פסוק כדעריכה
פעם ביאר פסוק זה מרן הבית הלוי זצוק"ל למשכיל אחד, וכך היה המעשה: פעם בא משכיל אחד לפני מרן הבית הלוי זצוק"ל ויקנטרו, מפני מה דרשו חז"ל (סנהדרין צב.) בפסוק "שאול ועוצר רחם" וגו' רק את תחילת הפסוק ללמד תחיית המתים מן התורה, ואילו שאר הפסוק לא דרשו. על אתר השיבו הרב כי ע"פ כללי הדקדוק לא היה ראוי לכתוב וי"ו החיבור על תיבת 'ועוצר', וע"כ לדרשה בא להסמיך שאול לעוצר רחם וכדרשת חז"ל. השתומם המשכיל ותמה בעד עצמו הלא אנו כוחנו רב רק בתנ"ך ודקדוק, ולא ידעתי דקדוק קל זה, ואילו הבית הלוי כחו רק בלימוד ש"ס ופוסקים ועל אתר השיבני אחת אפים. אמר לו הבית הלוי: אבאר לך פסוק בפרק אשת חיל ועי"ז תתיישב גם כן שאלתך. שלמה המלך אומר (משלי לא כד) "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני", פירוש, סר אדם לחנות בדים והנה רואה הוא אדם קונה בד במידה, והמוכר מגלגל הבד ולבסוף חוגרו בבד משי וקושרו, ואמנם תשלום לא שילם האיש אלא עבור הבד. סמך אותו אדם ופנה אל בעל החנות בבקשה, המצא נא לידי חגור אורכו כך וכך. הביא המוכר את החגור ודרש תשלום בעדו, תמה האיש היתכן איפה ואיפה. השיבו המוכר: שטיא, אם 'סדין עשתה ותמכור' אזי 'חגור נתנה לכנעני' במתנה וללא תשלום, אך מי ששם כל מעייניו בחגור ודאי ישלם מלא תמורתו. כך אנו שמים כל עמלנו בש"ס ופוסקים, ותנ"ך ודקדוק מתנה היא לנו משמים, אך אתם שכל מעיינכם בתנ"ך ודקדוק ותו לא - שלמו נא מחיר מלא עבור קניית חכמה זו. סיפורי צדיקים (שיחה) 09:05, 12 בספטמבר 2022 (IDT)