שדי חמד/כללים/י/כו
|
< הקודם · הבא > |
כלל כו וראיתי לשני המאורות הגדולים הרבנים לשון לימודים א"ח סי' קס"ב וחתם סיפר א"ח סי' קט"ן (ד"ה ואחר) דמר אמר חדא ומר אמר חדא ופליגי בדעת תוספות חגיגה י"ז ע"ב דהלשון לימודים כתב דמתוספות שם ד"ה דכתיב ופנית מוכח דלית להו כלל הרט"ז וחתם סופר כתב דמתוספות שם ד"ה אלא לתשלומין מוכח דסברי כהרב טורי זהב והוא פלא לכאורה דסתרי תוספות אהדדי באותו פרק באותו מקום ואני עני בהורמנותייהו דרבנן קדישי אומר אני לא כדברי וכו' דמה שכתב הרב לשון לימודים נראה דכונתו מדמקשו התוספות דלמאן דאמר תחומין דרבנן נימא דקרא דופנית הוא ביום טוב וחז"ל אסרו תחומין שמעת מינה דסברי דיתכן לאסור המותר מן התורה אם לכך נתכוון נראה לי הדל דאין מזה סתירה דלא מיקרי מפורש בתורה דהא קרא גופיה מצינן לפרושי דקאמר ופנית בבקר היינו בחול המועד וכיון שאינו מפורש יכלו חז"ל לאסור ועיין כיוצא לזה להרב באר יעקב הביא דבריו הרב שערי צדק יצ"ו ד' קפ"ג ע"ב ומה שכתב החתם סופר דלדעת התוספות בד"ה אלא דמלאכה ביום הבאת הקרבן אינו אלא מדרבנן מאי משני הירושלמי שהביאו התוספות ריש פרק מקום שנהגו דאין לאסור מלאכה בכל יום דהא כתיב ואספת דגניך הלא איסור זה מדרבנן אלא ודאי סבירא להו כהרב טורי זהב עי"ש שזהו כונתו לי הדל יש לומר דאין כונת התוספות דמשום דמותר מן התורה אין כח לחז"ל לאוסרו אלא סבירא להו דמאי דמשני בירושלמי מדכתיב ואספת דגניך רוצה לומר כיון דברכה היא והוא קיום העולם והרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם על כן לא מסתבר להו לחז"ל לאסור ומה גם דאין בזה משום סייג וגדר וכיון דהוא ברכה ואין סייג וגדר בדבר אין לאסור ובזה יש ליישב קצת דמביא הירושלמי קרא דואספת דגניך ולא ממקרא מלא ששת ימים תעבוד וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |