בנין ציון/ב/צז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב צז

סימן צז

ב"ה אלטאנא יום ו' כ"ח אייר תר"י לפ"ק

להרב הנ"ל נ"י

מעכ"ת נ"י הודה למה שכתבתי שדעת הרשב"א והריטב"א אם אמרינן עובר ירך אמו הוא הוא לגמרי כאמו ולא אמרינן דזכר הוא רק שר"ל מדהתוספת והרמב"ן לא כתבו ג"כ בפי' כן משמע דלא ס"ל ועל זה ודאי אין מן הצורך להשיב שאדרבא אם הם כתבו סתמא והרשב"א והריטב"א כתבו פי' לדבריהם אזי נחזיק שהראשונים הבינו דברי רבותיהם על נכון. אכן מעכ"ת נ"י כתב שיש ראיות ברורות לסברתו וא"כ יהי' מזה תימה על הרשב"א והריטב"א ובזה ודאי יש צורך להתבונן אבל לענ"ד לא בלבד שלא ראיתי ראי' ברורה כמו שהזכיר אלא גם ראי' קטנה אין כאן. ובתחלה אזכיר שלא השיב על מש"כ שהשם דירך אמו עצמו מעיד על סברת הרשב"א והריטב"א דזה מורה שהולד גוף אחד עם אמו ואיך אפשר שבגוף א' יתאחדו זכר ונקבה ויהי' אנדרוגינוס אלא ודאי כל זמן שהוא במעי אמו למ"ד ירך אמו הוא גוף א' עם אמו ונקבה כמותה:

ומה שהקשה מהא דאמרינן בתמורה (דף כ"ד) כיצד מערימין על הבכור אומר מה שבמעי' של זו אם זכר עולה ואם ילדה זכר הוה עולה למפקע לה מקדושת בכור ושם (דף כ"ה) שאל רב עמרם מרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור ומסיק אביי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ר"ל כיון דביציאת רובו חלה עליו בכורה וחלו שניהם כאחד אינו יכול לחול קדושת עולה מחמת דברי הרב כו' א"כ תקשה לרבא דס"ל עובר ירך אמו הוא (כמבואר תוס' סנהדרין פ' ויבמות ע"ח) היאך יפרנס מתניתין ערוכה דריש כיצד מערימין על הבכור דאומר מה שבמעי' של זו עולה הא כל זמן שבמעיה אינו יכול לחול עליו קדושת עולה כיון דעולה הוא זכר ובעודו במעיה דינו כנקבה מחמת עובר ירך אמו הוא ואינו יכול לחול עליו קדושת עולה רק כשיצא רובו וכשיצא רובו חלה עליו קדושת בכורה מחמת דברי הרב כו' וא"כ אליבא דרבא האיך יכול להערים להפקיע מקדושת בכורה א"ו אע"ג דעובר ירך אמו הוא מ"מ אם הוא זכר דינו כזכר ולא כנקבה ושפיר יכול להערים עליו לעשותו עולה בעודו בבטן קודם שחלה עליו קדושת בכורה:

במכ"ה לא ראה שכבר הקשה הגמרא קושיות האלה בתמורה (דף י') לבר פדא דס"ד דס"ל אין קדושה חל על העוברין משום דס"ל ג"כ כרבא דשיירו אינו משוייר דעובר ירך אמו הוא כמש"כ התוספת שם ד"ה ואזדא ע"ש ועליו הקשה ר' ירמי' שם ממתניתין דכיצד מערימין ומשני כי מתניתין ההיא בקדושת דמים ושוב פריך מברייתא דהאומר מה שבמעי' של זו עולה ומשני הא נמי קדושת דמים ע"ש הרי ברור להגמרא דאם אמרינן עובר ירך אמו ואי אפשר להקדיש עוברין לא חל קדושת עולה על העובר להיות קדושת הגוף אלא קדושת דמים וקדושת דמים הוא ג"כ כשמקדיש נקבה לעולה כדאמרינן תמורה (דף י"ח) ולר' אליעזר שם אפילו קדושת הגוף חל על הולד מכח אמו כדאמרינן שם דאיכא שם עולה על אמו וגם רבנן אף דלא ס"ל הכי מ"מ בעיקר סברא גם הם לא פליגי דהא נחית קדושת דמים כ"כ דאם תלד ולד יקרב בדמיו עולה ולכן אף דאמרינן עובר ירך אמו הוא והוא כנקבה מכ"מ אם הקדישו לעולה נחית עליו קדושת דמים לשם עולה:

וגם מה שהביא עוד ראי' מהא דאמרינן ב"ב (ד' קמ"ב ע"ב) אמר מר ברי' דר"י משמי' דרבא בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה מאי טעמא וילדו לו אמר רחמנא והא ליכא וא"כ תקשי לרבא לשיטתי' דס"ל עובר ירך אמו למה צריך לטעמא משום דכתיב וילדו לו הא בלאו הכי כיון שהוא בבטן בשעת מיתת אביו ואז דינו כנקבה ואינו יורש כלל במקום זכרים פשיטא דאינו ממעט בחלק בכורה.

ואין לומר דאיצטריך קרא דלאחר שנולד אינו ממעט בחלק בכורה דע"ז אינו מצריך קרא פשיטא דלאחר שנולד והוא כבר זכה בחלק בכורה אינו יכול להוציא ממנו וכן מבואר בדברי תוס' נדה (דף מ"ד ע"ב) ד"ה מאי טעמא שכ' דלמ"ד המזכה לעובר לא קני לא איצטריך קרא דוילדו לו אלמא לא איצטריך קרא לאחר שנולד רק בעודו עובר וא"כ לרבא דס"ל עובר ירך אמו הוא לא צריך קרא אלא ודאי דגם אם ירך אמו הוא מ"מ דינו כזכר ושפיר איצטריך קרא דאינו ממעט בעודו עובר.

ועוד ראי' מהא דגרסינן יבמות (דף ס"ז) ת"ר הניח בנים כו' הניח בנים והניחה מעוברת כו' רשב"י אומר זכרים יאכלו וכו' ומקשה שם הגמרא על רשב"י אמאי זכרים יאכלו הא איכא עובר ומתרץ קסבר אין חוששין למיעוטא ואיבעית אימא לעולם קסבר חוששין למעוטא כו' לא דכ"ע אית להו דר"נ והכא בחוששין למעוטא קמיפלגי ע"כ ולכן ס"ל לר' יוסי לא יאכלו דחושש למעוטא דילמא העובר זכר והנה מבואר שם טעם הדבר דס"ל לר' יוסי דעובר אינו מאכיל משום דעובר במעי זרה זר הוא דטעמא דילוד מאכיל אסקו שם בגמרא בקושיא וביאור הדבר לדעתי דמש"ה עובר במעי זרה זר הוא משום דעובר ירך אמו הוא וא"כ תקשה אמאי ס"ל לר' יוסי דלא יאכלו מפני חלקו של עובר דחושש למיעוטא דילמא זכר הוא מאי הוי הא מ"מ בעודו בבטן דינו כנקבה מחמת עובר ירך אמו הוא ואין לבת במקום בנים כלום א"ו אפילו אם עובר ירך אמו מ"מ אם הוא זכר אין אנו יכולין לדונו כנקבה ואפילו את"ל דטעמא דר"י דאמר עובר במעי זרה זר הוא לאו משום ירך אמו קאתינן עלה אפ"ה מוכח כמ"ש מדרצה הגמרא שם לומר דרשב"י אית לי' שפיר דחוששין למיעוט ולא עלתה בידן עד שהוצרך לחזור מזה ולומר דס"ל לרשב"י אין חוששין למיעוט וא"א לימא דס"ל לרשב"י חוששין למיעוט רק דס"ל עובר ירא"ה להכי זכרים יאכלו ואין חוששין לחלקו של עובר דלמא הוא זכר דאפילו אם הוא זכר אין לו זכות בעבדים בעודו בבטן כיון שיש בנים דדינו כנקבה מחמת עובר ירך אמו הוא א"ו אפילו אם עובר ירך אמו הוא אם הוא זכר דינו כזכר.

לענ"ד אין ראי' ובתחלה אקשה לפי סברת מעכ"ת נ"י דאם העובר אינו זכר לא זוכה בחלק ירושתו במקום זכרים א"כ לפי מה דהוי ס"ד בב"ב (דף קמ"ב) דעובר אינו יורש כדדייק בן יום א' אבל עובר לא יקשה כיון דכשמת האב והניח או בנים או בנות הם ירשו גם חלק העובר כיון דהעובר אינו יורש וכשיולד העובר היאך יגיע לחלקו הא בשעת מיתת האב שהוא זמן הירושה לא הי' יורש ולא עוד אלא אפי' לדידן דעובר יורש הרי גם אם לא הי' עובר כלל כגון שמת האב תוך מ' יום להריונה דמיא בעלמא הוא או אפילו תוך ג' לקליטה דודאי עדיין אין עליו לא שם עובר לא זכר ולא נקבה נימא ג"כ דאז ירשו את האב היורשים כגון אחיו וכשנולד בנו אין כאן עוד לירש אלא ודאי דלענין ירושה דרשינן ובן אין לו עיין עליו אם לא יהי' לבסוף כמו לענין חליצה ביבמות (דף ל"ה) ולכן אי לאו וילדו לו ה"א כמו שיורש חלק פשוט כשיולד אף שבשעה שנפלה הירושה לפניו עדיין לא הי' נוצר כלל כמו כן יקבל ג"כ חלק בכור ושפיר מצרכינן קרא והיאך אפשר לדייק מזה דזכר הוא דאפילו נקבה היא ואפילו עדיין אינו עובר כלל ג"כ יורש לבסוף ולכן גם מהא דהניח בנים ביבמות (דף ס"ז) אין ראי' דשפיר אמרינן שאם כשיולד זכר הוא לא זכו האחים בחלקו להיות שלהם אף שעתה היא נקבה ואפילו עדיין מים בעלמא הוא ולכן מכל זה אין תשובה על שיטת הרשב"א והריטב"א הברורה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף