ספרא/קדושים/פרק ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספרא קדושים פרק ט

א

"איש" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר "איש איש". "כי יקלל את אביו" – ולא את אבי אביו. "ואת אמו" – ולא את אבי אמו. "אביו" ודאי ולא הספק. "אמו" ודאית ולא הספק.

ב

"אביו ואמו קלל" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז), יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר "אביו..קלל" "אמו קלל" – אפילו אחד מהם. והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר "אביו ואמו קלל" – את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה ר' עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.

ג

"אביו ואמו קלל" – אפילו לאחר מיתה. והלא דין הוא: הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה מכה אינו חייב אלא בחיים אף המקלל אינו חייב אלא בחיים. תלמוד לומר "אביו ואמו קלל" – אפילו לאחר מיתה. "דמיו בו" – בסקילה.

ד

"ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם" – ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למפשטים. "ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה" – אני איני מביא אתכם אלא על מנת לירש, לא ככנענים שהיו שומרי המקום עד שתבואו.

ה

"ולא תלכו בחקת הגוי" – אלו המצריים. "אשר אני משלח מפניכם" – אלו הכנענים. "כי את כל אלה עשו" – מלמד שהיו הכנענים שטופים בדברים האלה. "ואקץ בם" – כאדם שהוא קץ ממזונו.

ו

"ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם"-- אתם נאים יורשים אותם שאתם פתחתם תחלה. וכן הוא אומר "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום". ==ז== "ואני אתננה לכם לרשת אותה"-- עתיד אני ליתנה לכם ירושת עולם. שמא תאמרו "אין לך ליתן לנו אלא משל אחר?!", והלא משלכם היא! והיא אינה אלא חלקו של שם ואתם בניו של שם והם אינם אלא בני חם. ומה טיבן בתוכה? אלא שהיו שומרי המקום עד שתבואו.

ח

"אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים"-- ראו כמה ביניכם ולאומות! באומות העולם אדם מקשט את אשתו ומוסרה לאחר, אחד מקשט את עצמו ונמסר לאחר.

ט

"והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה"-- צריכים לומר בין פרה לחמור?! והלא מפורשים הם! אם כן למה נאמר "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה"? בין טהורה לך לטמאה לך, בין שנשחט רובו של קנה ובין שנשחט חציו. וכמה הוא בין רובו לחציו? מלא שיער.

י

"ובין העוף הטמא... אשר הבדלתי לכם לטמא"-- לאסור.

יא

"והייתם לי קדושים כי קדוש אני"-- כשם שאני קדוש כך אתם הֶיו קדושים. כשם שאני פרוש כך אתם הֶיו פרושים.

יב

"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחבריו. ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.

יג

'איש ואשה'-- אין לי אלא איש ואשה. טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר "או אשה". "כי יהיה בהם"-- ולא הנשאל בהם. "אוב"-- זה פיתום המדבר משחיו. "וידעוני"-- המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.

יד

"מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם"-- זה בנין אב כל "דמיהם בם" האמורים בתורה בסקילה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.