שדי חמד/כללים/ה/קיא

גרסה מ־02:12, 17 בינואר 2023 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (Cat-a-lot: העתקה מקטגוריה:שדי חמד: כללים ל קטגוריה:שדי חמד: כללים: ה שימוש בCat-a-lot)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png קיא

קיא הואיל ואישתרי לענין אברי בשר נחירה שניתותרו דאבעיא לן בפ"ק דחולין דף י"ז ע"א אי שרו וסלקא בתיקו וכ' שם הרא"ש דנפ"מ למי שאסר עצמו באיזה דבר לזמן ידוע וכו' עי"ש ועיין להג' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' ס"ד שהביא בשם המורה שלמד מזה לנדונו להקל במידי דרבנן דכיון דלא אפשיטא הו"ל סד"ר ולקולא והוא ז"ל לא הסכים עמו משום דאיכא למיעבד ס"ס לחומרא ס' אי הל' כר"ש דלא ילפינן מידי מהאי בעיא את"ל כהרא"ש שמא בבעיא זו נקיטינן לאיסורא כיון דלא אפשיטא אלו תוד"ק ותמיה לי איך לא השגיח דסברת המורה לא נפלאת היא היא מוצאת בדברי הג' רש"ל בים ש"ש פ"ק דחולין סי' ל"ו שכ' להדיא דלדברי הרא"ש מי שאוסר על עצמו בלשון נדר או שבועה דאורייתא אסור בכה"ג ואם אוסר עצמו בנדר דרבנן מותר דס' דרבנן לקולא ולא הודה להרא"ש בנפקותא קמא משום דבנדרים אזלינן אחר לשון בני אדם, ומ"מ הודה לו בנפקותא תנינא דבדבר דגזרו ב"ד וכו' והו"ל סד"ר לקולא עיש"ב ומרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' תקנ"א אות ו' כ' ע"ד הרא"ש הנ"ל שכתבו הפוסקים דבדרבנן אזלינן לקולא עי"ש (וכעת לא ידעתי מי הם הפוס' דכ"כ אבל עדותו נאמנה מאד כנודע דרב גובריה וחיליה כל רז לא אניס ליה) ולא חיישי להא דחדית לן הג' נו"ב דאיכא ס"ס לחומרא, וכבר ידוע כמה דיות משתפכות בס"ס דפלוגתא אי חשיב ס"ס להקל בדאו' (עיין לקמן במע' הסמ"ך אות ל"ב מה שרשמתי בזה) וה"ה להחמיר במידי דרבנן וגם בעיקרא דהאי מילתא אי בדאיכא ס"ס להחמיר בדרבנן אזלינן לחומרא האריכו רבנן בתראי והג' שעה"מ בהל' מקואות כלל ה' מסיק דדעת הרמב"ם והתוס' והרר"י והרא"ש וה"ה והרע"ב דאף דאיכא ס"ס להחמיר אזלינן לקולא בדרבנן ולא נמצא חולק בפי' כ"א הריב"ה בא"ח סי' שצ"ד (אף שהביא שם דעת כמה מרבנן בתראי דאזלי לחומרא עי"ש) ועיין בס' שרשמתי לקמן במע' הס' אות ג"ל ועוד יש לפקפק קצת בהאי ס"ס לפי מאי דרשום בזכרוני מכללי הס"ס אך כי אין הפנאי מסכים עתה להתיישב בזה אבל יהיה מאיזה טעם שיהיה הרי עכ"פ עינינו הרואות דסברי הפוס' בכה"ג למילף מדברי הרא"ש למידי דרבנן למיזל לקולא ולא לצרף בזה דברי רש"י ז"ל ומצאתי דגם הג' תה"ד סי' רפ"א כ' דנ"מ מפסק הרא"ש לענין נדר דרבנן עי"ש ופלא על הג' נו"ב שנעלם ממנו:

גם מ"ש בנו"ב שם לענין בעיא דלא אפשיטא וסלקא בתיקו במידי דרבנן אי אזלינן לקולא עיין מה שרשמתי במע' הבי"ת אות י"ט ואות נ"ו ואות ז"ן ואח"ז נתבוננתי די"ל דמ"ש רש"ל ותה"ד הנ"ל אין מדבריהם סתירה להנו"ב משום דחשיב איתחזק להיתר ובכה"ג גם הנו"ב מודה דלא נקטינן לאסור בס"ס דלחומרא בדרבנן משא"כ בההיא דהמורה דלא הוי איתחזיק היתרא וק"ל:

והנה בשו"ת נו"ב הנ"ל ביאר יפה דאין שום ס"ד לומר דמי שקבל עליו נזירות שיהיה מותר בענבים שנמצא בידו משום דע"כ לא נסתפקו בש"ס אלא בדבר שלא היה אסור עד עתה לשום אדם ועתה הוא שנאסר וכו' עי"ש דברים נכונים ראוים אליו ובזה נלע"ד ליישב מה שהק' ע"ד הרא"ש מהא דאמרי' ביבמות דף פ"א ע"א דמאי דתנן דכהן שאירס אלמנה ונתמנה לכ"ג יכנוס הוא מדכתיב יקח אשה דמשמע דאי לאו קרא הו"א דלא יכנוס ש"מ דלא אמרי' הואיל ואישתרי וכו' עיין להרב קרבן אליצור ד' זק"ן סו' ע"ד וגם הוא ז"ל הקשה מסו' ע"ז ס"ד ע"א אההיא דותו אתגיירו וכו' עיש"ב ולפי דברי הג' נו"ב אין זה מכלל הבעיא כלל דכ"ג וע"ז כבר אסורים ועומדים לאחרים וא"כ כ"ג כשנתמנה תכף נאסר וכל מצות כהונה גדולה עליו וכן גר שנתגייר וק"ל:

ובהכי י"ל קו' הרב זל"א אביגדור בשו"ת א"ח סי' נו"ן ממ"ש בקידושין כ"א ע"ב פלוגתא דרב ושמואל בכהן דיפת תואר עי"ש ולהנ"ל ניחא וק"ל, ואגב אומר דלפי הנראה יש חיסור בדברי הזל"א שם במ"ש בד"ה והיה וכו' שסיים וסלקא בתיקו כמ"ש הרא"ש ע"כ והוא תמוה דמה לו להביא עדות נאמנה מדברי הרא"ש מאחר דעינינו הרואות דמסיק בש"ס בהדיא בתיקו וגם י"ל דמרוצת לשונו מורה באצבע דמייתי לפשוט ספקו טהור מגוף הבעיא בש"ס וזה לא יתכן דהא לרש"י ז"ל דפי' דהוא משום דרוש וקבל שכר משמע דליכא למילף מניה למילי אחריני וכמ"ש בנו"ב הנ"ל לכן נר' דיש חיסור לשון ורצונו להביא מד' הרא"ש דילפינן מינה לבעלמא וק"ל וגם מעיני זל"א הנ"ל נראה דנעלם תשו' תה"ד והים ש"ש הנ"ל כיעי"ש ועיין להרב מקנה אברהם במערכה זו שכ' וז"ל הואיל ואישתרי וכו' אי אמרי' ליה אף באיסורין דרבנן עיין נחב"כ סי' ג' ו' ע"ב ואין בידי נחב"כ ח"א ולפי הנר' תיבת אף יש למחוק וי"ל וק"ל וקצת מדברי הנחב"כ הביא תלמידיה דרב מני"ר מרן חיד"א במחב"ר סי' עד"ש עי"ש:

ועל מ"ש הרא"ש אי נמי כגון שרצו ב"ד לאסור דבר אחד כמו שאסרו גבינות הנכרים וכו' פי' הג' נו"ב שם דאריש דבריו קאי ומיירי בדבר שאסרו ב"ד מזמן פ' ואילך ולא מיירי באסרו דבר אחר שיהיה אסור מעכשיו אלא אמרו ב"ד שדבר זה יהיה אסור מיום פ' ואילך עיש"ב ולפי"ז נראה דצ"ל דמאי דנקיט הרא"ש לדוגמא כגון גבינות הנכרים וכו' לאו לדמותם ממש קאמר דהא דכשגזרו על הגבינות לא אסרום תכף ומיד אלא אמרו שיאסרו פ' ואילך אלא ודאי דלדוגמא בעלמא חדא מילתא ממילי דאסרו חז"ל נקיט ולפ"ז י"ל מה שהק' ה"ה טירת כסף בדף רנ"ו ע"ג ע"ד הרא"ש דמשמע דס"ל דאי באברי בש"ן פשיטא לן דניתותרו מותרים הכי נמי בגבינות הנכרים אמרי' דמה שהיה בידם מותר ועמד מתמיה דאיך אפ"ל כן בשלמא בבש"ן דעד עתה היה היתר גמור ד"ה לא ציוה עדין שיהא אסור מצינן למימר דהנותר ממנו משעת ההיתר יהיה מותר משא"כ בגבינות דלפי הטעמים שאמרו בע"ז דף ל"ה ע"ב גם עד עתה היה ראוי לאסור אלא שעד עתה נעלמו הטעמים מרז"ל ועתה שנתגלו ואסרו איך אפ' להתיר המשוייר יעיש"ב ולפי האמור ניחא דאין כונת הרא"ש שיהיה הדין כן בגבינות דאעיקרא מי גילה רז זה דבגבינות היה האיסור לזמן ידוע אלא לדוגמא בעלמא נקטיה:

ועוד נראה דאף אי נימא כדמשמע ליה להרב ט"ך דילפינן גבינות מבש"ן לק"מ אחרי המחי"ר דאע"ג דאיכא טעמים לאוסרה הא ודאי לא חשיב ודאי איסור ולא אפי' ספק איסור דמי איכא למ"ד דלדעת הסוברים דחומר הספיקות מן התורה יהיה אסור גבינות מדאורייתא אלא ודאי אינו נכנס בסוג ספק שקול אלא חשש בעלמא ולא היה הדין מחייב לאסור לולא דחז"ל גדרו גדר לעשות משמרת וכל כמה דלא אסרוהו אינו בכלל האיסור דומיא דבש"ן וק"ל:

והגאון רש"ל בים ש"ש הנ"ל אחר שהודה והסכים למ"ש הרא"ש אי נמי שאם רצו ב"ד וכו' סיים וז"ל ולפ"ז מה שנעשה בימי שגזרו חכמי רוסיא בקיבוץ רוב עם שלא לשתות יין ישראל כי אם שיש לו עדים חשובים שהעידו על כשרותו והגבילו זמן לגזרתם כל מה שניתותרו ג"כ אסור דס' דאו' הוא עכ"ל וצריך להבין האי והגבילו זמן לגזרתם דנקיט בלישני' מאי נפל"מ לאשמועי' זה ואי בא לאשמועינן גופא דעובדא הו"ל להודיע ג"כ עד איזה זמן הוא דאסרוהו וגם רחוק הוא לדעתי לומר דקבעו זמן שעד זמן פ' יהיה אסור ושוב יחזור להיתר דכיון דמשום מכשול איסור אסרוהו היה ראוי להם לאסור לעולם ועם שמצינו כיוצא לזה גזרת רגמ"ה שלא לישא ב' נשים דכתבו הפוס' דלא גזר אלא עד אלף החמישי מ"מ יותר נראה דהגבילו זמן להתחלת האיסור קאמר דאמרי ב"ד שמיום פ' יהיה אסור והוצרך לפרש זה משום דאל"כ לא היה צ"ל דמה שנשתייר בידם אסור משום דס' דאו' הוא דאף אי לא חשיב אלא דרבנן אם היו אוסרים אותו תכף בודאי שגם מה שהיה בידם אסור וכמו שביאר הג' נו"ב ז"ל לכן הוצרך לומר שהגבילו זמן ולכן לפי שהוא ס' דאורייתא אמרי' דמה דנשתייר אסור וק"ל:

והן עתה ראיתי להרבנים ט"ז וש"ך יו"ד סי' רי"ח מה שכ' להשיג ע"ד הרמ"א מד' הרא"ש הנ"ל ורי"ו ותה"ד הנ"ל ואפשר דלהם נתכוון הג' ברכ"י א"ח הנ"ל ועיין להג' שיבת ציון סי' נו"ן ונ"א מ"ש בזה וק"ל וי"ל במה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת יוה"כ אות י"ו אחר זמ"ר בא לידי ס' שו"ת רמ"ץ וראיתי בחיו"ד סי' ט"ל שנשאל בדין תבשיל שמתירים לכבוד שבת מה דינו אם מותר מהתבשיל אחר שבת והאריך בדין זה דהואיל ואישתרי וכו' וכעת לא אוכל לעיין בדב"ק ואתה תחזה ועיין בס' מעשה אברהם חיו"ד סי' מ' באשה טהורה שהתחילה לאכול עם בעלה בקערה אחת והרגישה שפירסה נדה אם מותרת לגמור סעודתה בקערה א' הואיל ואישתרי וכו' ושם האריך בכלל דין זה ובס' זכרון יעקב סי' ך' נשאל במי שהיה נוהג להחמיר שלא לאכול חדש ורק עתה בצוק העתים התיר לעצמו בשבת ויו"ט אם מותר לאכול ממה שנשתייר משבת וכתב במסקנתו דאסור כיון שהיה אסור לו קודם השבת ורק מפני כבוד השבת דחינו האיסור ולא הותר לגמרי ולא דמי לבשר נחירה שהרי קודם לכן לא היה אסור כלל וגם לא דמי לבשר שנשתייר משבת חזון שכ' הברכ"י קולא די"ל דהיינו להנוהגים איסור רק בשבוע שחל ט"ב שבשבת עדיין לא נאסר ומ"מ לא התיר למעשה משום שי"ל דמ"מ כבר חל האיסור מאשתקד אתוד"ק:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף