שדי חמד/כללים/ד/לד
|
< הקודם · הבא > |
לד דבר שא"מ לר"ש דס"ל מותר הדבר פשוט דמותר אף מדרבנן כמסקנת ש"ס דשבת ובכן ל"ז להבין מ"ש הרב שושנים לדוד פ"ד דנדרים מ"ד ד"ה וחכ"א דדשא"מ לא אסיר אלא מדרבנן ולכן ל"ג עי"ש והוא פלא דאי בקרוב חשיב דשא"מ אמאי אסרו מדרבנן וצ"ע הן אמת דמדברי מרן כ"מ בפ"ה מהל' נזירות הי"ד נראה דס"ל דאיכא איסורא שהרי כ' דטעמא דבאדמה אינו לוקה הוא משום דהוי דבר שא"מ עי"ש ונהי דאינו לוקה הא כ' להדיא הרמב"ם ז"ל שם דלא יחוף באדמה, אלא דבלא"ה צריך להבין דההיא פסיק רישיה הוא ומודה ר"ש וצ"ל בדוחק דמר"ן כ"מ ס"ל דלדידן דקי"ל כר"ש דדבר שא"מ מותר נהי דבפסיק רישיה אסור מיהו אינו אסור אלא מדרבנן (עיין מה שרשמתי לקמן במע' הפ"ה אות כ"ז) ומשו"ה אינו לוקה ולפי זה אין מדברי מרן שום משמעות דבדבר שא"מ ולא פסי"ר איכא איסורא דרבנן, ומצאתי להרב מרכבת המשנה הובא בכס"ן כלל מ' אות ל"ד שהק' על מרן כ"מ הנ"ל דהא הוי פסי"ר וכו' עי"ש ולענ"ד יתכן ליישב כנז"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |