מנחת חינוך/שלה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
שלא נאסוף כו'. אין להאריך כי הכלל לענין עבודת הארץ ולענין הפקר הפירות ולענין ביעור וקדושת שביעית, שוה היובל לשביעית לכל הדינים, רק השמטת כספים אינו נוהג ביובל ודרור וחזרת קרקעות ות"ש אינו נוהג בשמטה ולשאר דברים שוים. ואפ"ל לפמ"ש לעיל דבשביעית אנחנו מצוים על שביתת הארץ דכתיב ושבתה כו' אם כן ביובל דלא כתיב ושבתה ובפרט לפמ"ש לדעת הר"מ אין עשה כלל ביובל אם כן אין אנחנו מצווים על שביתת הארץ אפשר למדין בב"א זה מזה לכל הדברים והכסף משנה הרא' מקום ד"ז דשוים לכל הדברים בת"כ ואינו ת"י. וכבר כ"פ ביאר הרהמ"ח דדין יובל אינו אלא בארץ ישראל ובזמן שכל יושביה עליה ובזמן שהיה נוהג יובל בארץ ישראל היה נוהג בחוץ לארץ ג"כ, לא קדושת פירות ועבודת הארץ והחזרות שדות כי זה הכל חובת קרקע ואינו נוהג בח"ל, רק קריאת דרור לעבדים היה נוהג בחוץ לארץ ג"כ, כמבואר בקדושין ובר"ה. ות"ש כתבתי לעיל דלא ברור לי עיין לעיל.
עוד חיסר הרהמ"ח תנאי דאין יובל נוהג אפילו לענין עבודת הארץ וקדושת הפירות עד שנתקיימו שלשה דברים, היינו חזרת שדות וחזרת עבדים ות"ש. ואם נחסר אחד מכל הג' דברים הנ"ל אינו יובל כלל ומותר לעבוד הקרקע ביובל (ואינו יובל כלל). וזה נתבאר בר"ה דחכמים סוברים דשלשתם מעכבין וכ"פ הר"מ כאן והיינו אם לא היה שדה שיחזיר ביובל דלא קנה אחד מחבירו אינו יובל כלל או שלא היה עבד עברי בישראל דיצטרך שלוח אינו נוהג יובל כלל וכן אם לא תקעו בשופר אינו נוהג יובל ומבואר שם בגמרא דאם איכא א' דמשלח כו' נראה דתלוי אפילו בא' שמקיים השלשה דברים חל יובל ועיין לעיל פ' משפטים כתבתי דאפשר הא דתלוי בא' היינו כמבואר בש"ס דא"א דליכא א' כו' היינו אם אין בכל ישראל כ"א עבד א' אם משלח חל היובל ואם לאו אינו חל אבל אם יש הרבה עבדים ורובם אינם משלחין ומיעוט משלחין אפשר דבתר רובא אזלינן או אפשר דאפילו בכה"ג תלוי אפילו באחד וכן לענין ת"ש והחזרת שדות ג"כ כנ"ל.
גם כתבתי שם אם יש עבדים או שדות והאדונים מסרבים להחזיר בודאי כופין עד שת"נ ככל מצות עשה כי הוא מצות עשה לעשות יובל. אך אם אין עבדים רק לחרש שוטה וקטן דלאו בני כפיה נינהו אם כן אם אין משלחין אין יובל כלל אך אם היו בישראל עבדים שנשתלחו כיון דחל מצות יובל ע"י אותם ששלחו ממילא הוא אפקעתא דמלכא ב"ה והעבדים יוצאים אפילו מחרש שוטה וקטן כי נפקעו מהם בתורת אפקעתא דמלכא וכן חזרת שדות הדין כן וכן ת"ש אם לא תקעו בשופר רק חרש שוטה וקטן תקעו כיון דלאו בני מצות נינהו וכן נשים ועבדים כיון דאינם מחויבין בת"ש מחמת מ"ע שהז"ג בודאי אינו מעלה והוי כאילו לא תקעו כלל עד שיתקע המחויב במצוה. ואני מסופק אם לא היה עבדים וקרקעות רק אצל חרש שוטה וקטן וקיימו ושלחו או החזירו השדות אפשר אינו מעלה כלל כיון דלאו בני מצות נינהו שליחותם וחזרת' אינו מועיל ואין חל היובל וכן כתבתי שם דנראה דאם אין לישראל עבדים רק לעכו"ם אין שילוחם מעלה ג"כ כיון דאינם מחויבין ולא חל היובל. אך באם יש ישראל משלחים אם כן חל יובל והוי אפקעתא וכופין ג"כ העכו"ם לשלח ע"ש. והנה החזרת שדות דאינו נוהג אלא בארץ ישראל וכן ת"ש לפמ"ש לעיל אם כן ודאי תליא בארץ ואם נחסר א' בארץ ישראל אינו יובל כלל אף שבח"ל חזרו שדות או תקעו שופר כיון דא"ח כלל לא מעלה לענין יובל כלל רק שלוח עבדים דנוהג ג"כ בחוץ לארץ אפשר לספק אם הב' דברים היו בארץ ישראל ושלוח עבדים לא היה בארץ ישראל רק בחוץ לארץ ושלחו העבדים אם חל היובל כיון דנעשו שלשתן או אפשר הא דשלוח עבדים נוהג בחוץ לארץ היינו אם היו כל הג' דברים בארץ ישראל וגם שלוח עבדים נוהג בחוץ לארץ ג"כ וחייבים לשלח. אבל אם לא היו עבדים בארץ ישראל כלל שלוח שבח"ל אינו מעלה כלל ואין כאן יובל ופטורים בני ח"ל לשלח או אפשר כיון דחייבים במצות השלוח שלהם הוא כמו א"י וחל יובל.
והנה בש"ס בדברי ר"י אי אפשר דליכא א' בסוף העולם דאינו משלח וע' תוס' שם נראה דהשלוח בחוץ לארץ מהני להיות חל יובל ועיין בס' ט"א במסקנא מביא שם דברי הראב"ד דדוקא בארץ ישראל מהני ואם היה בארץ ישראל מחויבים לשלח בחוץ לארץ ג"כ אבל שלוח של ח"ל לבד ל"מ ולא חל יובל ע"ש. ופשוט דג' דברים דמעכבין היינו ביה"כ כדכתיב בקרא אבל אם היה חסר א' ביה"כ אף שלאחר יה"כ שלחו או החזירו אינו מעלה כלל ואינו יובל. והנה אף אם נחסר פ"א יובל כגון שלא היה א' מג' דברים הנ"ל מכל מקום אינו נחשב השנה הזאת לשמטה שלאחריה רק אחר השנה זו מונין שמיטה לפי הפסק דשנת יובל אינו עולה אף שלא היה נוהג יובל ה"ל כמו להסוברים שמטה דאורייתא בזה"ז כמ"ש לעיל מכל מקום היו מונין בב"ש יובלות לקדש שמיטין ולא היה שנת היובל מן החשבון אף על פי שיובל לא היה נוהג מן התורה בב"ש לרוב השיטות חוץ דעת ר"ת בגיטין ע"ש. ע"כ גזירת הכתוב הוא דשנת החמשים אינו מן חשבון השמטות אם כן ה"נ ופשוט.
והנה אם לא היה יובל או בב"ש דלא היה יובל רק מנו יובלין לקדש שמיטין והיה בין שמטה אחרונה ליובל עד שמטה ראשונה ליובל שבעה שנים ושנת היובל אם לא היה יובל בודאי חייב בתרומות ומעשרות כמו שאר השנים אך איזה מעשר היה נוהג והיאך היה המנין לחשבון המעשרות כי תמיד היה ששה שנים בין שמטה לשמטה והיה בשנה א' וב' לשמטה מ"ר ומעשר־שני ובשנה ג' היה מע"ר ומעשר־עני ובד' וה' היה מע"ר ומעשר־שני ובשנה הששית היה מעשר־ראשון ומעשר־עני ועתה שנתוסף שנה איזה מעשר היה נוהג אם מעשר־שני או מעשר־עני יתבאר אי"ה במצות מעשר לקמן.
והנה מבואר דשמטת קרקעות היינו חזרת שדות לבעלים מעכבת היובל נראה דדוקא חזרת השדות לבעלים מעכבת אבל אם לא הי' איש שקנה שדה רק הוריש שדה והדין דמקדיש שדה אחוזה דחוזרת לכהנים ביובל נראה דאין זה בכלל השמטת קרקעות כיון דכתיב בקרא ושבתם כו' אל אחוזתו אם כן אין היובל נוהג כי צריך דוקא להתקיים ושבתם כו' וע"ז קאי יובל הוא דמעכב כנ"ל ובעזהשי"ת הדינים יתבארו לקמן. והנה כ"פ ביארתי בח"ז דכל לאו צריכי' להתרות בו מאותו פסוק ואם כן כאן בשמיטה בעבודת הארץ צריכין להתרות בו משום שדך לא תזרע ועל עבודת האילן משום כרמך כו' וכאן ביובל דלאו א' הוא עבודת ארץ ואילן מתרין בו על שניהם משום לאו זה.
והנה לאוין אלו ככל הלאוין שיש בהם מלקות לכל הדינים שכתבנו כ"פ. וגם לענין העשין ככל העשין ולהאריך בכל פרטי מצות אלו צריך חיבור גדול.
ומ"ש הרהמ"ח במצוה של"א דאם עברו ב"ד ולא תקעו בשופר שנשתלחו העבדים והחזירו השדות מבלי תקיעה בטלו עשה זו כבר כתבנו למעלה דאם לא היה תקיעה כלל אין יובל כלל ואם היה תקיעה ממילא חל יובל לאו דוקא אלא כ"א מישראל שלא שמע תקיעה ביובל ביטל מצות־עשה כמו בר"ה וד' הרהמ"ח דנקט ב"ד אינם מובנים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |