שו"ת הב"ח החדשות/עו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה ממהר"ר יעקב פיסק. ראיתי אריות דבי עילאי דמנגחין צפונה ונגבה וקדמה ולא הניחו דבר קטן ודבר גדול בכל התלמוד ובפוסקים רק בזה מצאתי און לי בכתבו של מהר"ש שמטיל איזה ספיקות בדבר אע"פ שמיישב אותן כהוגן להתירה מ"מ יש לחוש לאיזה איש שיקפוץ ע"ז בתחלת דעתו זולת שידקדק בתירוצים ויאמר ששערי תירוצים לא ננעלו ויחשבם לדחיות שהם ע"ד הפילפול וסברת הכרס ויקיים הספיקות כמו שיש כמה פעמים בתלמוד במאי פליגי בקושיא דרבא ובפירוקא דאביי. והנה יש לחוש שלא יארע לנו ג"כ לכן באתי להורות שכל הספיקות מבוארים מעצמם בתלמוד ערוך והן דברים שאין לספק בהן כלל והאלוף מהר"ש לא עשה אלא ע"ד החריפות והחידוד כמנהגו כאשר יחם לבבו זולת שדקדק יפה אפילו בא"ז ובמהרא"י עצמו כי בלשונם מעצמם מתורצים כל הקושיות הנ"ל מ"ש בעדות הגלח וז"ל וא"ל דבעי לומר וקברתיו כי ההוא עובדא דא"ז וכמ"ש המרדכי בסוף כו' עד ובעדות הגלח לא מצינו שאמר וקברתיו. ומתרץ שבנ"ך אצ"ל וקברתיו מחמת שראה אותו מוטל מת כשאר הפגרים ומכירו מקודם לכן וכאן לא היה מכירו מקודם כו'. ומתרץ גם המרדכי דסוף יבמות שבנ"ד אצ"ל וקברתיו ומתוך פלפול זה מעורר עוד ספק אחר וז"ל אכן יש לפקפק ולומר דלא מהני שום היכר לגוי בט"ע אף בסי' מובהק היכא שמכירו מכבר אם לא ראה גוף המיתה ובעדות הגלח לא תמצא שראה גוף המיתה ומחלק פלפול ארוך ומרחיב הדבור ללא צורך עד א"כ נופל עדות הגלח בכלל ומתחיל לתרץ. והנני אומר שלא דקדק יפה בא"ז לא בלשון הראשון ולא בלשון השני ולא בלשון מהרא"י ומה שידקדק בלשונם יראה שהם מבוארים ביאור יפה ל"ק מידי לנ"ד אדרבא הם מסייעים לנ"ד כמו שהוא מבואר בגמרא ובתוס' שבנ"ד אצ"ל וקברתיו אף אם נאמר שהמעשים כולם שישנם בגמרא כולם דווקא כמו שהוא לפי סברת הרמב"ם שצריך לומר וקברתיו מ"מ אצ"ל וקברתיו רק במלחמה והדומה לה וכן יש בגמרא להדיא זימנין דמחו לי' בגירי ורומחא וסבר דודאי מת וכו' ופי' בתוס' וז"ל זימנין דמחו לי' בגירי והוא ירא לעמוד שם עד שימות לפי שזורקים חצים ואבני בליסטראות במלחמה ואינם יודעים על מי יפול אבל לקמן גבי ליסטים נאמנת לומר נהרג לפי שעומדת שם עד שימות ולא אמרה בדדמי עכ"ל. הנה להדיא שלא חשו לומר בדדמי אלא במלחמה לפי שכל א' בורח על נפשו שלא יודעים על מי יפלו האבנים וחצים ושם אין חילוק בין מכירו לאין מכירו כי קשה לו לצפות ולראות במיתת חבירו ולכן יאמר בדדמי אבל שלא במלחמה אין לחוש שיאמר בדדמי ודי לנו במה שמל"ת פלוני ממקום פלוני מת כמו שפסקו גדולי סלאניק מה שלא נראה בעיני מהר"ש וא"צ להקדים דבר לא בתחלה ולא בסוף כמו שהוכחתי בפסק ארוך שלי ואין כאן מקומו בנ"ד וכל אותן הראיות שישנם בגמרא אע"פ שיש בהם קברתיו ואומר במלחמה הלא כבר תירצו אותם המפרשים אפי' לדברי הרמב"ם ז"ל ואין צ"ל מעשה שהיה כך היה לפי מה שמחלק הוא בעצמו בהלכות גירושין פ' אחרון וכן תירצו כל הבתראים כל מעשים המובאים שם בגמרא ודי לנו בזה והכל סיוע לנ"ד בין מה שמחלקים בין מכירו לאינו מכירו בין מה שמחלקים למזכירו בשמו לאינו מזכירו בשמו בנ"ד כולה איתנהו להקל ובפרט בנ"ד שלא היה בעת המלחמה אלא לאחר המלחמה והיה שעת תיור ואלו האנשים הומתו במצות הפוחז בזה כל אפי שוה שאצ"ל וקברתיו כמו שהוכחתי לעיל מהגמרא והתוספת שאין לחוש שיאמרו בדדמי וכן יש בתשובת הרא"ש והביאה הר"י קארו ז"ל אחר שהמיתו ולא היה להם עוד עת מלחמה וראה וידע ולא אמר בדדמי וראיה מפרק האשה שלום דאמר רב אידי אשה כלי זיינה עליה אלמא דבמלחמה קטנה דאינה יראה ואינה בורחת לא אמרה בדדמי עכ"ל הא לך בהדיא שלאחר מלחמה אין לחוש שיאמר בדדמי ובנ"ד היה לאחר המלחמה ובשעת תיור כנ"ל. גם זה הגלח המסל"ת זולת שאר מסל"ת שיש להתיר על פיהם היה מכירו ומזכירו בשמו א"כ לכל הדיעות איתתא שריא וכ"כ הר"ן בתשובה ומביאה הר"י קארו ז"ל שאין ספק שכל שהגוי מכירו אצ"ל וקברתיו אלא מת בלבד וכו' אפילו לדברי הרמב"ם ומתרץ כל אותן המעשים המובאים בגמרא עד וטעמא דמילתא דיותר אדם בקי במי שמכירו מבמי שאינו מכירו הלכך במכירו כל שאמר מת בלחודי סגי אע"ג דלא אמר וקברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי עכ"ל. א"כ נפל כל הספיקות הראשון שאצ"ל וקברתיו במכירו. ומה שיש בלשון א"ז שהגידו גוים מצאנו הרוג וקברנוהו והגידו ל"ת על פרצוף פנים ופדחתו וחוטמו ושערו ועל חוטמו היה גבשושית וכן היה ביהודי הנאבד השיב אבא מרי שהאשה מותרת דגבשושית סימן מובהק וסמכינן עליו אפילו למ"ד סימנים דרבנן עכ"ל הנה להדיא שהאויב שהביא מהר"ש נהפך לאוהב שאמר להדיא שגבשושית על חוטמו סימן מובהק ואיתתא שריא אפי' למ"ד סימנין דרבנן ומה שיש בדבריו מצאנו הרוג וקברנוהו נוכל לומר כמ"ש מהר"ש בעצמו מעשה שהיה כך היה וכמו שמשמע בדבריו של א"ז אף אם נאמר שהם דווקא אין נידון דומה לראיה ששם לא הכירו ויש לחוש שמא יאמר בדדמי כמה שיש באיזה מעשים בש"ס לכן צריך לומר וקברתיו א"כ יש להוכיח מא"ז עצמו שבנ"ד אצ"ל וקברתיו: ומה שמעורר עוד ספק אחר וז"ל אכן יש לפקפק כו' כמו שהבאתי לעיל הנה זה הספק מבואר מתוכו מלשון א"ז ומלשון מהרא"י אשר עליו בנה יסודו ה"ה מהר"ש הנ"ל זולת מה שמבואר מתוך דברי הגאונים אחרים כמו שהוכחתי לעיל ואדרבא הוא יותר טוב כשמכירו מקודם וכ"כ הר"ן בתשובה והביא מהר"י קארו ז"ל אין ספק שכל שהגוי מכירו אין צ"ל אלא מת בלבד והנה החליט לומר שכל שהגוי מכירו ר"ל הן עכשיו הן מקוד' זולת מספק בו לאחר מיתה ואינו מכירו מתוך סימנו כמו בנ"ד שאין מספק בו לאחר מותו אבל אותו לשון א"ז שני משמע שעכשיו לאחר מותו הגוי נסתפק בו ואינו מכירו אלא מתוך סימניו כמו שמשמע לשון הא"ז עצמו וכן מפ' מהרא"י בפירוש רק שמהר"ש הנ"ל השמיט אותו הקדמה קטנה והיא סותרת כל הבנין שלו והנה לך לשון א"ז שני ולשון מהרא"י שמביא א"ז שני ועוד כתב ר' שמחה זצ"ל ור' נתן דאין מל"ת נאמן אלא כשאמר נהרג או מת דלא צריך ט"ע אבל מצאתי פלוני הרוג בסימנים היכא דאיכא למיחש דילמא אחר הוא וצריך ט"ע וכל ט"ע צריך עיון וט"ע זה דמסל"ת ואין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליו כו' עכ"ל א"ז. וז"ל מהרא"י לכאורה משמע מכאן דגוי מסל"ת ע"י סימנים לא סמכינן עליו וכו' עד ומ"מ אין ראיה מהכא לנ"ד דהלשון מוכיח דאיירי בענין זה שהגוי הכיר אותו בחייו ועכשיו בנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סימנים וט"ע עכ"ל מהרא"י. והנה לך בהדיא בלשון א"ז ומהרא"י ששם הגוי אינו נאמן משום שמסתפק בו לאחר מותו ואינו מכירו אלא ע"י סימנים כמו שיש בלשון מהרא"י ובלשון א"ז יש ג"כ עוד ספק אחר שאומר במקום שיש לחוש דילמא אחר הוא אבל בנ"ד שהגלח מחליט על דיבור כמה פעמים לומר שהיה מכירו יפה והסימן מובהק שנתן בגבשושית אינו אלא לרווחא דמילתא אבל ג"כ היה מכירו זולת זה הסימן גם בנ"ד אין לחוש דילמא אחר הוא כידוע שלא היה כמדומה לו לשם כמו שיש לספק באותו של א"ז השני כי כן יש בלשונם בהדיא אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש דילמא אחר הוא כו' וזה ליכא למיחש בנ"ד והגוי ההוא היה מכירו בטוב שהוא היה אותו שמואל שהיה ראש לכל היהודים שהיו שם וגם לרווחא דמילתא נתן בו סימן מובהק שהוא סי' אפילו למ"ד סימנים דרבנן כדאיתא בא"ז להדיא וידוע לנו שלא היה שם יהודי כמוהו. לכן יש להתיר האשה מרת שרה בהר"ר דוד יצ"ו אפילו ע"פ עדות זה הגלח בלבד מאחר שכל זה המל"ת ק"ו בנו של ק"ו שיש עוד כמה וכמה שמל"ת שיש להתירה על פיהם כמו שעשו האלופים הנ"ל ומהר"ש בראשם לכן אומר אני שהאשה מרת שרה הנ"ל שריא והנני מסכים על ההתרה ועל האזהרה לסתום פי דוברי עתק על ההתרה שיהא נח"ש כרוך על צוארם שלא ימצא כפרה: ושלום על דייני ישראל נאום יעקב בהר"ר יהודא פיסק ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |