אבני נזר/יורה דעה/שפה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שפה

סימן שפה
הלכות חדש

שאלה. לברר דין משקין הנעשין מתבואה חדשה:

א

א) תשובה פסחים (כ"ד:) אמר ר' יוחנן הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. א"ר זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד ואלו מתותים תאנים ורמונים לא כו' מ"ט משום דלא קאכיל להו דרך הנאתו. וקשה טובא ברייתא דחולין (ק"כ:) בכל הני דחשיב משקין היוצאין מהן כמותן. ולמה הא לא קאכיל להו דרך הנאתן. וכבר נתקשה בזה חכ"צ בתשו' סימן כ' ונדחק לומר ר' זירא לא שמיע לי' הא ברייתא. ועוד קשה דא"כ מ"ט דר' אליעזר שם ממשנה דתרומות דמחייב קרן וחומש במשקין היוצאין משאר פירות של תרומה. הא לא קאכיל להו דרך הנאתן. וכי יאכל אמר רחמנא. עוד צריכין עיון דברי תוס' שהקשו על אביי פסחים שם דמשני על הא דר' זירא דמשם לא תסתייע דשאני התם דזיעה בעלמא היא. ול"ל טעם זה תיפוק לי' דגמרינן ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא כבש"ס חולין שם ע"כ דברי התוס'. ולמה לא הקשו התוס' כן לר' זירא גופי' דמשם לא תסתייע דגמרינן ערלה וכו' גם בזה נתקשה חכ"צ ונדחק. גם תמוה תירוץ התוס' דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מביכורים לאו למעוטי שאר משקין אצטריך דמן הדין אפי' תירוש ויצהר לא הי' ליחשב למשקין פירי דזיעה בעלמא הוא כדאמר הכא והתם איצטרך למילף שנחשב משקה של תירוש ויצהר כמו הפירי עכ"ל. מה בכך דלא אצטריך. מ"מ השתא דגמר פרי פרי מבכורים שוב א"צ לטעם דזיעה. ואין לומר דלא גמרינן לפטורא ע"כ צריך טעמא דזיעה. וגז"ש דפרי פרי אהני רק לחיובא בתירוש ויצהר. ליתא דהא בכורים כתיב בהו גופייהו קרא להביא ענבים ודרכן לחיובא כבש"ס חולין שם ואעפי"כ אהני הא דגמר מתרומה שלא להביא רק היוצא מזתים וענבים. הנה דאהני קרא לקולא שלא יהי' משקין היוצאין כמותו ואין לומר דהא חומרא שצריך להביא הפרי דוקא דא"כ מה מקשה התם כדבעי' למילף מבכורים שמשקין היוצאין מהן כמותן. מה לבכורים שכן חייבין עליהם מיתה וחומש ואיך יועיל חומרא דקו"ח להקל שיהי' מותר להביא משקה. ע"כ דהא חומרא חשיב שמשקין כמותן. ושאינו כמותו קולא. וע"כ דאף להקל גמרינן. זה הקשה חתן בני מוה"ר יצחק יהודא נ"י [כעת אבד"ק קוטנא]:

ב

ב) ונראה ליישב כ"ז. דהנה שם בחולין תחילת הסוגיא מקשה. אכילה אמר רחמנא והא לאו אכילה הוא. ומייתינן שם תלת קראי בחלב ובחמץ ובנבילת עוף טהור לרבות השותה. ובאין איסור הבא מאלי' לא גמר מהני רק מתרומה דגמר מבכורים. דתני ר' יוסי פרי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה הביא ענבים ודרכן מנין תלמוד לומר תביא. ולמ"ד דן מינה ואוקי באתרה לא גמר תרומה מבכורים בשאר פירות כיון שאין תרומה נוהג במשקה רק בתירוש ויצהר א"כ גם כשהפריש פרי ועשה ממנו משקה אינו כמותו אלא בתירוש ויצהר. (ובכורים אף שג"כ אינו נוהג במשקה כלל. מ"מ עיקר שם בכורים שאינו רק שיראה פני הבית חל משיעשה משקה]. ושוב נשאר הסברא דאינו חייב רק על אכילה וגמר בכורים מתרומה ג"כ כנ"ל דאינו חייב על משקה לבד מתירוש ויצהר. וע"כ אינו יכול להביא משקה רק תירוש ויצהר והדר גמר ערלה מבכורים. וכל זה סובב על קוטב דאכילה אמר רחמנא ולא מחייב על שתי':

ג

ג) אך יש לעיין נהי דלא חייב בערלה משום אוכל. מ"מ יתחייב משום נהנה. דלא גרע שותה מנהנה. אך התירוץ בזה דלא חייב משום נהנה רק במידי דמאכל. אבל זה שמשקה ואין בו איסור אכילה גם משום נהנה אינו חייב דהא לא יאכל כתיב ואינו חייב רק במידי דמאכל. וגדולה מזה כתב הרמב"ם בפירוש המשניות כריתות בנקודה נפלאה דכשלא חל איסור אכילה משום אין איסור חל על איסור גם איסור הנאה אינו חל. וכ"ש בזה שאינו בר אכילה כלל:

ד

ד) ור' זירא הוקשה לו דנהי שאם הי' משקה מעולם ולא חל עלי' איסור אכילה לא הי' חל איסור הנאה. מ"מ כיון שתחילה הי' פרי מאכל כשסחט ושתה הרי נהנה מפרי מאכל ההוא ויש שבח של פרי מאכל במשקה ויתחייב משום נהנה מפרי מאכל. ולמה אין סופגין משום ערלה על משקין היוצא משאר פירות משום נהנה. מזה מוכיח דאינו חייב רק דרך הנאתן ואין דרך הנאתו של פרי לסחוט משקה ולשתות. ע"כ אין זה דרך הנאתו של פרי. ואף שזה דרך הנאתו של המשקה. הא המשקה לאו בר אכילה ואינו חייב עליו אף שהוא איסור הבא מאליו. דגמר פרי פרי מבכורים רק שתאמר שחשיב נהנה מפרי מאכל בזה שוב מהני טעמא דאינו דרך הנאתו. וע"כ בכל הני דחשיב בחולין משקין היוצאין מהן כמותן דשתי' כאכילה וגם עכשיו חשיב פרי מאכל ועכשיו ודאי הדרך בשתי' והוי דרך אכילתו וע"כ לק"מ לר' זירא מהא דחולין. ושתי הסוגיות דפסחים ודחולין עולות בקנה אחד:

ה

ה) אך לאביי דמשני משום זיעה בעלמא הוקשה להתוס' דע"כ סוגיא דחולין דיליף פרי פרי לית לי' טעם דזיעה. דאי אית לי' למה לי' ילפותא דפרי פרי וע"כ לא ס"ל זיעה בעלמא וסגי לי' בטעמא דפרי פרי לבד. וא"כ למה לי' טעמא דזיעה. ומתרצים התוס' דלעולם אית לי' לסוגיא דחולין טעמא דזיעה וצריך ילפותא דפרי פרי לחייב על היוצא מזתים וענבים. וע"כ צריך טעמא דזיעה שלא יתחייב מ"מ משום נהנה כנ"ל בדר' זירא:

ו

ו) ולפי"ז מבואר דמ"ש הלח"מ להתיר שכר חדש בזה"ז מכח סוגיא דפסחים דמשקין חשיבי שלא כדרך אכילתו ואין בו איסור תורה עכ"פ יע"ש. ליתא דבחדש דילפינן מחמץ חלב נבילת עוף טהור דמשקין היוצאין מהם כמותו כבש"ס חולין שם דמשקה חשיב פרי ומשקה זו דרך לשתותו. וסוגיא דפסחים אינו רק בערלה דילפינן מבכורים ובכורים מתרומה דכל שאינו תירוש ויצהר לא חשיב המשקה פרי. רק שלא יחשב נהנה מפרי ראשון דיש שבח פרי במשקה. בזה אמרינן דלגבי פרי ראשון הוי שלא כדרך הנאתן אבל במשקה ודאי חשיב כדרכו:

ז

ז) אך לאחר העיון יש מקום להתיר משקה חדש מה"ת מתוך סוגיא דחולין גופי'. דהנה קשה לי בסוגיא שם דמקשה תינח איסור הבא מאליו ופרש"י ותוכל למילף מיני' טבל חדש כו' והא גם בחדש איכא למיפרך מה להנך היינו חמץ חלב נבלת עוף טהור שכן איסור עולם ואין היתר לאיסורן תאמר בחדש שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו. דהכי אמרינן בקידושין (ל"ח.) ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו. פרש"י אין איסורו איסור עולם אלא כל ט"ז בניסן דכתיב עד עצם היום הזה. ויש היתר לאיסורו וביום ט"ז עצמו איסורו ניתר אם יש עומר קרב. והנה בהא דאין איסורו איסור עולם יש ליישב לכאורה דחמץ יוכיח שאינו איסור עולם רק בימי הפסח. אך ז"א מתרי טעמי. דאינו דומה חדש לחמץ שחוזר לאיסורו לשנה הבאה והיא קצת איסור עולם דלעולם אסור בימי פסח. משא"כ חדש דמשעבר ט"ו בניסן הותר לעולם. והרי כל הילפותא הוא במה הצד (ובדף קט"ו:) על מה הצד פרכינן פירכא כל דהו. ועוד דאינו ברור דחמץ לא מקרי איסור עולם. מאחר שמחויב לבערו מן העולם. ולא יבא לכלל היתר. וראי' לזה הא דיליף ר' יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר. ולא פרכי' מה לנותר שכן איסור עולם. וכבר הקשה כן הפנ"י. ותי' דר' יהודה לטעמי' חמץ שעבר עליו הפסח אסור. אך מה נעשה לרש"י שפסק אין ביעור חמץ אלא שריפה אף דקי"ל חמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. ועוד דגם לר' יהודה איכא למיפרך מה לנותר שכן חיוב כרת שבו לעולם (שהרי ר"י אמר חמץ אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת ונותר כו' מה נותר כו' וכיון דהילפותא משום כרת כנ"ל איכא למיפרך כנ"ל אלא משמע משום שמחויב לבערו וכל זמן שהיא בעולם לא יצא מחיוב כרת חשיב חיוב כרת לעולם וגם חמץ חשיב איסור עולם. והדרא קושיא לדוכתא:

ח

ח) ונראה ליישב דהנה הא דקידושין דחדש אין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו דפרש"י שאין איסורו רק כל ט"ז בניסן ויש היתר גם ביום ט"ז ע"י עומר היינו כר' יהודה דכל ט"ז אסור כי ליכא עומר וכן כתבו תוס' שם וסיימו ואיכא למ"ד התם האיר המזרח מתיר. לפי"ז י"ל דוקא לר' יהודה דאין עצם היום מתיר וקרא דעד יום הביאכם היינו שגם ביום זה אסור. ומתחילה לא חל האיסור רק עד אז. ועל אח"כ לא חל איסור חדש כלל. אבל למ"ד האיר המזרח מתיר וקרא דעד יום הביאכם דאם אין עומר מתיר עצם היום חשיב חדש איסור עולם. דלכתחילה חל האיסור על לעולם ואח"כ כשהגיע יום ט"ז בניסן עצם היום מתיר:

ט

ט) ונ"מ בזה הא דמבעי' לי' להש"ס [מנחות (ס"ט.) ב"מ (נ"ו)] חטין שזרען בקרקע קודם עומר ועבר עליהם העומר קודם שהשרישו מהו לקוטי ומיכל מינייהו כמאן דמנחי בכדא ושרינהו עומר. או דילמא בטלינהו אגב ארעא. וה"ה בזמן דליכא עומר לא שרינהו בכה"ג ההאיר מזרח ונשאר אסור עד עומר הבא. ואם בשעת העומר הבא או האיר מזרח הבא יהי' זרוע יהי' אסור עד עומר השלישי וכן עד לעולם. אך לר' יהודה מעולם לא חל האיסור על לאחר ט"ז בניסן ואפי' אם זרוע בט"ז מותר לאחר ט"ז. ובעיא הנ"ל לר' יהודה יהי' אם ללקוט ולאכול ביום ט"ז עצמו בזמן דאיכא עומר. וכן משמע ברמב"ם פ"ו מה' מאכלות אסורות הלכה ה' שכתב איבעיא דזרען וחלוף עלייהו עומר (ועוד בעיא אחרת. ואיבעיא האחרת כתב דספק אם אסור עד עומר הבא אך בבעיא זו לא כתב כן. ומשום דבזו אין איסור לר"י רק ביומו:

י

י) אך ראיתי לטוש"ע הביאו איבעיא זו משמע גם בזה"ז איתא להא בעיא. וקשה כיון שפסקו כר' יהודה. אך בשא"ר החדש דיני חדש סימן ו' דלא פסקו הפוסקים כר' יהודה רק לחומרא אבל חיישינן נמי לרבנן דאמרי האיר המזרח מתיר. וא"ל מ"מ למה פסק הבעיא לחומרא. יהי' מותר משום ס"ס שמא כר' יהודה ולא נאסר על לאחר ט"ז בניסן. ואת"ל כרבנן שמא מתיר גם אחר שנזרע. לק"מ דבספק זה שמא התיר גם בנזרע. הוי חזקת איסור. ודעת רוב הפוסקים בספיקא דרבנן מועיל חזקה. והיכא דאיכא חזקה נגד ספק אחד שוב משום חד ספיקא לא שרינן לה. ועיין שב שמעתא שמעתא א' פרק י"ח. ובסתם תבואה דשרינן משום ס"ס שמא משנה העברה ושמא השריש קודם לעומר ולא נאמר כמ"ד האיר המזרח מתיר ואיכא חזקת איסור. לק"מ דאת"ל האיר המזרח מתיר הא איכא חזקת איסור נגד ב' הספיקות ושני הספיקות מוציאין מחזקה. אבל בנ"ד דספק אחד שמא כר' יהודה ונגד ספק זה ליכא חזקה רק נגד ספק האחר את"ל האיר המזרח מתיר. הרי החזקה מבטל ספק האחר ולא נשאר רק חד ספק וכך הם דברי ש"ש שם:

יא

יא) נחזור לעניננו דלמ"ד האיר המזרח מתיר חשוב חדש איסור עולם. וי"ל דברייתא אתיא כמ"ד האיר המזרח מתיר ונסתלק הפירכא דמה להנך שכן איסורן איסור עולם. ונרווח בזה ליישב תמיהת התוס' מנחות (ס"ח:) לר"י ור"ל מנ"ל דיש שום תנא דפליג על ר' יהודה במה דאמר יום הנף מה"ת אסור. ולפמ"ש ניחא דע"כ ברייתא זו אתיא כוותי'. דאי כר' יהודה איכא למיפרך מה להנך שכן איסורן איסור עולם וכנ"ל:

יב

יב) אך עדיין קשה דניפרוך מה להנך שכן אין היתר לאיסורן. דהא ודאי גם חמץ לא חשיב יש היתר לאיסורו. דעל ימי הפסח שזהו האיסור אין לו היתר. תאמר בחדש שהוא איסור עולם ואין לו התלות בזמן והעומר או האיר המזרח מתירו. אך ז"א דיותר ניחא לי' הפירכא על איסור שאינו בא מאליו. ולמסקנא דאתיא מתרומה ומחד מהנך לק"מ דהא יליף טבל בגז"ש דחלול חלול מתרומה וטבל נמי יש היתר לאיסורו בהפרשה. וגם תרומה גופי' יש לו היתר בשאלה ולדעת רש"י פסחים (מ"ד.) נזיר חשיב יש היתר לאיסורו ע"י שאלה. ועוד שאם כהן בלע שזפן של תרומה והקיאן שוב אין זר חייב עליהם כמו כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בה ואינו חושש ולדעת תוס' ישנים יומא אפי' זר הבולעם והקיאן שוב אין חייבין עליהם. הנה תרומה יש היתר לאיסורו:

יג

יג) וכ"ז לר"א דמחייב בתרומה בשאר מיני פירות כמבואר בסוגיא. ע"כ איכא למילף מתרומה אבל לר' יהושע דקי"ל כוותי' דאין' חיוב בתרומה במשקין רק בתירוש ויצהר דבהו פשוט דשתי' בכלל אכילה ואין ללמוד כלל מהם למשקין היוצאין משאר פירות. וכיון דחדש הוא רק בה' מיני דגן אין משקין היוצאין מהן כמותן. דמה להנך שכן אין היתר לאיסורן. ומתרומה ליכא למילף כלל. ולר' יהודה דפסקו הרי"ף ורמב"ם כוותי' דכל ט"ז אסור. ולדידי' איסור חדש לזמן. ויש לומר כיון שהאיסור לזמן וכל זמן שעד ט"ז בניסן אין לו היתר (ובקידושין יליף מחדש ביום ט"ז שיש לו היתר בעומר ואעפי"כ נוהג בח"ל] ויהי' עד ט"ז בניסן ולא עד בכלל משקין היוצאין מהן כמותן. ליתא דלר' יהודה איכא למיפרך מה להנך שכן איסורן איסור עולם. וממנ"פ בין לר' יהודה בין למ"ד האיר המזרח מתיר איכא פירכא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף