שו"ת רבי עקיבא איגר/א/נג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
לעמיתי הגאון רבי מאיר פויזנר נ"י אב"ד דק"ק שאטלאנד
ע"ד ששאלונו באפוטרופס שהלוה זוזי דיתמי על אבליגאטיאן ששה פראצענטי לשנה בלי היתר עיסקא ואחר שנמסר השטר להאפטרופס ונתן המעות להלוה אמר האפטרופס להלוה שמהראוי שיתן ליתומים שמונה פראצענטי והשיב הלוה גם זה אעשה ונתן להאפטרופס הרווחים והאפטרופוס נתנם ליתומים להאכילם, ועתה טוען הלוה שרוצה לסלק הקרן ולנכות ב' פראצענטי שנתן עודף בכל שנה תחילה נדבר מדין ששה פראצענטי אם יוכל לנכותם כדין כל ריבית קצוצה, לכאורה יש להפך בזכות היתומים ע"פ מ"ש הרא"ש בשו"ת וכן פסק להלכה (בסי' ק"ס) אם עבר האפטרופס והלוה מעות היתומים בר"ק והאכילם ליתומים פטורים מלשלם אפי' כשיגדלו, ולמד רשב"א זה במכ"ש מדין גוזל ומאכיל בניו דפטורים מלשלם, אמנם במ"ל (פ"ד ה' י"ד ממלוה) כתב דהרשב"א והריב"ש פליגי, דהריב"ש (סי' תס"ה) לא פטר ליתומים רק מטעם יתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו וממילא הדין רק בקטנים אבל להרשב"א גם באפטרופוס ליתומים גדולים כה"ג פטורים, ואחרי אריכות המ"ל במחלוקת הרשב"א והריב"ש כתב וז"ל ויש להסתפק בנתן ריבית להיתומים ולא נתן הקרן אם מנכין להו הריבית, א"ד כל סלוקי בלא זוזי אפוקי הוא, ולהרי"ף ז"ל אפי' בלא משכנתא דינא הכי הוא, ואם כן ה"נ כיון דפטירי מחמת דלאו בני מעבד מצוה נינהו אם כן אף מהקרן אין מנכין דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי הוא עכ"ל:
והנה אף דהמ"ל נקיט בלישניה כיון דפטירי וכו' דלאו בני כו' דנראה דנקט לה אליבא דהריב"ש מ"מ נראה דגם לטעמא דהרשב"א איכא לאספוקי אף דמדמי לגוזל ומאכיל, י"ל דוקא בנתן כבר הקרן והריבית אז הוי כגזל, משא"כ כשעדיין לא נתן הקרן דאפשר לנכותו עוד לא מקרי גזל, וכן ראיתי כתב בפשיטות מארי זקיני רב הגולה רבי אברהם ברודא זצ"ל בספרו אשל אברהם, בחי' פוסקים פ' א"נ סי' ח"י אות ה'] דלהרשב"א בלא נתן הקרן יכול לנכות, עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ויכול לומר דקים ליה דיכול לנכות וביותר י"ל אף אי נימא דלהרשב"א והריב"ש גם לנכות א"י מ"מ בנ"ד דעתה היתומים גדולים דנראה דלטעמא דהריב"ש יכול להוציא מהם הריבית גם מה שקבלו בעודם קטנים, דלטעמא דיתמי לאו בני מצוה א"א לפוטרם רק לפי שעה בעודם קטנים אבל מ"מ כשיגדלו צריכים לשלם כמו בפריעות בע"ח א"כ ממילא יכול לנכות ולומר קים לי כהריב"ש, ואף במשכנתא ממש דלכ"ע סלוקי בלא זוזי אפוקי הוא מ"מ לענין ספיקא דדינא יכול לומר ק"ל כמו שהוכחתי בתשובה במק"א, ואף דבש"ע פסק דפטורים אף לכשיגדלו י"ל דרק מספיקא יכולים לומר קים לי כהרשב"א, אבל היכי דלא נתן הקרן יכול לנכות ולומר קים לי כהריב"ש ולענ"ד אין הכרח לדברי המ"ל לומר דהריב"ש חולק בזה על הרשב"א, די"ל דגם הריב"ש ס"ל לדמותו לגוזל ומאכיל ומה דדן הריב"ש מטעם יתמי לאו בני מצוה היינו אף היכי דל"ש למפטרי' מדין גוזל ומאכיל, כגון דנתן הריבית ליתומים עצמם שלא ע"י האפטרופוס או דהאפטרופוס הלוה מדעתם ובשליחותם או דמיירי דהריבית בעין כמו שצידד המ"ל שם, דלהרשב"א דוקא בהאכיל כמו בגוזל ומאכיל אבל בבעין חייב לשלם, ובזה דן הריב"ש דמ"מ פטורים משום דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו, ותדע דהרי הריב"ש שם כתב ואע"פ דראיתי בתשובה להרשב"א דאפי' במעות יתומים ר"ק יוצאה בדיינין וכו' ולכאורה יפלא הא אדרבא הרשב"א פוטר אותם ואפי' ביתומים גדולים מטעם גוזל ומאכיל, אע"כ דמיירי בחד מהנך גווני דליכא למיתי עלה מדין גוזל ומאכיל דבזה ס"ל להרשב"א דמוציאים מיתומים, והריב"ש חלק עליו בזה דמ"מ פטירי דלאו בני מעבד מצוה נינהו, אבל היכי דשייך למפטרי' מדין גוזל ומאכיל גם הריב"ש מודה בזה דגם בגדולים פטורים, מ"מ אינו כדאי לחלוק על המ"ל בפרט דבלא"ה דעת המרדכי להדיא דאפי' באפטרופוס שהלוה מעות יתמי גובה מהם הר"ק, גם בשיטת הרשב"א י"ל דבלא נתן הקרן מנכין להו, והכי פשיטא לאא"ז הגאון הנ"ל לזה נ"ל בנ"ד יכול לנכות להיתומים:
עוד יש לדון לזכות להיתומים ע"פ מה דפסקינן בש"ע (סעיף י"ט) אפטרופוס שהלוה מעות יתומים בר"ק אם הלוה נטל שכרו רווח לחלקו כמו שהתנה לתת להם חייב ליתן להם עיי"ש והוא מדברי מוהר"ם. אך בנ"ד דאמר הלוה בת"כ שמיד שלוה המעות חזר והלוה אותם לאחרים ואיבדו מעותיו והפסידו הכל, לכאורה נראה לדינא בכל מקבלי עיסקא שא"צ לשבועה שלא הרוויח אף דבש"ע חוה"מ (סי' פ"א ס"ל) מבואר דצריך לישבע דלא היה רווח, מ"מ הא כבר כ' הב"י שם בטעמא דמלתא אף דהוא טענת שמא מ"מ צריך לישבע כדין שבועת השותפין וכיון דמצינו דעת רש"י והרמ"ה דבשבועת השותפין בעי הודאה במקצת, ובסמ"ע (סי' צ"ג סק"ז) כ' דגם דעת המחבר כן כמו דסתם (בסי' ר"צ) ובסמ"ע ס"ק כתב והמחבר אזיל לטעמו דס"ל דשבועת שמא הללו א"צ להיות מודה במקצת ותמוה דהא אדרבא דעת המחבר דצריך להיות מוב"מ וכמ"ש הסמ"ע עצמו סק"ז וצ"ע. א"כ יש לומר דיכול לומר קי"ל דצריך שיהיה מוב"מ. וכן מצאתי בכנה"ג (סי' צ"ז בב"י אות ו') כ' אבל הרשד"ם ומהר"א ששון ומהאד"ב בתשובה כ"י ומשפט צדק ח"א (סי' ע"ג) כתבו דיכול המוחזק לומר קי"ל כרש"י ואין משביעין אותו אי ליכא הודאה, ואף דבכנה"ג כ' שם בשם הרדב"ז (סי' ר"ב) דאף לרש"י מ"מ בתר דתיקון היסת בכופר הכל גם בשותף אף בכופר הכל צריך לישבע היסת אף דטוענו שמא עיי"ש, וכ"כ הט"ז (סי' צ"ג) בפירוש דברי רבינו ישעי' בטור ומדמי לי' לתיבה פרוצה, וכן מוכח לכאורה מהגהת ש"ע (סי' פ"ז סי"א) מיהו יכול התובע לומר איני חפץ ממך רק שבועת היסת ולא שבועת השותפים וכו', ולכאורה תמוה דהא בלא שבועת השותפין אינו יכול להשביעו כלל היסת דהוי טענת שמא, אע"כ בכללא דשבועת שותפין הוא ג"כ היסת כמו שאר כופר בכל, דבשותפין עשו חז"ל תביעתו בשמא כמו תביעת ברי ושפיר יכול לומר איני רוצה ממך שבועת המשנה מדין מוב"מ רק שבועת היסת מדין כ"ה:. אולם עכ"ז הא מפורש בהיפוך בש"ע (סי' ר"צ ס' י"ט) שכתב שם אבל אם לא היה טענה או כפירה והודאה כשיעור זה אם טוענים אותו ודאי נשבע היסת וכו', הרי דלהשביע היסת בעי דוקא טוענו ודאי אבל בטענת שמא א"י להשביעו כלל אא"כ בב' כסף והודאה, אם כן לכאורה בכל מקבלי עסקא א"צ לישבע כמה הרוויח דיכול לומר קי"ל, וסגי בנידן דידן בחרם סתם ומה"ט נראה דכ' הש"כ (סי' קס"ו) דאם המלוה אינו מאמין להלוה יכתוב בשטר עיסקא דאין הלוה נאמן בהפסד רק בעדים, ועל הרווח יהיה נאמן בשבועה חמורה כרצון בעהש"ט עיי"ש, משמע בלא כתב בפירוש א"י להשביעו (ויש לדחות דמהני להשביעו בחומר רצון בעהש"ט בכבוי צרות וכדומה], ובפרט דבלא"ה קיהה הרבה מתשו' מהריב"ל ח"ג (סי' קי"ט) ביסוד דברי מוהר"מ ומסיק דאין לעשות מעשה כדבריו לומר דבהתנה האפטרופוס בר"ק דיצטרך ליתן אם נטל לחלקו רווח כ"כ עיי"ש, גם המ"ל כ' בשם הרב פ"מ ח"ב (סי' כ"ג) דיכול המוחזק לומר קי"ל כרש"י דבזוזי דיתמי דהיתר קרוב לשכר ורחוק להפסד היינו רק בפני ב"ד ומדין הפקר ב"ד וממילא ליתא לדינא דמהר"ם עיי"ש, אם כן על כל פנים היכי דטוען שלא הרויח כלל בודאי אין לחייבו שבועה, ודי בקב"ח סתם. אולם לאינך ב' פראצענטי יש לדון דלא הוי ר"ק כיון דלא התנה עמו כן בשעת הלואה ואף להסוברים (סי' קס"ו) דגם בשעת הרוחת זמן הוי ר"ק א"כ י"ל כיון דבידו לתבוע המעות בכל זמן שירצה רק שיודיעו לו מקודם ג' חדשים כפי דינא דמלכותא א"כ י"ל כיון דבכל רגע יכול להודיעו שישלם לו מעותיו אחרי ג' חדשים הוי כמו הרחבת זמן במה ששותק ואינו תובע מעותיו, מ"מ עדיין אינו מוכרח כיון דלא אמר בפירוש שמרחיב לו הזמן בשביל זה ולא נעשה שום השתנות וקביעת זמן בשעה שקצץ לו הנך ב' פראצענטי י"ל דלא הוי ר"ק, כמ"ש הש"כ (סי' קס"ו ס"ה) דבכה"ג דוקא באומר בפירוש בשכר מעותיך דזהו במשמע שמרחיב לו זמן בשביל זה אבל בלא"ה לא, עי"ש. אך עכ"פ מדין אבק ריבית לא נפקא ובזה הכריע הרמ"א (סי' קס"ו ס"ג) דיכול לנכות לו מחובו דדוקא במשכנתא אמרינן סלוקי בלא זוזי אפוקי אבל לא בעלמא, וכבר העלתי בתשובה דאבליגאטיאן אינו בכלל משכנתא לענין זה, ואף דא"ר הותר ליתמי מ"מ הא כבר כתב הרשב"א בשו"ת (הובא בב"י סי' ק"ס) הא דמעות יתמי מותר להלותן קרוב לשכר ורחוק להפסד ובלבד שיתנו שיעמדו כל המעות מיוחדים ושיקבלו היתומים מהרווח שנמצא במעותיהם ממש אבל לא שיוציאם הלוה ושיפרע לאחר מכאן, וכתב המ"ל בשם מהריב"ל ח"א (סי' קכ"ו) שלא מצינו חולק על זה בפירוש, וביאר המ"ל בטעמא דמלתא אף שהוא לא התנה שיוציאם לצרכו ואם כן לא קצץ הריבית והוי רק א"ר דמותר בשל יתומים דכל א"ר שאם היו נותנים בתחילה לכך הרי זה רבית קצוצה ואינו אבק אלא משום שלא התנה לא התירו בשל יתומים ע"ש, וה"נ בנ"ד כיון דהוי א"ר מחמת שלא התנה בשעת הלואה ואלו התנה הי' ר"ק, וגם כבר כתבנו שהלוה טוען שלא הרוויח במעותיהם כלל שהוציאם לדבר אחר והוי ממש כדינא דהרשב"א, ואם כן הדין דיכול לנכות כל השמנה פראצענטי, כנלענ"ד:
ידידו אוהבו. עקיבא גינז מא"ש
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |