שואל ומשיב/ג/ב/טז

שואל מהדורה תליתאה חלק ב סימן טז ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמנם גוף דברי הפ"י הנה מ"ש משום פלגינן דיבורא הוא תמוה דהא בעינן שיראו שניהם נתינת הטבעת וכאן אם נימא דפלגינן דיבורא לא ראו שניהם נתינת הטבעת דהא האחד מעיד שזה נתן הטבעת וזה מעיד על אחד ול"ד לפלוני רבע דעכ"פ פלוני רבע יהיה מי שיהיה משא"כ כאן ועיין כיוצא בזה בשו"ת ח"ץ סי' קי"ג מה שתמה על הרשב"א דבעינן שתסתיר עם זה שקנא ומ"ש דעכ"פ ספק עושה הנה אם נימא דאף בשניהם מודים ל"מ לא שייך זאת דזה ודאי ברור ואפ"ה בעי שנים ובזה יש לומר מה דבעי שניהם מודים מאי והיינו דאם נימא דל"מ לא שייך לחוש לקידושין בע"א. ובזה יש לומר מה דאמר מ"ד דיליף דבר דבר מממון והיינו להס"ד דשניהם מודים מועיל שוב שייך לחוש לקידושין בע"א וכמ"ש דנעשה ספק עכ"פ אבל להמסקנא לא שייך לחוש לקידושין בעד אחד ודו"ק היטב. והנה לפענ"ד היה נראה דבר חדש בטעם דחוששין לקידושין בעד אחד והלא אין דבר שבערוה פחות משנים דהנה בספרי פרשת שופטים על פסוק לא יקום עד אחד באיש אמר אם סופינו לרבות אשה מה ת"ל איש לעון הוא דאינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה ר"י אומר לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ל"ג האריך בזה הספרי ודעתו דהספרי ס"ל דמה"ת נאמן עד אחד באשה להתירה ולפ"ז רואה אני הדברים ק"ו דאם באשת איש שכבר הוא דבר שבערוה ונתחזקה בא"א אפ"ה נאמן להתירה מחזקת איסור שבה מכ"ש שנאמן לאסרה ע"י שמעיד שנתקדשה שהרי חזקת פנויה אינו כל כך גדול כמ"ש התוספות בכתובות דף כ"ג וגם הקדמונים כתבו דבתולה עומדת להתקדש ולכך חוששין לקידושין דבר תורה כנ"ל דבר חדש דבזה גלתה התורה דע"א נאמן בערוה אמנם לכאורה היה נראה דלא דמי דשם התורה האמינה בדבר העשוי לגלות שמתיירא לשקר כמ"ש הרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין הכ"ט אבל בקידושין דאף בשניהם מודים ולא אברי סהדי אלא לשקרא ואפ"ה גזירת הכתוב דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ שוב א"נ ע"א ובזה מבואר מ"ש שניהם מודים מאי והיינו דאם שניהם מודים מהראוי להיות ע"א נאמן דשם ג"כ עיקר החשש שמא משקר ואמרינן דבדבר דעבידא לגלויי לא משקר וז"ש מה דעתיך דיליף דבר דבר מממון וא"כ הודאת בע"ד כמאה עדים וא"כ שוב מהראוי לחוש לקידושין בע"א וע"ז אמר כיון דחב לאחריני שוב לא מועיל אף ששניהם מודים ושוב לא חוששין לקידושין דאין עד אחד נאמן ולא דמי להשיא אשה וכמ"ש. ועכ"פ כל שכיון לשחוק ודאי נאמן. והנה לפמ"ש דהא דחוששין היא כמו דעד אחד נאמן לשבועה. ובזה יש לומר דר' יהודה ור' יוסי לא נחלקו וכמ"ש הנוב"י שם והיינו דכמו דעד אחד אינו נאמן לממון רק לשבועה שאינו נאמנות גמור שאינו מוציא עדיין וה"ה עד אחד באשה אינו נאמנות גמור דצריך עדיין לדייקא ומנסבה ואינו נאמנות גמור ולכך נאמן להשיאה וגם בקידושין אינו רק חשש בעלמא ולא נאמנות גמור כנלפענ"ד עכ"פ כל שנתכוין לשחוק בודאי מותרת ודו"ק שוב נזכרתי שהפ"י בכתובות דף כ"ב הביא דברי הספרי וכתב בזה הטעם דעד אחד אינו נאמן לקידושין דלהיתר יותר מסתבר להאמין ובמחכ"ת אזיל בתר איפכא דלהיתר ודאי קשה הדבר להתיר ולהאמין לעד אחד בדבר שכבר נתחזקה לא"א ולאסור יותר מסתבר והפ"י לשיטתו דכתב בגיטין דף נ"ד דעד א' מסתבר להאמין להיתר דאין אדם חוטא ולא לו אבל לאסור אין מהראוי להאמינו דלמא רוצה לצערו ולאסרו ע"ש אבל זה אינו נכון דעד א' נאמן מצד עצמו ולא מצד חזקה דאין אדם חוטא וגם מה שחדש טעם מה דאינו נאמן עד אחד בקידושין זה א"צ כלל דבאמת אין דבר שבערוה פחות משנים ואדרבא להיתר יותר צריך טעם ולפענ"ד טעם שלי מה דחוששין לקידושין יותר נכון וכמ"ש ודו"ק וגם כיון דבאמת הטבעת היה של הכלה שנשאת ואף שלקח מידה ובפני בעלה כיון שכלם אומרים שלשם שחוק נתכוונו שוב לא הקנו לו הטבעת לא בתורת שאלה ומכ"ש בתורת מתנה ע"מ להחזיר ושוב לא חלו הקידושין וז"ב. והנה נסתפקתי איך הדין במקדש בעד אחד והבעל טוען שנתן לשם קידושין ואם אינו קידושין שוב הוה קידושי טעות והמעות חוזרין כמבואר סי' נו"ן והיא טוענת שהמעות מתנה והעד טוען שלשם קידושין איך הדין לענין המעות ולפענ"ד הדבר ברור דזה תלוי בזה דהנה בקידושי טעות דהמעות חוזרין מבואר בב"ש שם ס"ק ה' דהיינו במה שהדעת טועה אבל במקדש אחותו הוה המעות מתנה ע"ש ומעתה אם נימא דבעד אחד אין חוששין לקידושין והכל יודעין שאין קידושיו קידושין שוב הוה בכדי שאין הדעת טועה ואינו חוזר אבל אם קידושיו קידושין שוב הוה המעות חוזרין ולפ"ז ז"ש חוששין לקידושין כיון דלענין שיהיו המעות חוזרין נאמן העד דנתן בתורת קידושין ויכול לחייב שבועה א"כ כיון שלענין המעות קידושין התורה האמינה לעד אחד ממילא נאמן וחוששין לקידושין ג"כ דהוה כהוחזק קצת דאיסור באשת איש הוחזק בע"א ואף דכאן בא כאחת מכל מקום קצת נאמנות יש לו לעד. ובזה מובן דברי התוספות שכתבו בדף ס"ו ד"ה אמר דהתם אפשר כיון דלא קדשה בפני עדים הוו המעות מתנה ע"ש והיינו דכיון דאין חוששין לקידושין שוב אין המעות חוזרין כלל ולשם מתנה נתן:

ובזה מבואר מה דאמרו שניהם מודים מאי והדבר תמוה דמה תבעי ליה דפשיטא דבשניהם מודים מיירי דאי בהכחשה בודאי עד אחד בהכחשה לא מהימן ועיין יש"ש סי' ח"י ובפ"י ובנוב"י מהד"ב סי' ע"ה ולפמ"ש אתי שפיר דה"א אף דהוא עד אחד בהכחשה כיון דנאמן עכ"פ לענין המעות דתהיה צריכה שבועה או אף להחזיר דהיא לא ידעה בבירור שכיון למתנה וא"כ כל שיש לו נאמנות לענין המעות ממילא נאמן גם לענין קידושין וע"ז אמר דמכל מקום אינו נאמן ובודאי כיון לשם מתנה וזה דבעי שניהם מודים דהיה לשם קידושין דבזה ודאי נאמן עד אחד לענין הממון ממילא נאמן גם לענין הקידושין עצמם ובזה מדוקדקין דברי רש"י הא דתניא אין חוששין משום דלא מהימן הוא והא הימניה ע"ש ד"ה מהו. והדבר יפלא מתי לשון המניהו ומתי המנוהו וגם מה צורך לנאמנותו והא שניהם מודים. ולפמ"ש אתי שפיר דכל ששניהם אומרים דקדשה רק דיש ספק אי כיון לשם מתנה והעד מעיד בפניו נתקדשה הרי המניהו דלענין דלא הוה מתנה ושוב ממילא יש לו נאמנות גם לענין קידושין וכמו שליש דנאמן מתורת הנאמנות שהאמינו. שוב ראיתי דכוונתי ת"ל האמת דהנה רש"י כתב ד"ה ואי ליכא עדים ואפילו מודה אמאי אסור בקרובתיה ע"פ עצמו הלא אינן קידושין אפילו לדבריו דאי נמי אמר בע"א הוה קידושין בשניהם מודים היכא דאין עד אחד לא אמרו דע"א חשוב לחייב שבועה בד"מ הלכך בערוה נמי חשוב להתקיים קידושין בפניו ובלבד שיהיו שניהם מודים הנה האריך רש"י וביאר הטעם דעד אחד חוששין לקידושיו משום דחשוב בד"מ לחייב שבועה. והדבר יפלא דמה ענין שבועה בד"מ לענין דבר שבערוה דבעי שנים ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעכ"פ לענין המעות ודאי דלא כיון לשם מתנה דהרי שניהם מודים דקדשה ונתן נאמנות להעד שיהיה לשם קידושין וא"כ שוב נאמן גם בדבר שבערוה. ובזה מיושב מה שהקשה הנוב"י שם בהא דפריך מ"ט דב"ה והרי ר"א אמר בסוף הסוגיא מ"ד דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד וכו' וא"כ חזינן דמסתבר ליה דאף בהודאת בע"ד לבד יהיו קידושין וא"כ מה פריך מ"ט דב"ה ולפמ"ש אתי שפיר דהנה בהא דאמרו בסוף הסוגיא מה הוי עלה נתקשה הנוב"י דמה אמר מה הוי עלה שהרי כולם אמרו דאין חוששין לקידושין ורב אחדבוי אתותב ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר השאלה הוא לענין המעות דכל מה דאמרו דאין חוששין לקידושין הוא בשביל דהם סברו דהדבר פשוט דעד אחד אינו נאמן א"כ שוב ע"כ דנתכוין לשם מתנה ואין נאמנת לעד אחד כלל דהוי דבר שאין הדעת טועה אבל כיון דחזינן דר"י אין ולאו ורפיא בידיה ורב אחדבוי רצה לומר דהוה קידושין שוב הוה בכדי שהדעת טועה ושוב יש לו נאמנות נגד העד לענין נאמנות של המעות ושוב שייך לומר דנאמן לענין הקידושין וע"ז אמר רב כהנא דאין חוששין אף בזה ור"פ אמר דחוששין וע"ז שאל רב אשי לרב כהנא מ"ד דילפת דבר דבר מממון ועד אחד אין שום סברא דטעה שנתכוין לשם קידושין והא הודאת בע"ד כמאה עדים וא"כ עכ"פ היה יכול לטעות וכיון לשם קידושין וע"ז אמר דקא מחייבה לאחריני ושוב הוה בכדי שאין הדעת טועה ומעתה שפיר פריך מ"ט דב"ה דלא היה שום ספק עוד דכיון לשם קידושין דרק האמוראים פליגי אי חוששין לקידושין אבל ב"ה דהי' להם דבר ברור ובודאי ל"מ ודו"ק היטב כי נתברר ת"ל הדבר לאשורו וזה טעמו של הסמ"ג דסבר דחוששין לקידושין אך זה כל שכוונו לשם קידושין אבל כל שעשו לשחוק פשיטא דלית מאן דחש לה ודו"ק היטב ועיין בב"מ דף מ"ז גבי אדם יודע שכתבו התוספות דכל דאיכא מ"ד דלא ס"ל כן לא שייך אדם יודע והיא מכיון למ"ש ודו"ק. שוב ראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק"ל שכתב דיש לומר דחוששין לקידושין ע"א אינו רק דרבנן וספק דרבנן להקל ובפרט שיש חזקת פנויה:

והנה בשנת תרכ"ז למדתי בסוגיא דשליש וראיתי בטיב גיטין דבר חדש ותמוה בהא דאמרו דהא המניה והקשה הרשב"א דמה מועיל מה שהמניה והא בעי ע"מ ובלא ע"מ לא מועיל וכתב בט"ג דכל הטעם דל"מ הודאת בע"ד בקידושין הוא משום דקמחייב לאחריני והיינו כיון דבעי עדים בקידושין רק לגבי עצמו מהראוי להאמין אף דחב לאחריני מכל מקום כיון דלגבי אחר לא שייך הודאת בע"ד ואין קידושין וגירושין לחצאין לכך גם לגבי עצמו לא מועיל ולפ"ז בשליש דהמניה והוה ע"י שליש נודע לכל העולם מועיל אף בגירושין אף דליכא עדים והוא דבר תמוה וזר שיהיה מועיל גירושין בלי עדים והתורה אמרה דבדבר שבערוה בעי שנים. והנה בהיותי מעיין בזה במ"ש רש"י דהודאת בע"ד כמאה עדים דכתיב אשר יאמר כי הוא זה התורה סמכה על מקצת הודאתו והיא תמוה דמנ"ל דסמכה על מקצת הודאתו ולמה לי מתורת סמיכה תיפוק ליה כיון דמודה במקצת חייבה התורה שבועה על השאר דנראה שטענת התובע אמת יותר. ולכאורה רציתי לומר דרצה ליישב קושית הש"ס דיהיה נאמן במיגו דאי בעי כפר הכל אבל זה אינו דהא עכ"פ לגבי מקצת שלא הודה אין הודאתו מחייב והוה מגו לזה אצטריך לומר דאין אדם מעיז פניו והוה מגו במקום חזקה דאין אדם מעיז וכ"כ העיטור לפרש ואינו לפני כעת וא"כ דברי רש"י תמוהין דמנ"ל דהוה מתורת סמיכה על מקצת הודאתו וצ"ע ועיין בקצה"ח סי' ל"ד ובסי' רמ"א מ"ש בכוונת רש"י והעיקר נראה לי בכוונת רש"י דבאמת במודה במקצת אם רוצה לחזור בו ולשבע על הכל אינו מועיל וע"כ מטעם דכבר הודה והתורה סמכה על הודאתו של זה ואינו יכול לחזור בו. ובזה נראה לפע"ד הא דאמר התם לא קמחייבי לאחריני הכא קא מחייבי לאחריני והרשב"א הקשה כמה קושיות ולפמ"ש יש לומר דכיון דאם בא לחזור מצי לחזור בו כיון דחב לאחריני ולגבי אחריני לא נתקבל הודאתו וא"כ פשיטא דיכול לחזור בו א"כ אף היכא שלא חזר בו היאך אפשר שיהי' קידושין וגירושין כל דיכול לחזור בו וא"כ כשזינתה תוכל לומר שחזרה בה והתורה דרכיה דרכי נועם ולכך אף שלא חזרה בה אינו מועיל וכ"כ בשו"ת חוט השני דע"כ דל"מ אמתלא בעדים דאם יכולין לחזור בהם שוב לא מועיל עדותם דלמא יחזרו בם ע"ש וה"ה כאן כל דיכולים לחזור בהם ל"מ הודאתו ול"ד לממון דכל דלא חב לאחריני שוב מועיל הודאתו ואינו יכול לחזור בו ואף במקום שחב לאחריני דלא מועיל הודאתו לגבי אחרים אבל לגבי נפשיה לא נפיק ריעותא אם נאמין לו אבל בקידושין וגירושין נפיק ריעותא אם יהי' יכולים לחזור ושוב לא מקרי קידושין וגירושין אף בלא חזרו וז"ב כשמש. ומעתה יש לומר דכל דהמניה לשליש ולא יוכל לחזור בו כיון דמסר עצמו להשליש וכל מה שירצה השליש לעשות יוכל לעשות א"כ לא יוכל לחזור בו שוב מועיל אף בקידושין וגירושין בלי עדים ודו"ק. אבל גם בזה יש לומר דכל שלא הי' עדים שוב היא יכולה לחזור דהוא לא המנה לגבי נפשה שוב ל"מ גם לגבי דידיה מיהו לפמ"ש האבני מלואים סי' כ"ז דדוקא לגבי דידיה בעי עדים בדבר שבערוה ולא לגבי דידה ע"ש אתי שפיר אך גם דבריו צ"ע כמ"ש בתשובה אחרת ודו"ק. ובזה יש לומר הא דאמר ר"פ דבעד אחד חוששין לקידושין הוא משום דעכ"פ כל שכבר הודו לעד ואם ירצו לחזור שוב לא מצי לחזור בם דהא כבר המנוהו לעד ואיסור בעד אחד הוחזק מכ"ש כאן שכבר המנוהו וכל דלא יוכלו לחזור שוב הו"ל כשנים וחוששין לקידושין ודו"ק. ובזה מבואר מה דאמרו שניהם מודים מהו והיינו דבכה"ג שהמנוהו שוב לא יוכלו לחזור בם ונעשה הע"א כשנים ושוב מועיל ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דמה דחוששין לקידושין בעד אחד היא כמו שעד אחד נאמן לשבועה וכמ"ש בספרי דקם הוא באשה הנה מצאתי בשיטה מקובצת בכתובות דף כ"ג ע"ב בשם הרמב"ן דאשה לגבי עד כשר לאו הכחשה מקרי דבשלמא בעד כשר כיון דחזי לאצטרופי מכחיש משא"כ באשה ע"ש הנה נראה מדבריו דלכך ע"א אינו נאמן בהכחשה משום דחזי לאצטרופי וא"כ נראה דע"א בקידושין וגיטין הוה כע"א לשבועה והיינו דהוה כח"ש דאסור משום דחזי לאצטרופי כמו כן ע"א אין לו רק כמו ח"ש וא"נ לגמרי כנלפענ"ד:

והנה אירע מעשה בחורף שנת תרכ"ח הלך אחד וקרא לבית אביו שני אנשים בשמם אנטשיל ואיצק יאסיל ולקח טבעת אחת ונתן לבתולה אחת על ידה ואמר לה הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל וכצאתם החוצה שאל אנטשיל לאיצק יאסיל בת מי הבתולה הלז ואמר לו פלונית בת פלוני והלכו להם והבתולה הלז משודכת לאיש וכשתי שבועות אח"כ הוציא הבחור המקדש קול שקידש הבתולה הלז בפני עדים וכשנודע הדבר לאבי הבתולה בא לפני הרב וקבלו העדות הללו בפני הבתולה הנ"ל ואיצק יאסיל אמר שמכירה גם בעת הקידושין שהיא היא המתקדשת והבתולה מכחשת שלא היתה כלל שם ואנטשיל אמר שא"י ולא הכירה כלל והעמידו לפניו בתולה אחרת ואמר שא"י אולי היא הבתולה וכתבו להגאון ש"ב אבד"ק סטאניסלאב וכתב להתיר והנה ביום ב' בהר בחקותי ל"ד למב"י שנת תרכ"ח הובא לפני מכתב של הרב והמכתב מהגאון דק"ק סטאניסלאב וגם אחי המשודכת בא לשאול אותי. והנה קראתי המכתב של הרב מסטאניסלאב בדרך העברה בעלמא וראיתי שכתב דאין כאן רק עד אחד היינו איצק יאסיל שהאיש אנטשיל אינו מכיר אותה וא"כ עד אחד בהכחשת בע"ד לא מועיל אף להסמ"ג דחשש בעד אחד בקידושין כמ"ש בסי' מ"ב. ואני אמרתי דזה אינו דהא אנטשיל תיכף בצאתו מהבית שנתקדשה אמר לו איצק יאסיל שהמקודשת היא בת פלוני וא"כ אינו רק גילוי מלתא בעלמא אבל שניהם מודים שנתקדשה בפניהם בתולה ואיצק יאסיל אומר בפני ובפני אנטשיל נתקדשה וא"כ יש כאן שני עדים. והרי גדולה מזו דעת התה"ד סי' רי"ב והובא ברמ"א שם דכל שאומר בפני ובפני חברי אף שאינו בכאן הוה כשנים וחוששין לקידושין ומכ"ש כאן שאנטשיל גם הוא אמר שנתקדשה בתולה אחת רק שלא ידע אם היא בתולה הלז והרי אז היה רק גילוי מלתא שזו היא שהרי היה יכול אנטשיל תיכף לשאול על הבתולה מי היא והיה יודע ובגילוי מלתא ודאי דנאמן עד אחד ועיין בר"ן פרק עשרה יוחסין גבי נשים שילדו בבית אחד שאינה נאמנת החיה לומר זו הוא אם איכא ערעור דחד והקשה הר"ן הא קי"ל כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים וכתב דוקא במלתא דעבידא לגלויי נאמן ועיין ב"ש סי' ד' ס"ק סמ"ך שהאריך בדברי הר"ן הלז דהרי נודע דגילוי מלתא עדיף מעבידא לגלויי כמ"ש התשב"ץ ח"א מסי' ע"ז והנמשך דגילוי מלתא עדיף מעבידא לגלויי וא"כ כאן שהוה גילוי מלתא שהיה יכול לשאול מי היא והיה נודע לו תיכף וא"נ פשיטא דאיצק יאסיל נאמן כשנים בזה וא"כ שוב הרי אמר בפני ובפני אנטשיל נתקדשה ואנטשיל אמר שראה הקידושין רק שלא ידע מי היא וכל שהיה גילוי מלתא נאמן העד כשנים ופשיטא דהיה כאומר בפני ובפני חברי נתקדשה דנאמן וחוששין לקידושין:

וראיתי בדברי הגאון מסטאניסלאב דגם הוא הביא דברי הר"ן הלז אבל כתב דכיון לדברי הרי"ף בפרק החולץ גבי אשתמודענא דאחוה דאבוה הוא דנאמן ושם דוקא הכוונה כל דאמר בתחלה טרם שהיה נ"מ לענין קידושין ולא על ממון אבל אם מעידין על בשעת מעשה דנ"מ לממון או לאיסור אינו נאמן אף במלתא דעבידא לגלויי והאריך בזה. ונפלאתי על גברא רבה שאמת שהריב"ש סי' קפ"ב הבין כן מדברי הרי"ף ז"ל אבל הב"י באהע"ז קי' קנ"ז כתב שאין נראה כן מדברי הפוסקים אלא אפילו אמרו בשעת מעשה נאמנים וכ"כ הראנ"ח ח"א סי' פ"ט וגם בהגמי"י כתב כן בשם הראבי"ה דאפילו במתכוונים להעיד נאמן עד אחד ע"ש ועיין גט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"ד שהאריך בזה והביא דברי הבני שמואל סי' מ"ט שתמה על הריב"ש שלא כ"כ ומ"ש הג"פ שהריב"ש מחלק בין גילוי מלתא לעבידא לגלויי ע"ש הא כאן הוה גילוי מלתא ובודאי נאמן ואף דהרי"ף כתב דכל דאיכא חששא דחשדא אינו נאמן הנה דבריו סתומים ועיין בג"פ מ"ש שם בזה ועכ"פ בנדון דידן לא שייך הך חששא ועיין ב"ש סי' ק"כ ס"ק ה' כתב דאף אם מגיע לו הנאה נאמן במלתא דעבידא לגלויי ואני הארכתי בזה בתשובה שבזה נחלקו הנוב"י במהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז ובשו"ת זקני מג"ש ח"ב הנדפס מחדש ואפס קצה הזכרתי בהגהותי על יו"ד סי' שי"ד בזה ודחיתי ראית הב"ש וכ"ז דוקא במלתא דעבידא לגלויי אבל בגילוי מלתא ודאי דנאמן העד אף שיש לו הנאה וא"כ אף אם נחשוד שלקח מעות בשכרו מכל מקום נאמן וגם זה אינו ברור. ומה שנראה לי בזה דהנה חפשתי בהגב"ע ולא מוזכר שום יום או שנה והנה בעידי קידושין אמת דאין צריך דרישה וחקירה אבל כל שהיא מכחשת בעינן דרישה וחקירה דהוה דין מרומה ועיין בב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ד ובכנה"ג שם בהגהת ב"י מבואר באורך דכל שהיא מכחשת הוה הדין מרומה וצריך דרישה וחקירה והרי כאן חסר הדרישה וחקירה בזה. עוד נראה לי לפמ"ש הכנה"ג בחו"מ סי' כ"ח דכשהעדים אינם מכירים הבע"ד אף שהבע"ד עומד שם שלא בפניו מקרי וכתב שכן דקדקתי בפרק הנשרפין וכתב זקני הגאון מו"ה ליבש אבד"ק אמשטרדם בהגהות על שו"ת רמ"א שנדפסו באמ"ד מה ששייך לסי' ל"ב שהכוונה למה דאמרו פרק הנשרפין דף ע"ט ברוצח שנתערב ברוצחים אחרים שרבנן סברי אין גומרין דינו של שור אלא בפניו ופירש"י שם דכל שאינם מכירין אותו לא הוה בפניו ע"ש וא"כ כאן שאנטשיל לא הכיר הבתולה הו"ל שלא בפניו ואינו מועיל עדותו כל שמכחשת אותה ואמרה שלא היתה שם וצריך דרישה וחקירה והרי חסר דו"ח ואף דמבואר בסי' ל"א דנהגו לכסות פני הכלות והמבי"ט הביאו בנו הרב המהרי"ט בחידושיו לקידושין שאם העדים לא ראו הכלה אף שאח"כ גלו פניה כל שלא ראו אותה בשעת קידושין הוה כמקדש בלי עדים והמהרי"ט חלק בין אם לא ראו גוף הקידושין כלל אבל כל שראו גוף הקידושין סגי בלא ראי' כלל כיון שהיו יכולין להחזיק בה ולראותה סגי ועיין בבאר היטב סי' מ"ב ס"ק י"ב מ"ש בזה בשם הרבה תשובות וגם דו"ז הגאון בישועת יעקב שם וכן הקהלת יעקב לש"ב הגאון מליסא ז"ל כולם אומרים דאף שלא הכירו אותה סגי היינו כל שאין הכחשה ולא צריך דרישה וחקירה הוא דסגי בזה אבל כל דצריך דרישה וחקירה לא סגי בזה ועיין שו"ת מהריב"ל ח"ב ס"ק ה' ומהרש"ך ח"ב סי' קל"ד דכל שמכחשת לא סגי כל שלא הכירו אותה ואף הרדב"ז ח"א סי' קכ"ו כתב דכל שמכיר האשה אח"כ מועיל אמנם כ"ז אם שני עדים מעידין על הקידושין בזה אפשר דסגי אבל כל שאין כאן רק עד אחד ועד השני לא הכירה והיא מכחשת בודאי יש לומר דלא סגי בזה כיון דהיא מכחשת וצריך דרישה וחקירה כמ"ש וא"כ בנדון דידן כל שלא הכיר וגם לא נזכר היום והשנה בודאי לא מועיל ואינה מקודשת ודו"ק. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' צ"ג שהאריך בדברי הרי"ף באשתמודענא ולא ראה כל הפוסקים שהבינו בדברי הרי"ף דכל דהוה גילוי מלתא נאמנים אף שמעיד בשעת מעשה וכמ"ש לעיל. גם מ"ש דבמעיד שזה אחוה דפלוני הוא מוציא זה מהרוב דעלמא לא נהירא לפענ"ד דעד אחד נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב וכמו שנאמן לומר זו החתיכה כשרה אף שרובא טריפות וזה לא נקרא מוציא מהרוב וכמ"ש הר"ן באומר אני קדשתיה ועיין בפ"י שם וגם מה שדן שם שמוציא מחזקת קטנות עיין יבמות דף מ"ט בתוס' דחזקת קטנות לא חשיב חזקה ועיין מהרי"ט סי' י"א וסי' מ"א ועיין פ"י בקונטרס אחרון לקידושין דף ס"ד יעו"ש ובגוף ענין גילוי מלתא עיין בתשב"ץ ח"א בסי' ע"ז והנמשך יעו"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף