אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר ב/יג

יום רביעי י"ג אדר ב' - רבי משה פינשטיין

אם מרדכי ישתחווה - לא יחזיקוהו לגדול

"ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי" (אסתר ג ו)

בשו"ת אגרות משה (ח"ט סימן יז) מביא רבי משה פינשטיין זצ"ל מה ששמע מרבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שלכאורה תמוה מדוע רצה המן להרוג את עם ישראל בהוודעו כי הוא עמו של מרדכי, והרי כבר תחילה ידע בודאות שיש למרדכי עם - ומדוע תלה את 'ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו' בכך ש'הגידו לו את עם מרכי'.

וביאר, שקדום שידע שישראל הם עמו, חשב שכאשר יכוף את מרדכי באיזה דרך ויגרום שישתחווה לו, ממילא גם כל עמו ישתחווה לו, כיון שהוא גדול הדור. אבל, כשהגידו לו את עם מרדכי, ונודע לו שהם ישראל, ידע שלא יועיל בזה כלום - שאף אם יפעול שמרדכי ח"ו יתשחווה לו, אך עמו לא ילך אחריו, משום שאז לא יחזיקוהו לגדול ואדרבה יבזוהו.

את שורש העניין ביאר שם רבי משה, כי אומות העולם בהבליהם מאמינים שיש בני אדם קדושים, וכמו שרואים שהכמרים שלהם יש להם לבושים אחרים ואסורים לישא אשה וכיו"ב. ודבר זה מלבד שהוא שקר הוא גם מקלקל מאד, כי המון העם יכולים להסיק מכך שרק הם צריכים לשמור על קיום הדת ואילו הפשוטים יכולים לחיות כבעלי חיים. וכן, אם יראו כומר שמרשיע - ילמדו מזה בכל שכן שמותר אף להם להרשיע. וכן כל תורתם תלויה ברצון הכומר, ויכולים הכמרים לשנות את דיניהם לפי רצונם. אבל אצל ישראל להבדיל אלף אלפי הבדלות אינו כן - כי התורה היא העיקר, ואין אף אדם שקדוש בעצם יותר מחברו, אלא אך ורק מצד גדלותו בתורה.