שדי חמד/כללים/כ/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים ח

כלל ח) כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הכי אמרינן ביבמות ד' ע"ז ע"א ובשאר דוכתי ונראה מדברי רש"י (במה שאמרו בש"ס שאני הכא דשמואל ובית דינו קיים) דהטעם דאין שומעין לו דחיישינן דמשקר והרב נמקי יוסף שם (בד"ה גרסינן) כתב בשם הריטב"א דהקשו על רש"י דח"ו לא חיישינן לתלמידי חכמים שישקר אלא שאומר כן בדדמי וכו' עיי"ש ולכאורה יש להעיר ממה שכתב הריטב"א בחידושיו למגילה ד' י"ד הביא דבריו מרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות י"ט דמצינו דכופר האמורא דאף שעומד בשמועתו כופר במה ששמע מרבותיו כדי שלא נקשה עליו ומביא ראיה ממה שאמרו בבבא קמא דף י"ב אמר ר"נ אישתמטין עולא ופירש רש"י שמתיירא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות ועוד הביא ממה שאמרו במכות דף ט"ו ע"א אמרו לו אמרת אמר להו לא שעומד במשנתו אלא שכופר בדבריו שלא נקשה לו ע"כ אם כן מוכח מזה דמשכחת לה דמשקר האמורא ח"ו משום סבה שתהיה ומדוע לא נחה דעתו בפירש"י בההיא דיבמות ומה שהביא ממכות יש לומר דמדברי רש"י שכתב חזר בו מתבאר דאינו עומד בסברתו ומכחיש כדי שלא יקשו עליו אלא האמת הוא דחזר בו ומה שהשיב ואמר לא אינו משקר בזה אלא כונתו לא עמדתי בשמועתי שחזר בו ולפי שמשמעות לשונו דלא אמר כלל דבר זה הוצרך רבה לומר האלקים אמרה וכו' ומיהדר הוא דהדר ביה ומצינו כן בעירובין דף י"ד סוף ע"ב אמרו ליה אמרת אמר להו לא אמר רבא האלקי"ם אמרה וכו ומאי טעמא הדר ביה וכו' עי"ש נראה דמה שהשיב לא רוצה לומר איני עומד בסברתי ולגלות זה אמר רבא האלקי"ם אמרה ומוכח דמה שאמר לא רוצה לומר לא עמדתי באמירתי ומפרש טעמו ונימוקו דהדר ביה (בחידושי הריטב"א שם כתב וז"ל פירוש כפר בדבריו משום דהוה הדר ביה וסובר דהלכה כר"י וכו' עיי"ש וק"ל) ואההיא דאישתמטין עולא מצאתי במלא הרועים מערכת עבדא כמטלטלי דמי אות ג' שכתב דעולא לא כחש לרב נחמן אלא דבתחלה השיב עולא לשיטת ר"ן דסובר שעבודא לאו דאורייתא אך לבתר דנפיק אמר לפי שיטתיה דסובר שעבודא דאורייתא עיי"ש:

וראיתי להרב באר מים חים מוצירי בקונטרס גירסא דינקותא סי' כ"ח ד' מ"א ע"ב שהקשה על דברי הריטב"א שהביא הרב נמקי יוסף הנ"ל שהרי מצינו בפרק כיצד מברכין ד' מ"ג ע"ב דרב פפא אמר בשם רבא הלכה כבית הלל ומסיים הש"ס ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד הרי דרב פפא הוציא שקר מפיו ח"ו לאשתמוטי נפשיה על מאי דעבד משום כיסופא וצדקו דברי רש"י ודברי הריטב"א צ"ע עד כאן לשונו והנה קושייתו היא על פי גירסת רש"י ופירושו (לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא ר"פ איכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך ע"כ) ותמיה לי שלא הביט עין בדברי התוספות והרא"ש שם שהוכיחו דהרי"ף לא גרים האי ולא היא כלל ואם כן כיון שכל עיקר דברי הריטב"א והנמק"י הוא לחלוק על דברי רש"י דיבמות הנ"ל איך יתכן להקשות עליהם מההיא דברכות שאינו אלא לפי גירסת רש"י ופירושו ובאמת הם יכולים לומר דלקושטא לא גרסינן האי ולא היא כלל דלא יתכן לומר שמפני הבושה אמר בשם רבא מה שלא אמר ונפיק חורבא שישמעו ויעשו השומעים כדבריו ונמצא מכשיל רבים ח"ו עיין להרב מעדני יום טוב על דברי הרא"ש ואף אי גרסינן ולא היא אינם מוכרחים לפרש כפירוש רש"י אלא יפרשו כמו שצדד הרב מעדני יום טוב שם דהוא עצמו הדר הוא שכן ראוי להיות חוזר ואומר ולא היא כדי שלא יכשלו רבים (מה שכתב הרב מעדני יום טוב שהלשון לא משמע כן כונתו ממה שאמר לאשתמוטי הוא דעבד והוה ליה למימר דעבידנא אך בדוחק יש לומר דבתר דאמר רב פפא ולא היא מסיים הש"ס לאשתמוטי וכו' כלומר מאי דאמר מעיקרא בשם רבא לאישתמוטי הוא דקאמר) או יש לומר שמפרשים מה שאמרו בש"ס לאשתמוטי וכו' דהוא משום חסידות כמו שראיתי בגליון הש"ס חדשים דפוס ווארשא שהובא שם בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ה' דרב פפא לא מחמת כיסופא בעי לאישתמוטי אלא מסברא דנפשיה פליג על ר"י אלא דמדת חסידות לתלות הגדולה ברבו:

ובאמת לא זכיתי להבין אמאי לא ניחא ליה לרש"י לפרש כן שהרי בפסחים קי"ב סוף ע"א דאמרינן אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול פירש רש"י דאם ירצו לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממנו יאמר בשם אדם גדול ומדוע לא נפרש מה שאמרו בש"ס ולא היא על דרך זה דכוונת הש"ס לומר דמה שאמר רב פפא בשם רבא לא ששמע כן מרבא אלא דרך ענוה משתמט בכך וגם מה שכתבו התוספות והרא"ש דלא גריס הרי"ף ולא היא מדפסק כרב פפא נראה דאינו מוכרח דלא גרים דאפשר דגריס ומפרש דדרך ענוה הוא דאמר ואולי הם מפרשים מה שאמרו בפסחים היתלה באילן גדול כפירש רשב"ם למוד בפני רב ואחזר שמועותיו משמו וקרוב לזה הוא פירש הערוך (המובא בגליון הש"ס בערך חנק ובפירוש רבינו חננאל לפסחים בדפוס רא"ם) ולפי זה לא מצינו שיהיה מדרך ענוה לומר בשם רבו מה שלא שמע ממנו אבל פשט דברי רש"י שם מורים דאומר בשמו מה שלא שמע ממנו וצ"ע באופן דהרבה פתחים ליישב קושית הרב באר מים חיים על הריטב"א הנ"ל אך זוהי שקשה דברי הריטב"א אהדדי כמש"ל ועיין עוד לקמן במערכת השי"ן אות כ"ז:

והנה בהאי עובדא דרב פפא האריכו הרבנים מוהרלנ"ח ומוהר"י בי רב בפסק הסמיכה (שבסוף תשובת מוהרלאנ"ח) דמוהרלנ"ח בדף נ"ט ע"ד (מדפוס לעמבערג) הביא הא דכל ת"ח וכו' שיש לחוש כשאומר אחר מעשה וכו' ושם (בד"ה ובר מן דין) הביא הא דר"פ ומוכיח מזה לפי גירסת רש"י דכשהאמורא עשה מעשה בטעות משום כיסופא יאמר מה שלא היה ומוהר"י בי רב שם בדף ס"ט ע"א (בסוף ד"ה אמר הכותב לולא שאני רגיל) כתב שלא יעלה על הדעת כלל שיהיה שום חכם חשוד שישקר מפני שיהיה לו גנאי לחזור מדבורו וההיא דרב פפא כבר עשה מעשה שבירך על ההדס תחלה ולא היה אפשר לתקן וגם לא היה נמשך מזה נזק שישמעו אחרים ויקבעו כן הלכה דלגירסת רש"י על כרחין לומר דאחר שעה חזר רב פפא והודה שטעה וממנו ידע בעל הש"ס לומר ולא היא וכו' ומוהרל"ח כשחזר להשיב על דבריו כתב בפרט זה (בד"ה עוד כתב וז"ל עוד כתב בעל המגילה השנית) בדף ע"ג ע"א דמצינו בכמה מקומות דגנאי גדול הוא למי שיורה ויעשה מעשה בטעות כדאמרינן בפרק קמא דע"א דף כ"ב ע"א איתיביה רבינא לרבא וכו' איכסוף וקרוב לזה שם בדף נ"ז ע"ב ונ"ח ע"א ופירש רש"י דמשום כיסופא קאמר והתוספות הקשו על רש"י דמצינו לרבא דאומר דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי ולא מיכסיף יש לומר לדעת רש"י דדוקא באמירה בעלמא לאכסיפא ליה אבל לומר שעשה מעשה בטעות כסיפא ליה וכו' ואההיא דר"פ לא הונח לו במה שכתב מוהר"י בי רב דחזר והודה וכו' דאיכא למיחש דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא וכו' וסיים ועם כל זה אני לא סמכתי על הא דרב פפא הן מהטעם דהוא דוקא לגירסת ולא היא והן מטעם דהוי דבר זר מאד עי"ש ולפי הנראה נעלם זה מהרב באר מים חיים דהדבר מבואר דבין למוהרל"ח בין למוהר"י בי רב לא קשיא מידי על הריטב"א דלמוהר"י בי רב כל שלא הודה וחזר בו אין לנו לחושדו שמשקר ורב פפא חזר והודה ומצינו מעין זה שאומר האמורא דבר שאינו אמת רק לנסיון וחוזר ומודה שמה שאמר אינו אמת עיין נזיר ד' ל"ט ע"א אמר רב פפא אנא סברי לאו גמרא הוא בידיה והדר ביה וכו' ובדברי התוספות שם ולמוהרלנ"ח על כל פנים לאו כולי עלמא מודו בגירסא דולא היא ואם כן לא קשיא מידי על הריטב"א (ומצאתי בספר דרכי שלום בפרשת מקץ ד' ל"ג ע"ג שהביא קושית הרב באר מים חיים והביא מה שיישב לזה הרב יוסף אומץ סי' ס"ג ותמה עליהם שלא ראו דברי תשובת מוהרלנ"ח הנ"ל עיין שם):

ועל הגאונים מוהרל"ח ומוהריב"ר יש לתמוה דלא זכרו שרים דברי רש"י ביבמות הנ"ל דמתבאר דסובר דחיישינן דמשקר ואם כן אינו מוכרח לומר בההיא דרב פפא סבירא ליה לרש"י דחזר והודה וגם לא הוזכר בדב"ק מה שכתב הרב נמקי יוסף בשם הריטב"א דהקשו על רש"י וכי נחשדו חברים לשקר וכו' ועיין להרב תוספות יום טוב בפרק ה' דאבות מ"ז אמאי דתנן ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי שכתב הרע"ב שאם פוסק דין מסברתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי שהקשה דזו מדת כל אדם שלא לשקר כל שכן בפסק דין שיתלה עצמו באילן גדול ואולי השומעים יסמכו עליו שכך קבל ונמצא מכשיל הרבים שאפשר שאין הדין כן ע"כ ולכאורה יש לתמוה על מאי דפשיטא ליה לרבינו התוספת יום טוב שדבר זה אסור שהרי לפי פירש"י בההיא דפסחים קי"ב התלה באילן גדול כל כי האי גוונא שרי ומצאתי להרב תפארת ישראל שהעיר בזה וכתב ליישב זה על פי מה שכתב רשב"ם שם (ולא הזכיר דברי רש"י בזה אולי משמע ליה שכן גם כוונת רש"י):

אך לי הדל אי אפשר לומר כן בדעת הרב תוספת יום טוב שהרי בדברי חמודות פרק ד' דברכות ס"ק כ"ד שהזכיר הרב תפארת ישראל כתב דמה שאמרו בש"ס ברכות ד' כ"ז האומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל דהטעם הוא שאפשר שיש לפקפק בדבר ההוא ונמצא שמתגנה רבו על ידו וסיים על זה ומפני כן לא הקפידו (כן צריך להיות ובאיזה דפוסים ראיתי שכתוב ומפני כן הקפידו ונראה לי דטעות סופר הוא וכן מצאתי להרב מחצית השקל על דברי הרב מגן אברהם סי' קנ"ו סק"ב שהעתיק כן כיעי"ש) ואמרו במסכת פסחים אם בקשת ליחנק התלה באילן גדול עכ"ל וכוונתו כיון דהטעם הוא שמא יפקפקו בדבר ויהיה גנאי לרבו אם כן כשיודע שהדבר ברור ואין בו לפקפק ודאי או שיודע ברבו שאינו מקפיד בזה אם כוונתו לשם שמים כי היכי דליקבלו מיניה מותר וכי האי גוונא מיירי בפסחים עי"ש במחצית השקל הרי מבואר דמפרש ההיא דפסחים כפשט משמעות פירוש רש"י דאי סובר כפירוש רשב"ם למוד בפני רב וכו' נראה דאין קשר והבנה לסיום לשון הנ"ל ועי"ש עוד להרב תפארת ישראל מה שכתב בזה ועיין להרב שושנים לדוד שכתב ליישב קושית הרב תוספת יום טוב (ושכן כתב הע"ח) על פי מה שמצינו בפסחים דף כ"ז דשמואל אפיך דברי ר"י לרבנן כדי שיקובלו קא משמע לן מתניתן דלאו משנת חסידים היא לעשות כן ובהורמנותיה דמר נראה לי הדל דלא יתכן לומר כן דסוף סוף קשה אם כן היא כונת התנא למה לא קיים שמואל מתניתן דאבות ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומי חשיד שמואל דלא מקיים משנת חסידים:

וראיתי למרן חיד"א בברכי יוסף ח"מ סי' י"ב אות י"ב הביא מה שכתב הרב מוהריב"ל דדיינים נאמנים לומר שנטלו קנין על הפשרה ולא חשיבי נוגעים בעדותם ושהרב אדמת קדש כתב דהוו נוגעים דלא לימרו עלייהו דלא ידעו דפשרה צריכה קנין כדאשכחן ברב פפא דעבד משום כיסופא וכו' ומר בריה השיבו דשאני בההיא דרב פפא דעבד כבית הלל דהלכה כמותם בכל מקום וכו' ומני"ר ברכי יוסף שקיל וטרי בדחיה זו ושוב תמה על הרב אדמת קדש דמוכיח בפשיטות מהא דרב פפא דחשוד לומר מה שאינו אמת שהרי אינו פשוט כן להרי"ף דלא גריס ולא היא והביא מה שכתב מרן כסף משנה בפרק ט' דברכות דגם הרי"ף והרמב"ם גרסי ולא היא ורוצה לומר דהאמת הוא דרבא לא אמרה אלא דאיהו סובר דכן הלכה דההיא דר"ג לאו הכרעה היא וכתב דלפי זה לא דמי נדון מוהריב"ל להא דרב פפא דרב פפא עשה כדין אלא דכי היכי דלקבלו מיניה אמרה משמיה דרבא וכדאמרינן בעלמא הרוצה ליחנק וכו':

ועוד האריך והזכיר תשובת הרב מוהרל"ח הנ"ל עי"ש ולפי דברי מרן כסף משנה על כרחין לומר דמה שאמרו לאשתמוטי הוא דאמר כלומר להשתמט משררה וגדולה תלה הדבר ברבא על דרך שכתב הרמ"ע הנ"ל וצל"ע בתשובת הרמ"ע לראות אם הביא תנא דמסייע ליה דברי מרן כסף משנה הנ"ל ומה שכתב הרב בברכי יוסף כדאמרינן בעלמא הרוצה וכו' קצת קשה שלא זכר שר דלפירוש רשב"ם שם אין הכרח לזה ועל כל פנים למדנו מדב"ק שמבין בדברי רש"י כפשוטם דלא כדמשמע מדברי הרב תפארת ישראל הנ"ל דגם רש"י כוונתו לפירוש רשב"ם ועין עוד בברכי יוסף א"ח סי' רט"ז אות י"ב שהאריך בגוף הדין ההוא (ובד"ה אכן) כתב דקצת קשה על מרן כסף משנה לשון הש"ס דמסיים לאשתמוטי וכו' וי"ל עכ"ל ולפי הנראה לא ראה שו"ת הרמ"ע הנ"ל דמה שאמרו בש"ס לאשתמוטי וכו' כלומר דכבורח מהשררה והכבוד השמיט עצמו ותלה הדבר במי שגדול ואולי זהו כוונתו במה שכתב ויש ליישב היינו על דרך הנ"ל:

גם מדברי הרב קרבן העדה בפרק ז' דמסכת נזיר הלכה א' בשירי קרבן בד"ה איתוניה ואנא מלקי ליה מתבאר דמבין דברי רש"י בפסחים הנ"ל כפשטן ולא נתכוון לפירוש רשב"ם ועי"ש מה שכתב על דברי המג"א סי' קנ"ו הנ"ל ובמחזיק ברכה שם אות ז' ובקונטרס אחרון שם:

ובעיקר כללין עיין בבית שמואל בשמות אנשים בשם גרשון שכתב בשם רש"ל דחכם שסדר גט וכתב גרשם או גרשון ואחר כך העיד שכן הגידו לו את שמו אינו נאמן דנקיטינן כל תלמיד חכם וכו' ומיהו אם מלתא דעבידא לגלויי נאמן ומצינו ביבמות (ס"ש) והנה משמע דגם הס"ש מודה לרש"ל דאין המסדר נאמן ורק במילתא דעבידא לגלויי הוא דסובר דנאמן וכל זה לשיטת רש"י ופירש במה שאמרו בש"ס שאני הכא דשמואל ובי"ד קיים ודברי רש"ל הם בפרק ד' דגטין סי' ל"א באות הגימ"ל עי"ש וספר ס"ש אין בידי לראות אם הזכיר דברי הנמקי יוסף בשם הריטב"א דלא חיישינן שישקר ח"ו אלא דאומר בדדמי וכששמואל ובי"ד קיים דייק טפי ולא אמר בדדמי עי"ש ולפירושו אינו מבואר בש"ס דבמילתא דעבידא לאיגלויי מהימן דאעיקרא לאו משום חסרון אמונה אתינן עלה ועיין בטיב גטין שם ס"ק כ"ו שהאריך דלא מסתבר כמ"ש הס"ש דמשום שכבר חלה הוראתו לא מהימן להחזיק הוראתו דאם כן כל תלמיד חכם שמורה הוראות יצטרך עדים באיזו סגנון נשאל ומההיא דר"פ אין ראיה דאף על גב דזימנין מיקרי ואמר משום כיסופא מסתמא לא נחוש לזה והרי"ף לא גרסי ולא היא וכו' ובשו"ת הרמ"ע וכו' ודברי רש"י צ"ע ובנדון שברש"ל היו רגולים לדבר שלא להאמין להמסדר וכו' ועיין בנמקי יוסף וכו' וגם לא היה מוחזק המסדר וכו' הא לאו הכי אין לחוש כלל אלו תורף דב"ק והעתקתי תורף דב"ק לפי שראיתי במכתב גלוי אחד מרבני דורינו יצ"ו שבעסק סידור גט אשר סדר רב מובהק בדורנו יצ"ו ולפי הענין היה הכחשה בין הרב המסדר והמתגרשת בגופא דעובדא היכי הוה ומרוב הענוה פנה אל האזוב כמוני לחוות דעתי בענין ההוא ואנכי תולעת כתבתי לקיים דעת המסדר ובענין הכחשה הנ"ל כתבתי דאין דברי המתגרשת עומדים נגד דברי הרב המובהק אשר בית ישראל נשען עליו בכל הוראתיו והרב החולק כתב לי בקונטריסו דאין להאמין את הרב המסדר דהא נקיטינן כל תלמיד חכם שמורה וכו' וכיון שלא אמר כן הרב המסדר אלא אחר מעשה אין שומעין לו וציין בקונטריסו שו"ת רש"ל סי' ל"ו ותמים סי' י"ז וספר נחלת יעקב ח"ב סי' ג' (עיינתי בתמים ולא מצאתי מזה) ושו"ת רש"ל ונחלת יעקב אינם מצויים אצלי לראות בדב"ק אך לפי הנראה נעלם מהרב החולק דברי הגאון טיב גיטין הנ"ל ודבריו נאמנו מאד והרב פתחי תשובה בקונטריס השמות כתב דגם הגאון גט מקושר האריך לתמוה בזה על מה שכתב הרב בית שמואל עי"ש ולכן נראה דודאי יש לנו לסמוך בכל כיוצא על דברי הרב המורה ולא לחוש לחשדו ח"ו שמשקר:

ועתה השגתי ספר גט מקושר שציין הרב פתחי תשובה וראיתי שם בשם גרשם שהביא דברי הרב בית שמואל בשם רש"ל וס"ש וכתב דאינו רואה מקום לדברים אלו דהא דכל תלמיד חכם שמורה וכו' לא נאמר אלא בבא להתיר דבר שהוא בחזקת איסור וכו' והוא נוגע בדבר וכו' אבל בהך מילתא אמאי לא נימא דחקר ועשה כדין ואפילו בסתם ספרי דדייני אמרו מגמר גמירי וכו' ואם המסדר אינו בקי הרי בלאו הכי יש לחוש לכמה פסולים כמו שכתב הרמ"א בסי' קמ"א סוף סעיף ל' וכו' ומסיק בצ"ע ויראה שאין זה אלא לפי ראות עיני גדול בטיב המסדר וכו' עי"ש שלא הזכיר דברי הנמק"י הנ"ל ועיין להרב שם אריה בחיו"ד סי' ו' דדוקא בזמנם שהיו מורים מהלכות שקבלו הוא דאמרו כל תלמיד חכם וכו' אבל עכשיו שמורים מפי סופרים וספרים לא שייך זה ע"כ ולא היה לו להחליט כן דודאי גם בזמן הזה משכחת לה דאיבעי לן למיחש ולא זכר דברי הפוסקים הנ"ל בדין שם גרשם אלא דהכל לפי הענין ובעיקר כללין ראיתי להרב השיב משה סי' ס"ה מאות ו' והלאה שהאריך מאד בעניינים אלו ולא יכלתי כעת לעיין בדב"ק ואתה תחזה ועיין גם כן בשו"ת צמח צדק החדש באה"ע סי' ס"ו אות ב' וג':

ובענין זה כתב לי ידידי הגאון נפתלי הירץ הלוי אבד"ק יפו יצ"ו וז"ל הגיעני מחברתו הק' ס' שדי חמד וכאשר לא יכולתי כעת לעיין בדבריו הנעימים ככל הצורך אכתוב לכ"ת איזה דבר חידוש אשר עלה על רעיוני בהביטי בספרו הנ"ל בחלק התשובות הנקרא דברי חכמים סי' כ"א בענין ת"ח שמורה הלכה ובא כו' והביא מעכ"ת הפלוגתא אי חשדינן לו דמשקר או דחיישינן שאמר בדדמי והביא מעכ"ת הא דברכות מ"ג ב' הא דרב פפא דקאמר הש"ס ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד ופירש"י ולא היא לא אמר רבא הלכתא כב"ה אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך והנה דברי רש"י צ"ע דאפילו לפי שיטת רש"י דחשדינן ליה דמשקר זהו רק לענין דינא אם נוכל אנן להאמינו אבל הת"ח בעצמו בודאי אסור לו לשקר רק שיוכל לתלות באילן גדול במקום דקים ליה שהלכה כן כדי שישמעו לו כמו שמצינו בכמה מקומות בש"ס וכן צוה ר' עקיבא לר' שמעון בן יוחאי אם בקשת ליחנק התלה באילן גדול (עמ"ש בזה הראשונים ז"ל) אבל אם טעה וכדי להשמיט עצמו מכיסופא יאמר שקר זה אי אפשר לומר כלל ובפרט לחשוד זה על רב פפא ואם כן צריך להבין פירש"י. ומה שנראה לי הוא דהנה שם בברכות אמר ר' יוחנן הלכה כדברי המכריע וכתבו התוספות בפסחים כ"א א' וז"ל לאו משום דמכריע גמור הוא אלא מפרש ונותן טעם לדבריו ותדע דאי מכריע הוא למה הוצרך לפסוק הלכה כמותו הא כבר אמר רבי יוחנן בפרק כירה הלכה כדברי המכריע עכ"ל ובבבא קמא ד' קט"ז ע"א כתבו בהדיא דהטעם דרבן גמליאל לא הוי מכריע משום דלא אמר פלגא כמר ופלגא כמר אלא דמפרש טעמא דחד מינייהו וסובר כמותו לגמרי וכן בכל מקום שאם תנא אחד יסבור כתנא אחר לא יקרא בכך מכריע עכ"ל והנה רש"י לא סבירא ליה כותייהו וכן כתב רש"י להדיא בחולין ד' קל"ז ע"א בסוף העמוד וז"ל דהכרע לשון כף מאזנים הוי בשנים חולקין ובא שלישי ומכריע המשקל כאחד מהן או בכל הדבר או בחציו כזה ובחציו כזה עכ"ל ובנזיר דף נ"ג כתב רש"י דדוקא אם מכריע כאחד בכל הדבר הוי הכרעה אבל אם במקצת כזה ובמקצת כזה הוי דעת שלישית ולא הוי הכרעה וכן כתב ר"ח בשם רב האי בפסחים סוף פ"ק (נדפס בש"ס החדש דפוס ווילנא) ונראה דאינם חולקים דבמקום דלא גילו הראשונים דעתם דיש לחלק באיזה דבר אז הוא כרב האי וכרש"י דנזיר דאם מכריע כאחד מהם בכולו הוי הכרעה ואם בפלגא כחד ובפלגא כאידך דעת שלישית היא ובמקום שגילו דעתם שיש לחלק אלא שלא חלקו ובא השלישי וחילק זה נקרא הכרעה ומעתה לפי שיטת רש"י הא דר"ג בברכות הכרעה מעליא היא (וא"ל דר"ג תלמיד הוא עיין במהרש"א שבת מ' ע"א על תוס' ד"ה דילמא ה"מ ע"ש) ואם כן קשה קושית התוס' דלמה ליה לר' יוחנן למימר שם בברכות הלכה כדברי המכריע הא כבר אמר כללא בשבת (ד' ל"ט ע"ב) דבכל מקום הלכה כמכריע וצריך לומר לרש"י דהא דאמר ר' יוחנן בברכות הלכה כדברי המכריע לא אמרה כלל אהאי מימרא אלא מכללא איתמר מההיא דשבת הנ"ל תדע דלא הזכיר כאן שם התנא דהוה ליה למימר הלכה כרבן גמליאל כמו שאמר שם בשבת הלכה כר' יהודה ולא אמר בדרך כלל הלכה כדברי המכריע ועוד דשם בשבת אף דאמר סתמא הלכה כר' יהודה שאלו בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך ואם כן בברכות דלא שאלו אף דאמר סתמא נוכל לפרש דמכללא איתמר ואם כן סרה קושית התוספות ומעתה נוכל לפרש דברי רב פפא שאמר הכי אמר רבא הלכה כבית הלל באופן אחר דהנה בפסחים ד' י"ג ע"א אמר ליה רבא לרב נחמן ונימא מר הלכה כרבי מאיר דסתם לן תנא כוותיה כו' ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוי מכריע אמר ליה רבן גמליאל לאו מכריע הוא הרי דאף דהוה סבירא ליה לרבא דרבן גמליאל מכריע הוא מכל מקום שאלו בתחלה דלימא הלכה כר' מאיר משום סתם משנה הרי דכללא דסתם משנה עדיף מכללא דמכריע וכן מצאתי להדיא שהתוספות בשבת ד' ל"ט ע"ב כתבו ראיה זאת בד"ה אמר רבב"ח ע"ש. והנה בית הלל חשיבי כסתם כדכתב רש"י בשבת ד' קנ"ז ע"א בד"ה סתמא אחרינא וכיון דבית הלל חשיב כסתמא אם כן אליבא דרבא דאמר בפסחים הנ"ל דכללא דהלכה כסתם עדיף מכללא דהלכה כמכריע לדידיה הוא הדין דכללא דהלכה כבית הלל עדיף מכללא דהלכה כמכריע וזו היתה תשובת רב פפא דהם שאלו לו לא סבר לה מר הלכה כמכריע פירוש דכללא נקיט ר' יוחנן הלכה כדברי, המכריע בכל מקום ואם כן הלכה כרבן גמליאל ואמר להם הכי אמר רבא הלכה כבית הלל פירוש דלא אמר רבא בהדיא כן אלא דיש למשמע מכללא כיון דאמר רבא בפסחים הנ"ל דלימא הלכה כר' מאיר משום סתמא אם כן כללא דהלכה כסתם (עדיף) מכללא דהלכה כמכריע אם כן הוא הדין כאן הלכה כבית הלל דכללא דהלכה כבית הלל עדיף גם כן מפני שהוא כסתם ומה שמסיים הש"ס ולא היא היינו דמהא דרבא בפסחים אין ראיה דהנה המהרש"א הנ"ל בשבת דף מ' ע"א כתב וז"ל רבן גמליאל בדורו שהיו מחולקין תלמידי שמאי ותלמידי הלל והם היו חבריו והוא הכריע ביניהם עכ"ל וחולק שם על הרש"ל ע"ש הנה לפי דברי המהרש"א אין ראיה מהא דרבא הנ"ל דכיון דרבן גמליאל גופיה מתלמידי בית הלל הוה אם כן אף דקימא לן הלכה כבית הלל וחשיב כסתמא ועדיף מכללא דהלכה כמכריע מכל מקום בכאן הלכה כדברי המכריע דכללא דהלכה כבית הלל אינו רק אם כל התלמידים עומדים בשיטה אחת אבל כיון דרבן גמליאל שהוא מבית הלל הכריע לצד בית שמאי אז עדיף כללא דהלכה כמכריע כדכתבו התוספות בשבת ד' ל"ט ע"ב בד"ה אמר רבה בר בר חנא דבכללא דסתמא גם ן אם הסתמא נגרע כחו כגון דאיכא מחלוקת בברייתא אז כללא דהלכה כמכריע עדיף וכמו כן כאן אם נגרע כח האי כללא דהלכה כבית הלל כגון מחמת כי אחד מהם נטה לב"ש אז כללא דהלכה כהמכריע עדיף (והנה על דברי המהרש"א הנ"ל א"ל מחגיגה כ"ב ב' דהלך ר' יהושע ונשתטח על קברי ב"ש הרי שהיה ר' יהושע אחר ב"ש ור"ג ור"י חברים היו כידוע ול"ק כי האריך ר' יהושע ימים אחריהם) וזה כוונת הש"ס ולא היא פירוש דהא באמת לא אמר רבא הלכתא כבית הלל רק שהוא רצה להוכיח מהא דרבא דפסחים והוא טעה בזה כי לא דמי כנ"ל רק לפי שרב פפא אכסיף לפי שטעה והתווכח עמהם והיה רוצה לראות אם יש להעמיד דבריו והטעהו השכל והיה רוצה להוכיח מדברי רבא שהלכה כבית הלל ובאמת אינה הוכחה כנ"ל זה נראה לי להליץ בעד רש"י ז"ל שודאי לא יאמר רש"י לחלוטין על רב פפא שיאמר שקר בשביל להנצל מכיסופא וה' יצילנו משגיאות ולרב פפא לא קשה למה להם לרבנן להשיב לר' ישמעאל בר"י בפסחים סוף פרק קמא אין הכרעת שלישית מכרעת יאמרו לו דכללא דהלכא כבית הלל עדיף מכללא דהלכה כהמכריע ואפילו אם אמר כולו כבית שמאי ולא הוי דעת שלישית אין הלכה כמותו דיש לומר דאדרבא היא הנותנת דכללא דהלכה כבית הלל לא מהני לדחות אלא אם המכריע פוסק כבית שמאי אבל לא אם מכריע מקצת בזה ומקצת כזה לכן צריך לומר אין הכרעה שלישית מכרעת ולמסקנא יש לומר דלכאורה הא דבעי רבא מרב נחמן ולימא הלכה כרבן גמליאל דמכריע הוא אם כן לא הוה סבר כרב נחמן דרבן גמליאל טעמיה דנפשיה קאמר ולאו מכריע הוא ואם כן איך יפרש הא דאמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת דלפי פירש"י היינו תשובת רב נחמן וצריך לומר דיפרש רבא הכרעה שלישית דור שלישי כדכתבו התוספות וכוונתו רק לענין בית הלל משום דקימא לן הלכה כבית הלל ועדיף מהלכה כמכריע אך אצל רבן גמליאל הוי הכרעה כהא דברכות הנ"ל משום דהוי בדורם ומתלמידי בית הלל ונטה אחרי ב"ש ונגרע כח בית הלל והלכה כמכריע אבל דור שלישי שלא היה מתלמידי בית הלל ולא נגרע כח בית הלל מחמתו ואיפסקא הלכתא כבית הלל לא עדיף כח ההכרעה אחר כך לדחות ההלכה ולכן לא מצינו האי לישנא אין הכרעה שלישית מכרעת אלא גבי ר' ישמעאל בר' יוסי נגד בית שמאי ובית הלל בפסחים ובחולין ואפילו בנזיר שר"א קאמר התם והוא היה בזמן בית שמאי ובית הלל היינו משום דקאמר בית דין של אחריהם משמע שלא היו באותו מנין לכן קאמר אין הכרעה שלישית מכרעת אמנם שיטת רש"י הוא כמסקנת ר"נ בפסחים הנ"ל והנני דו"ש ומברכו בשיבה טובה כאות נפשו הטהורה ונפש הצעיר נפתלי הירץ הלוי החונה פעה"ק יפו ת"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף