שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/לח
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי יוסף שמואל נ"י אב"ד דק"ק קעמפנא.
על הנידון שיצא קול על פנויה שמעוברת, ואח"כ נשתקע ולא הי' בירור והיא מודית ואומרת שככשר נבעלה והי' רוב כשרים, אם מותרת להנשא לכהן:
נראה לענ"ד להתירה, והיינו דאם היתה מכחשת להקול ואומרת להד"ם יש להתירה אף אם הוי קלא דלא פסיק דחיישינן לקלא דמקמי נשואין. מ"מ הא לר' יהושע באלמנת עיסה אלים ליה ס"ס להתירה אף בלא ברי. ולר"ג אלים ליה ברי. וא"כ בברי וס"ס לכ"ע שרי, ובנ"ד הוי ס"ס, דכל קול הוי רק ספק, וכדמשמע הלשון חיישינן לקלא, וגם מדקיי"ל דקלא בתר נשואין ל"ח, הרי דאפילו דרך ספק גמור לא הוי, וא"כ הוי ס"ס, ספק דהקול אינו אמת, ואת"ל שהוא אמת דלמא לכשר נבעלה, וכיון דהיא אומרת לא נבעלתי הוי ברי וס"ס, ומצאתי כעין זה בתשובת שיטה מקובצת סי' ך', שכתב וז"ל איברא ודאי דכל ס"ס לקולא אפילו בשל תורה, וכ"כ הריטב"א פרק המגרש, וז"ל אי נפיק עליה קלא דנתקדשה קדושי ספק, כגון שזרק לה ספק קרוב לו, אע"ג דאי הוי סהדי בהכי הוי אסרינן אותה, השתא דלא אתחזק מלתא רק בקול, דתרי ספיקא נינהו, דלמא קלא ולאו קושטא ודלמא קרוב לו, עכ"ל, הרי דנקט קלא שם ספק לצרפו לספק אחר לס"ס, גם נראה למ"ש הר"ן במתני' פרק הזורק דספק קרוב לו היינו שכך הקול דקדשה ספק קרוב לו מותרת דהוי קול ושוברו עמו, דיאמרו דקמו רבנן במלתא דהי' קרוב לו עיי"ש, ואף דהתם בעי' שיהי' הקול במפורש דקרוב לו היינו משום דסתם קדשה הוי כאומרים קרוב לה. אבל בנ"ד בקול דנתעברה פשיטא דבכלל זה דהוא ספק ממי נתעברה אם לכשר אם לפסול והוי קול ושוברו עמו דיאמרו קמו רבנן למלתא דהי' לכשר, ודומה להא דאמרינן בגיטין שם בההוא גברא דקדיש באיצפא דתוחלא עיי"ש. אף דלא הי' הקול במפורש דהוא ספק אם הוא שוה פרוטה מ"מ כיון דתוחלא שהוא דבר גרוע וידוע מעצמו דהוי ספק אם הוא שוה פרוטה, הוי כפירשו בקול הספק, ה"נ הכא בקלא דנתעברה הוי ממילא ספק למי מכל הלין נראה דאלו מכחשת להקול היתה מותרת, וא"כ אף בנ"ד דהיא מודית אלא דאומרת לכשר נבעלתי נאמנת במגו דלהד"ם, ואף דהרא"ש (כלל ס"ו סי' ח') כתב דלא אמרי' מגו דהי' מכחיש לעדות קרובים, והביא ראיה מסוגיא דב"ב (דף ל"ב ע"א) לקוחה בידי לא מצית אמרת דנפיק קלא, והיינו דאינו רוצה לטעון נגד הקול עיי"ש, והובא בש"ך (סי' נ"ח ס"ק י"א) אך מ"מ כבר כתב בתשובה למהריב"ל (סי' סע"ט) דלהר"ם והרשב"א אין הכרח לדין זה, ובכה"ג חוה"מ (סי' פ"ב) בכלל מגו אות ס"ז כ' והרשד"ם סי' נ"א כתב דהרמב"ם ושארי פוסקים ס"ל דמגו במקום עדים פסולים אמרינן, ואף דמהר"א ששון בתשובה (סי' כ"א) כתב דלא מצינו חולק על הרא"ש בזה, מ"מ הא כתבנו דדעת מהריב"ל וכנה"ג כתבו דשארי פוסקים חולקים על הרא"ש, וה"נ משמע מדהחליטו דין חדש דאינו נאמן לקוח נגד הקול, משמע דס"ל דזהו פירוש הסוגיא הנ"ל לקוחה לא מצי אמרת דנפיק עלה קלא, היינו דאלו הי' נאמן הי' נאמן ג"כ במגו דלקוח, ולא אמרינן דלא הוי מגו דלא רצה להכחיש הקול, גם מדברי הרשב"א בתשובה סי' אלף קע"ט משמע דנאמנת במגו להד"ם אף דהיתה צריכה להכחיש הקול, וא"כ בנ"ד דבחד רוב דכשרים לרוב הפוסקים הדין דמותרת בברי וחד רוב, וא"צ למגו, ולהרמב"ם דס"ל דלכתחילה בעי תרי רוב. הא ס"ל דאמרינן מגו דהי' מכחיש הקול, וכיון דלהרמב"ם ג"כ מותרת בנ"ד מכח המגו, מה"ת לנו להחמיר, ואף דאין דין זה דמגו תולה בדין זה דחד רוב. מ"מ כיון דעכ"פ לאינך שיטות מותרת מטעם חד רוב ולהרמב"ם מותרת משום מגו שפיר סמכינן להקל, וכעין זה כתב הד"מ יו"ד סי' נ"ד, מה שרוצה מעלתו לצרף דעת הב"ח סי' ד' דבפנויה לא חיישינן לקלא, דאף דרואים ענין פריצות בעלמא אומרים עליה שם זנות, אין ענין להכא דהקול שהיא מעוברת, מ"ש עוד דאף אם נידון בנ"ד דא"נ להכחיש הקול מ"מ מקרי מגו כדאשכחן גבי משארסתני נאנסתי במגו דמכ"ע דכשירה לכהונה, אף דבטענה מוכ"ע ג"כ א"נ לענין הכתובה. מ"מ הוי קצת מגו דהיתה טוענת טענה מעולה ומגו גרוע כזו מהני לצרף לברי וחזקה מלבד דיש לדון הא לר"י לא מהני גם זהו, והוי בכלל לכתחילה לא תעביד עובדא, גם מאן יימר דמקרי הכא טענה מעולה, כיון דהיו צריכים להכחיש הקול, אף להסוברים דהוי מגו היינו דהי' נאמן להכחיש הקול. אבל אם א"כ לדונו בשם טענה מעולה י"ל דמקרי טענה גרוע דאינו רוצה להכחיש הקול. אבל העיקר נ"ל כמ"ש דבנ"ד נאמנת להכחיש הקול וכנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |