שדי חמד/כללים/א/שפד
|
< הקודם · הבא > |
שפד אלם. שהיה מדבר מעיקרו ונשתתק אח"כ. עיין הר"מ בפיה"מ ריש תרומות דעדיף מאלם מעיקרו דזה תורם לכתחילה ובתוס' רעק"א תמה ע"ד עי"ש ועיין מה שהאריך הרב שונה הלכות בח"ב ד' ל"ג בזה ועיין במרן הב"י באה"ע סי' קכ"א ד"ה ודוקא בנשתתק וכו' שכ' בשם הרשב"א דאפשר דפקח ונשתתק עדיף מאלם מעיקרו. ועיין תשו' הרשב"א שהביא מרן הב"י שם בסי' צ"ו תוך ד"ה ומ"ש אבל נתגרשה וכו' ואעפ"י שהיתה פקחת ונשתתקה לכאו' לא גרעה מאלם מעיק' וכו'. ועיין בקדושת ישראל על גטין ל"ד ע"א בד"ה עוד שם בגמ' וכו' שכ' בשם הפנ"י דדוקא בחרש הוא דיש לחלק בין חרש מעיקרו לנתחרש אח"כ אבל לא באלם והסביר הדבר. וכ' ע"ד שנעלם מנו דברי הרמב"ם בריש מס' תרומות הנ"ל דגם באלם שייך לחלק כן עי"ש ונעלם משניהם דברי הרשב"א הנ"ל. ועיין הרמב"ם בפ"ד מהל' שחיטה ה"ט מומחה שנשתתק וכו' וכן מי שאינו שומע ע"כ ומובן מדברי מרן כ"מ ובב"י יו"ד סי' א' דלענין הדין מומחה שנשתתק ואלם מעיקרו שוין. ועיין בשו"ת אחי וראש ד' ג"ן ע"א וידוע דאלם מעיקרו נשתתק חד דינא אית להו ע"כ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |