שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

כז) בנוסח השטר מכירה שבש"ע הג' מוהרש"ז כתוב וכן כלים המחומצים שיש עליהם חמץ בעין וכו' עי"ש וכן נהגתי כמה שנים עד שראיתי להג' חתם סופר סי' ק"ט (ד"ה אמנם) שכתב שאין לכתוב שמוכר הכלים שהחמץ בתוכו דאם כן כל כלי מתכות צריכים טבילה אחר הפסח כשיחזור הישראל ויקנה מהנכרי לכן כתבו בנוסחי שט"מ על פי ציווי רבו הג' מוהרנ"א שאינו מוכר אלא החמץ הנדבק בדופני הכלים ולא הכלים עצמם עי"ש וגם בסי' ח"ק (ד"ה והנה) כתב כן עי"ש שוב נדפס ספר ראשית ביכורים להג' רב"ך וראיתי בנוסח השט"מ שדקדק לכתוב שמוכר חמץ הנשאר דבוק בערבות וכו' ובכל הכלים ושקים גם אשו"ר בנוסח שטר מכירת חמץ להגאון נודע ביהודה שהביא מר בריה בשו"ת שיבת ציון סי' י"א אחר שכתב נוסח השט"מ (בלשון אשכנז ואיני מבין אותו לדעת איך הנהג בכלים הדבוקים בהם חמץ) סיים וז"ל פרטנו כל מה שבחדר אוכלים ומשקים ולא כתבנו שימכור בסתם כל מה שבחדר משום שלפעמים יש בחדר ההוא כלי מתכות וזכוכית וחרס המצופים באבר ואם ימכור כל זה לנכרי ויקנה מהנכרי אחר כך יהיה צריך טבילה מחדש עכ"ל וכן כתב בקיצור ש"ע סי' קי"ד אות ב' והרב חכמת אדם כלל ע"ג אות ג' כתב דטוב שלא למכור היורות בערב פסח משום חמץ לפי שאם ימכרם יצטרך טבילה אחר הפסח ולפי הנראה כונתו על יורות קבועות שאי אפשר להטבילן כי אם בקושי שאם לא כן ימכרם ויטבילם ומה בכך ועיין להרב פתחי תשובה ביו"ד סי' ק"ך ס"ק י"ג ולא פורש בדבריהם באם ימכור אותם שצריך להטבילם אם יברך על הטבילה אחר הפסח או לו אך בעצי לבונה בסי' ק"ך כתב דאם מוכר לנכרי היי"ש עם הכלים יטבלם אחר הפסח בלא ברכה דאין זה מכירה גמורה אלא הערמה כמו שכתב התב"ש וכו' (עיין מה שרשמתי בזה לעיל אות ט"ו) ומשמע דהוא הדין אם נתן מתנה גמורה כלי החמץ לנכרי צריך להטבילם אחר פסח דמתנה הרי היא ולכן מה שכתב הרב זכור לאברהם ח"א בד' ק"ה ע"א (ד"ה מה) שמנהג העולם שהכלים מחומצים שאי אפשר לנקרם היטב ודבוק בהם חמץ נותנים אותם לנכרי במתנה גמורה ושפיר דמי עי"ש ובח"ג צריך להזהר להטביל אותם אחר הפסח ולא היה לו להרב זל"א לסתום הדברים ויותר נראה שדעת הרב קול אליהו (שהוא בעל דברים שהביא בזל"א) היא שאף שמכירת חמץ מכירה גמורה היא וכן המתנה מכל מקום כיון שבדעת הקונה והמוכר שלא יתקיים המקח הזה לעולם ולא נקרא שם בעלים הנכרי על הכלים הללו ולא דמי מכירה גמורה ואין צריכים טבילה וכן נראת דעת הרב מוהרש"ז שסדר למכרם לנכרי ולא הזהיר לטובלם אחר הפסח וצ"ע לדינא:

עוד ראיתי בנוסח השטר מכירת חמץ שבש"ע הג' מוהרש"ז שלא הוזכר בפירוש שמוכר כל דבר שיש בו תערובת חמץ ושיש בו חשש חמץ ובשאר נוסחאות כתבו כן בפירוש והוא על צד היותר טוב דמן הדין אינו מעכב כמו שביאר הגאון חתם סופר סי' ק"ט דמה שכותב בהשטר מכירה שמוכר לו החמץ משמעותו הוא כל מה שאסור לישראל מחשש חימוץ והכריח כן מנוסח הביטול כל חמירא וחמיע וכו' שלא הוזכר בו תערובת חמץ אף דהתערובת חמץ צריך ביטול מדעובר עליו בבל יראה אלא ודאי דבכלל חמץ הוא נכלל וכשם שנכלל בכלל ביטול כן נכלל בכלל המכירה דגם בלשון בני אדם משמעות חמץ הוא גם כן כל דבר שיש בו תערובת חמץ ומכל מקום ודאי דהנכון הוא לבאר גם דבר שיש בו תערובת חמץ וחשש חמץ וכן כתב בחת"ס סי' ח"ק (בד"ה והנה ניחזי מאי דקמן) שבהנוסחא שתקן מר רבו נאמר שם שמוכר כל מה שיש בו חשש חמץ או תערובת חמץ ואפי' הנדבק בדופני הכלים וכו' עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף