמא כלל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף