בנין ציון/א/קעד

ב"ה אלטאנא, יום ה' י"ז טבת תר"ט לפ"ק.

להרה"ג וכו' מ"ה מתתיהו מונק הכהן נ"י אב"ד דק"ק קראינקע יע"א.

כתב לי מעכ"ת נ"י קשה לי פליאה עצומה על הראשונים והאחרונים שנעלם מהם במחילת כבודם גמרא ערוכה בדין ש"ץ קבוע א"ח בסי' נ"ג סעיף ט"ו דאיתא שם בהמחבר וז"ל ש"ץ קבוע יורד לפני התיבה מעצמו ולא ימתין שיאמרו לו והטור הביא דין זה וביאר הבית יוסף זצ"ל דהטור דייק זה מהש"ס ברכות (דף ל"ד) דאיתא שם העובר לפני התיבה צריך לסרב וכו' ומפרש רבינו דהיינו במי שאינו ש"ץ קבוע דאלו ש"ץ קבוע אין לו להמתין שיאמרו לו כלום אלא הוא מעצמו יעלה וכו' יעוי"ש וחידוש גדול על הרב בית יוסף דלא הביא המקור לדין זה מגמ' ערכין דשם נאמר באר היטב ולא צריכא שום דיוק ולבד זאת דנאמר שם מנטילת רשות לש"צ נראה עוד דאפי' ש"צ קבוע צריך ליטול רשות דאיתא שם (דף י"א) בעי רבי אבין עולת נדבת צבור טעון שירה או לא כו' ופשט מקרא ויאמר חזקי' וגו' ומסיק הגמ' שם אפילו תימא עולת חובה מידי דהוה אשליח דציבורא דממליך הרי דבפירוש נאמר דש"ץ צריך נטילת רשות ואף שהוא ש"ץ קבוע דגמרא מדמה עולת חובה שבכל יום ויום לש"ץ וע"כ לש"ץ הקבוע להתפלל לפני התיבה תמיד ושם בברכות לא איתא כלל מנטילת רשות רק צריך לסרב מעט וזה מפני כבוד הצבור וצע"ג שלא הרגיש שום מחבר מהאחרונים דבר זה.

תשובה: מר נ"י הקשה על הב"י דה"ל להביא מקור הדין מהא דערכין ועל הטור הקשה שיש סתירה משם ולענ"ד אין מקור ואין סתירה ממה דאמרינן שם מידי דהו' אשליחא דצבורא דנמלך שהרי פשוט הוא שאין לאדם להתפלל לפני הצבור אם לא שהצבור נתנו לו רשות לזה בפעם ראשון ועשאוהו שלוחם שהרי עי"ז נעשה ונקרא שליח צבור וזה בעצמו ילפינן מקרבן כמש"כ המהרי"ק שורש מ"ד הביאו הב"י שהתפלה היא של הקהל במקום התמידין שהיו באין משל צבור ואין ראוי שיהי' אדם שלוחם להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם עכ"ל וכ"כ ג"כ הט"ז (סי' נ"ג) וזה בלבד הוא ממה דאיירי בערכין שהרי הך ויאמר חזקי' דמפרשינן שנטל רשות להקריב קרבנות נדבה (ולפי מה דמסיק אפילו חובה) כתיב בד"ה אחרי שטהר הקדש וחנכו והתחיל העבודה במקדש אחר שהושבתה שנים רבים בימי אחז ובזה הוצרך לטול רשות מב"ד בשם ישראל להיות מעתה העבודה שתתחיל בשליחותם כמו שליח צבור כשרוצה להתחיל בעבודתו צריך לטול רשות משולחיו דאל"כ אינו שלוחם אבל אין ראי' משם דש"ץ בכל תפלה ותפלה צריך לטול רשות שהרי הסברא נותנת דחזקי' לא בכל קרבן וקרבן שהוקרב מאז והלאה נטל רשות מב"ד ולא עוד אלא אפילו נדחוק דבכל יום הי' צריך נטילת רשות להקריב קרבנות חובה בשביל הצבור אכתי לא דמי לש"ץ קבוע שהרי בקרבנות צבור הי' כ"ד משמרות כהונה וכל משמר נתחלק לז' בתי אבות עד שלכל בית אב לא הגיע העבודה אלא יום א' בכ"ד שבועות וגם אז ע"פ הרוב עבדו כהנים חדשים שלא עבדו מקודם א"כ בכל פעם הי' כתפלה בעד הצבור בפעם ראשון אבל אכתי אין לפשוט מזה אם ש"ץ קבוע צריך לטול רשות בכל עת שמתפלל ולכן לא הי' הב"י יכול להביא ראי' או סתירה מהא דערכין אם הך דצריך לסרב הוא בש"ץ קבוע ג"כ או לא. כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף