אמרי שפר/דרוש ראשון לבין המצרים

דרוש א' לבין המצרים:עריכה

ראיתי להסמיך ענין ג' ספינות מגדולי ירושלם שנטבעו על קדושת השם לזה המאורע הקשה שזכרנו, לפי שכל רואיו ומכיריו של כמהר"ר טוביה צרפתי הנז' הי"ד ידעו שהי' איש קדוש, ובודאי שזה המאורע לו אלו היה על קדוש השם ב"ה ידענו בו שהיה מוסר נפשו, כי גדולים מעשיו ומפורסמים לכל באי שער עירו, וגם מפני דהוה ענינא דההוא יומא דהוה בין המצרים:

במדרש: על אלה אני בוכיה. אספסיאנוס מלא ג' ספינות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון, עמדו ואמרו לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו אלא אף בחוצה לארץ, אמרו לנשים מבקשות אתן לכך, אמרו להן לאו, אמרו ומה מי שדרכן לכך אינן רוצות אנו על אחת כמה וכמה, תאמרו אם משליכים אנו עצמנו לים אנו באים לחיי עולם הבא, מיד האיר הב"ה את עיניהם בפסוק הזה: אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים. מבשן אשיב מבין שני אריות, אשיב ממצולות ים כמשמעו. עמדה כת ראשונה אמרה אם שכחנו שם אלקינו ונפרוש כפינו לאל זר והשליכו עצמן לים, עמדה כת שניה ואמרה כי עליך הורגנו כל היום והשליכו עצמן לים. עמדה כת שלישית ואמרה הלא אלהי' יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב והשליכו עצמן לים, ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה, ע"כ לשון המדרש:

מהפעולות נודעו הכחות וסופן הוכיח על תחלתן, כמה גדולים מעשה גדולי ירושלים שקדשו את השם המיוחד והשליכו עצמן לים, וא"כ יקשה הדבר שנראה מדבריהם שהיו עושים על מנת לקבל פרס באמרם תאמר אם אנו משליכים את עצמנו לים אנו באים לחיי עולם הבא, והמקדש את השם אין ראוי לו לעשות כי אם מאהבה, ואפילו כל שאר המצות, כמאמר אגטיגנוס איש סוכו, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'. עוד יש להתעורר מה שייכות יש לאלו הפסוקים שאמרו אלו הג' כתות לענין השלכתן לים, וענין המאורע המר והקשה והפורענות שאירע להם, ועוד למה לא אמרו הג' כתות הג' פסוקים על הסדר שהם כתובים בספר תהלים, למה אמרה הכת השנייה הפ' השלישי והכת השלישית הפסוק השני, והפכו סדר הכתובים: והנלע"ד כי אדרבה מתוך דבריהם וויכוחם, מי שידקרק בהם היטב יראה כמה היו מדקדקין במעשיהם וגודל צדקותם וחסידותן ושכל מעשיהם היו לשם שמים, והיו חוקרין ודורשין אם בהשלכתם לים עושין רצון קונם וחפץ צורם או בהפך שמפסידין העה"ז והעה"ב, כמו שדרשו רז"ל בפסוק ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם וגו'. ואך את דמכם אדרוש זה השופך דם עצמו, לנפשותיכם אף החונק עצמו אעפ"י שלא יצא ממנו דם, מיד כל חיה, לפי שבחטאם הופקרו דור המבול למאכל חיות רעות לשלוט בהן, שנאמר נמשל כבהמות נדמו, לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות, ולכן נסתפקו אם באים לחיי עולם הבא או אם יש להם דין הורג את עצמו ומפסידין חיי עולם הבא, ובהיותם בזה הויכוח ובזה הספק היו צריכין הוראה, לכן אמר בעל המאמר: האיר הקב"ה עיניהם ודרשו אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים. תרי אשיב אשיב למה לי, דהוה סגי ליה לקרא למימר אמר ה' מבשן וממצולות ים אשיב, אלא חד אשיב למומתים מחלד, וחד אשיב לממיתים עצמם על קדושת השם. ואם תאמר קרקע עולם היו, כמו שאמרו רבותנו ז"ל: אסתר קרקע עולם היתה. לא דמי התם שלהנאתו נתכוון אחשורוש ולא להעביר אסתר על דת, ואפשר שזה אחד מן הטעמים שלא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה בצוואת מרדכי, כדי שלא יכוין אחשורוש להעבירה על דת, אבל פה שעת השמד היה וגם נתכוון להכעיס, כמו שאומר בתחלת המאמר שנלקחו כדי להושיבן בקלון, וא"כ אערקת דמסאנא חייבין לקדש את השם, מכ"ש בעבירה גדולה וחמורה כעריות. עוד דרשו ואמרו הג' פסוקים שבמזמור מ"ד מכמה טעמים, האחד שמצאו בהם רמז וסמך שעליהם נאמרו אותם הפסוקי' ברוח הקדש, לפי שהפסוק הקודם לאלו השלשה פסוקים כתיב כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות. ואין צלמות זה שהוא נקרא כסוי כי אם מצולת ים, כמים לים מכסים, ואותיות צלמות ואותיות מצלות הכל אחד הם, אותיות דדין כאותיות דדין, ומכאן מצאו שייכות לדרוש אלו הפסוקים הסמוכים לפסוק הנז'. עוד דרשו ואמרו שמא תאמר שמתחייבים בנפשם, שהרי קרקע עולם הם ואנוסים, ושאני אערקתא דמסאנא שהישראל עושה מעשה, לכן אמרו הכת הראשונה שהם הנשים הפסוק הראשון, אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר לשון נקיה, על דרך שמצינו במדרש רות: שאמר רבי ברכיה ארורים הרשעים. להלן כתיב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. אבל הכא ופרשת כנפיך על אמתך. וכשם שנאמר פרישות כנפים באיש לשון נקיה, כך נאמר פרישות כפים באשה לשון נקיה, וכונתם בזה לומר הגם שתהיה בתחלה קרקע עולם ואנוסים, תהיה סופן ברצון, וזה רמזו ונפרוש כפינו לאל זר, שיהיה ברצון וכאלו עשינו מעשה הנרמז בונפרוש כפינו. זאת ועוד כי נוליד בנים לאל זר, לקיים מה שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. ואיכא תלתא לגריעותא, להכעיס להעביר על הדת וסופה ברצון ולהוליד בנים זרים. הכת השניה שהיו זכרים, ובכאן אינו שייך סופו ברצון ולא בנים זרים, ואדרבה עינוי הוא להם, שנאמר וישכב אותה ויענה. ודרשו רז"ל ויענה שלא כדרכה. אם כן תאמר שהם היו אסורים להשלכת הים ולהרוג את עצמן לפי שקרקע עולם הן ואנוסין, וקילא מערקאתא דמסאנא שעושה מעשה, אבל זאת הכת קרקע עולם הן, לכן דרשו דרשה אחרת מפסוק אחר, והוא הפסוק השלישי שהוא כמו תשובה לשאלתם זאת, והתשובה היתה בזה האופן, בשלמא אלו היו מתעללין בהם לפי שעה ואחר כך מניחים אותם היה נכנס טינא בלבם, וספק אם מותר להרוג את עצמו, ולא ידעו מי נדחה מפני מי, כי גילוי עריות ושפיכות דמים שקולים הם, ואם נאמר יהרג ואל יעבור דוקא בנהרג ע"י אחרים אבל לא על ידי עצמו, והסברא נותנת שיותר עון הוא שיעשה מעשה ויהרוג את עצמו מכשיהיה בקלון שהוא קרקע עולם ואינו עושה מעשה, או אם נאמר שאף להרוג את עצמו יהרג ואל יעבור, ובזה הספק היו הזכרים אם היו מתעללין בהם ומניחים אותם אח"כ בחיים, אבל מאחר שהיו יודעים שסוף סוף כונת האויב להרוג אותם או בקלון כמוזכר בראש המאמר או בשאר מיתות, כי הלוקח להושיבן בקלון אינו כי אם להתנקם מאויביו כמו שנעשה לפלגש בגבעה, אם כן סוף סוף הן נהרגין, אם כן אין איסור בדבר בהריגת עצמן בהשלכתן לים מפני שסוף סוף נהרגין אחר הקלון ע"י האויב, מוטב ימותו זכאין ואל ימותו חייבין, וזה נראה בפסוק שלישי כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. כלומר אין איסור בהשלכתן לים מפני' פיקוח נפש, כי סוף סוף אין פקוח נפש ומוטב ימות זכאי, ולכן הכת השנייה אמרה זה הפסוק השלישי תשובת שאלתם שזכרנו:

· מעבר לתחילת הדף

שולי הגליון