אבני נזר/יורה דעה/קב
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ג' משפטים תרס"ב פה סאכאטשוב
- שלום לכבוד הרב החריף השנון כש"ת מו"ה חיים דוד נ"י מו"ץ דק"ק גראדזיסק
אעריכה
א) אשר הוקשה לכבודו דברי צ"צ להגאון ז"ל מליבאוויטש (סי' ע"ג) בני כפרים שהולכים לעיר ברגלים ומניחין בהמותיהם ביד גוים וחולבים לתוך כליהם של ישראל שלא אסור הכלים רק כשיש חשש שבישל בהם גוי דברים אסורים. ולמה לא אסור משום החלב שעמד בכלי מעל"ע. וברמ"א (סי' קט"ו) בשם תשו' הרשב"א חלב של גוים שנתבשל בכלי הכלי נאסר וכתב הט"ז (סק"ז) וה"ה אם כבוש שם מעל"ע עכ"ד:
בעריכה
ב) הפרש גדול יש בין חלב של ישראל שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו. בין חלב של עכו"ם. דמבואר בש"ך (סק"כ) גבי גבינות של עכו"ם שלא גזרו על גבינות ישראל שעשאם עכו"ם. והיכא דאין חשש איסור בדבר מותר. משא"כ גבינה של עכו"ם לא מהני ישראל רואה שנעשה בהכשר עי"ש. ובב"י (בסי' זה) כתב בחלב של גוי שאין ישראל רואה לא מהני אם יעשה ממנה חמאה דכי היכי שגזרו על גבינות גוים אף אם יישן ואזיל החשש. כמו כן בחלב. הנה אף דשניא דין חלב מדין גבינה דגבינה אפי' ישראל רואה העשי' אסור. ואלו חלב דוקא בשאין ישראל רואהו גזרו עליו. מ"מ כשאין ישראל רואה שוב דומה לגבינה והוי גופה של איסור ואף החמאה שיעשה ממנה אסור אף שאין בחמאה חלב טמא שאין חלב טמא מעמיד. ואף שאם ידע שאין לו דבר טמא בעדרו. או אפי' לו דבר טמא בעדרו רק שישראל יוצא ונכנס וחולב לצורך ישראל דמרתת סגי. היינו דכה"ג שאין ספק ובודאי לא הי' מעורב בו חלב טמא חשיב כרואה. ורומז דברים אלו בצ"צ (סי' זה):
געריכה
ג) מעתה מובן ההפרש דחלב של גוי שנעשה גופו של איסור אוסר הכלים כמו כל דברים אסורים אבל חלב זה של ישראל הוא רק שיש חשש עירוב חלב טמא. והכלי בולע הרבה יותר חלב טהור. ואם יבשל בכלי ודאי יהי' בתבשיל ס' נגד החלב טמא שנבלע בכלי. דכה"ג כתבו תוס' פסחים בחמץ שנבלע בכלי אם יבשל בו. יחשב חמץ משהו בתבשיל שאין מבשלים בו חמץ הרבה ביחד [רק עם דברים אחרים], וה"נ בנ"ד הא אין מבשלים חלב טמא הרבה יחד שאינו אלא מעט שמעורב בחלב טהור ויהי' התבשיל מותר. ממילא גם הכלי מותר לדעת הרשב"א בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע עד שיהי' ס' מותר לבשל בו. ואף לדידן שאוסרים משום גזירה כמו באינו בן יומו. מ"מ אין איסור אלא מדרבנן אם הי' ידוע שעירבו בו חלב טמא. וכיון דאינו אלא חשש עירוב הוה ספיקא דרבנן לקולא:
דעריכה
ד) ואם תאמר כיון דעיקר החלב הוי ספיקא דאורייתא הוי הכלי ספק דרבנן הבא ע"י גלגול. הש"ך כתב (סי' ס"ו סק"י) בדם הנמצא בביצה ספק אם הוא במקום האוסר היכא דאיכא רוב ביצים כשרים מותר משום ספיקא. ואף דעצם הספק ספק דאורייתא וע"י תערובות נעשה ספק דרבנן. כיון דאיכא פוסקים שסוברים כל דם ביצים דרבנן מקילין בזה יע"ש. ה"נ הא איכא פוסקים המתירין כלי שדרכו להשתמש בשפע והוי ודאי היתר אפי' עירב בו חלב טמא. ממילא מקילין בספק ודו"ק:
העריכה
ה) ואין לומר שהחלב טהור נעשה נבילה ע"י עירוב חלב טמא והוי כולו איסור ואין ס' בתבשיל ליתא דבשאר איסורין בלח בלח מקילין בה"מ דלא אמרי' נעשה נבילה כמבואר ברמ"א (סי' ל"ב סעיף ד'). וכן דעת הר"ן ומהרש"ל דלא אמרי' נעשה נבילה רק בבישול, ולא בכבישה ומליחה. והיכא דאיכא תרתי לטיבותא כמו בנ"ד שהוא לח בלח בלא בישול מוכח להדיא בש"ס ע"ז (ד' ע"ג.) דמוקי הא דיי"נ במשהו [אליבא דר' יוחנן דאמר קמא קמא בטיל] בהתירא לגו איסורא. והא ר' יוחנן הוא הסובר (פ' כל הבשר) אפשר לסוחטו אסור. וא"כ מה אריא יי"נ אפי' שאר איסורים קמא קמא היתר נעשה נבילה א"ו בלח בלח שלא בבישול לכ"ע לא נעשה נבילה:
ועריכה
ו) האומנם כי ראי' זאת רק להמפרשים התירא לגו אסורא בזא"ז. אבל להמפרשים בבת אחת ע' בר"ן שם אין ראי'. אך מלבד זה אפי' תאמר חנ"נ הא אינו רק מדרבנן וכשאינו ידוע אם עירב בו חלב טמא הוי ספיקא דרבנן. וזה בחלב של ישראל כהא דצ"צ. אבל חלב גוי שאין ישראל רואה החליבה הרי גזרו עליו איסור. ואפי' במקום שנסתלק החשש. וא"כ הוי כל החלב גופו של איסור ודאי:
זעריכה
ז) ואפי' לדעת או"ה שהביא הש"ך (סי' קט"ו ס"ק ט"ו וס"ק י"ז) דגבינה של עכו"ם בטילה ברוב וה"ה חלב של גוי. וא"כ המתבשל בכלי שבושלו בו גבינה של עכו"ם מותר אם יש בתבשיל רוב כנגד הכלי. מ"מ גוף הכלי אסור לבשל בו דקי"ל אפי' שדרכו להשתמש בשפע אסור לבשל בו. וא"ל דהוי ספיקא דרבנן שמא לא עירבו בו חלב טמא דאפילו באמת לא עירבו בו כיון דלדידן מספקא לן גזרו עלי' איסור והוי ודאי איסור. ולדידן דלא קי"ל כאו"ה כמבואר בש"ך (ס"ק י"ז) גם התבשיל הוי ודאי דרבנן ואסור הכלי אפי' לדעת הרשב"א שמתיר כלי שדרכו להשתמש בשפע]. ותמהני על רו"מ שכפל ושילש דחלב של גוים בטל ברוב והעלים עין מש"ך (ס"ק י"ז):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |