שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

יו"ד) במכירת חמץ שאין מוכרים במעות מזומנים אלא בהקפה ומקבל מהנכרי זידאטיק והשאר זוקף עליו במלוה כתב הג' מוהרש"ז בש"ע שלו בדיני מכירת חמץ דלא מהני כמתבאר מדברי תרומת הדשן שלא מצא תקנה למכור בהקפה ולזקוף המותר וכו' ואין תקנה אלא שיעמיד ערב קבלן על השאר וכו' עי"ש ועיין במה שרשמתי במערכת בכור בהמה סי' ג' אות ט"ז והלאה (נדפס בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים) ומתבאר דעת כמה מרבנן בתראי דלא סברי כוותיה דרב אלא מהני קבלת זידאטיק במקום כסף והבאתי שכן מתבאר מדברי הרב נודע ביהודה בסדר מכירת חמץ שבספר שיבת ציון ושכן כתב הרב רב"ך בראשית בכורים לקבל זידאטיק ולזקוף עליו השאר במלוה והיינו שיקבל הזידאטיק בתורת קנין כסף וכתבתי שם שהרב שואל ומשיב בתניינא ח"ב סי' ס"ג מביא בשם שיעורי רז"ה דתמה על המנהג שלוקחין זידאטיק ואין מבארים שיהיה לקנין ואם כן לא קנה הנכרי כל החמץ אלא כנגד מעותיו ככתוב בח"מ סי' ק"ץ בהגה והמחבר כתב לחלק בין קרקע למטלטלין וכו' עי"ש ומדמע דאף לשיעורי רז"ה אם מפרש שמקבל הזידאטיק לקנין כסף מהני ככל הכסף עיש"ב:

שוב ראיתי דמתבאר כן מכמה רבנים בתשובותיהם לעשות מכירת חמץ בקבלת הזידאטיק בלא ערב קבלן אלא זוקף עליו השאר במלוה עיין בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' א' שקבל מהנכרי זידאטיק כנהוג וכו' ומתבאר שם בד' א' סוף ע"ב ובעמוד ד' (בד"ה והנה ובד"ה אך) דלא היה בנדונו ערב קבלן ועי"ש בסוף סי' ד' (ד"ה הא דאיתא) ובריש סי' ט' ופשט דברי הרב מקור חיים בחומרתו שמצריך שיהיה החמץ בהחדר שנמכר להנכרי שאם יקנה לו החמץ אגב קרקע אחר חשיב חמצו של נכרי ברשות ואחריות הישראל מחמת שלא ישלם לו הנכרי אם יאבד החמץ וכן מדברי כל הפוסקים המדברים בענין הנ"ל ורשמתי תורף דברי קדשם לעיל בסי' ה' אות כ"ה ובסימן זה אות ד' מורים דמוכרים לנכרי בקבלת זידאטיק בלתי קבלת ערב קבלן על המותר אלא זוקף השאר על הנכרי במלוה ועיין בעובדא שבשו"ת מוהר"ם מרוטרונבורג האחרונים סי' יו"ד שגם כן היתה המכירה בקבלת הזידאטיק והמותר זקף עליו במלוה (וכן ראיתי בנוסח שטר מכירת חמץ ששלח לי הגאון המופלא מוהריז"ש נר"ו בע"ס הנחמד זכר יהוסף יצ"ו על פי דרישתי מאתו שכתוב כן שהמותר זקף במלוה ולא הזכיר מערב קבלן כלל וכן הוא בחיי אדם כלל קכ"ג אות ב' ובקיצור ש"ע הגאון מוהרש"ג סי' קי"ד אות ב') ובספר זכרון לידידי הרה"ג אבד"ק ראזישטאש יצ"ו בהלכות פסח ד' ט"ו ע"ב כתב בשם ס' תורת אביגדור דאין צריך הקונה ליתן כל הכסף רק אם נתן מקצת והשאר זקף במלוה גם כן מהני רק שיתן לו המקצת בתורת פרעון לא בתורת ערבון עכ"ל ולא הזכיר מערב קבלן ואין ספר זה אצלי לראות אם הזכיר סברת הרב מוהרש"ז ובא לחלוק עליו או אולי היה המחבר קודם בזמן על כל פנים דעת הרב הנ"ל היא דמהני זקיפה במלוה את השאר:

ובכל זאת הנהגתי פה מזה כמה שנים אחר שראיתי דברי הגאון מוהרש"ז לעשות כדבריו לקבל על המותר ערב קבלן ישראל משום מהיות טוב יש לנו לחוש לדב"ק ומה גם כי ראיתי כי מה שתמהתי על דבריו במערכת בכור בהמה הנ"ל כבר קדמוני בזה כמובא בס' שארית יאודה לאחיו של הג' מוהרש"ז בהתשו' לחא"ח סי' יו"ד ששאלו ממנו גדולים חקרי לב מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים כי לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם להבין דברי הרב מוהרש"ז דמה שנהגו לכתוב והמותר זקפתי אינו מועיל לגדולי הראשונים וישוטטו אנה ואנה למצוא דברי הראשונים ולא מצאו והרב השיב לבאר כונתו על פי תשובת הרי"ף שבשיטה מקובצת בפרק האומנין בצירוף דברי התה"ד בסי' ק"ך וכו' עיש"ב ועם כי לפום ריהטא לא נתיישבה דעתי העניה בדבריו ויש לי בזה הרהורי דברים מכל מקום אחרי שלפי דברי הרב אחיו בשארית יאודה הנ"ל דברי הג' מוהרש"ז נכונים בטעמן ודאי יש לנו לחוש לדב"ק בזה:

אמנם עתה בשנת התרמ"א ראיתי להרב שואל ומשיב בתניינא ח"ד סי' יו"ד שמתפלא על המצאה זו לקבל ערב קבלן דאם כן הערב הזה רוצה בקיומו של איסור שאם יאבד החמץ ולא ישלם הנכרי ישלם הוא ואם יהיה החמץ בעין יוכל להחזיר החמץ או למוכרו ולשלם וכו' עי"ש בד"ה והנה וכו' שמבואר דלדעתו דבר זה אסור לעשותו ולפי זה מה שהנהגנו פה לתקן הדבר לאפוקי נפשין אליבא דכולי עלמא הנה לא נצא ידי חובת סברת הרב שואל ומשיב דאדרבה לדעתו דבר זה אסור לעשותו וכתבתי לאחד המיוחד מרבני גאוני זמנינו מחסידי ליבאוויץ נ"י להודיעו מהשגת השו"מ על הש"ע ואם יש בידו ליישב ההשגה ולהכריע לענין דינא ולא קבלתי ממנו תשובה ואחר זמן כשכתבתי לו עוד על ענין אחר ורמזתי לו ממכתבי הקודם על השגת השו"מ מכותלי מכתבו אלי חזיתיה לדעתיה אשתמוטי קא משתמיט מלדבר בזה שוב נדפס ספר מנחת משה וראיתי להגאון נר"ו בחא"ח בסי' ט"ו בקונטריס חקת הפסח אות כ"ו שהביא דברי השואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סי' ס"ג שהבאתי במערכת בכור בהמה סי' ג' אות א' ס"ק כ"א וכתב שיש לפקפק על דבריו ושעל צד היותר טוב נכון לעשות ככתוב בש"ע הרב הנ"ל לקבל ערב קבלן ישראל על המותר ושכן הוא נוהג וכתב עוד דמה שפקפק בשו"מ הנ"ל על דברי ש"ע הרב אין דבריו מוכרחים כלל ע"כ ולא ביאר לנו במה לדחות דברי השו"מ ולא פניתי לבי כעת להתיישב בזה וצריך לעיין במה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הרי"ש אות י"ד ואות ל"ח לעת הפנאי בל"ן ומה שפקפק משום רוצה בקיומו עיין בשואל ומשיב מהדורא קמא ח"א סי' פ"ד ומ"ש מעל' להקשות על המ"ב דמ"מ הוי רוצה בקיומו שהרי אם יפסד החמץ שוב לא ישלם לו הנכרי הואיל דלרוב הפוסקים ל"מ לא ידעתי מאי קאמר ובאמת כעין זה כתב המק"ח סי' ת"מ וכו' ואני שמעתי ולא אבין דהא באמת הוא ביטל החמץ ומכר ואינו רוב"ק ולדעת הפוסקים דמועיל הקנין הרי מכר כדינו ועכ"פ הוא ביטל החמץ ואינו רוב"ק וגם הא הפר"ח מפקפק דרוב"ק לא שייך רק בע"ז ולא בחמץ וכן מצאתי ברדב"ז ח"א סי' ר"מ ונהי דהטור בסי' ת"ן וקיימא לן כן דגם בחמץ שייך רוב"ק אבל כאן לא שייך זאת דהרי ביטל ומכר עכ"ל ולפי זה נראה דגם על הערבות אין חשש משום רוצה בקיומו:

ומה שמקבל זידאטיק מהנכרי אי סגי בפחות משוה פרוטה עיין בס' עמודי אש ד' מ"ח ע"ד הבאתיו בקונטריס הכללים (בשדי חמד ח"א) במערכת הגימל אות נ"ה ס"ק ח"י:

ובעיקר סברת הרב הגאון החסיד מוהרש"ז זצללה"ה בש"ע שלו (למכור על ידי ערב קבלן ככתוב בראש אות זו) הנה בקונטריס השמטות השדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת בכור אות ב' כתבתי עוד בזה ובשם הבאתי מה שהשיבו מרבני דורנו יצ"ו על מה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת בכור בענין זה וראיתי נכון להעתיקו כאן בס"ד ואכתוב בתחלה מה שהוספתי שם והוא זה ובמה שכתב הגאון מוהרש"ז בשלחן ערוך שלו שנראה בעליל מדברי התרומת הדשן דלא מהני מקצת וזוקף השאר במלוה כתבתי בנדפס שלא מצאתי בתרומת הדשן וכו' והארכתי להביא מדברי כמה מחברים שמתבאר מדבריהם דמה שזוקף השאר במלוה הוי כאילו קבל כל הכסף ובכל זאת כתבתי בדף קי"ח ע"ב דמשראיתי דברי הגאון מוהרש"ז שמצריך ערב קבלן נמשכתי אחריו ותקנתי לעשות כן במכירת חמץ עיש"ב ועתה השגתי ס' יקר שאילת שלום מהדורא תניינא להגאון שלום טוייבאש ומצאתי שם בסי' רס"ו כתוב למר בענין זה וראיתי להעתיק דב"ק כי הוא תנא דמסייען וז"ל בנידון השטר מכירת חמץ באמת פה אין המנהג כחומרת הרב בש"ע שלו לעשות על ידי ערב קבלן וגם לא ראיתי לרבותיי הגאונים נ"ע שינהגו כן וגם ביאס ובשאר ערי מדינתנו אין נוהגים בחומרא זו וגם במדינת פולין אין נוהגים כן ולא קבלו לחומרא זו ובאמת עיקר חומרתו שחש לדברי התרומת הדשן שמשמע מדבריו דלא מהני זקיפת מותר המעות במלוה ולכן המציא עצה זו אשר יהיה אחר ערב קבלן עבור הנכרי הקונה ואם כן אין להישראל עוד שום חוב על הנכרי כי אם על הערב ואנו אין לנו אלא דברי הטור בסי' ק"ץ והב"י והרמ"א שם שכתבו בפשיטות דזקיפת מלוה מהני אפילו בדעייל ונפיק אזוזי משום דהוי כאילו קבלם וחזר והלוום וכדכתב בסמ"ע שם ועיין במחנה אפרים הלכות קנין מעות סי' ה' דמביא בשם הריטב"א דאף אם זקף כל המעות במלוה מהני כאילו קבל מעות וכתב שכן נראה דעת רש"י והר"ן עיי"ש ובפרט במכירת חמץ דמכרו מפני איסורו יש לדונו כמוכר שדהו מפני רעתה דאף בעייל ונפק אזוזי ולא זקף מותר המעות במלוה קנה שפיר כמבואר בסי' ק"ץ שם:

ובאמת לא אוכל לדעת העצה שהמצא הרב בזה דאם באנו לחוש שאין זקיפת המלוה מהני על כרחין היינו טעמא משום דכל שלא קבל מעות מזומן לא סמכה דעתו ולא גמר להקנותו או משום דכל שלא קבל כל המעות במה יקנה כל המקח ולא סבירא ליה דהוי כאילו קבלם והלוום לו בחזרה ואם כן מה מהני סמיכת הערב הא על כל פנים לח קבל מעותיו ומה לי אם זוקף במלוה על הערל הקונה או על הערב בין כך ובין כך יש לומר דלא סמכה דעתיה וגם אין כאן במה לקנות וגם גוף הערבות לדעתי אין בו ממש להתחייב בו כי ידוע לכל כי אינו אלא הערמה בעלמא ולא גמר דעתו להתחייב ובשלמא בגוף המכירה יש לומר דמשום חומר איסור חמץ ודאי גמר בדעתו להקנותו לו אבל הערב הלזה ודאי לא גמר דעתו להתחייב ואם העכומ"ז לא ישלם אין לחייבו בדין ואם כן הערב הזה מה תועלת יש בו ולכן לא אראה מקום לחומרא זו וגם לדעתי אף לדעת המחמירין בזקיפת מלוה ומשום דלא גמר להקנותו כל שלא קבל מעותיו בשלימות היינו בשאר דוכתי אבל במכירת חמץ אנן סהדי שודאי גמר להקנותו בזקיפת המלוה כדי להנצל מהאיסור ומהני שפיר והרב ר' חיים שהנהיג שם כן כי הוא ממדינת רוסיא ושם נמשכו אחר חומרת הרב אבל אנו אין חוששים לחומרא זו ואין לה מקום כלל עכ"ל הגאון שאילת שלום:

שש אנכי שמצאתי אילן גדול תנא דמסייע למה שכתבתי אני הדל שבמח"כ הגאון מוהרש"ז אין דבריו מוכרחים בזה ומכל מקום גם אחר שראיתי דברי הגאון שאילת שלום הנ"ל לא ראיתי לשנות מה שכבר תקנתי מאז הואיל ונפיק מפומא דרב עיר וקדיש זיע"א ובמה שכתב הרב לדבר פשוט דזקיפת מלוה מהני משום דהוי כאילו קבלם וחזר והלוום וציין למה שכתב הגאון מחנה אפרים בשם הריטב"א ושכן דעת רש"י והר"ן עיין לעיל בסי' ח' אות י"ד בד"ה שוב מצאתי שמרן) במה שהבאתי בזה אמנם מה שכתב דכיון שמוכר מפני האיסור הוי כמוכר שדהו מפני רעתה היא סברא נכונה וכיוצא לזה הבאתי בסי' ח' באות י"ד בשם הרב מים חיים ראפאפורט לענין קנין מקום בשטר בלא כסף (ועי"ש בד"ה הרי מדברי הרב שתים):

עוד השגתי ספר יקר אורי וישעי לידידי הגאבד"ק ייאסי יצ"ו והובאה שם בסי' קכ"א תשובת הגאון מוהר"ם טוייבאש לערער מאד על אשר הנהיגו מחדש בענין מכירת חמץ שכל בני העיר מוכרים לאחד כל חמציהם ואותו הקונה מוכר את הכל לנכרי אחד והנהיג הרב המתקן תקנה זו שתהיה המכירה להנכרי בבטחון ערב קבלן והאריך בטעמים לבטל תקנה זו ובענין הערב קבלן כתב (בדף ע"א סוף ע"ג) וז"ל ומה שכתב כת"ה לעשות בערב קבלן כתיקון הגאון מוהרש"ז והמעיין יראה שהגאון החמיר מאד לחזק המכירה ולאמצה ביד הקונה הנכרי באופן היותר מועיל ומכירה זאת כוללת הוא להקל לעשות המכירה באופן שאינו מועיל רק בדיעבד וליחשב שעת הדחק כדיעבד והוא נגד רצון הגאון הנ"ל ובענין ערב קבלן נטה אחר הגאון מוהרש"ז ולא זאת כי המכירה שנעשה עד למדידה ולא נודע הסכום שנתחייב הנכרי אם כן ממילא הערב הוי ערב לדבר שאינו קצוב ודעת הרמב"ם דאין הערב חייב כלום ויכול המוחזק לומר קים לי כהרמב"ם עיין ש"ך סי' קל"א ס"ק ט"ו ואם כן אין יתרון לערב קבלן בזה כיון שלא יתחייב בדין לשלם אלא אף אם נחזיק לעיקר שמתחייב הערב לשלם או באופן דהוי ערבות בדבר קצוב שמתחייב הערב לשלם מכל מקום בעיקר התקנה לעשות ערב קבלן לא מצאנו כן לשום אחד מראשונים ואחרונים ועם כי הגאון הנ"ל רב גובריה כנראה מספריו המסודרים בהשכל ודעת בכל זה אין לנו לזוז מדברי הראשונים ואחרונים אשר באורם אור לנו ואחרי הוראתם נמשכו כל חכמי ישראל וכיון שהם לא הזכירו מזה דבר אין לנו לבדות חדשות מלב:

וגם יש טעם בדבר שלא המציאו תקנת הערב קבלן כי ידוע שאף שהנכרי קונה החמץ בכל יפוי כח שבעולם מכל מקום ברור שאם ילך החמץ לאבדון לא ישלם הנכרי את המגיע ממנו וכל שכן כשנכתב עד למדידה אפילו מן הדין לא יכול לגבות ממנו כלום כי כל זמן שלא נמדד מי יוכל לברר כמה שוה החמץ שקנה ואם כן החמץ לעולם באחריות הישראל ואף אם אין חייב באחריות אלא שהנכרי אלם דעת הרמב"ם שמחוייב לבערו ובסי' ת"מ נראה שכן עיקר לדינא ועיקר ההיתר שנוהגים במכירת חמץ אף שהוא באחריות ישראל היינו משום שמוכרים או משכירים החדרים שהחמץ שם הוי כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי דאינו עובר ואמנם על כל פנים לא פלטינן מאיסור כיון דאחריות על ישראל הרי ודאי רוצה בקיומו של חמץ כל ימי הפסח ואסור כמבואר בסי' ת"ן אלא דגם בזה התירו משום הפסד ממון של ישראל ואם כן כל זה לאיש שיש לו חמץ דמשום הפסד ממון התירו לו אבל מדוע יתערב איש זר ליכנס לערב קבלן בעד הנכרי וממילא יהיה החמץ באחריותו כל ימי הפסח וירצה בקיומו של חמץ כל ימי הפסח כיון שאין לו הפסד ממון לא התירו לעשות כן ולכן לא המציאו האחרונים ערב קבלן וכן לא יעשה עכ"ל:

ולי הדל יש לפקפק בטעם זה ליישב לדעת הגאון מוהרש"ז על פי מה שכתב הגאון חתם סופר בא"ח סי' קי"ו ובסי' קי"ט אות א' דאין רוצה בקיומו של איסור אסור אלא ברוצה בקיומו כדי להרויח אבל להיות ניצול מהפסד לא שמענו ואם כן הערב הזה שרוצה בקיומו של חמץ כדי להנצל מן ההפסד אינו אסור:

עתה אשים דברתי להעתיק דברי רבני גאוני דורנו יצ"ו אשר השיגו עלי בענין זה ובכדי שיובנו הדברים על נכון אעתיק בתחלה את אשר כתבתי אני ההדיוט בספרי שדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת בכור סי' ג' אות א' ס"ק ט"ז ד' קי"ז ע"ג ואחרי כן אכתוב בס"ד דברי הרבנים המשיגים יחיו וזהו:

ולענין קנין כסף אם מוכר לנכרי כדינו אלא שאינו לוקח ממנו כל דמי המקח אלא לוקח פרוטה ממנו ומעמיד עליו השאר במלוה אי מהני הנה ראיתי להגאון מוהרש"ז בש"ע שלו בהלכות מכירת חמץ שבסוף חלק רביעי וז"ל והנה עיקר מכירת חמץ ודעתו שיחזירנו לאחר הפסח הוא במוכר במעות מזומנים ולא בהקפה וחדשים מקרוב באו לתקן לכתוב והמותר זקפתי עליו במלוה. וגם זה אינו מועיל לפי דעת גדולי הראשונים וכנראה בעליל ממה שכתב בזה גדול האחרונים מוהרא"י בתרומת הדשן שלא מצא תקנה למכור בהקפה ולזקוף עליו במלוה עי"ש ולזאת אין תקנה אחרת למכור בהקפה אלא להיות יד ישראל אחר באמצע שלא יהיה להישראל בעל החמץ שום עסק בעולם עם הנכרי הקונה החמץ ולא יהיה הנכרי (נ"ח) נשאר חייב כלום לבעל החמץ אלא לישראל אחר שלא היה החמץ שלו עדיין מעולם עכ"ל מתבאר מזה דהחדשים מקרוב שהמציאו לקבל פרוטה ולזקוף עליו במלוה על, השאר דעתם לומר דאף דמוכר בהקפה לא חשיב ככסף מכל מקום אם מקבל פרוטה הרי זה קנין כסף ומהני לזקוף עליו במלוה השאר והרב חולק וסובר דגם זה אינו מועיל אלא צריך ליתן דמי כל המקח במזומן או להעמיד ערב קבלן על השאר כיע"ש ומתוך חומר שהחמיר בזה יש ללמוד להקל בישראל שקנה מבכרת מנכרי בכסף לבד ולא סילק כל הדמים רק נתן זידאטיק לקנין והשאר זקף עליו במלוה וקודם שמשך ילדה זכר אינו אפילו ספק בכור כי לא נחשב זה לכסף כלל והרי היא ברשות הנכרי כמו שהיתה וכן בקנה חמץ מנכרי באופן הנ"ל ועבר עליו הפסח אינו בסוג ספק חמץ שעבר עליו שנחלקו הפוסקים אם להתירו באכילה או דוקא בהנאה (עיין מה שרשמתי במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות ל') אלא הרי הוא חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח ומותר (דאין נראה ממרוצת דבריו דרק להחמיר הוא דסובר דלא חשיב כסף ולא להקל):

ולפי עניות דעתי בהורמנותיה דמני"ר אמינא דאין דבריו ברורים דמה שכתב כמו שנראה בעליל ממה שכתב התרומת הדשן וכו' אני עני יגעתי ולא מצאתי בתרומת הדשן בכל התשובות דשייכי להלכות בכור והם בתרומת הדשן סי' ר"ע וסי' רע"א (כרשום במפתחות) ובפסקים וכתבים סי' קכ"ט וסי' ק"ל וקס"ו וקס"ז וקס"ח וקס"ט ורמ"ד ולא בהלכות פסח (כרשום במפתחות דיני פסח) אפילו רמז מזה שסובר דלא מהני מה שיתן מעט כסף לקנין והשאר יזקוף במלוה ומדברי הגאון חתם סופר ביו"ד סי' שי"א מתבאר דסובר דסגי ומהני בקבלת פרוטה לקנין ויזקוף עליו את השאר במלוה שכתב דמה שכתבו הפוסקים דהכסף של מכירת הבהמה סגי אף בפרוטה היינו דוקא כשפסק עמו דמים הראוים ונתן לו פרוטה לקנין ולא לפרעון קנה הכל ושאר המעות יהיו עליו חוב אבל ליתן חצי זהב בעד עז ששוה כמה זהובים אינו אלא אסמכתא ואין דעתם לקנות ולהקנות וראיה מדברי התוספות בע"ז ד' ע"א ד"ה רב אשי דאי לאו אנן סהדי וכו' היה ביטול מקח ואם כן תינח במוכר אבר אחד בזול וכו' מה שאין כן כשמוכר העז כולה עי"ש:

וכן לפי מה שהבין הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' ש"ך ס"ק דל"ת שעל דברי הרב חתם סופר הנ"ל כתב ועיין בא"ח סי' תמ"ח סעיף ג' או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט עיין חק יעקב שם עכ"ל שנראה שמבין מדברי הרב חק יעקב שהמכירה בדבר מועט שכתב מרן הכונה שמוכר החמץ בדבר מועט בלבד וכן כתב הרב חיי אדם בכלל קכ"ג אות ג' דסגי בפרוטה משום דאנן סהדי דניחא ליה וכו' ומשמע דכונתו דבפרוטה לבד סגי (לא שיקבל פרוטה ויזקוף המותר במלוה דאם כן למה לן דאנן סהדי וכו') וכן נראה שהבין הרב עבודת הגרשוני סי' ק"ב קרוב לסופו מדברי התוס' עי"ש וכן בקונטריס אחרון שבשו"ת צמח צדק הראשון במה ששייך לסי' ס"א הנה לפי זה דנראה שסוברים דיכול למכור כל החמץ בפרוטה ומטעם דאנן סהדי דגמר ומקני כדי להציל עצמו מאיסור נראה דכל שכן כשמוכר במקח השוה ומקבל פרוטה לקנין ומעמיד עליו השאר במלוה דמהני ומרן מוהריט"א בספר קהלת יעקב בתוספת דרבנן במערכת הפ"א אות רס"ו ד' קי"ח ע"ב (מדפוס אשכנז) כתב לענין פדיון עבד וז"ל והא ודאי דפדיון עבד עברי כדי שיהיה פדוי לא בעינן שיתן כל דמיו מידי דהוי אקנין קרקע דנקנה בפרוטה השאר זוקף עליו במלוה דקונה וכמו שכתב הפרישה בח"מ סי' ק"צ גבי קנין קרקע בפרוטה דאפילו עייל ונפיק אזוזי כיון דזקפם עליו במלוה קנה והוא הדין הכא כיון דעיקר הפדיון נעשה על ידי פרוטה שנותן לו בעין שפיר דמי אף לדעת הרשב"א דשטר חיוב לא חשיב כסף לקנות היינו כשעיקר הקנין הוא על ידי השעבוד וכו' כיון דעיקר נעשה על ידי מעות בעין והשאר זקף עליו במלוה שפיר דמי וכו' עי"ש ומינה נלמוד לקנין הנכרי במטלטלין למאן דאמר דקניינו בכסף דוקא דאם נותן פרוטה ומעמיד השאר במלוה שפיר דמי ולא בעינן שיתן כל הכסף במזומן ושם בחושן משפט סי' ק"ץ סעיף יו"ד מפורש דהיכא דנותן פרוטה ולא זקף במלוה לא מהני היכא דעייל ונפיק אזוזי ובמכירות הללו שאין הישראל עייל ונפיק אזוזי דכל עצמו לא בא אלא להנצל מידי איסור ראוי לומר דאפילו או לא זקף השאר במלוה מהני כל שכן דאיכא תרתי זקף השאר במלוה ולא עייל ונפיק אזוזי דמהני וגם בנותן פרוטה ולא פירש שיקנה כנגד הכל מכל מקום קונה כנגד מעותיו ואם כן הוה ליה יד נכרי באמצע ופוטר מן הבכורה וכן כתב בשו"ת יד יוסף סי' קי"ג בשם שו"ת מוהר"ם זיסקינד סי' ז' וז"ל דפשיטא אם נתן קצת המעות בתורת ערבון בעלמא ולא פירש שיקנה כנגד הכל אז אינו קונה אלא כנגד מעותיו ופשיטא דפטורה מבכורה עכ"ל ובשו"ת חינוך בית יהודה סי' כ"ח כתב דיש צד להקל בנדונו שישראל קנה שתי רחלות מנכרי בכסף בלא משיכה דמלבד מחלוקת רש"י ורבינו תם אי נכרי קונה בכסף או במשיכה יש עוד צד להקל בנדון דידן דלא נתן כל כסף קניינו אלא חצי והוא על מקח שתי רחלות וכלומר דלא נקנה להישראל אלא כנגד מעותיו (וצריך לומר דמיירי בשלא פירש שיקנה כנגד הכל) והוי יד נכרי באמצע:

ורבינו מוהר"ם מלובלין בתשובה סי' ל"א בישראל שקנה מנכרי ולא משך רק נתן מקצת דמים כתב וז"ל ליכא להתיר בנדון דידן מטעם שלא נתן לו כי אם מקצת מעות ולא כולם דבהדיא פוסק הרא"ש בפרק הזהב כריש לקיש דסובר דמקצת מעות קונות כולו גבי ישראל ומינה נשמע גבי כותי למר כדאית ליה וכו' ע"כ וכונתו מבוארת דלמאן דאמר קונה לו לאו דוקא כשנותן כל הכסף אלא מקצת כסף ככולו וכל כך היה פשוט בעיניו דמקצת כסף הוא ככל הכסף עד שכשהעתיק דברי הרא"ש דישראל שקנה מנכרי ולא משך אינה חייבת בבכורה כתב בזה הלשון ולא משך רק נתן מקצת מעות ע"כ ועין רואה דלא הוזכר בדברי הרא"ש מקצת מעות אלא נתן מעות אלא דמשום דפשוט בעיניו דמקצת כסף ככולו כתב כן כאילו מפורש בדברי הרא"ש ובשו"ת עטרת חכמים בחלק יורה דעה סי' כ"ד סוף (ד"ה אמנם) כתב דהפנים מאירות הוכיח דדעת מרן השלחן ערוך סי' קל"ב סעיף ב' דכסף קונה בנכרי ודחה דבריו ואמר דמה שכתב בש"ע לא מדין כסף הוא דאם כן למה כתב צריך ליקח הדמים (דמשמע כל הדמים) ואחר כך ימדוד הא לקנין במעות די בפרוטה והמותר ישאר במלוה אלא ודאי אין כונתו אלא מטעם מנהג שלפי המנהג אם לא נתן כל המעות יכול לחזור וכו' עכ"ל ומסכים לכל המדובר ובהתשובה שביד אברהם שאביא לקמן כתב שהישראל מכרה לנכרי בכסף כמו שקנאה מהנכרי המוכר בכסף ומהני ממה נפשך וסיים על זה ואף שהישראל לא קיבל מהנכרי רק אוי"ף גא"ב מכל מקום הרי נתן לו ערב על השאר ובכי האי גוונא מהני וכו' עי"ש נראה דאם לא היה ערב על השאר סובר דלא מהני אך באמת לפי כל האמור נראה דמהני על כל פנים אם זוקף השאר במלוה וגם בהעובדא שביד יוסף סי' קי"ג שהסרסור קנה בהמה מהנכרי ונתן חצי דמים והחצי המחה לו מהקונה שישלם לו לזמן פרעון שנקצב ביניהם ושקיל וטרי אם קנין כסף לחוד מהני עיי"ש שמעת מינה דאף כשאינו נותן דמי כל המקח במזומן חשיב כסף:

הן אמת דנראה דהגאון מוהרש"ז רוצה לחלק ולומר דאף דבעלמא במכירה שהיא בהחלט מועיל מה שנותן פרוטה והשאר זוקף במלוה מכל מקום במכירת חמץ וכיוצא שאין כונתו למכור לגמרי וכל עצמו לא בא אלא להפקיע האיסור בזה סובר דלא מהני וכן נראה מדקדוק לשונו הנז"ל מכל מקום לא ידענו היכא רמיזא סברא זו לחלק בזה דמה שכתב בשם התרומת הדשן כבר כתבתי דלא מצאתי זאת בתרומת הדשן כלל ורבני האחרונים נקטי בפשיטות דמהני ואף דנמצא בחתם סופר חלק ששי דף ט"ן ע"ב דסובר לחלק לענין קנין דבדיניהם בין קנין לגמרי לקנין שהוא רק להפקיע קדושת בכור וחמץ התם הוינו טעמא משום דבנימוסיהם לא מצינו קנין כזה להפקיע איסור שקנין כזה אינו אלא על פי דין תורתינו הקדושה ואם כן כשבאים אנו לדון בקנין זה על פי דין תורתינו הקדושה ודינא דידן הוא דמקצת כסף ככל הכסף ודאי דמהני למאן דאמר דקניינו של נכרי בכסף וכן מתבאר מדברי הרב צמח צדק הראשון סוף סי' ס"א שכתב שמכירה כזו להפקיע קדושת בכור אף דלא הוי מכירתו בנימוסיהם מכל מקום בתר דינא דידן אזלינן ופקעה קדושת בכור עי"ש שכתב כן לקנין כסף ומשיכה והיינו לדידן אבל למאן דאמר דסגי בכסף לחוד בדינא דידן ודאי דמהני וק"ל:

וכן הרב עבודת הגרשוני סי' ק"ב קרוב לסופו כתב בזה הלשון ועוד אפשר לומר שגם בדיניהם לא יפסקו כן אלא במכירה גמורה אבל בנדון דידן שמכרה שתי פרות בעד חצי פ"ג אפשר שגם בדיניהם אינו קונה אף שהתוספות כתבו בע"ז דף ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר דסגי בפרוטה היינו דוקא כשאין אנו צריכים לדיניהם ונימוסיהם אבל כשצריכים לנימוסיהם אפשר דבעינן דוקא כל דמי שיווי הבהמה וצריך חקירה בנימוסיהם עכ"ל הרי מבואר דמאי דאיכא לאיסתפוקי בזה הוא מצה נימוסיהם כשאנו באים לדון מצד נימוסיהם אבל כשבאנו לדון מצד דינינו אין שום נפקא מינה בין מכירה מוחלטת למכירה שהיא רק להפקיע הקדושה והאיסור ולכן נראה דבמכירת בכור וחמץ שאנו באים לדון מצד דינינו שפיר מיחשיב קנין כסף מה שלוקח זידאטיק וזוקף השאר במלוה וכן נראה מהנוסח מכירת חמץ של הגאון נודע ביהודה שהביא מר שמואל בנו בשו"ת שיבת ציון סי' י"א שכתב שיקח פרוטה מן הנכרי וכו' ולא הצריך ליקח ממנו כל דמי החמץ (אלא דסיום הדברים כתוב שם בלשון אשכנז ואיני מכיר באותו לשון אולי נאמר שם שקבל ערב קבלן על השאר והראיתי לאחד מהמלמדים פה ולא הכיר הלשון כי אמר שהוא לשון נעמצ"י):

וכן נראה דעת הגאון מוהר"ם מליבאוויץ בשו"ת צמח צדק חלק יו"ד סי' ר"ל דנקיט בפשיטות דאו"ף גא"ב דהיינו מקצת כסף אם יש עמו גם קנין חצר שפיר דמי ומהני ככסף ומשיכה עי"ש ויש לתמוה עליו שלא זכר שיטת האדמו"ר בש"ע הנ"ל דמקצת כסף לא מהני אלא אם כן העמיד ערב קבלן על השאר ואי בעובדא דידיה הוה הכי לא הוה ליה לסתום אלא מוכח ודאי דרק במה שנתן מקצת הכסף חשיב כאילו נתן לו כל הכסף ומהני לקנין כסף כדעת הרבנים הנ"ל וסתם משנתו דלא כשיטת האדמו"ר בזה ועי"ש עוד בסי' רל"ג וק"ל והגאון שואל ומשיב בח"ב סי' צד"ק נשאל באשה שמכרה את הבהמה לנכרי וקבלה אדרו"ף ועל השאר התנית עמו שיסלק לה תיכף כשתלד ושאם לא יסלק לה תתבטל המכירה וילדה זכר ולא סילק המותר והנראה מדברי תשובתו הוא דאם היה מעשה זה באיש שמכר על תנאי הנ"ל היה מועיל על ידי מחילת התנאי בתנאי שבממון וכו' ואף דאם כבר הגיע הזמן אינו מועיל מכל מקום היינו דוקא בסתם תנאי ממון שרוצה להקנות ולמכור באמת אבל כשמוכר להפקיע הבכור אנן סהדי דלא היה התנאי בדוקא רק מחמת חסרון ידיעה עשה כן וכו' אך באשה יש לומר דלא ידעה לאקנויי וכו' אלו תורף דב"ק מתבאר דעד כאן וכו' לא מספקא ליה אלא משום התנאי אבל משום שלא סילק כל המעות לא נסתפק לומר דלא חשיב כסף וכן ראיתי לגדול בדור האחרון הגאון רב"ך בספר ראשית ביכורים בנוסח השטר מכירה העשוי ומתוקן על צד היותר טוב לחוש לכל חומרות האחרונים כתוב בדף י"ג ע"ב שקיבל מעות זידאטיק מהנכרי וזקף עליו השאר במלוה וכו' עי"ש שלא העלה על שפתיו חומרא זו להצריך להעמיד ערב קבלן על השאר ושפתי כהן ישמרו דעת כי באמת נראה שדבר זה חידוש הוא שחידש הגאון מוהרש"ז ולית דחש ליה כמו שנראה מדברי האחרונים אלא דזה כמה שנים משראיתי דב"ק גם אני נמשכתי אחריו לתקן השטר מכירה כפי הנוסח שלו על ידי ערב קבלן לאפוקי נפשין מידי כל פקפוק אבל מעיקר הדין נראה דסגי במה שיזקוף עליו השאר במלוה. ועוד נראה דיתכן לומר דאף אם במכירת חמץ לא מהני אם יתן מעט כסף בסתם ולא פירש שיהיה לקנין דבזה יש לומר דלא קנה אלא כנגד מעותיו כדכתב הגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סי' ס"ג בשם ספר שיעורי רז"ה שכתב לתמוה על המנהג למכור חמץ ביותר משיוויו הון רב והנכרי נותן זידאטיק דהא מבואר בח"מ סי' ק"ץ סעיף יו"ד בהגהה דאם לא נתן אלא לערבון בעלמא אפילו לא עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו אלא אם כן פירש שיקנה כנגד הכל והם נותנים דבר מועט ולא מכר כל החמץ וכו' (לפום ריהטא לא ידעתי למה הוצרך לומר שמוכרין ביותר משיוויו דאף אם מוכרים בכדי שיוויו כיון שאין מקבלים רק הזדאטיק ואינם מפרשים שיהיה לקנין הרי מצאה הקפדה מקום לנוח שלא נמכר כל החמץ רק כנגד מעותיו) והרב שואל ומשיב האריך לקיים המנהג אך בחלקות ישית בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין מהני מדין סטומתא עי"ש מכל מקום לענין מכירת בכור נראה דגם לשיעורי רז"ה יש לומר דחשיב כסף ומהני למאן דאמר דסגי בכסף דאף שלא קנה אלא כנגד מעותיו מכל מקום הרי איכא יד נכרי באמצע ואם קבל מהנכרי מקצת כסף וגם משך חשיב מכירה מעליא ומהני לכולי עלמא (ועיין מה שכתבתי בענין מכירת חמץ במערכת חמץ ומצה סי' ט' אות יו"ד) ומכל שכן כשמקבל הזידאטיק ומפרש שיהיה לקנין דודאי דהוי כסף גמור המורם מכל האמור דאם ישראל מכר מבכרת לנכרי בכסף וקיבל רק זידאטיק ואמר לו בפירוש שהוא לקנין והשאר זקף עליו במלוה אם גם משך הנכרי הרי אם כן חשיב מכירה בכסף ומשיכה ופטורה מבכורה ואם לא משך הוי ספק בכור מחמת המחלוקת רש"י ורבינו תם וישראל שקנה מנכרי בכסף באופן הנ"ל וקודם שמשך הישראל ילדה זכר הוי ספק בכור ואם קבלת הזידאטיק הוא בסתם באופן שאינו קונה אלא כנגד מעותיו בין נכרי מישראל בין ישראל מנכרי הוה ליה יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה:

ולדעת מרן מוהריט"א אף בקנה בכסף שלם אינו פשוט למיחשביה ספק בכור משום פלוגתא דרש"י ורבינו תם אלא תלי בפלוגתא אי גזל נכרי אסור מן התורה או רק מדרבנן והוא שבהלכות בכורות בפרק שני אות י"ז (בד"ה והנה לפי האמור) כתב דאף דספק הוא אם קונה מנכרי בכסף לבד ואם כן הוי ספק בכור ומה גם דאיכא ספק ספיקא דקנה מנכרי ספק הלכה כהרמב"ם דישראל מנכרי קונה בכסף או במשיכה וספק הלכה כרש"י דקניינו של נכרי בכסף מכל מקום כיון דאין מוציאין ממון מיד המוחזק על ידי ספק ספיקא איסורא בתר ממונא גריר ופטורה מבכורה ושוב כתב דלדעת הסוברים דאין לנכרי חזקת ממון משום שסוברים דגזל נכרי אסור מדרבנן אם כן יכולים להוציא מיד המוחזק הנכרי והוי בכור ודאי לענין איסור ולדעת הסוברים דגזל נכרי אסור מן התורה ולדידהו גם בנכרי איכא חזקת ממון ואין מוציאין המקח מידו על ידי ספק ספיקא אם כן איסורא בתר ממונא גריר ופטורה מבכורה עי"ש:

ודאתן עלה בישראל שמכר לנכרי וקבל ממנו, רק זידאטיק והשאר זקף עליו במלוה אי חשיב כסף ואי איכא בהדיה משיכה נפטרה מהבכורה מצאתי בשו"ת אגודות אזוב מדברי חלק יו"ד סי' ל"ו שנשאל בישראל שמכר מבכרת לנכרי בל"ב זהובים וזולת זה היה הנכרי חייב לו מעות מעסק אחר ולוה עוד מהישראל איזה זהובים וקנה בהם יי"ש לאיינקוף וזקף עליו הכל במלוה והוליך הנכרי את המבכרת לרשותו וילדה זכר בבית של הקונה ואחר זמן היה לו סיבה להנכרי שמוכרח למכור בהמתו ורוצה ליתנה להישראל בעד חובו ושאל מה לעשות על הבכור והשיב דבנדון דידן הא איכא משיכה וכסף שכיון שלוה מהמוכר איזה זהובים וקנה בהם יי"ש לאיינקוף הרי זה בכלל נתן מקצת דמים ולא עייל ונפיק אזוזי דנהי שהיי"ש היה זולת דמי המבכרת ל"ב זהובים ולא נתן עליהם כלל מכל מקום כיון שדרך הקונים לקנות יי"ש לאיינקוף הוי כאילו השוו על הדמים עם האיינקוף דכן הוא הדרך דכשהקונה אינו מסלק דמי המכירה קונה יי"ש והוי קניית היי"ש כעין שכר על המתנת המעות ומה לי דמים שבשביל גוף המכר מה לי דמים שבשביל המעות של המכר או דהוי כהשוו על שניהם על היי"ש ועל הדמים ונתן האחד דהוי כמו נותן מקצת דמי המכר עכ"ל הנך רואה דפשיטא ליה דסגי במקצת כסף אף אם לא פירש שיהיה לקנין כיון דלא עייל ונפיק אזוזי וכל שכן באם מפרש לקנין ועי"ש עוד בסי' ל"ז במכר בהמתו לנכרי ולקח ממנו מקצת כסף דחשיב ליה קנין כסף:

וכל זה היינו במקבל ממנו כסף כל דהוא מיהא אבל אם מוכר לו בהקפה לגמרי כבר מפורש בתשובת הרב בית חדש שהובאה בשפתי כהן יו"ד סי' ש"ך סק"ח ובבאר היטב שם שאם לא נתן מעות בשעת קנין אלא שהבטיחו ליתן לו כך וכך והאמין לו אף על פי שנתן לו הנכרי אחר כך מה שהבטיחו אין אלו מעות קונות ואף שהיה משיכה גם כן לא מהני לפי מאי דמצריכינן כסף ומשיכה ואין צריך לומר אם הישראל היה חייב לנכרי ואמר הנכרי פרתך קנויה לי במעות שאתה חייב לי והקנה לו הישראל דאין זה קנין מעות עי"ש ועיין בקונטריס הכללים במערכת הכ"ף אות קל"א הנה הבאתי מה שכתב הגאון מחנה אפרים הלכות קנין מעות סי' ה' דרבינו האיי בספר המקח ורש"י והר"ן והריטב"א סוברים דמה שזוקף במלוה חשיב ככסף ושהרשב"א רפיא בידיה וכו' וכתבתי שצריך לעיין בגוף תשובת הבית חדש הנ"ל דנראה שסובר דלא מהני לזקוף במלוה במקום כסף ושדוחק לחלק בזה בין ישראל מישראל לבין נכרי מישראל וכתבתי דאולי הבית חדש מיירי דוקא בשלא כתב לו הנכרי שטר על חוב זה והבאתי דעת הרב אהלי יהודה שכתב להוכיח מכמה דוכתי דאף אם מתחייב בשטר גם כן מהני וכתבתי דיש להשיב על דבריו עי"ש:

והן עתה השגתי ספר אשלי רברבי דפוס רא"ם ונספח אליו חידושים יקרים בשם יד אברהם יכונה וראיתי שם בסי' ש"ך סעיף ו' בשם הרב קצות החשן סי' ר"ד שאם הנכרי חייב לישראל הוי ככסף וסגי במשיכה עכ"ל ולפי זה נראה דמה שמוכר לנכרי בהקפה ומבטיח ליתן המעות אחר כך ונתן לו חשיב ככסף דהא לדברי הבית חדש מוכר בהחוב במקום כסף גרע ממוכר בהקפה וכיון דלהקצות החשן מהני חוב כל שכן שיש לומר לדידיה דמהני בהקפה אלא דראיתי שם ביד אברהם הנ"ל שכתב אחר כך בנדון מה שנשאל שם בישראל שקנה בהמה מן הנכרי ולא היה משיכה וגם קנין כסף במזומן לא היה אלא שהיה מגיע לו מעות מהנכרי וקנאה ממנו בעד מקצת חובו וכתב דלשיטת רבינו תם דמשיכה דוקא קונה וכן משמע שם ברא"ש ובהגהות אשירי מאור זרוע ובמרדכי ובתשובת מיימוניות לספר קנין סי' ה' וכן פסק בנמוקי יוסף בפרק הזהב וכן תפסו האחרונים לעיקר בדיעבד כשמכר ישראל לנכרי משיכה מתיר שכן הוא דעת רוב הפוסקים עיין חק יעקב סימן תמ"ח ואם כן יש לומר דהוא הדין להפך כשקנה ישראל מנכרי ולא היה משיכה מותר. וכן כתב הטורי זהב בשם הרמ"א בתשובה סי' פ"ז ואם כן לשיטת רבינו תם ודאי יש להתיר אלא אף לדעת רש"י שהביאו הפוסקים וחשו לסברתו דקנין הנכרי דוקא בכסף וכן להרמב"ם דקונה בכסף או במשיכה מכל מקום בנדון דידן לא קנה הישראל את הפרה שלא נתן המעות במזומן אלא בחובו ובכי האי גוונא לא הוי קנין כדכתבו הב"ח והש"ך גבי קניית נכרי מישראל והוא הדין איפכא תדע דהא נקיטינן דמלוה אינו קונה במקום שכסף קונה כגון לענין שכירות קרקע כחשן משפט סי' קצ"ה סעיף יו"ד ולענין מי שפרע בסי' ר"ד סעיף יו"ד ולענין מכירת קרקע בש"ך ריש סי' ק"ץ וכיון שאינו קונה בישראל מהיכא תיתי שתקנה בנכרי וכו' אלו תורף דב"ק ולכאורה צריך עיון דלפום ריהטא נראין דבריו סותרים בתוך כדי דיבור שהרי לפי מה שכתב בשם הקצות החשן מוכח דסובר דחוב חשיב כסף ואם כן בנדון השאלה הרי אם כן קנה הישראל במה שהיה מגיע לו בחובו דהוי ככסף והוי פרתו לשיטת רש"י מיהא ואיך כתב אחר כך דגם לשיטת רש"י לא קנה הישראל את הפרה:

ועל כל פנים למדנו מדברי הרב קצות החשן דלמכור בהקפה וזוקף עליו במלוה מהני ככסף דכיון דמהני לדידיה מוכר בחוב כל שכן מוכר בהקפה כמו שנראה מדברי הבית חדש דמוכר בחוב גרע לענין זה. ולפום ריהטא נראה להכריח כן ממה שכתב הרמ"א בתשובה סי' פ"ז הביא דבריו הרב שפתי כהן ביו"ד סי' ש"ך סעיף קטן ח' שאם קנה פרה מנכרי במעות ונגנבה ונתרצה הנכרי לשלם להישראל ואחר כך הוכר הגנב וילדה דפטור מבכורה כיון דנתרצה הנכרי לשלם נקנה לו הפרה בכל מקום שהיא ומפורש בתשובה שם דמדמי לה למה שאמרו בריש פרק המפקיד נעשה כמי שאומר לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה מעכשיו וכו' כמו שכתב בשמו הרב מלאכת שלמה חכים בדף כ"ד ע"א והקשה על דבריו דאין הנדון דומה דהתם בהמפקיד משך הנפקד ותהיה פרתו קנויה לו למפרע על ידי אותה משיכה אבל בנדון הרמ"א שהישראל לא משך מעולם כדי שנאמר דכי אמר הנכרי הריני משלם אותה משיכה שמשכה הנכרי מישראל מהני שתהיה קנויה לו מאחר שלא משכה ולא יצאתה מרשותו עכ"ד ולא יכולתי להלום דב"ק כמו שהם דאדרבא כיון שלא משך הישראל כלל בזה יהיה יפוי כח לומר שפטורה מבכורה דהוה ליה בהמת נכרי ונראה דטעות סופר הוא וצריך להיות שהנכרי לא משך מעולם וכונתו להקשות על דברי הרמ"א דכיון דמה שכתב הרמ"א כן הוא לומר דאפילו לרש"י דסובר דכסף קונה והוה ליה בהמת ישראל מכל מקום במה שנתרצה לשלם הויא בהמתו של נכרי ואהא מקשי דבמה קנאה הנכרי הא לא משכה (ומה שכתב ולא יצאה מרשותו צריך לומר לא נכנסה לרשותו) כלל ומאחר שכבר היא של הישראל על ידי הכסף כשיטת רש"י במה תכנס ברשותו של נכרי דנימא דהוי בהמת נכרי ופטורה זהו לפי הנראה כונת קושיתו ואף אם אין זה כונתו מכל מקום הא ודאי קשה על הרמ"א דבמה נכנסה הפרה לרשות הנכרי שנית כי הנכרי לא נתן כסף להישראל רק שנתרצה לשלם:

אך לפי מה שנראה מדברי הרב קצות החשן דאם מוכר בהקפה וזקף הדמים בהלואה חשיב ככסף אתי שפיר דכיון שנתרצה לשלם הרי זקף הדמים במלוה והוי ככסף ומהני לשיטת רש"י וק"ל אלא דספר קצות החשן אין מצוי אצלי לראות דב"ק דשמא לא אמר דחוב חשיב ככסף אלא להחמיר דהיינו כשהישראל קונה מהנכרי ולא נתן מעות אלא בחוב שמגיע לו מנכרי ועשה משיכה חשבינן ליה כנותן כסף ומשיכה והוי ודאי בכור אבל איפכא אם הנכרי קונה מישראל בחוב שמגיע לו מישראל לא אמרינן שזה כסף וכי משך הוה ליה ודאי שאינו בכור דלהקל לא אמרינן כן כנראה מדקדוק לשונו שכתב שאם הנכרי חייב לישראל וכו' ולא כתב שאם הישראל חייב לנכרי וכו' ואם כן יש לומר דכי שמעינן מדבריו דבמוכר בהקפה כל שכן דהוי ככסף אפשר לומר דהיינו דוקא להחמיר שאם קנה הישראל בהקפה חשבינן ליה פרתו של ישראל והוי בכור אם היה גם משיכה או ספק בכור אם לא משך אבל מוכר לנכרי בהקפה ולא קבל ממנו שום כסף לא אמרינן דהוי ככסף ואם משך הוי ודאי בהמתו של נכרי דלהקל לא אמרינן כן נראה לצדד בדברי הרב קצות החשן הנ"ל:

שוב ראיתי תורף דברי הרב קצות החשן הובאו בשו"ת שם אריה חלק יו"ד סי' מ"ח (ד"ה ובדבר) ומתבאר כונתו דלא משום חומרא הוא דאמר כן אלא מן הדין והוא על פי מה שכתבו התוספות והקדמונים דגם למאן דאמר כסף קונה היינו דוקא במכר אבל במציאה ומתנה מהני משיכה לכולי עלמא דשמעת מינה דכל דליכא כסף באותו נדון חשבינן ליה כמתנה והוי קניינו במשיכה אם כן הוא הדין בקונה בחוב ואין כאן קנין כסף דמי למתנה וקונה במשיכה ואם כן לפי זה מובן דגם הקצות החשן סובר דזה לא הוי ככסף (ומה שכתב ביד אברהם דהוי ככסף אינו מדוקדק) אלא דסובר דבכי האי גוונא דלא שייך כסף דמי למתנה דקונה במשיכה לכולי עלמא ולפי זה אפשר דהקצות החשן מודה באם מכר בעד החוב אלא דדמי המקח יתרים על החוב ויצטרך להשלים עוד כסף דבזה צריך שיהיה קנין כסף שיתן לו פרוטה ויזקוף השאר במלוה או שיזקוף הכל במלוה ויכתוב לו שטר או שיתחייב לו בקנין דכיון שהחוב עצמו אינו כסף וגם יש באותו ענין כסף דהיינו היתר על החוב לא דמי למתנה ויש לומר דבעינן כסף לקנין לדעת רש"י וכן לדידן לא סגי במשיכה אבל היכא דהחוב הוא יותר על המקח כעובדא שביד אברהם או שהוא כנגד המקח ולא יצטרך ליתן שום מעות על המקח לפי דברי הקצות החשן כל שאין כסף דומה למתנה קנין משיכה מהני וסגי בהכי וכתב בשם אריה שם וז"ל וזה גופא אני אומר גם במוכר בהקפה לשלם אחר כך באיזה זמן כיון דעכשיו אין צריך ליתן לו כסף קונה במשיכה לבד דמה חילוק יש בין אם נותן לו לגמרי במתנה או שמרחיב לו זמן לפורעון וכו' ואם כן בבכור שמכר לו בלא מעות, רק בהקפה לשלם לאחר זמן אם יש קנין משיכה קונה אף להסוברים דבעינן קנין כסף דוקא עי"ש:

ולי הדל יש לפקפק בזה דהא תינח לדעת הסוברים דכל דליכא כסף כמתנה ומציאה מהני משיכה אבל לפי מה שכתב האסיפת זקנים בשם הרמב"ן ובחידושי הריטב"א לע"ז שהביא מרן מוהריט"א הלכות בכורות בפרק שני אות ז' (בד"ה והנה מפני) דאפילו היכא דליכא כסף לא מהני משיכה אם כן לדידיה ודאי לא מהני משיכה במוכר בהקפה לשלם לאחר זמן והגאון חתם סופר בסימן שי"ב כתב דרש"י סובר דאף במתנה לא מהני משיכה ואבוהון דכולהו דסברי דקניינו של נכרי הוא בכסף דוקא הוא רש"י ואי נימא כהחתם סופר בדעת רש"י נפל פיתא בבירא ואין מקום להעמיד יסוד בהיתר זה שוב מצאתי להגאון שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סימן מ"ט דשקיל וטרי על דברי הקצות החשן הנ"ל להצילו מקושית השואל ובסוף דבריו כתב מיהו גוף דברי הקצות החשן אינם ברורים דלפי מה שכתב הרמב"ן בשיטה מקובצת לבבא מציעא דף מ"ז אינו ברור בזה אי במציאה קני על ידי משיכה עי"ש שכתב קנינים אחרים ואינו כעת לפני עכ"ל:

ודאתאן עלה לענין מכירת בכור לנכרי בכסף ולא קבל ממנו שום פרוטה אלא שזקף עליו במלוה דלדעת הב"ח והש"ך לא מהני (גם הגאון בית מאיר נראה דמסכים לזה אלא דעל מה שכתב הש"ך בשם הב"ח דאף שנתן לו הנכרי אחר כך לא מהני כתב דרוצה לומר שנתן לו אחר שילדה דאם פרע קודם הלידה מה בכך שהמשיכה קודם לכסף סוף סוף היו שני קניינים והפרעון מדוע לא יחשב קנין כסף וכתב דבשו"ת הב"ח סי' קס"ט לא נזכר שם דברים אלו אף על פי שנתן וכו' ורבינו מוהר"ם אלשיך בסימן יו"ד כתב לענין שכירות מטלטלין דמה שהתחייב לפרוע השכירות לא הוי ככסף עי"ש) ולדעת הרב שם אריה על פי סברת הרב קצות החשן מהני כיון דליכא כסף יש לומר דסגי במשיכה ואם מה שמתחייב הוא בשטר חוב יש לומר דגם להרב בית חדש מהני לפי מה שכתב הרב מחנה אפרים שהבאתי בקונטרס הכללים הנ"ל שכתב רבינו האיי גאון בשם גאון דחשיב כסף גמור ואף שרבינו האיי גאון כתב שהוא עמד על זה ולא הכריע וגם הרשב"א שהביא שם רפיא בידיה מכל מקום כיון דרש"י והריטב"א בקידושין והר"ן שהביא שם סוברים דהוי ככסף וכן דעת הגאון מחנה אפרים כיעי"ש נראה דאפשר לצרף שתי הסברות ולומר דכסף באופן זה עם משיכה מהני ומלבד מה שרמז המחנה אפרים מדברי הריטב"א בקידושין:

עוד מצאתי להריטב"א בבבא מציעא דף ע"ז ע"ב אההיא דאמרינן מלמדים אותם שלא יחזרו וכו' והריני נושה בו שמנה מאות זוז קנה ומחזיר את השאר כתב על זה הריטב"א והביא דבריו מרן מוהריט"א בספר קהלת יעקב בתוספת דרבנן במערכת הפ"א אות רס"ו דף קי"ח ע"ג וז"ל דכיון דזקפו במלוה כנתינת כסף דמי ולאו דוקא נתן קצת דמים אלא אפילו לא נתן כלום קנה דשטר חיוב היינו כסף ועוד הביא שם בשם הריטב"א הביא דבריו באסיפת זקנים בכתובות אמה שאמרו בש"ס דף צ"ב ע"א ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפו במלוה וז"ל יש שפירש דנקט זקף במלוה לאשמעינן דאף דאין קרקע נקנה במלוה התם הוא במלוה שהיה המוכר חייב ללוקח דמלוה להוצאה ניתנה ואין כאן כסף לקנות בו אבל מלוה זו שהתחייב הלוקח עכשיו למוכר כפירעון גמור הוא וקונה בו מדין כסף וכל זה אינו נכון דדינא קמא פשיטא דפירעון כסף גמור הוא חשיב זקיפת מלוה עכ"ל:

הרי דבין להיש שפי' ובין להריטב"א זקיפת עליו במלוה חשיב ככסף גמור וכל כך היה פשוט דבר זה בעיני הריטב"א עד שלא נחה דעתו לומר דנקט זקפן במלוה לאשמעינן דבר זה ואף דמרן מוהריט"א שם עמד על סברת הריטב"א הנ"ל מההיא דבפרק האיש מקדש דף מ"ז ע"ב כיעי"ש ובדף ק"ך ע"ב הביא מה שכתב הרב מחנה אפרים בשם הגאון רבינו האיי בשם הגאון וכתב על דבריו דחפש בכל שער י"ג ולא מצא רמז לדברים אלו ושנראה שהמחנה אפרים כתב כן על פי מה שכתב בליקוטי ספר המקח שהוא קיצור מספר המקח הארוך וכו' וכתב על זה דלא מיירי בהכי ורבינו האיי גאון לא נגע ולא פגע בדין זה כלל עיין שם באורך מכל מקום נראה דאפשר לסמוך אהנך רבוותא דסברי דחשיב בכי האי גוונא כסף גמור בצירוף הסברא דבכי האי גוונא לא בעינן כסף וקונה הנכרי במשיכה כדכתיבנא לעיל וצריך לעיין בתשובת בית אפרים חלק ח"מ סימן כ' שרמז הרב פתחי תשובה בח"מ סי' ק"ץ סעיף קטן ב' שכתב בשמו שהאריך מאד בענין זה ועל דברי הגאון מחנה אפרים וכו' ואינו מצוי אצלי:

שוב ראיתי דמאי דכתיבנא בעניותין לדעת רבינו הב"ח דעד כאן לא קאמר דמוכר בהקפה והאמנה לא מהני אלא כשלא כתב לו שטר וכו' נראה שכן הוא אמת ויציב כי ראיתי תורף דברי הב"ח בתשובה סי' קמ"ט הובאו בספר מעין גנים (להגאון בעל עצי לבונה בסוף סי' ט"ל בד"ה שוב מצאתי) שכתב ונראה בעיניו דהמקדש במנה נתן לה שטר חוב על המנה דהוי ככסף ומביא ראיה ממה שאמרו בקידושין ד' ט"ז גבי עבד עברי האי שטר היכי דמי אי לימא דכתב שטר אדמיה היינו כסף ותמה על מה שכתב הרב המגיד (בפרק ה' מהלכות אישות והובא ברמ"א סי' כ"ט סעיף ו') בשם הרמב"ם והרמב"ן דבשטר אינה מקודשת משום דכסף דאגיד ש ביה בעל לא הוי כסף דאם כן איך מהני בעבד עברי. ומסיק דגם הם מודים דבשאר קניינים חשיב ככסף ורק לקידושין לא מהני דאשה לא סמכא דעתא אלו תורף דברי הרב בית חדש בתשובה שהביא במעין גנים הנ"ל. עלץ לבי שכיונתי אל האמת בדעת הרב ב"ח דהרי מפורש יוצא מפי קדשו בתשובה הנ"ל דפשיטא ליה טובא דמתחייב במנה וכותב שטר עליו חשיב ככסף ממש לקנות בו שאר קניינים חוץ מקידושי אשה דתלי בפלוגתא מטעם דאשה לא סמכא דעתא. והגאון מעין גנים כתב על דברי הב"ח הנ"ל תימה לי וכו'. וגם לא הביא דברי הרמב"ן בקנה צמר שהביא הרב המבי"ט דקנה בנתן שטר חוב על עצמו מטעם שיעבוד נכסי אף במטלטלין דלא מהני כסף לבד מהני שטר חוב ואם כן בהכרח לחלק להרמב"ן גופיה בין קידושין לשאר קניינים ובקצות החשן כתב בשם תוספות רי"ד פירוש אחר בש"ס הנ"ל ולא הבנתי פירושו כלל ותימה שלא הביא דברי הב"ח בתשובה הנ"ל וצ"ע עכ"ל:

הנך רואה דהמעין גנים אף הוא היה מתכוין לומר דכתיבת שטר על המנה הוי ככסף ממש ולדעתו מוכרח לומר כן גם בדעת הרמב"ן ולי הדל יש ליישב תמיהתו על הבית חדש דהנה ודאי על מה שלא הביא תשובת הרב המבי"ט אינו מן התימה אם לא ראה אותה וגדולי דורו חלקו עליו ורק עיקר התמיהה היא שהיה לו להביא שו"ת הרמב"ן שהביא בתשובת הרב המבי"ט ולזה יש לומר דסובר כדכתב מרן מוהריט"א בתוספת דרבנן שם דף ק"ך ע"ג דמה שכתב הרמב"ן דלוה שבא לבית דין בשטר חוב שבידו לכפות את המלוה להלוותו עד זמן שקבע שאם יביא ראיה שמדעתו נכתב השטר יש לומר שכיון שנשתעבדו לו נכסי לוה בחליפין מעכשיו אף הוא חייב ליתן דמים וחייב להלותו ע"כ ומזה למד הרב המבי"ט לנדונו שקנה הצמר ועל זה כתב מרן מוהריט"א שדבריו תמוהים דהרמב"ן לא אמר אלא שחייב ליתן לו הדמים דכמו במכר אחר שנגמר הקנין אינו יכול לחזור בו וחייב ליתן הדמים כן לענין השעבוד וכו' ואינו אלא חיוב בעלמא לא שקנה הלוה הדמים בכל מקום שהם ואם כן בצמר גם כן יש בו חיוב לבד ולא שקונה גוף הצמר דודאי חייב ושיעבוד לא חשיב ככסף כיון דאגיד גבי לוקח וכו' אלו תורף דב"ק עיי"ש מתבאר מזה דהרמב"ן לא אמר בפירוש דבמטלטלין כי האי גוונא קונה בשטר חוב ורק דהרב המבי"ט מביא ראיה לנדונו שנקנו המטלטלין ועשה את דמו לההיא תשובת הרמב"ן ודבר זה תליא בסברא בעלמא דלרב המבי"ט הדמין יתעביד ולמרן מוהריט"א אין הנדון דומה וגם הרב"ח מצי סבר דאין הנדון דומה ועל כן הוצרך להכריח כן ממקום אחר דלהרמב"ן יש חילוק בין קידושין לקניינים דעלמא ומה שכתב במעין גנים שלא הבין דברי התוספות רי"ד לפי הנראה בקצות החשן לא העתיק כל דברי התוספות רי"ד כי הרואה דבריהם בגופן שלהן ישר יחזו פנימו כי דבריהם מפורשים באר היטב:

ואלה דברי רבני דורנו המדברים בזה יצ"ו על דברתי בשדי חמדתי הנ"ל זה לשון ידידי הגאון מוהר"ר יאודה ליב איסטירין אבד"ק שצעדרין יצ"ו באסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי' ג' אות י"ז הרבה להשיב על אדמו"ר הרב בש"ע שלו בהלכות מכירת חמץ וכתב כת"ר דאין דבריו ברורים דמה שכתב כמו שנראה בעליל מדברי התרומת הדשן וכו' אני יגעתי ולא מצאתי בתה"ד בכל התשובות דשייכים לזה עכ"ל הנה מתוך ספריהם הק' ניכר שלא נמצא אצלם ספר הק' צמח צדק מאדמו"ר מליבאוויץ חלק הנקרא פסקי דינים לכן אעתיק לשונו הזהב מה שכתב בא"ח בסי' תמ"ח וז"ל הטהור ומה שכתב בשם מהרא"י בתה"ד שלא מצא תקנה לזה וכו' לכאורה אין זכר לזה במוהרא"י וצריך לומר דכוונתו מדנדחק מהרא"י שימכור לעכומ"ז מכירו בדבר מועט ולא כתב שימכור בהקפה ויזקוף במלוה המותר אלמא דכי האי גוונא לא מהני והטעם נראה על פי מה שכתב הרי"ף בתשובה הובאה בספר תמים דעים סי' רכ"א ובשיטה מקובצת פרק האומנין דבעייל ונפיק אזוזי לא קנה אם זקפן במלוה אלא אם כן יכתוב לו שטר שיקנה הקרקע בשטר אבל הערבון אינו קונה יעו"ש משום דהוי כמו מלוה ומלוה אינה קונה ולכן צריך שטר אי קנין סודר ואם כן בנדון זה גבי עכומ"ז דקנין סודר לא מהני וכן שטר שנכתב אינו קונה במטלטלין משום הכי לא מהני לענין כסף אלא אם כן בנתן לו מקצת מעות והעמיד לו על השאר ערב קבלן שאז אין המקצת מעות דמי למלוה אלא קונות קנין גמור שהרי אינו דוחק לקבל שאר המעות מעכומ"ז דכיון שהעמיד לו ערב קבלן נסתלק העכומ"ז לגמרי ועוד יש לומר על פי מה שכתב בשיטה מקובצת בהזהב ד' מ"ח דקשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן כרשב"ג במשכון לענין שמיטה והוא נגד דברי ר' יוחנן דערבון כנגד כולו הוא קונה והניח זה בצ"ע ולפי זה יש לומר דאף ערב קבלן לא מהני דבמה יקנה כיון דערבון אינו קונה רק כנגדו לרשב"ג ולכן לענין החדרים החמיר כיון דאפשר על ידי שכירות אבל לענין החמץ סמך אר' יוחנן שכך דעת כל הפוסקים רק שהצריך ערב קבלן לחוש לפירוש הרי"ף עכ"ל הזהב ובצמח צדק חלק או"ח הלכות פסח כתב גם כן טעמים רבים שצריך ערב קבלן ובשארית יהודה ממר אחיו של אדמו"ר בעל הש"ע כתב בחלק או"ח סי' יו"ד גם כן דלהכי הצריך מר אחיו ערב קבלן לחוש לדעת ר"ח והרי"ף והרמב"ם דלשיטתם לא מהני זקף במלוה עי"ש נלאתי להעתיק לשונו כי רב הוא ומעיקר פילפולו שם ג"כ עפ"י דעת השיטה מקובצת בפרק הזהב הנ"ל וזה רמז בש"ע בהלכות מכירת חמץ שנזכר שבדורותינו אלה נתפשט השיטה מקובצת עי"ש ומה שכתב כת"ר בסי' הנ"ל באות כ' וכן נראה דעת הג' מוהר"ם מליבאוויץ בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' ר"ל דנקיט בפשיטות דאו"ף גא"ב מהני ככסף ויש לתמוה עליו שלא זכר שר שיטת האדמו"ר בש"ע הנ"ל דמקצת כסף לא מהני אלא אם כן העמיד ערב קבלן וכו' עכ"ל ולי אין זה תמיהא כלל דהתם מיירי דנתן מאה רו"ך או"ף גא"ב ובודאי כנגד מעותיו קנה הערבון פרה אחת שילדה רק דהוי ספק אם זה הבהמה שילדה קנה או בהמות אחרות אבל על כל פנים בהמה אחת קנה אפילו אם לא מהני זקף במלוה ואם כן הוי ספק בכור להכי האריך שם בצמח צדק דלא הוי אפילו ספק בכור עכ"ד יצ"ו,:

אפריון נמטייה שדן לכף זכות שלא היה בידי ספרים הקדושים צמח צדק פסקי דינים והשו"ת צמח צדק חלק א"ח וכיוון אל האמת כמובן ממה שלא הוזכרו כלל בספרי שדי חמד הנדפסים ורק אחר שנתפשטו הספרי שדי חמד בעולם זכיתי בהם מקרוב אחר זמן שקבלתי מכתב ידידי הרב הנ"ל ועם שיש לפקפק במה שכתב הגאון צמח צדק על פי מה שכתב הרי"ף דבדעייל ונפיק אזוזי לא קנה וכו' והמעיין בספרי שם יראה שנזהרתי מזה וכתבתי לדבר פשוט שבמכירת הללו לא חשבינן להישראל עייל ונפיק אזוזי ואין כונתו אלא להנצל מאיסור ולא יתן עיניו בממון וגם במה שכתב דאין קנין סודר לנכרי היה מקום לפקפק לפי מה שמתבאר ממה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הקו"ף אות ט"ו שדעת רובא דרובא היא דמהני קנין סודר בנכרי אלא ששם הבאתי שדעת הגאון מוהרש"ז בש"ע שלו נוטה יותר לדעת הסוברים דלא מהני חליפין בנכרי ועוד שיש לחלק בין שאר חליפין לקנין סודר (עיין בזה לקמן בסימן זה אות ל' שם נעתק מה שכתוב אצלי בקונטריס הכללים הנ"ל):

גם במה שכתב דשטר לא מהני במטלטלין יש לפקפק דאף שהאמת הוא שאין שטר אחד מדרכי הקנין במטלטלין מכל מקום בדבר שנהגו לקנותו בשטר יש לומר דמהני כדין סיטומתא והרי איהו גופיה (הצמח צדק) בחלק יו"ד סי' רל"ג הביא מה שכתב הגאון מוהרש"ז לענין מכירת בכור שאין צריך שטר לפי שבנימוסיהם אין נוהגים לכתוב קאנטראט למכירת פרה וכתב על דבריו ומכל מקום יש לומר דהרבה פרות שאני וגם אם אין נוהגים מכל מקום כיון שהקאנטראט חשוב סיטומתא במכירת יי"ש וכי האי גוונא אם כתבו על פרות גם כן קנה עכ"ל הרי מר הוא דאמר שאינו פשוט לומר דשטר לא בדבר שנהגו ואף בדבר שלא נהגו כיון שהשטר חשיב סיטומתא יש לומר דמהני ואם כן במכירת חמץ שנהגו הכל לכתוב שטר יש לומר דמהני מדין סטומתא ובשדי חמד במערכת בכור סי' ג' אות ה' הבאתי מה שכתב הרב בנין ציון בתשובות החדשות סי' ט"ו דשטר הוא קנין גמור אף למטלטלין על פי חקי המדינה עיין במה שכתבתי עוד שם דמתבאר דאינו פשוט כל כך לומר דשטר לא מהני גם בסוף הפתיחה למערכת בכור (בדף קי"א סוף ע"ב) כתבתי קצת בזה וגם במערכה זו בסי' ח' אות ט"ו (בד"ה אחר זמ"ר) כתבתי קצת עי"ש על כל פנים זכינו להבין אמרי קדוש הרב מוהרש"ז שדבריו נראין סתומים וחתומים לעני בדעת כמוני (אלא שלא גילה לנו על איזו תשובה מרבינו התרומת הדשן היתה כוונת הגאון מוהרש"ז ועיין לקמן בד"ה גם ידידי הרב):

גם ידידי הרב הג' חו"ב שד"ר מעיהק"ו חברון תוב"ב בנש"ק מוהר"ר שלמה ליב יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל ולמען לא תהיה שיחתי כשיחת וכו' אמרתי אצא לשוח בשדה שדי חמד כשמו כן הוא להעיר בעניותי הערה קלה כמות שהיא לטייל בדברות קדשו באסיפת דינים מערכת בכור סי' ג' באות ט"ז הביא לשון אזמו"ר נ"ע זיע"א בש"ע בסופו בסדר מכירת חמץ באות י"ז כתב עליו דאין דבריו ברורים ולא מצא בתרומת הדשן אפילו רמז מזה שסובר דלא מהני להזקיף המותר במלוה ובאות י"ט כתב וחדוש הוא שחידש הגאון מוהרש"ז ולית דחש ליה ועם כל זה אחז צדיק דרכו בקודש וכתב בסוף דבריו כי משראה דב"ק נמשך אחריו לתקן שטר מכירה כנוסח שלו לאפוקי נפשין מספיקא עכתד"ק הנה דו"ז הרה"ג מוהרי"ל אחי אזמו"ר נ"ע בספר שארית יהודה בתשובותיו אחת הנה בחאו"ח סי' יו"ד צלל במים אדירים בחו"ב ואת מקורו הראה בדברי הראשונים אשר רמז עליהם אדמו"ר נ"ע ובסוף דבריו כתב מכל הלין מוכח דעל כל פנים בענין זקף עליו במלוה הר"ח והרי"ף והר"מ שוין בדבר שאין הקנין נגמר בכסף בלבד וכו' וכעין דבריו כתב גם ש"ב אדמו"ר בעל צמח צדק נ"ע בפסקי דינים ד' ל"ב ע"א ושניהם כאחד נבעו מצפוניו מספר תרומת הדשן והוא בסי' ק"ך שכתב למכור בדבר מועט דוקא ולא מצא תקנה למכור בהקפה ולזקוף עליו במלוה וזה מוכרח מהתרומת הדשן שם כי כל מטרתו שם רק ליפות כח המכירה וכונה זו מבוארת בהדיא בדב"ק אזמו"ר שם בסדר מכירת חמץ שלו ולי הפעוט עפרא דארעא נראה לע"ד פשוט כי לבד טעמם ונימוקם של ש"ב אדמו"ר בעל צמח צדק נ"ע ודו"ז הרה"ג מוהרי"ל הנז' אשר דב"ק מיוסדים על אדני האמת והצדק מדברי הראשונים עוד עיקר ויסוד גדול לאזמו"ר נ"ע לפרש התוספתא והירושלמי בענין מכירת חמץ שהוא במוכר במזומנים דוקא ולא בהקפה הוא מטעם כי בעל החמץ דעתו שיחזירנו לו לאחר הפסח ולבו נכון ובטוח על זה ודמי לשאלה אשר אינו מועיל כלל במכירת חמץ וזהו כל ספיקו של בעל תרומת הדשן שם כידוע אשר בעצמו נסתפק בשאלותיו והמציא מקור לפשוט ספיקו מגמרא דגיטין כ' ע"ב ברש"י ותו' שם ועם כל זה לא מצא תקנה כי אם למכור בדבר מועט לא בהקפה וכל מעיין בצדק ישפוט באמתת כונת התרומת הדשן כי הוא זה באופן דלא דמי כלל ענין מכירת חמץ לשאר מכירה מוחלטת גם לאינך פוסקים דסוברים דמועיל להזקיף השאר במלוה ולע"ד מבואר זה בהדיא בדעת אזמו"ר נ"ע בראשית דבריו שכתב והנה עיקר מכירת חמץ לנכרי ודעתו שיחזירנו וכו' משמע דדין גרמא מגרעת בעיקר כח המכירה וראיתי כי כתה"ר שליט"א באות י"ט ירד לסוף דעת אזמו"ר נ"ע בזה אמנם כתב שלא מצא מקום לחלק בהכי כי לא היה למראה עיניו הבדלוחים דברי התרומת הדשן בתשובה הנ"ל ככתוב בראש דב"ק באות ט"ז ודברי התרומת הדשן הללו הובאו ביתה יוסף בא"ח סי' תמ"ח ובש"ע שם וכל מה שיש לנו לדייק מהתרומת הדשן יש לנו לדייק גם מהש"ע וחזי כמה תיוהא תהו בה רבנן בתראי בענין מכירת חמץ הנהוג בספר מקור חיים ועוד ספרים ובסדר מכירת חמץ שסידר לנו אזמו"ר נ"ע יצאנו מידי כל הנך תיוהא ויעיין בצמח לאדמו"ר נ"ע או"ח סי' מ"ח ובתשובת ברכת יוסף מגאוני וצדיקי דורנו בחלק או"ח סי' ט"ז ויעיין בשו"ת מנחת משה בקונטריס חקת הפסח דין כ"ו ובשו"ת עולת יצחק סי' ל"ו דניחא להו למריהו תקנת אזמו"ר נ"ע זיע"א אחר כל פלפולו בצידי היתר דעת אחרת מקנה שיבח לסברת ותקנת אזמו"ר נ"ע ולאשר כי סדר מכירת חמץ של א"ז אדמו"ר נ"ע מקודם לא הודפס בספרי ש"ע שלו כי אם בנוסח וסדר התפלה שסדר על כן לא נכנסו בעלי תריסין לפלפל בדב"ק אמנם כבר תקנתו זאת נתפשט ברוב קהלות גדולות וחיבבו את דב"ק לאחת ומעידנא לפני כ"ק תה"ר כי בעיקות"ו חברון נהיגנא כוותיה וגם בעי"ק ירושת"ו מקרוב השיבו בית דין מיוחד לסדר מכירת חמץ כדעת אזמו"ר נ"ע וב"ה עוד לי פלפלת כל שהו בזה ולאשר אני בגולה על כן דברי לעו עכ"ד יצ"ו:

וידידי הרב הג' מנחם נחום גלאנטי מעיר זאלאטאפאלי יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל בחלק אסיפת דינים מערכת בכור בהמה אות כ' כתב כ"ת דהצמח צדק החדש סתם משנתו דלא כשיטת אאזמו"ר נ"ע הרב מוהרש"ז בענין ערב קבלן כתבתי בגליון הספר עיין בפסקי דינים מבעל הצ"ץ (ד' ל"ב ע"א) לבאר הטעם שצריך ערב קבלן דבדעייל ונפיק אזוזי לא מהני זקפן במלוה אלא אם כן כתב לו שטר אבל בערבון אינו קונה משום דהוא כמו מלוה ומלוה אינה קונה לכן צריך שטר או קנין סודר ושטר אינו קונה במטלטלין וקנין סודר לא מהני אלא בישראל מישראל משום הכי בקנין כסף לא מהני אלא אם כן נתן לו מקצת מעות והעמיד לו על השאר ערב קבלן שאז אין המקצת מעות דומה למלוה אלא קונות קנין גמור שהרי אין דוחק לקבל מעות מן הקונה שהרי העמיד לו ערב קבלן ונסתלק הקונה לגמרי עכ"ל וכן כתב הרה"ג בשארית יהודה בכונת מוהרש"ז בענין ערב קבלן בשו"ת חלק או"ח סי' יו"ד ועיין בצמח צדק החדש בשו"ת חלק א"ח סי' מ"ה ומ"ח מבואר שם דסתם כשיטת אדמו"ר שהצריך ערב קבלן יעו"ש וכתב שם שאאזמו"ר הגאון הצריך להיות עוד ע"ק עבור א"י הקונה ועל ידי זה היהודי בטוח במעותיו אם כן אף שא"י הקונה אינו בטוח והוא עני אין זה הערמה ושם בסי' מ"ה כתב דמהני הערב קבלן לענין חשש אחריות כיון שיש ערב קבלן אחריות הוא על הערב קבלן וסיים שם ותקנה גדולה התקין רבינו ברוב חכמתו בענין שיהיה ערב קבלן דוקא על דרך הנ"ל עכ"ד. יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף