שדי חמד/א/קע
|
< הקודם · הבא > |
קע אין אדם מע"ר כתב הרב יד מלאכי בכללי דינים אות י"ט בשם הרדב"ז סי' תר"ז דדוקא לחייבו מלקות וכיוצא הוא דאמרינן כן אבל לממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכ"כ הרבנים קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות י"ז ומרן חיד"א בס' ברכי יוסף ח"מ סי' ל"ד אות ל"ג (בד"ה ותו) בשם הרשב"א ח"ב סי' רל"א ועיין להרב זכור לאברהם בח"ג ד' לק"ט ע"ב ובמערכת קנס שציין שם וכן הוא משמעות דברי רש"י ביבמות ד' כ"ה ע"ב (בד"ה ואין אדם משים) וז"ל ואין אדם משים את עדותו עדות אצל עצמו ליעשות רשע והא דקי"ל דהדאת פיו כמאה עדים דמי הנ"מ לממונא אבל לקנסא ולמלקות וליפסל לא עכ"ל והנה על הרב קה"י תמיה לי שכתב זה לכלל מוסכם ולא הזכיר דהראב"ד לא ס"ל הכי דבההיא דפרק המדיר ד' ע"ב ע"א גבי מאכילתו שאינו מעושר דפרכינן אי דידע ניפרוש ואי דלא ידע מנא ידע כתב הר"ן בשם הראב"ד דליכא למימר בשהודית משום דאין אמע"ר אלמא דלא מפסידינן לה כתובתה ע"י הודאתה במידי דמשוייא נפשה רשיעא ולא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומאחר שמני"ר גופיה מקמי הכי (בהדי דקעסיק להוכיח אם מדה זו נאמרה גם באשה או דוקא באיש) ראה וידע דברי הר"ן הללו כיעוי"ש א"כ כי מייתי בתר הכי כלליה דהרשב"א דלגבי ממון לא אמרינן אין אמע"ר הוה ליה למימר דהראב"ד לא ס"ל הכי ותו קשה דהו"ל למימר דהר"ן ס"ל כהרשב"א שהרי כתב ע"ד הראב"ד וז"ל ול"ן דלהפסיד כתובתה ודאי נאמנת דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי אלא משום דמילתא דלא שכיחא היא לא אוקמא בהכי עכ"ל ובאס"ז שם כתב בשם הריטב"א דליכא למימר כמ"ש הראב"ד וכו' וכדברי הר"ן הנ"ל עי"ש גם עלם ממנו דהה"מ בפכ"ד מהלכות אישות דין י"א כתב בשם הרשב"א (בחידושיו) כדבריו שבתשו' והיינו כשיטת הר"ן הנ"ל דאם הודית מהני הודאתה להפסיד כתובתה דהודאת בע"ד וכו' ועיין להרב בית שמואל בסי' קט"ו סק"ג וכתב הרב חוט השני בסי' י"ז דכל הפוסקים חולקים על הראב"ד וסוברים דנאמן להפסיד ממון ולא אמרינן בזה אין אדם מע"ר משום דהודאת בע"ד גבי ממון כמאה עדים דמי ומלבד הפוסקים שרמז הרב חוה"ש שם (שחולקים על הראב"ד והם המדברים בדינו של הראב"ד) כן מפרש בדברי הרשב"א בתשו' ח"ב סי' רל"א שהביאו הרבנים הנ"ל וז"ל תדע לך שאילו הודה שהדליק גדיש חברו אפילו ביוה"כ או שגזל את חברו נאמן לשלם וכו' עי"ש וכן מתבאר ממ"ש הרא"ש בשם הר"ם והביא דבריו בשטמ"ק לכתובות על ד' י"ט ע"א (בד"ה מ"ט כיון דעולה הוא) וז"ל הקשה הר"ם אמאי לא קאמר לעולם דקאמר מלוה ואינו נאמן לעשות עצמו רשע לומר ששוהה שטר אמנה בתוך ביתו ותירץ דל"ק דבשלמא עדים אין נאמנים לעשות עצמם רשעים דאין עושין בזה שום טובה משל עצמן במ"ש שטר אמנה אלא מפסידים למלוה ולא לעצמן ולהכי משוו נפשייהו רשעים אבל מלוה הוא מפסיד לעצמו ולא הוי רשע כיון שבא לעשות תשובה ולהפסיד ממון לעצמו עכ"ל הרי מבואר דלהפסיד ממון נאמן לשים ע"ר. וכן דעת הרא"ש באמת כמ"ש בשמו בטוח"מ סי' מ"ו סל"ד דאף שאין העדים נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת ממון מ"מ לגבי דידהו נאמנים דהודאת בע"ד כמאה עדים וחייבים לשלם עי"ש וכן דעת כרמ"ה בתשו' שבס' אור צדיקים סי' רפ"ד ומאי דאמר מר לפי שאין אמע"ר אימור דאמרינן הכי גבי עדות דלא פסלינן ליה אפומיה ולא ענשינן ליה נמי מיתה ומלקות אפומיה אבל גבי ממון משים ומשים בין לחיוביה נפשיה בין לזכות נפשיה דאלת"ה כי אודי דגזל לא ליחייב תשלומין אלא לאו ש"מ לגבי טענת ממון היכא דטעין בע"ד שמשים בה עצמו רשע מהימן בין לחיוביה ממון בין לאפסודי ממון עכ"ל. וכן מתבאר מדברי הרמ"א בח"מ סי' שפ"ח ס"ח בשם המרדכי וכן מתבאר ממאי דשקו"ט רבני האחרונים שהביא הרב פ"ת שם בסק"ה וכתב הרב זכור לאברהם בח"ג הנ"ל שכתב הרב כנה"ג בהגב"י אות זך שכדברי הרמ"א פסקו שאר אחרונים וכתב עוד דמדברי הרב מוהרשד"ם יו"ד סי' קל"ז נראה לכאורה דחלוק בזה ושוב צדד דגם מוהרשד"ם קאי בשיטת הפוסקים הנ"ל ושאני בנדונו וכו' (ודברי הרב חינא וחסדא בח"ב ד' ל"א במה שהליץ בעד הרב מוהרשד"ם קרובים לדברי הרב זל"א וחידוש הוא שלא ראה דבריו) וכ' דאף אם נאמר דמוהרשד"ם סובר דגם בזה אמרינן אין אדמע"ר כדמשמע מפשט דבריו מ"מ אין לומר קי"ל כמותו דהיא סברא יחידאה ממש והוא באחד ואין לומר בזה קי"ל ותמיה לי שנעלם ממנו סברת הראב"ד הנ"ל וא"כ אם נודה דסברת מוהרשד"ם כמשמעות דבריו הרי א"כ אינו סברא יחידאה ממש ויכול לומר קים לי אלא דהאמת הוא דנכון להעמיס בדברי הרב מוהרשד"ם שיהיו דבריו מוסכמים לדעת כל הפוסקים דלחייב את עצמו ממון משים עצמו רשע וכתב הרב מוהרח"א בקונטריסי אשר בסו"ס אשדות הפסגה ד' יו"ד ע"ד דרש"י ביבמות ד' כ"ה כתב דלענין תשלומין אמרינן דמשים ע"ר ושכן נראה מדברי התוס' שם בד"ה לימא והרב שו"מ בח"ג סי' ס"ב כתב בתו"ד דהרי לענין ממון אמרינן דמע"ר כמבואר סל"ד נאמן לג"ע אף דמע"ר (דברים אלו כמבואר וכו' משוללי הבנה הם לענ"ד עכ"פ ראינו שדעתו בפשיטות דלענין ממון משים עצמו רשע) והרב שבות יעקב במ"א סי' ק"ע נשאל במי שצוה לפני מותו ליתן לאיש פלוני סך פ' שגזל ממנו והיורשים אין רוצים ליתן באמרם שאינו נאמן שאין אדמע"ר והשיב לא ידעתי מאי מספקא לך דודאי על כיוצא בזה אמרו יתמי דאכלי דלא דילייהו ליזלו בתר שבקייהו ואין להם טענה דאין אדמע"ר לחייבו ממון ע"פ הודאתו ויש ע"ז חבילות ראיות כתיבא ותנינא כתיבא והתודו את עונם ותנינא בכמה סוגיאות בכתובות מ"א ומ"ב אנסתי ופתיתי את בתך ובב"מ האומר גנבתי אבל לא טבחתי ומכרתי וכן האומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה וכה"ג טובא דיכול אדם לחייב עצמו בהודאת פיו אף שמשים ע"ר וכן מבואר בש"ס ופוסקים באומרים העדים שקר העדנו וכ"ש זה שצוה לפני מותו להצדיק מעשיו ולקיים שוב יום אחד לפני מתתך וכו' והאריך קצת במ"ש התוס' דכשבא לעשות תשו' לא אמרינן אין אדם מע"ר עי"ש:
וראיתי להרב בית שמואל אחרון בתשו' לח"מ בסי' מ"ב שכתב וז"ל בשטמ"ק הקשה בשם הראב"ד אהא דמשני דאמרי עדים כיון דעולה הוא אין אמע"ר אמאי לא משני דאמר מלוה ול"ק תע"ב כיון דעולה הוא אין אמע"ר ולא אוכל להבין דברי קדשו דהנה קי"ל כח"מ סי' צ"ב ס"ה אין אדם נעשה חשוד עפ"י עצמו וכו' אבל אם היא מנשבעין ונוטלין אינו יכול לישבע ויש מי שאומר אם נתחייב שבועה לפטור כיון שאומר שהוא חשוד אם רצה התובע נשבע ונוטל ועיין בסמ"ע דמחייב עצמו והודאת בע"ד כמאה עדים דמי הרי חזינן דאף דאין אמע"ר אם אומר לחייב עצמו מהני הודאתו וא"כ ל"ק קושית השטמ"ק דלא מצי לשנויי דאומר מלוה ואינו נאמן דאין אדם ע"ר דמה שמלוה מודה שאין מגיע לו מלוה אף דאין אדם מע"ר מ"מ הודאת בע"ד כמאה ע"ד שמודה שאין מגיע לו מלוה וא"כ נאמן ואמאי אמר אין נאמן וכו' ע"כ והנה מה שהביא הקושיא בשם הראב"ד נראה ודאי דט"ס הוא וצ"ל הר"ם כמו שהוא באמת בדברי השטמ"ק לפנינו דאם לא כן קשו דברי הראב"ד אהדדי דלפי מ"ש בשמו הר"ן בפ' המדיר מתבאר דס"ל דגם בבא לחייב עצמו ממון אמרינן אין אמע"ר ואילו ממה שתירץ לקושיתו שבשטמ"ק הנ"ל מתבאר דלענין תשלומין משים עצמו רשע לכן נראה דגירסא שלפנינו הקשה הר"ם וכו' נכונה היא ומסתמא הרא"ש מביא בשם רבו מוהר"ם (ואולי הוא הראב"ד אחר וצל"ע בתוספי הרא"ש לכתובות אולי משם יתברר האמת אך אין מצוי אצלי) ומה שכתב הרב ב"ש ולא אוכל להבין דב"ק וכו' תמיה לי טובא אטו מי ששנה זו לא שנה זו והלא קושיתו היא גופא שינויא דמוהר"ם דאמר דלא מצי לאוקומי בדאמר מלוה משום דאע"ג דמשים עצמו רשע נאמן לחייב את עצמו כמש"ל והוא פלא לענ"ד דלא סיימו קמיה סיפא דמילתיה דמוהר"ם וראיתי לידידי הגאון עמודי אש נר"ו בסי' ד' כלל י"א (ד' ל"ג ע"א) שהביא שיטת הראב"ד דלהפסיד ממון נמי אמרינן אין אמע"ר ושהפוס' חולקים עליו וכתב וז"ל ובזה תמוהים דברי הב"ש אחרון חח"מ סי' מ"ב שהביא דברי הראב"ד שבשטמ"ק אהא דאמרינן כיון דעולה הוא אין אמע"ר והב"ש הק' עליו דהא להפסיד ממון נאמן אדם אף שמשים ע"ר ונעלם ממנו ששיטת הראב"ד באמת דגם להפסיד ממון אמרינן אין אדם מע"ר עכ"ל ומתוך מה שהצעתי לפניך דברי השטמ"ק אתה תחזה שהרב נר"ו לא עיין בזה בגוף דברי השטמ"ק רק סמך עמ"ש הרב ב"ש אבל האמת הוא דלאו הראב"ד קא מקשי אלא הרא"ש ותירוצו הוא דלהפסיד ממון לא אמרינן אין אמע"ר ולפי דרכנו למדנו שכן דעת הפוסקים בסי' צ"ב דהודאת בע"ד מהני לחייב עצמו ולא מרינן בזה אין אדמע"ר וכן הוא הלכה פסוקה בח"מ סי' כ"ט ס"ב עדים שאמרו שקר העדנו נאמנים לגבי עצמם וחייבים לשלם כל מה שגרמו להפסיד בעדותו וכמו שרמז הרב שבות יעקב הנ"ל ועיין במה שציין הרב מקנה אברהם באות ל"ז וביחוד כתב שם בשם הרדב"ז בשניות סי' תר"ז דאין אדם מע"ר דוקא לענין עונש ומלקות אבל לממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכתב דלפי זה נוחים מאי די"ל מכמה מקומות ובסברת הראב"ד שכתבתי למעלה ראיתי בשו"ת תפארת יוסף אות א' שהביא בשם הרב פנ"י שכתב ליישב קושית הר"ן על הראב"ד ואמר דשייך שפיר לומר במשמשתו נדה דאינה נאמנת מכח אין אמע"ר דכיון דמה שמפסדת כתובתה הוא רק משום קנס דקנסו אותה בעוברת ע"ד דתפסיד הכתובה וכיון דאינה נאמנת שעוברת ע"ד משום דאאמע"ר שפיר אינה מפסדת הכתובה ול"ש בזה לומר הודאת ע"ד וכו' שהרי אפילו לפי הודאתה שעוברת ע"ד אינה מפסדת כתובתה רק משום קנס עכ"ל ומשמע לפי זה דבממון גמור גם הראב"ד מודה דאף במשים ע"ר אמרינן הודאת בע"ד כמע"ד וכשיטת כל הפוסקים הנ"ל. גם בס' זכרנו לחיים ד' ח"ן ע"ב הביא מ"ש הרמ"ה שבס' אור צדיקים סי' רפ"ד הנ"ל וכתב שמצא שהרדב"ז בח"ג סי' תפ"ו כ"כ וציין עוד בזה ספרים רבים שאין מצויים אצלי (והם ארח משפט סי' פ"ב אות י"א וסי' ל"ד הגב"י אות ט"ו גזע ישי ד' קמ"ה ע"א וע"ג לב מבין ד' קמ"ב ע"ב כ"ש בח"מ סי' ז' קול אליהו ח"ב סי' ל"ד וכתב דהרב חק"ל בח"ב סי' פ"ז המציא בזה מחלוקת ואיני יודע אם הזכיר שם סברת הראב"ד ודברי הרב זכור לאברהם הנ"ל שו"ר שם בתיקוני הטעיות ד' ק"ס ע"ב שכתב שהרב מחנ"י ד' מ"א כתב מדנפשיה כדעת הפוסקים שהזכיר בפנים והביא גם דברי הזל"א וכתב דלפי"ד החק"ל סברת מוהרשד"ם לאו יחידאה היא והמוחזק אומר קי"ל וציין עוד אחי וראש סי' ט"ז יד ימין ד' מ"ח ע"ב חו"י סי' רל"א ש"י ח"א סי' ק"ע מט"ש סי' רב"ן הגב"י אות כ"ה ועיינתי באחי וראש וראיתי שהביא מה שהק' הרבנים מ"ץ ח"א סי' מ"ז וחוט השני סי' י"ז על סברת הראב"ד מסוגיא דסוף נדרים בהאומרת טמאה אני לך דמתבאר דלמשנה ראשונה היתה מפסדת כתובתה אם אמרה שנטמאתי ברצון וכתב ליישב עפ"י מ"ש הפנ"י שהבאתי למעלה והאריך בענין זה עי"ש) גם מרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ל"ד אות ל"ו ציין סברות הפוס' ראשונים ואחרונים שמתמיהים על סברת הראב"ד (שהם לא ירדו למ"ש הפנ"י בכונתו) וע' ג"כ להרב חשק שלמה שם בהגה ט"ו אות מ"ב ואות מ"ו בין לענין חיוב עצמו בממון ע"י הודאתו אף שעושה עצמו רשע ובין לענין לפטור עצמו מממון ע"י טענה שמשים עצמו רשע ומשמע לי דגם הפוסקים הנז"ל שסוברים דלגבי ממון לא נאמרה מדה זו דאין אמע"ר היינו דוקא כשע"י טענתו הוא מתחייב ממון בזה אמרינן דמהני הודאתו משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ולא משגחינן במה שמשים עצמו רשע אבל אם בא לפטור עצמו מממון ע"י טענה שמשים בה ע"ר אפשר דמודו דאמרינן אין אמע"ר ולא משגחינן בטענתיה ולא מצי פטר נפשיה בהכי ואף שבתשו' הרמ"ה שבס' אור צדיקים הנ"ל כתב מפורש דגם אם בא לזכות נפשו נאמן ולא אמרינן אין אמע"ר מ"מ מדברי שאר פוסקים אין הכרח לזה ושפיר מצינן לחלק בין מתחייב עצמו ע"י הודאתו לפוטר עצמו כאמור כנ"ל פשוט והוצרכתי לכתבו לפי שראיתי בס' זכרנו לחיים ח"ב בד' ע"ר ע"א שאחר שציין למ"ש בספרו בח"א הנז"ל כתב וז"ל ועתה ראיתי לסמ"ג והג"א הובא דבריהם בס' זכור לאברהם אביגדור ד' קט"ז ע"ד דנראה דסברי מרנן דבכל גוונא אין אדם מע"ר כדעת הראב"ד ומוהרשד"ם שציינתי שם. ולא ציין שם הראב"ד כמו שיראה הרואה) הפך כל הפוס' הנ"ל ותימה על כל הפוסקים שציינתי ואשר ציין בארח משפט והבאתי שם שלא העלו ע"ש סברת הסמ"ג והג"א הלזו והוא פלא עכ"ל והנה דברי ההג"א הם בפ' הגוזל עצים ע"ד הרא"ש סי' ח"י וז"ל מעשה בפראגא בראובן שנתן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ידועה והלך וקנה סחורה אחרת וטוען שקנה לעצמו ולכך שינה ודן הריב"ם שכל הריוח לשליח ונשבע שלכך נתכוון ויתיישב לפי דברי רבינו שאומר דלמפטר נפשיה מממונא אדם מע"ר כמו הכא שאומר ששינה וקנה לעצמו ומשוי נפשיה גזלן ואבא מארי אומר דאין אדם מע"ר כלל והכא משו"ה נאמן שלפי דעתו שרצה לשלם לראובן מעותיו היתרא עבד עכ"ל וז"ל הסמ"ג במל"ת סי' קצ"ג מצאתי בשם רבינו יעקב שהמקבל מעות לחצי ריוח וכופר ואומר כי מלוה ברבית היא אע"ג דאי בעי פטר נפשיה בפרעתי או בלא לויתי ואיכא מיגו אעפ"י כן אינו נאמן דאין אדם מע"ר עכ"ל ולפי מה שכתבתי אין סברת ההג"א והסמ"ג סותרות סברת כל הפוס' הנז"ל דדוקא כשרוצה לפטור עצמו בטענה שמשים ע"ר הוא דסברי דלאו כל כמיניה ולא משגחינן בטענתיה אבל אם מתחייב בטענתו לא אמרינן אין אמע"ר ולא יהיה חייב עפ"י טענתו אלא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים ולפי דבריו דסברת הסמ"ג היא כשיטת הראב"ד קשה דביו"ד סי' קע"ז סי"ב פסקינן להסמ"ג כיעי"ש ואלו מכמה מקומות הנז"ל מבואר דפסקינן דלא כסברת הראב"ד אלא ודאי דלאו הא בהא תלי כאמור ועיין להרב שואל ומשיב בח"ב סי' קל"ו מאי דשקו"ט בדין הסמ"ג וההג"א ולא פניתי להתיישב בדב"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |