שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/עד
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי נתן נ"י בק"ק לאבזענץ.
ע"ד שאלתו באשה שכגועה בחולי צרפתים ובא כזה תחת בעלה, ושלחה למרחקים לעסוק ברפואות, ולא מצאה תרופה, והוא דר עמה והוליד ממנה בנים, והמכה מהלכת יום יום בגרעון יותר, ונשחת רוב פניה, ונמאסת לכל רואיה, ורצונו לפטרה בגט אך אין ידו משגת ליתן לה כתובה, ושאל אם יכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה, עכ"ד:
בתשובת מהריב"ל הביא תשו' הרא"ם ז"ל שנשאל בכזה באיש שיש לו מום כזה אם כופים אותו לגרש, ומה דהשיב ע"ז ותוכן תשובתו כפי הנראה בפשטא דמוכת שחין דמתני' יש בו ב' עניינים, א) דיש בו מיאוס וסרחון, מדחשיב בהדי מומין שנולדו באיש דאין אשה יכולה לסבלו. ב) דהתשמיש ממקחו וממסמס בשרו ליפול חתיכות חתיכות, כדקתני בסיפא דמתני' מפני שהוא ממקמתו, ואם יש בו ב' עניינים, אע"פ שהיא ופוייסת כופים לגרש, אבל אם אין בו מיאוס וסרחון עד שאין אשה יכולה לסובלו, או דאין התשמיש ממיקחו אין כופין לגרש, עיי"ש, ולכאורה תמוה, כיון דאף במפוייסת דאזדא טעמא דסרחון ומיאוס דהא מתרצית בכך, וע"כ דכופין מטעם דממיקתו, א"כ בההיא טעמא לחוד דממיקתו אף בליכא סרחון ומיאוס תסגי, אח"כ מצאתי בשו"ת מהרי"ט ח"ב חלק אה"ע סי' י"ד הביא תשו' הרא"ם שבא לידו בכתיבת יד וכפי"מ שביאר שם דעתו, העולה מדבריו דמוכה שחין דמתני' יש ב' עניינים מכח הוכחה הנ"ל, ובאמת כל טעם לחוד מספיק לכופו, אלא דמסר לנו הרא"ם סימן דאם יש בו ב' עניינים נאמר דהוא בכלל מוכה שחין דמתני' שלא חילקו בין אם מאריך החולי הרבה או מעט, אבל בחולאים אחרים שאין בו ב' עניינים הנ"ל, אולי אינו בכלל מ"ש דמתני' והם ידעו דכל חולי שאינו מכלל כ"ד מוכי שחין יש להם רפואה בנקלה ואין כופין אותו, ולא ידענו שיעורו, וא"א לעמוד עליו עיי"ש, זהו תוכן דבריו, לפ"ז סגור לנו השער דכל שאין בו ב' עניינים הנ"ל אין כופין אותו להוציא, וכפי הנראה בנ"ד כפי שכתב מעכ"ת דכבר נימק צורת פניה, ונראה דהוי בכלל ממיקתו, וקרוב הדבר שיאמרו הרופאים דתשמיש ממיקתו, וגם היא נבזית ונמאסת דזהו בכלל סרחון, כדמסיק המהרי"ט שם דלא בעי סרחון ממש, רק ענין נתעב ונמאס, א"כ דבכה"ג באיש כופין אותו ומכ"ש באשה כמ"ש הרא"ש בשו"ת כלל מ"ב והוקבע להלכה בש"ע סי' מ"ב, ויעויין בשו"ת הרא"ש שם שכתב ואף את"ל דרגמ"ה השוה מדותיו דבכל ענין לא יגרש אותה בע"כ, מ"מ כופים אותה לקבל גט, ואם תמאן ימנע ממנה שאר כסות ועונה, ביאור דבריו אף אם נימא דרגמ"ה גזר דבשום אופן א"א לגרש בע"כ, י"ל דוקא לזרוק לה גט בלי רצונה, אבל מ"מ אפשר לכוף אותה עד שתאמר רוצה אני, דזהו לא מקרי בע"כ כמו באיש, דמדאורי' בעינן רצונו ולא בע"כ, ואעפ"כ היכי דהדין נותן לגרש ע"י דכופים אותו עד שיאמר רוצה אני, והוי גט מעושה כדין ה"נ בדידה וע"ז כתב הרא"ש ואם תמאן יכול למנוע ממנה שכ"ו, היינו ג"כ בדרך כפיה שתקבל הגט, והב"ש כתב דמכ"ש שיכול לזרוק לה גט בע"כ, ותמוה, דמאי כ"ש הוא. דפשיטא דכפיה שתאמר רוצה אני עדיף דלא מקרי בע"כ כמו באיש כה"ג, וה"נ בנ"ד הדין דכופין אותה, ולפחות ע"י מניעת שכ"ו, ונ"ד עדיפא מהא דהרא"ש, דעל קושיית הרא"ש יש לפקפק כמו דהקשו האחרונים, די"ל דמום דידה גרע מכסתחפה שדהו ואין לה דין גירושין, אלא דד"ת יכול לגרשה בע"כ כמו אשה דעלמא, אבל לבתר תקנת רגמ"ה, י"ל דהיא ככל הנשים, והמום אינו מגרע כחה, כיון דנסתחפה שדהו אבל באיש דל"ש דנסתחפה שדהו כמ"ש, מש"ה כופין, אבל בנ"ד דיש חשש סכנה דממקתו אפילו במפוייסת הב"ד כופים, בזה ל"ש דנסתחפה שדהו, בודאי הדין דכופים אותה, ומה דהוצרך הרא"ש לדון בק"ו, י"ל דוקא בנכפה ולא ס"ל להרא"ש דיש בו סכנה, וכמ"ש בשם רגמ"ה דנכפה הוי מום גדול, משמע רק דהוא בכלל מומים הגדולים, אבל לא דיש בזה סכנה, ואף דהרא"ש שם סי' ב' כתב דסומא בב' עיניו אין כופין אותו משמע שם דאין בידינו לדמות ולהוסיף על המומין שמנו חז"ל, ואפשר דבאמת דהרא"ש לנפשיה לא פסיקא ליה דנכפה הוי מום גדול, אלא דמ"מ כיון דרגמ"ה הוא מרא דשמעתתא דס"ל דנכפה הוי מום, א"כ כשגזר ופרש חרמו שלא לגרש אשה בע"כ לא הוי גזירתו על נכפית, [ואולם עדיין אינו מספיק אמה דכתב הרא"ש ואף אם ת"ל דרגמ"ה השוה מדותיו וכו' מ"מ כופין אותה וכו' והיינו כמש"ל, דזה מקרי רצון דהוא גט מעושה כדין, בזה יקשה כיון דרגמ"ה גזר על נכפית ג"כ להשוות מדותיו, אלא דבאנו לדון דהוי רצון, א"כ ניחוש דנכפית לא הוי מום גדול, ואין דינה להתגרש והוי גט מעושה שלא כדין, ובהכרח לומר דפסיקא להרא"ש דנכפה הוי מום גדול ול"צ מתני' למחשבה, ועדיין צ"ע,] והח"מ והב"ש כתבו דמשמע מתשו' הרא"ש דנכפה הוי סכנה, ומש"ה דנו דאפילו תנאי לא מהני כמו במוכה שחין, ולא ידעתי היכן ראו על ככה, הלא הרא"ש כלל רק בכלל מומים גדולים, א"כ בנ"ד דהוי סכנה עדיף יותר, די"ל דודאי כופין, כמבואר בפסק של ר"מ ב"ר יוסף דמפשט פשיטא ליה דנכפה הוי סכנה וכופים אותה, ונ"ל דאף הרא"ש לא פליג על זה, אלא דס"ל דנכפה לא הוי סכנה, מש"ה הוצרך לדון בק"ו, לזה בנ"ד יעמוד רומפכ"ת על החקירה אצל הרופאים אם יש בה ב' עניינים הנ"ל, בודאי כופים אותה, אף דידע ושתק, מ"מ הא אפילו תנאי לא מהני, אולם אם לא ידונו הרופאים דתשמיש ממיקתו יש לדון טובא, א', אף ע"י מאיסותא הוי כמו מומים גדולים, מ"מ הא כמה פוסקים סוברים בידעה ומחלה אין כופין אותו, ה"נ באשה כן, אף די"ל דיכול לומר קים לי כהפוסקים אף בידע יכול לומר סבור הייתי, והדין דכופין אותה ופטור אנכי ממזונות, מ"מ י"ל דאין זה בכלל ק"ל, די"ל כ"ז שלא גירשה בודאי חייב במזונותיה אלא דמניעת מזונות הוא מדין כפיה, ואנן ב"ד מסופקים אם הדין דכופין ל"ש לומר ק"ל דחיובא עליה דידיה, וענין כפיה הוא מילי דב"ד, ממה דפסקינן ססי' קי"ז דבנכפה יכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה, אף דבסי' קנ"ד יש בו דעות אם כופים אותו, אין ראיה דמספיקא פטור ממזונות, די"ל דהתם הטעם דבאשה לכ"ע הוי מום, כמ"ש הב"ש ומוהר"ם לובלין, והדין עמם כמבואר בהגהת אשרי פרק המדיר והמרדכי דאין ללמוד נכפה באיש דכופים ממה דהוי מום באשה, די"ל אשה בכל דהו ניחא לה, וא"כ משמע דבאשה בודאי הוי מום גדול, [ובאמת איני מבין כראוי דמאי ס"ד ללמוד מנכפה באשה, הא כמה וכמה מומים נחשבים מום לענין דהוי מקח טעות, וכללא כיילי דכל המומים הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים, אבל מ"מ אין ראיה דהוי מום גדול לענין נולדו בה אח"כ. וצ"ע,] גם יש לדון, כיון דאין ממיקתו לא הוי בכלל מ"ש במתני', ואולי יש לזה רפואה בקל, אף דהרופאים נתייאשו לרפאותה, מ"מ המהרי"ל כתב דאין אנו יכולים לעמוד עליו, אולם מ"מ י"ל למ"ש הב"ש סי' קנ"ד דבמומים אף דידעה, מ"מ אין לה דין מורדת, והב"ש כתב כן מדין נ"ל, ולענ"ד דלא צריך לזה, דבלא"ה הוא בכלל טוענת מאיס עלי ונותנת אמתלא שבוררת דאין לה דין מורדת, ויש לה כל דיני דמתיבתא כמ"ש הב"ש ססי' ע"ז, אף בסבלה כן כמה שנים, וכיון דאין לה דין מורדת, וא"צ לעשות לו מה שמחוייבת לו, ה"נ בהיפוך א"צ הוא לעשות לה מה שמחוייב, כמ"ש הב"ש סי' קי"ז, בפרט בנ"ד דהרופאים אומרים דאין לה רפואה, קרוב יותר דהוי מום גדול, ויש צד גדול לומר דיכולה לטעוו ק"ל, לזה דעתי נוטה דיכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה, כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |