עץ יוסף על בראשית רבה/סב/א

עץ יוסף על בראשית רבה סב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתיב יודע ה' ימי תמימים. שה' מביט ומשגיח בימי הצדיקים דל"ד בכלל חייהם ושנותיהם. אלא בכל יום ויום. וזה מהשגחה פרטית עליהם תמיד (יפה תואר):

זה אברהם כו'. דאשכחינן דאברהם איקרי תמים בהדיא (יפה תואר):

בשיבה טובה זקן ושבע ויגוע. הגי' מוטעת וצ"ל ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע. ויגוע אר"י בר אלעאי החסידים כו' עד בחולי מעים:

ושבע. הה"ד עוז והדר לבושה כו' עד ונפשו שבעה. וכן הוא בילקוט מפורש כאן:

לאמר שהחולה ממרק. קרוב להיות שצריך להגיה תיבת למה במקום תיבת לאמר (יפה תואר) ופירושו חולי מעיים ממרק ומנקה הבני מעים. כמ"ש גבי ז' דפרישת משה כדי למרק אכילה שבמעיו (משדר"א):

כתיב עוז והדר. דשבע ימים מיבעי ליה להכי מייתי הך דרשא שהקב"ה מראה לצדיקים מתן שכרן קודם מותם ונפשם שבעה:

כתיב עוז והדר לבושה. וכתיב בתריה ותשחק ליום אחרון וקמפרש ליה במה שרואין מתן שכרן ביום המיתה. וקרא באשת חיל מיירי דאפי' אשה זוכה לזה כשהיא כשרה (יפה תואר):

ומראה להם הקב"ה כו'. ז"ל התנחומא בסדר ויחי. קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים שנא' יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. מה הקב"ה עושה מראה להם מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהם עד כאן. הרי מבואר הטעם שמראה להם מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהם וז"ש כאן ונפשם שבעה בשבע רצון ונחת רוח מקבלים הפירוד מעולם הזה:

והם ישנים. פירוש מתים בלא צער. והיינו ותשחק ליום אחרון:

תלת עשרה נהרי. עיין מ"ש בתנחומא סדר בראשית סי' א':

אחוו ליה. הראו לו מן השמים:

אלין דמאן. כל אלו של מי הם:

אלין דאבהו. בלשון תימא אלו להיות לי ואני כו':

ואני אמרתי לריק יגעתי. בוודאי לא בשפתי מרמה דבר זה כי אם באמת. כי נגד גודל האהבה המחייבת אותו בעבודת הבורא יתב' כאפס וכאין נחשב בעיניו מעשה עבודתו. והאלשיך כתב אפשר כי למה שהיה עשיר וענוג מאד כאשר הפליגו בגמרא. ואשר היה גדול בבי קיסר היה דואג בלבו אולי ניכה בהנאת גופו כל זכיותיו. וזהו אמרתי לריק יגעתי כו' אכן משפטי את ה' בעל הרחמים שאינו מקפח שכר כל בריה. ועיין בתנחומא הנ"ל:

ור' יוסי בן פרטא. צ"ל בן פטרוס וכן הוא בש"ר (סדה"ד) ומייתי ראיה מאלו החכמים למה שאמר לעיל שהצדיקים רואים מתן שכרן ביום המיתה. כי הלא כל אחד מאלו ראה שכרו והראה עליו באצבעו. כמו שאכתוב לקמן בסמוך:

כד דמיכי. כשמתו. ואע"ג דריב"ל נכנס חי לג"ע כדאי' בפרק המדיר מ"מ לא קשה מ"ש כאן כד דמיכי. דמשום רובא דהיינו זבדי בן לוי ור' יוסי דשייך בהו האי לישנא נקטה ולא חש למיעוטא (יפה תואר):

חד מנהון אמר. על זאת דייקא כלו' על זה השכר ותענוג נפשי שאני רואה. יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו מיתה כדאי' בברכות כי בו בשכר כזה ישמח לבנו. והשני אמר תערוך לפני שלחן וגו'. והשלישי אמר כי טוב יום כזה שאני רואה אותו כעת בחצריך. והוא בחצרי ג"ע ששם הקב"ה מטייל עם הצדיקים. מאלף ר"ל מאלף ימים שהייתי בתענוגי עוה"ז. וכמאמרם ז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז:

ורבנן אמרי מה רב טובך. פי' רבנן אמרי שזה האחרון לא אמר כי טוב יום בחצריך. אלא מה רב טובך. והכי מוכח לקמן פ' צ"ב (מתנות כהונה ויפה תואר):

בן עזאי כו' אימתי הקב"ה מראה כו'. כצ"ל אימתי בלא וי"ו. וכן הוא בילקוט כאן. וגם הוא בא לדרוש כתוב זה לראיה שהקב"ה מראה לצדיקים מתן שכרן קודם מותם כמש"ל בשם התנחומא. ופי' הכתוב מה שהוא יקר מאד בעיני ה' והוא תענוגי העוה"ב הוא מראה אותן לחסידיו בעת המיתה. ומסיים המדרש לפיכך ותשחק ליום אחרון והוא הדבר שפתח בו לעיל:

ושבע. הה"ד עוז והדר לבושה וכמש"ל:

מה בין מיתת נערים כו'. דק"ל למה אמר זקן הרי כבר נא' בשיבה טובה. וכן מה ת"ל ושבע. לכך אמר דה"ק שבהיותו זקן היה שבע מן החיים ולא נצטער במיתתו:

הנר הזה. כלו' כלי שמן הדולק הנקרא נר. בשעה שהוא כבה מאליו בכלות לחלוחית שמנו. אז יפה לנר ויפה לפתילה שאינם נמאסין משמן. ובשעה שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה שהם נמאסים משמן והם נשחתים ונפסדים. וכן הפתילה עושה פחם. כך נר אלהים נשמת אדם כשהיא נכבית מאליה לעת זקנות הגוף אחרי תום כח לחות השרשי שבו אז יפה לו לגוף שהוא כדמיון הכלי נושא הנפש שנפרדה ממנו בלא צער. ויפה לנפש נפש החיוני שהוא בדמיון הפתילה אשר בו נאחז אור הנשמה הוא נפש המשכלת העליונה באשר כבר השלים חקו וזמנו. אבל אם מת בנערותו שעדיין קיים כח לחות השרשי שבגוף אז רע לו לגוף ולנפש שנפרדים זה מזה בצער (נזר הקודש):

ויפה לתאינה. לאילן התאנה:

שלא בעונתה רע לה. משום לפי שעדיין לא נתבשלה כראוי ורע לאילן התאנה שכחו נחלש לפי שלא הוציא כחו אל הפועל בבשול התאנה ונשאר בו כמותרות הטבע ומזיקו ומכחיש כחו. וכן הגוף הוא במדרגת אילן התאנה. והנפש הוא במדרגת הפרי הנלקט ממנו. וכשהוא מת בנערותו רע לגוף ולנפש שנפרדים זה מזה בצער כי עדיין לא נשלמו חקם כראוי:

ר' חייא רבה ותלמידיו כו'. משום דקשה ליה כיון דמיתת נערים קשה לגוף ולנפש מפני מה מצינו לפעמים צדיקים מתים בנערותם וכדי לתרוצי הא מייתי הכא האי עובדא ומסיק עלה בעל התאנה יודע כו':

למודים. רגילים:

חושדנו. חושד אותנו שנקח כלום מתאינתו ולפיכך הוא משכים כל כך ומלקטן:

מה עבדון. מה עשו החליפו ושינו מקומם והלכו משם למקום אחר:

והויתון נהיגין זכיין כו'. כצ"ל ופי' שהייתם נוהגים לזכות עמדי שהייתם יושבים תחת תאנתי ולשנות בטלתיהו ממני:

פייסן. היה מפייס אותם בדברים. ואמר להם שעשה כן בשביל שהם מתליעים בזריחת השמש עליהן (מתנות כהונה):

השכים ולא לקטה. עשה כן כדי שיראו שכן הוא כדבריו:

כך הקב"ה יודע אימתי היא עונתן של צדיקים כו'. כלומר לפעמים רואה ה' כי כבר הגיע עונתן הראוי בנערותם בראותו כי עתה הוא עומד בתומו ועתיד הוא להחמיץ שאז טוב מותו בתומו מחייו:

הה"ד דודי ירד לגנו כו'. דקרא נמי המשילו ללקיטת פרי. ובמדרש חזית מפורש עיקר דרשה זו ע"ש:

ג' הם שנא' בהם שיבה טובה. כצ"ל. (יפה תואר):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף