עונג יום טוב/יא

גרסה מ־19:47, 18 בינואר 2023 מאת נאשער (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

עונג יום טוב TriangleArrow-Left.png יא

סימן יא

ודע דמ"ש דטעות בדין מבטל המעשה יש לעיין בזה. דבש"ס (ב"מ ס"ו) דפריך התם אהא דאמר ר"נ השתא דאמר רבנן אסמכתא לא קניא הדרי ארעא והדרי פרי ופריך מהא דאמר ר"נ במוכר פירות דקל לחבירו דלא קנה ויכול לחזור אף משבא לעולם ואפ"ה כי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה ומשני התם זביני הכא הלוואה ופרש"י ז"ל הכא הלוואה ומחזי כריבית והתם זביני וכ"ז שלא חזר מחל על אכילתו והקשו בתוס' דלפי פירושו משמע דמחילה בטעות הוי מחילה ובב"ב גבי רב ענן דשקיל בידקא בארעא אמר דמחילה בטעות לא הוי מחילה וכן בפרק המפקיד גבי כיפי אמרינן שומא בטעות הוא וקי"ל כב"ה דהקדש טעות אינו הקדש וצ"ל לפירש"י ז"ל דסובר דדוקא אם טעותו הי' במעשה שטעה באיזה דבר שנוכל לומר שאם הי' יודע שהמעשה כך לא היה גומר קנינו או הקדשו או מחילתו בזה אמרינן דהקדש בטעות לא הוי הקדש ומחילה בטעות לא הוי מחילה אבל טעות בדין אינו מבטל המעשה ולהכי גבי בידקא דר"ע שטעה שסובר שהקרקע של חבירו הוה מחילה בטעות אבל גבי מוכר דבר שלא בל"ע שטעה שסבור דחל קנין על דבר שלב"ל אין מחילתו מתבטלת ולהכי אי שמיט ואכל והוא שתק לא מפקינן מיני' וכן מצאתי בריטב"א שם בפ' איזהו נשך שישב כן שיטת רש"י ז"ל בין טעות בדין לטעות במעשה:

ולכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן במנחות (דף מ"ט) דקאמר התם עקירה בטעות לא הוי עקירה וקאמר רבא עלה ומותבינן אשמעתין הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין ותני עלה פיגולן פיגול היכי דמי אילימא דידע דחטאת הוא וקא מחשב לשם שלמים האי שוגגין מזידין הוו אלא לאו דקא סבר שלמים ומחשב לשם שלמים אלמא עקירה בטעות הוי עקירה אמר לי' אביי לעולם דידע דחטאת ומחשב לשם שלמים ובאומר מותר פרש"י מותר לשנות והיינו שוגגין עכ"ל הרי דאע"ג דטעות במעשה כמו שסבור שהוא שלמים מבטל מחשבתו מ"מ טעות בדין שסבור שמותר לשנות חטאת לשם שלמים אין מחשבתו מתבטלת. ואע"ג דאיכא למדחי דדוקא התם אמרינן דטעות בדין אינו מבטל מחשבתו משום הא דאמרינן בנדרים (דף ל"ו) דפריך למ"ד הני כהני שלוחי דידן נינהו מהא דהכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין שוגגין פטורין ופיגולן פיגול ואמאי לימא לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי ומשני שאני התם דאמר קרא לא יחשב מ"מ וא"כ כי היכי דלא מהני האי טעמא דלתקוני שדרתיך להוציא מידי פיגול ה"נ לא מהני טעמא דטעות לבטל מידי פיגול תדע דהא עולא סובר עקירה בטעות הוה עקירה ובכל התורה טעות דמעשה ודאי דמבטל המעשה והכא טעות דמעשה כגון כבשים שסבור שהן אילים ושחטן לשם אילים נמי הוי עקירה לעולא ואין הטעות מבטל מחשבתו וע"כ משום דגלי קרא לא יחשב מ"מ אפ"ה נראה כיון דרבה סובר עקירה בטעות לא הוי עקירה וכמו שבכל התורה טעות מבטל המעשה כן במחשבת קדשים ובאומר מותר סובר דהוי עקירה א"כ למדנו מדבריו שטעות בדין אינו דומה לטעות המעשה ומוקי קרא דלא יחשב מ"מ לאומר מותר וטעות בדין א"כ אפשר לומר דאף דמחילה בטעות לא הוי מחילה בטעות דמעשה מ"מ בטעות בדין הוי מחילה כשיטת רש"י ז"ל:

והא דאמרינן בגיטין (דף פ"ח) גבי גט מעושה בישראל דכדין כשר ושלא כדין פסול ופוסל ומסקינן שם דטעמא שלא כדין בישראל פוסל משום דאתי לאיחלופי בכדין דישראל. אבל מן התורה לא הוי גט כלל והא תינח אם המגרש ידע דטעו הב"ד דשפיר אמרינן דכיון שידע שהב"ד טעו לא גמר ומגרש אבל אם המגרש לא ידע שעפ"ד אסור לכופו אמאי פסול מן התורה הא כיון שלא ידע גמר ומגרש דמצוה לשמוע דברי חכמים וע"כ דפסול מטעם טעות שאילו הוה ידע שהוא שלא כדין והב"ד טעו לא היה גומר בלבו לגרש ולהכי לא הוי גט מה"ת הרי חזינן דטעות בדין נמי מבטל המעשה נראה לי דלא קשיא לשיטת רש"י ז"ל דהתם אין הטעם משום טעות אלא הטעם דהא דכדין כשר הוא משום דכל מה שאדם מחויב לעשות עפ"י ד"ת אם כופין אותו ע"ז לא מיקרי אונס כמ"ש הרמב"ם ז"ל (בה' גירושין) וכמו שבארנו דבריו לקמן דכל היכא דאיכא אונס לא מהני מה שאומר רוצה אני דאונס כמאן דלא עביד רק דמה שמחויב לעשות לא מיקרי אונס להכי בשלא כדין דישראל כיון שאינו מחויב מן הדין לגרש הוי אונס וכמאן דלא עביד דמי ופסול מן התורה אבל לעולם דטעות בדין אינו מבטל המעשה כשיטת רש"י ז"ל מיהו התוס' פירשו התם דלהכי אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיני' ולא הוי מחילה בטעות משום דאמרינן דאפילו הוי ידע דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם נמי לא הוה מוחה בלוקח מלאכול הפירות משום דניחא לי' דליקו בהימנותי' והוי מחילה גמורה ואין כאן טעות ולא מצי מפיק מלוקח מה שאכל ודווקא בגוף הקרקע יכול לחזור שהיא בחזקת בעלים ולא קנה עדיין הלוקח כיון דקנין הראשון לאו כלום הוא ובריצוי בעלמא לא נקנה הקרקע ועוד שהמוכר מוחזק ויכול לטעון שלא נתרצה אבל הפירות שאכל אין מוציאין ממנו דתלינן שנתרצה כי היכי דליקו בהימנותי'. כ"ז נלע"ד:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף