רש"ש/בבא בתרא/קנז/א

רש"ש בבא בתרא קנז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ש (בסוף המשנה) שהרי יעקב כו' עד מכחו. כ"ז שפת יתר וכן ליתנייהו ברש"י שברי"ף:

ר"ש ד"ה אלא כי תיבעי. וטעמא כדפרישית ור"ל כיון דקרקעות איתנייהו בעולם אלא שעדיין לא קנאן כו'. וקשה דהא לאחר שתתגיירי ג"כ האשה הנקנית היא בעולם אלא שעדיין לא נתגיירה כמש"כ לעיל (קמ"א ב') בד"ה אימור דשמעת ויש לחלק. אבל קשה דבב"מ (ט"ז ב') אר"ה א"ר האומר לחבירו שדה שאני לוקח כו' קנה ומוקי לה שם רבא כר"מ דוקא וכן רנב"י ביבמות (צ"ג):

תד"ה דאיקני. וי"ל דמודי ר"מ בהא שהשעבוד כו' אע"פ שלגבי קנין לא ה"ל להועיל כו'. תימה דהא גם לגבי קנין אר"ה א"ר דקנה כדהבאתי לעיל מגמרא דב"מ. ואין לומר דשאני הכא דאיכא נמי מי יימר דימכור (עי' לעיל ע"ט ב' בדבריהם) דהא השעבוד והקנין הוא מיד כשיקנה:

מה שהגיהו בתוס' דבור חדש המתחיל דאיקני בשם רש"ל. ברש"ל שלפנינו ליתא לזה רק על דבור הקודם. וכאן יכול להיות דבור אחד:

תד"ה מצוה. דהא נזקקין ליתומים במלוה בשטר. כצ"ל בלא ו':

בא"ד (ע"ב) אע"ג דמצוה לפרוע מדידהו. עי' בהג"א בהכותב סי' י"ד וכ"פ בשו"ע סי' ק"ז ס"א דאם לא ירשו כלום אפי' מצוה ליכא:

בא"ד אין כופין כדמוכח בהכותב. נראה דט"ס הוא וצ"ל במי שהיה נשוי. והוא שם (צ"א ב') גבי קטינא דארעא שהביאו לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף