שבות יעקב/ב/קנד
|
< הקודם · הבא > |
ראובן השכין משכון אצל שמעון ואמר לו אם לא אפדנו עד זמן פלוני יהיה שלך מעכשיו בענין שאין בו אסמכתא וכמבואר בח"מ סימן ע"ג סעיף י"ז וכשהגיע זמן אין המלוה כאן וראובן כשראה שאין שמעון פה ונסע למרחוק נסע הוא ג"כ למרחק ועתה כבא ראובן ושמעון לביתם בקש ראובן לפדות המשכון משמעון ושמעון טוען שכבר עבר הזמן וקנה המשכון אף שלא היה בעיר היה לו להשליש מעותיו בב"ד:
גרסינן בעירובין דף ל"א לענין בתי ערי חומה בראשונה היה נטמן כל שנים עשר חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס ומסיק שם בש"ס ובגיטין דף ע"ד וע"ה דדוקא שם הוי נתינה בעל כרחיך שלא בפניו נתינה כיון דתקון הלל משא"כ כאן בנדון שלפנינו אף אם הניח המעות ליד ב"ד אפ"ה נחלט המשכון כי נתינה בעל כרחיך שלא בפניו לא הוי נתינה ולא קיים תנאו אכן לפי מה שמסיק הרא"ש בפ' מי שאחזו דלענין פרעון חוב כ"ע מודו דהוי פרעון א"כ גם בנדון שלפנינו אלו הניח מעות ביד ב"ד אזי לא היה נחלט לו משכונו אך כיון שגם זה לא עשה א"כ היה נראה פשוט דהמשכון נחלט לשמעון לחלוטין לעולם איברא כד מעיינין שפיר יראה דהדין להיפך מכמה טעמים חדא דדוקא לענין בתי ערי חומה דגזירות הכתוב הוא לגאול באותו יום דוקא וכל שאי אפשר לגאול אפילו באונס מ"מ היה חלוט אי לאו תקנתא דהלל משא"כ בזה דיהא חלוט המשכון מפני התנאי שהתנה ליום המוגבול וכל שלא היה כאן לא חל הזמן וגדולה מזו פסק שם בש"ע סימ' ע"ג סעיף ח' הנשבע לחבירו לפרוע ביום פלוני והגיע הזמן והמלוה אינו בעיר הוא פטור עד שיבא המלוה או שלוחו וא"כ ה"ה בנדון דידן אין המשכון חלוט כיון שלא חל הזמן לפי שהמלוה אינו בעיר ואין מקום לבעל דין לומר דמ"מ ה"ל להשליש מעותיו בב"ד גם זה אינו דהא מקור דין זה הוא בב"י שם בשם תשובת הרשב"א שם כתב וז"ל ולעשות ב"ד ולמסור ליד ב"ד ג"כ אין צריך לצאת ידי שבועתו ואם עשה לא עשה ולא כלום וכו' ותנן בערכין התקין הלל אלמא חולש מעותיו לאו דינא הוא אלא תקנתא התם דוקא תקון אבל בעלמא לא עכ"ל הרי להדיא כמו שכתבנו דלא חל כלל החויב של הזמן לפרוע בשום ענין כל שאין המלוה או ב"כ כאן עם משכנו זאת ועוד אחרת דאפילו נימא דהלל תקון כן בכל מקום להיות מוסר מעותיו לב"ד היינו דוקא כמו דתקון התם להיות שובר את הדלת ונכנס משא"כ שיהא מניח מעותיו ביד ב"ד ולהניח המשכון אצל המלוה עד שיבא לעירו כי הא ודאי לא תקון כי אדעתא דהכי לא התנה מתחלה ליתן מעותיו ולהניח את משכנו אכן אם הניח המלוה משכונו בביתו אצל אשתו ובניו שיוכל הלוה לפדות משכונו אם הודיע לו אזי החיוב מוטל עליו לפדותו בזמנו ואם לאו נחלט לו משכונו והוא פשוט כי כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וה"ה במשכון נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |