משנה למלך/טומאת צרעת/יב

משנה למלך ‏ טומאת צרעת יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ושני מראות אלו מצטרפין כו'. אף בימי הסגר נאסר הבגד בהנאה. והכי איתא בת"כ צרעת ממארת תן בו מארה אל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מנין ת"ל כי צרעת וכ"כ הר"ש בספי"א דנגעים וכן נלמד ממ"ש רבינו לקמן פי"ג דין י"א. אך לא נתבאר אם לאחר החלט שנשרף אם אפרו אסור דומיא דבית דאפשר דדוקא התם אפרו אסור משום דגמר נתיצה נתיצה מע"ז ואיכא ג"ש וכדאיתא בירושלמי בפ"ב אבל הכא לא. ודע שהרמב"ן מנה במנין העשין שלו עשה זה דצרעת לומר שהנהנה בטלו:

ו

בגד שקרע ממנו מקום הנגע כו'. תנן בפי"א דנגעים מ"ו חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד הטולה מן המוסגר בטהורה חזר נגע לבגד שורף את המטלית חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין ע"כ. זו היא גירסתנו אבל הר"ש ור"ע גרסי חזר נגע לבגד מציל את המטלית. והנה רבו החילוקים בדינים אלו והנני מבאר אותם אחד לאחד וזו המשנה בנויה על עיקר הדין דקי"ל הכהה בשני קורעו ושורף מה שקרע וצריך מטלית והנה החלוקה הראשונה היא דאם לאחר שהביא מטלית מבגד טהור וחברו במקום הקרע אם חזר הנגע לגופו של בגד. השני הוא אם חזר הנגע למטלית שחבר. השלישי הוא אם חתך חתיכה אחת מבגד המוסגר ועשאו טלאי לבגד טהור וחזר נגע לבגד. הרביעי הוא אם חזר הנגע למטלית דהיינו החתיכה שנטלה מן המוסגר. החמישי הוא היכא דקרע הנגע מן הבגד והביא מטלית מבגד טהור וחברו במקום הקרע ונראה נגע בבגד ופשה מן הבגד למטלית. הששי הוא הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד הטהור. השביעי הוא פשה מן הבגד הטהור למטלית. השמיני הוא שני בגדים המוסגרים שנטל מטלית מזה וטלה על זה וחזר הנגע באחד מן הבגדים. התשיעי הוא אם חזר הנגע באחד מן המטליות. והנה החלוקה הראשונה דהיינו שהביא מטלית מבגד טהור וחברו במקום הקרע וחזר הנגע לגופו של בגד דינו מפורש במשנה דתנן מציל את המטלית דאינו טעון שריפה אבל הבגד טעון שריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד באש תשרפנו והא דבחלוקה זו אין הבגד אוחז את המטלית ובחלוקה השניה המטלית אוחז הבגד וכלפי לייא שהרוב אינו אוחז המיעוט והמיעוט אוחז הרוב נראה דטעמא דמלתא הוא דלעולם הטהור אוחז עמו הטמא אבל הטמא אינו אוחז עמו הטהור וטעמא דמסתבר הוא למדקדק בו היטב והרב בעל קרית ספר כתב טעם אחר ואין דבריו נכונים לע"ד. ודע דהמטלית מלבד שאינו טעון שריפה אף גם זו לא חשוב כאילו נראה בו נגע וישמש את עצמו בסימנין אלא הוא טהור מכל וכל ואע"ג דמלתא דפשיטא היא דכל שחיבר שני בגדים במקום אחד דהוו חיבור לטומאה ואם נראה הנגע באחד מהם נטמא כל הבגד שאני התם שכולם היו טהורים מקודם ולפיכך אם נראה באחד מהם נטמא חבירו אבל הבגד שנראה בו הנגע כבר הוחזק להיות בו נגע ולפיכך כשחזר ונראה בו נגע תולין הקלקלה במקולקל ולא חשיב כאילו נראה הנגע במטלית ועיין בחלוקה הרביעית. והחלוקה השניה דהיינו אם חזר הנגע למטלית שחיבר גם זה דינו מפורש במשנה אלא שנחלקו בפי' המשנה דהר"ש ס"ל דהא דתנן חזר למטלית שורף את הבגד דהוי דוקא הבגד אבל המטלית אינו טעון שריפה והא דלא תני מציל את המטלית משום דלא שייך בה הצלה דקתני עלה בתוספתא ומטלית תשמש את עצמה בסימנין דאם יש בה ג' על ג' מסגירה כבגד גדול אבל פחות מג' על ג' אין מיטמא בנגעים ונראה דהא דבעינן ג' על ג' היינו דוקא להך מילתא דאמרינן ומטלית תשמש את עצמה אבל לשרוף את הבגד אפי' שלא היה במטלית ג' על ג' הבגד טעון שריפה דהא קי"ל דתופר מטליות שאין בכל אחד מהם ג' על ג' דמיטמא בנגעים דכולו בגד אחד הוא וכמו שפסק רבינו אבל לענין המטלית צריך שיהיה בו ג' על ג' משום דהבגד טעון שריפה ואם לא היה בו שלש על שלש נמצא דכששורפין הבגד לא נשרף שיעור לטומאה ונטהר לגמרי דהא קי"ל דבגד המוסגר שקצצו ועשאו מוכין פחות משלש על שלש טהור וכמו שפסק רבינו בפי"ג דין י"א וזהו דבתוספ' לא הזכירו תנאי זה שיהיה במטלית שלש על שלש אלא במלתא דמטלית תשמש את עצמה אבל גבי שורף את הבגד לא הזכירו תנאי זה וזה פשוט. ויש לדקדק אמאי לא תני במתניתין בהך חלוקה והמטלית תשמש את עצמה כי היכי דקתני בסיפא דקתני והמטלית תשמש את עצמה וי"ל דבסיפא איצטריך משום דמטלית טעון שריפה ולאחר שישמש את הבגד אפילו ניצול הבגד המטלית טעונה שריפה וכדקתני בתוספתא והביאה הר"ש ולפי זה ס"ד אמינא כיון דחל על המטלית מצות שריפה ישרפוה מיד ולא ימתינו שתשמש את הבגד קמ"ל דממתינים שתשמש את הבגד ואח"כ יקיימו במטלית מצות שריפה. ורבינו פסק חזר הנגע למטלית שורף את הכל וכתב על זה מרן כפשטא דמתני' ודלא כדמשמע בתוספתא ויש לתמוה דלמה דחה דברי התוספתא מאחר שיש ליישב לישנא דמתני' דקתני שורף את הבגד דהיינו דוקא הבגד אבל המטלית תשמש את עצמה וכעת צ"ע. ועיין לקמן בחלוקה העשירית. החלוקה השלישית דהיינו אם חתך חתיכה אחת מבגד המוסגר ועשאו טלאי לבגד טהור וחזר נגע לבגד דינו מפורש במתניתין דתנן הטולה מן המוסגר בטהור חזר נגע לבגד שורף את המטלית זו היא גירסת רבינו וכמו שפסק בפירקין משום דחשיב מטלית זה כאילו הוא מחובר עם הבגד המוסגר ומש"ה אם חזר נגע בבגד שורף גם את המטלית ונראה דדוקא אם היה במטלית שלש על שלש אבל אם לא היה בו ג' על ג' כבר נטהר כשנחתך מן הבגד. אך גירסת הר"ש היא מציל את המטלית וכתב דאע"ג דהמוסגר טעון שריפה מציל את המטלית דהיינו טלאי שנטל ממנו וחברה בבגד הטהור וכן היא גירסת ר"ע. אך יש לתמוה על גירסא זו מההיא דתנן בפי"ג דנגעים מ"ה הבונה מן המוסגר בטהור חזר נגע על הבית חולץ את האבנים וכתב שם הר"ש שדינם כדין בית שניטלו ממנו וכבר תמה על זה הרב בעל תוספות י"ט יע"ש ועיין מה שאכתוב לקמן בזה גבי בתים. החלוקה הרביעית דהיינו אם חזר הנגע למטלית דינו מפורש במתני' דתנן חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין ולאחר ששימש את הבגד אף שניצול הבגד ואפילו הלך הנגע לגמרי מהחתיכה המטלית טעונה שריפה כדקתני עלה בתוספתא וטעונה שריפה באחרונה שהרי משחזר בו הנגע מתחלתו כבר הוזקק לשריפה. ונראה שגם זה הוא דוקא כשיש במטלית שלש על שלש שלא נטהר כשנחתך מן הבגד אבל אם לא היה בו ג' על ג' המטלית אינו טעון שריפה שהרי כבר נטהר כשנחתך מן המוסגר ואם חזר בו הנגע יראה בתחילה כדין הבגד הטהור שהוא מחובר במטלית ומיהו לענין שריפת הבגד הראשון אין חילוק בין אם היה בו ג' על ג' או אם לא היה במטלית שלש על שלש וכמו שחלקנו לעיל עלה דתוספתא. ומיהו כד מעיינינן שפיר נראה דאם אין במטלית שלש על שלש הבגד הראשון אינו טעון שריפה דכיון שנטהר שוב לא חשיב כמו הבגד הא' ולא דמי לההיא שכתבנו לעיל דאם חזר למטלית הבגד טעון שריפה אף שאין במטלית שלש על שלש דשאני התם דמטלית זה הוא מחובר בבגד המוסגר ומש"ה אף שאין בו שלש על שלש זוקק לשרוף הבגד משום דחשיב כאילו נראה בבגד אבל כאן שהמטלית אינו מחובר עם הבגד המוסגר דיינו שנאמר שאם יש במטלית שלש על שלש דעדיין תורת מוסגר עליו אוחז עמו הבגד הראשון שנחתך הימנו אבל אם אין בו שלש על שלש שיצא מתורת מוסגר ונטהר לגמרי שוב לא חשיב כאילו הוא מחובר והנגע עצמה שלא היה מחובר עם הטהור הנוגע במטלית לא היה זוקק לטומאה לבגד הראשון ואין סברא דבשביל חבורו עם הטהור יזקיק את הבגד הראשון לשריפה ועדיין אין ולאו ורפיא בידי:
ויש לדקדק דבשלמא לגירסת רבינו דגריס שורף את המטלית ניחא דכי היכי דהבגד המוסגר אוחז עמו המטלית לשורפו אע"פ שהמטלית נתחבר לבגד טהור ה"נ המטלית אוחז עמו הבגד להטעינו שריפה אע"פ שהוא נפרד ממנו אך להר"ש ור"ע דגרסי מציל את המטלית יש לדקדק דכי היכי דאין הבגד מושך עמו המטלית הכי נמי המטלית לא ימשוך את הבגד ומאי שנא דבגד אינו אוחז את המטלית ומטלית אוחז את הבגד. וכבר הוקשה זה להרב בעל קרבן אהרן בפרשת תזריע פי"ו פיסקא ה' ותירץ והטעם בזה לפי דעתי ממה שאמר הכתוב ואם תראה עוד שלא חשש אלא לחזרת הנגע במקומו הראשון שכן אמר עוד ואין עוד אלא מקומו ולזה כאשר חזר למקומו בכל מקום שיהיה הבגד טעון שריפה עכ"ד. ואני תמיה על דבריו דהא תניא התם אין לי אלא מקומו מנין לרבות כל הבגד ת"ל בבגד ומה שנאמר הוא ללמדנו שצריך מטלית וללמדנו ג"כ דמה ראשונה כגריס אף שניה כגריס וכדאיתא התם בת"כ וא"כ אין חילוק בין אם נראה הנגע בבגד או במטלית. ומלבד זה אני תמיה דכאן לא שייך ההיא דואין עוד אלא מקומו דהתם מיירי במטלית שחיבר במקום הנגע שקרע אבל הכא מיירי בקורע מטלית מן הבגד המנוגע ואין חילוק בין מטלית זה לשאר הבגד וכל שיחזור הנגע באחד מהם לא קרינן ביה ואם תראה עוד לפי שכולם הם שלא במקום הנגע הראשון. וכבר דחה תירוץ זה הרב תיו"ט. והנכון מ"ש הרב תי"ט דהבגד אינו מושך המטלית כיון שהמטלית מחובר בטהור אבל המטלית מושך הבגד כיון שאינו מחובר בטהור ועומד בפני עצמו ועיין לקמן בחלוקה השמינית. וראיתי לרבינו ז"ל שכתב חזר על המטלית הבגד המוסגר הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד שהיא תפורה בו בסימנין אם עמד בעיניו שני שבועות או פשה שורפין הכל. והנה מפשט דבריו נראה דהמטלית אינו טעון שריפה מצד עצמו אלא אם עמד בעיניו או פשה דאז שורפין המטלית והבגד הטהור המחובר בו וזה תימה דבהדיא תניא בתוספתא וטעונה שריפה באחרונה וצ"ע. ובפט"ו דין ז' כתב נראה נגע על האבנים שבנה המוסגר ינתץ והבית השני מסגירין יע"ש. וכתב מהר"ם מטראני בספרו קרית ספר דאף לר"ש דגריס מציל את המטלית אם חתך חתיכה מן המוסגר ולא חברו עם הטהור וחזר הנגע בבגד דאף החתיכה טעונה שריפה דדוקא נתחבר לבגד טהור הוא דמציל את המטלית אבל אם אינו מחובר טעון שריפה דאם הרוב נגרר אחר המיעוט דהיינו כשחזר למטלית שהוא מיעוט הבגד הראשון ישרף כ"ש כשחזר לבגד שהמטלית שחתך ממנו ולא חברו לאחר שיהא נגרר אחר רוב הבגד שנחתך ממנו וישרף הכל ודברים של טעם הם עיין לקמן בחלוקה השביעית. ויש לדקדק דבשתי החלוקות הראשונות דתנן חזר הנגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד נראה דטעמא דמלתא הוא משום דכשנראה בבגד שכבר היה טמא אינו מושך עמו המטלית ולומר דחשיב כאילו נראה הנגע במטלית אלא אמרינן נגע זה מכח נגע הישן הוא ומש"ה לא מחזקינן הנגע כאילו נראה במטלית אבל כשנראה במטלית שהוא הטהור מושך עמו הבגד וחשיב כאילו נראה הנגע בבגד. כללו של דבר הטמא אינו אוחז עמו הטהור אבל הטהור אוחז עמו הטמא. וא"כ פלי זה הא דתנן הטולה מן המוסגר בטהור כו' חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין קשה לי טובא דאמאי תשמש את הבגד השני והלא אין הטמא מושך עמו הטהור ומטלית זה טמא הוא וכי היכי דברישא תנן חזר הנגע לבגד מציל את המטלית משום דאין הטמא מושך עמו הטהור הכי נמי בטולה מן המוסגר בטהור וחזר הנגע במטלית יציל את הבגד השני לפי שאין הטמא מושך עמו הטהור ולא מצאתי קורת רוח בקושיא זו אם לא שנאמר דלעולם כל היכא שחיבר הטמא עם הטהור כי היכי דטהור אוחז עמו הטמא הכי נמי הטמא אוחז עמו הטהור ושאני רישא דמתני' דתנן מציל את המטלית משום דלאו ברצונו חיבר הטהור עם הטמא אלא גזירת הכתוב היא שיחבר מטלית במקום הקרע דמתניתין רבנן היא דקאמרי וצריך מטלית וכמו שכתב הרב בעל קרבן אהרן ומש"ה אינו מושך אותו הטמא אבל בטולה מן המוסגר בטהור כיון שברצונו חיבר הטמא עם הטהור אם חזר הנגע במטלית מושך עמו הבגד השני ועדיין לא נתקררה דעתי בזה ועיין לקמן בחלוקה הי'. והחלוקה החמישית דהיינו היכא דקרע הנגע מן הבגד והביא מטלית מבגד טהור וחיבר במקום הנגע ונראה נגע בבגד ופשה מן הבגד למטלית דינו מפורש בתוספתא דקתני פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו וכתב הר"ש דטעמא הוא דכיון שהנגע בשניהם לא אמרינן המטלית תשמש לעצמו דחשיב כנגע אחד שזקוק לשריפה עכ"ד. ולכאורה דין זה מתמיה דכשנראה הנגע במטלית אמרינן שורף את הבגד והמטלית תשמש את עצמה אע"פ שנגע זה זוקק לשריפה לשאר הבגד וכשנראה בבגד ופשה מן הבגד למטלית הן לו יהי דפשיון זה אף שאין בו כגריס מ"מ חשיב כאילו נראה כגריס במטלית כיון שיש בעיקר הנגע כגריס מ"מ לא יהא חמור מהיכא שנראה כגריס במטלית וליכא למימר דמדין פשיון הוא דישרף המטלית דקי"ל דאחד מסימני הטומאה דטעון שריפה הוא הפשיון הא ליתא משום דאין פשיון סימן טומאה אלא כשנראה בו נגע בתחילה ואח"כ פשה אבל הכא כשנראה נגע בתחילה בבגד היה ולא חשיב כאילו נראה במטלית דהא תנן מציל את המטלית וא"כ כשפשה מן הבגד למטלית לא חשיב אלא כאילו חזר הנגע למטלית וא"כ אמאי לא אמרינן דהמטלית תשמש את עצמה דאם היה הדין דהיכא דחזר הנגע לבגד ששימש הבגד למטלית בסימנין הוה אתיא שפיר דין התוספתא דהיכא דפשה מן הבגד למטלית דזה וזה ישרפו משום דקודם הפשיון הרי נראה בו הנגע והפשיון מזקיקו לשריפה אבל לפי מה שכתבנו לעיל דלעולם המטלית טהור מכל וכל ולא חשיב כאילו נראה בו נגע א"כ כשפשה הבגד למטלית לא הוי סימן טומאה הפשיון וכיון דלא הוי פשיון הן לו יהי דנראה הנגע במטלית הרי כתב הר"ש דהמטלית ישמש את עצמו. ואולי דדוקא היכא שנראה בבגד אז הוא דאמרינן דמציל את המטלית ולא חשיב כאילו נראה הנגע במטלית משום דתולין הקלקלה במקולקל ואמרינן נגע זה שנראה בבגד מכח הנגע הישן שנקרע הוא אבל לאחר שפשה מן הבגד למטלית הוכיח סופו על תחלתו דמה שנראה בבגד הנגע לא היה מכח הנגע הישן אלא נגע חדש הוא וחשיב כאילו נראה במטלית ולפיכך כל שפשה הוא סימן טומאה להזקיקו שריפה. ואפשר להעמיס דברים אלו בדברי הר"ש יע"ש: ודע דרבינו לא הביא דין זה בחיבורו ולא ידעתי למה וכי תימא דרבינו אזיל לשיטתיה דהיכא דחזר למטלית שורף הכל הבגד והמטלית וא"כ לא איצטריך לאשמועינן דאם פשה מן הבגד למטלית דזה וזה ישרפו דאפי' אם לא נראה בבגד כלל כי אם במטלית הכל טעון שריפה כ"ש כשנראה בבגד ופשה הן הבגד למטלית דטעון שריפה המטלית הא ליתא דאכתי איצטריך להא דתוספתא לומר דאע"פ שאין בפשיון שיעור נגע דהיינו כגריס טמא מטעם פשיון דקי"ל הפשיון הסמוך כל שהוא. ואולי ס"ל לרבינו דאף בלא טעמא דפשיון טמא וישרף כיון דקי"ל דאם חזר למטלית שורף את המטלית וכשפשה למטלית חשיב כאילו נראה הנגע במטלית ואף שאין במטלית כגריס מ"מ כיון דבעיקר הנגע איכא כגריס חשיב כאילו יש במטלית שיעור נגע דהיינו כגריס ובתוספתא לא הוצרכו ללמד דין זה אלא משום דס"ל דאם חזר הנגע למטלית דאינו שורף המטלית אלא המטלית תשמש את עצמה ודוק. והחלוקה הששית דהיינו הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד הטהור דין זה מפורש בתוספתא דתניא הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד שורף את המטלית וכתב הר"ש ונראה נגע בבגד כלומר בטהור נראה הנגע ומש"ה נקט נראה הנגע ולא קתני חזר כדקתני במתניתין משום דהכא בטהור איירי שהנגע נראה בו עכשיו בתחילה ושורף את המטלית דמטלית זה מבגד מוסגר קא אתי והנגע שבטהור כאילו הוא במטלית שנתחבר בו הילכך המטלית טעון שריפה והבגד שבו הנגע טעון הסגר והמוסגר שנטלה ממנו חתיכה זו כדקאי קאי דלגבי המוסגר לא נחשב הנגע כאילו הוא במטלית עכ"ד. ויש לדקדק בתחילת דבריו שכתב בטהור נראה הנגע ומש"ה נקט נראה הנגע ולא קתני חזר כו' דע"כ דקדוק זה ליתא דהא ברישא תניא הטולה מן הטהור במוסגר ונראה נגע בבגד כו' ופירש שם הר"ש דהיינו מתניתין דצריך מטלית אחר וא"כ הוה ליה למימר חזר נגע לבגד כדקתני במתניתין ואולי סובר הר"ש דקתני ברישא נראה אגב דבעי למיתני בסיפא נראה דלא שייך חזר אבל אי אמרת דגם סיפא מיירי דומיא דמתניתין קשה אמאי לא תני ברישא ובסיפא חזר. ודע שרבינו לא הביא דין זה ולא ידעתי למה. והחלוקה השביעית דהיינו הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד הטהור ופשה מן הבגד למטלית דין זה מפורש בתוספתא דקתני פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו ודין זה הוא פשוט שהרי קודם הפשיון כבר היה טעון הבגד הסגר ועכשיו שפשה הוא סימן טומאה ומזקיקו שריפה והמטלית בלא הפשיון נמי היה טעון שריפה ולענין הבגד המוסגר שניטלה ממנה חתיכה זו נראה דטעון שריפה ואע"ג דבחלוקה הששית כתב ר"ש דלגבי המוסגר לא נחשב הנגע כאילו הוא במטלית שאני התם שלא נראה הנגע במטלית אבל הכא שפשה מן הבגד למטלית אף שאין במטלית כגריס חשוב כאילו נראה במטלית דקי"ל הבגד הראשון ישרף וגם חלוקה זו לא הוזכרה בדברי רבינו. החלוקה השמינית דהיינו שני בגדים המוסגרים שנטל מטלית מזה וטלה על זה וחזר הנגע באחד מן הבגדים דין זה מפורש בתוספתא דתנן שני בגדים המוסגרים שנטל מטלית מזה וטלה על זה ונראה הנגע באחד מהם הוא ומטליתו ישרפו וכתב שם הר"ש הוא ומטליתו ישרפו היינו מה שטלה ממנו לבגד אחר ואע"ג דבטלה מן המוסגר לטהור תנן במתניתין תציל את המטלית יש לחלק בין מוסגר לטהור למן המוסגר למוסגר עכ"ד. ויש סיוע מזה למה שכתבנו לעיל בחלוקה הרביעית דטעמא דבגד אינו אוחז עמו המטלית ומטלית אוחז עמו הבגד הוא משום דמטלית מחובר בטהור ומש"ה אין הבגד מושך המטלית והכא שמטלית זה הוא מחובר בטמא אם נראה הנגע בבגד שניטלה ממנו המטלית ישרף הבגד והמטלית שניטלה הימנו שהיא מחוברת במוסגר האחרת ויש לדקדק לסברת מהר"ם מטראני שכתבנו לעיל דאף להר"ש אם חתך חתיכה מן המוסגר ולא חברה עם הטהור אלא שהיא בפני עצמה אם חזר הנגע לבגד דשורף את המטלית דדוקא במחובר לטהור הוא דאמרינן מציל את המטלית א"כ מאי איריא דתני בתוספתא היכא דחיבר המטלית בבגד המוסגר אפי' שהמטלית הוא בפני עצמו ישרף המטלית וי"ל דרבותא אשמעינן דסד"א דוקא כשהמטלית הוא בפני עצמו שלא נתחבר לשום דבר אז הוא דישרף משום דעדיין חשיב מן הבגד שניטלה הימנו כיון שלא נתחבר עדיין עם דבר אחר אבל כשנתחבר עם דבר אחר אף שהוא טמא אימא לא חשיב מן הבגד הראשון ואם נראה הנגע בבגד לא ישרף המטלית קמ"ל דאין הדבר תלוי אלא בחיבורו עם הטהור וכל שאינו מחוברת עם הטהור בין שהוא בפני עצמו או שהוא מחובר עם הטמא אם נראה הנגע בבגד שורף את המטלית: ודע דבחלוקה זו דהיינו שחתך חתיכה מבגד מוסגר וחברה עם בגד מוסגר אם נראה הנגע בבגד שניטלה ממנו החתיכה הדין הוא ששורף הבגד והחתיכה שניטלה ממנו שהיא מחוברת בבגד האחר דחשיב כאילו נראה הנגע בחתיכה ג"כ אבל הבגד האחר כדקאי קאי דלגבי הבגד המחובר עם החתיכה לא חשיב כאילו חזר הנגע בחתיכה דומה למה שכתבנו בשם הר"ש בחלוקה הששית וכן אם נראה הנגע בבגד המחובר עם החתיכה דינו שישרף הבגד עם המטלית המחובר בו דהא אף אם מטלית זה היה מחובר בבגד טהור ונראה הנגע בבגד המטלית טעון שריפה וכמו שכתבנו לעיל בחלוקה הששית והבגד שניטל ממנו מטלית זה כדקאי קאי דלגבי הבגד שניטלה ממנו המטלית לא חשיב כאילו נראה הנגע במטלית וכמו שכתבנו. והחלוקה התשיעית דהיינו אם נראה הנגע באחד מן המטליות דינו מפורש בתוספתא דתנן נראה באחד מן המטליות כולן ישרפו וכתב על זה הר"ש כולן ישרפו דכיון דשניהם מוסגרים הכל טעון שריפה דהא בטלה מן המוסגר בטהור נמי אמרינן תשמש לבגד והכא זה וזה מוסגר כאילו חזר בכל אחד ואחד עכ"ד. ולא הבנתי כוונת התוספתא דמדקאמר נראה באחד מן המטליות נראה שהיו כאן שני מטליות והיינו שנטל מטלית מזה וטלה על זה ומהאחר נטל וטלה על זה וא"כ יש לתמוה אמאי ישרפו כולם דבשלמא הבגד המחובר עם המטלית תינח דישרף שהרי אף אם היה בגד זה טהור הא קי"ל דאם נראה במטלית תשמש את הבגד השני וכן הבגד שממנו נחתך מטלית זה טעון שריפה דהא קי"ל חזר למטלית הבגד הראשון ישרף אך המטלית שבבגד האחר אמאי ישרף וכי תימא דחשיב כאילו נראה הנגע בבגד המחובר עמו אותו הבגד מושך עמו המטלית שנחתך הימנו וכדתנן לעיל שאם נראה הנגע בבגד שישרוף הבגד והמטלית שנחתך הימנו הא ליתא דשאני התם שנראה הנגע בבגד ומש"ה הבגד מושך עמו המטלית שנחתך הימנו אבל הכא שהנגע נראה במטלית אף שהבגד המחובר עמו טעון שריפה מ"מ לא חשיב כאילו נראה הנגע בבגד כדי למשוך עמו המטלית שנחתך הימנו וכמ"ש לעיל דבטולה מן הטמא בטהור דאף שאם נראה הנגע במטלית הבגד הראשון טעון שריפה מ"מ אם חזר הנגע בבגד הטהור אף שהמטלית המחובר עמו טעון שריפה מ"מ הבגד הראשון שניטל ממנו החתיכה כדקאי קאי דלגבי הבגד הראשון לא חשיב כאילו נראה הנגע במטלית וכן אין לומר דטעמא דהמטלית האחר טעון שריפה הוא משום דכיון דנטמא הבגד האחר משום דנראה הנגע במטלית זה שנחתך הימנו א"כ חשוב כאילו נראה הנגע באותו בגד ומש"ה טעון שריפה המטלית המחובר עמו וכדקי"ל דבטולה מן הטמא בטהור ונראה הנגע בבגד הטהור שישרף המטלית המחובר הא נמי ליתא מטעמא דכתיבנא דכללו של דבר דלעולם אין המטלית או הבגד מושך מטלית או בגד עמו אלא באחד משני דרכים או שהם מחוברים עכשיו או שהיו מחוברים מקודם אבל בהבצר שני הדרכים הללו אינו טעון שריפה וא"כ בנראה הנגע באחד מן המטליות המטלית האחר מהיכן יבא לו הטומאה הא לא היו מחוברים מקודם וגם עכשיו אינם מחוברים. ועוד אני תמיה דמה הפרש יש בין אם נראה הנגע באחד מן המטליות או אם נראה באחד מן הבגדים דכי היכי דבנראה באחד מן המטליות אמרינן דכולן ישרפו דהיינו הבגד המחובר והבגד שניטלה ממנו מטלית זה והמטלית האחר ג"כ או משום הבגד המחובר למטלית זה שנראה בו הנגע שמושך עמו המטלית שנחתך הימנו או משום הבגד האחר שאוחז עמו המטלית המחובר עמו א"כ גם אם יראה הנגע באחד מן הבגדים יהיו כולם טעונים שריפה דהיינו המטלית המחובר עמו והמטלית שנחתך הימנו והבגד האחר ג"כ יהיה טעון שריפה או משום המטלית שנחתך הימנו שהוא מחובר עם הבגד שנראה בו הנגע או משום המטלית המחובר עמו שקיבל הנגע מן הבגד שנחתך הימנו. וסבור הייתי לומר דדוקא היכא דנראה הנגע בבגד אז הוא דאמרינן דאף שנטמא המטלית המחובר עמו מ"מ אין המטלית מושך הבגד אשר נחתך הימנו חתיכה זו וכדאמרינן בטולה מן המוסגר בטהור שאם נראה הנגע בבגד הטהור אף דחשיב כאילו נראה הנגע במטלית מ"מ אין כח במטלית לאחוז עמו הבגד אשר נחתך הימנו כיון שלא נראה הנגע במטלית לפי שאין כח במועט דהיינו המטלית לאחוז המרובה אלא דוקא אם נראה הנגע בו אבל כשלא נראה הנגע בו אלא שקיבל הטומאה מזולתו אין בו כח למשוך המרובה ומש"ה בשני בגדים מוסגרים שחתך מזה וטלה בזה אם נראה הנגע באחד מן הבגדים ישרף הוא ומטליתו דהיינו המטלית המחובר עמו והמטלית אשר נחתך ממנו וחברו עם הבגד האחר אבל הבגד האחר אינו זקוק לשריפה דמהיכן תבא הטומאה לבגד האחר על כרחין מאחד מן המטליות או מן המטלית המחובר עם הבגד שנראה בו הנגע שיאחוז עמו הבגד אשר היה מחובר עמו מקודם או מן המטלית אשר נחתך מן הבגד אשר נראה בו הנגע שימשוך את הבגד עמו להיותו מחובר עמו והא ליתא וכמ"ש שאין כח במועט לאחוז המרובה אלא כשנראה הנגע במועט לא כשקיבל הטומאה מזולתו. אבל כשנראה הנגע באחד מן המטליות שנטמאו כל הבגדים מן הדין אז נטמא ג"כ המטלית האחר לפי שהבגד המחובר עם המטלית אשר נראה בו הנגע או הבגד אשר נחתך הימנו המטלית אשר נראה בו הנגע מושך עמו המטלית האחר ואע"פ שלא נראה הנגע בבגדים מ"מ יש כח בהם לאחוז עמהם את המועט ואע"פ שלא נראה הנגע בהם אלא שקיבלו מזולתם. כללו של דבר המועט אינו מושך המרובה אלא כשנראה הנגע במועט אבל המרובה מושך עמו המועט אף שלא נראה הנגע במרובה אלא שקיבל הנגע מזולתו. זה עלה בדעתי ולא נתקררה דעתי בזה. עוד נ"ל דהכא לא מיירי בטלה מזה על זה ומזה על זה אלא מיירי בטלה מזה על זה דוקא ומאי דתני נראה באחד מן המטליות לאו דוקא אלא אגב דתני נראה באחד מהם תנא סיפא נמי נראה באחד מהם ולעולם דליכא כי אם מטלית אחד ולפ"ז ניחא כל החלוקות דברישא תני נראה באחד מהם ישרף הוא ומטליתו והכוונה הוא שאם נראה בבגד אשר נחתך הימנו המטלית ישרף הוא והמטלית המחובר עם הבגד האחר אבל הבגד האחר כדקאי קאי ואם נראה הנגע בבגד המחובר ישרף הוא עם המטלית המחובר עמו אבל אם נראה הנגע במטלית כולן ישרפו לפי שהבגד המחובר עמו ישרף דהא קי"ל והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין והכא שהוא מוסגר ישרף והבגד האחר ישרף משום דקי"ל נראה במטלית הבגד הראשון ישרף. ושוב ראיתי בתוספתא והכי איתא שני בגדים המוסגרים שנטל מטלית וטלה על זה מטלית מזה וטלה על זה כו' וא"כ הדרא קושיין לדוכתה וצריך עיון: עוד יש חלוקה עשירית והוא שחתך חתיכה מבגד טהור וחברה עם המוסגר אבל לא חברה במקום הקרע ונראה שדין מטלית זה הוא כדין המטלית שחיבר במקום הנגע ואם נראה הנגע בבגד מציל את המטלית ואם נראה במטלית שורף את הבגד. ומיהו לפי מ"ש לעיל דלעולם הטמא אוחז הטהור והטהור אוחז הטמא ומאי דתנן דאם חזר הנגע לבגד דמציל את המטלית הוא משום דמטלית זה גזירת הכתוב היא שיחברנו בבגד ומש"ה אין הבגד אוחז המטלית אבל לעולם דאף הטמא אוחז עמו הטהור וכדתנן והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין הרי שהטמא מושך עמו הטהור. א"כ בחלוקה זו שחיבר חתיכת בגד מוסגר בטהור וחזר הנגע ישמש הבגד למטלית בסימנים ולא מצאתי גלוי לדין זה ואם נראה הנגע במטלית הבגד ישרף דומה למה שאמרו בתוספתא דבטולה מן הטמא בטהור ונראה הנגע בטהור שהמטלית ישרף ולענין המטלית עצמו נראה דאליבא דכ"ע לא ישרף אלא ישמש את עצמו ולא מיבעיא להר"ש דס"ל שאף במטלית שחיבר במקום הקרע אם נראה הנגע במטלית דדוקא הבגד ישרף אבל המטלית יציל את עצמו דודאי דהוא הדין בנדון דידן. אלא אף לסברת רבינו דס"ל שאם חזר למטלית דישרוף הכל הבגד והמטלית מ"מ אפשר דבמטלית זה שלא בא במקום הנגע שלא ישרף דדוקא במטלית הבא במקום הנגע ס"ל דישרף משום דעליה אמר קרא ואם תראה עוד בבגד וכו' באש תשרפנו וקאי לבגד ולמטלית דמיירי ביה קרא אבל במטלית זה אפשר דאף רבינו יודה שאינו נשרף אלא ישמש את עצמו. ולפי זה אפשר לומר דההיא דתניא בתוספתא הטולה מן הטהור במוסגר לא הוי דינא דמתניתין דצריך מטלית וכמו שכתב הר"ש אלא דין התוספתא הוא הנדון שאנו דנין עליו ומש"ה תני נראה במטלית ישרוף את הבגד והמטלית תשמש את עצמה אבל בדינא דמתניתין כ"ע לא פליגי שאם נראה במטלית ששורף הכל וכמו שפסק רבינו. ובזה ניחא מה שהקשינו לעיל דאיך פסק רבינו נגד התוספתא אלא דמ"מ קשה למה לא הביא דין התוספתא:
תנן בפי"ג דנגעים הבונה מן המוסגר בטהור חזר נגע לבית חולץ את האבנים חזר על האבנים הבית הראשון ינתץ והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנים ע"כ. והנה החלוקה הראשון דהיינו אם חזר נגע לבית דחולץ את האבנים כיוצא בזה תנן בפי"א דנגעים מ"ו גבי בגדים והנה לגירסת רבינו דגריס התם חזר נגע לבגד שורף את המטלית ניחא דהוו בגדים ובתים שוים בדינם אך לגירסת הר"ש דגריס גבי בגדים מציל את המטלית לפי שאין הטמא אוחז עמו הטמא המחובר בטהור קשה טובא ממתניתין דבתים דתנן חולץ את האבנים ומאי שנא בתים מבגדים וכבר תמה על זה הרב בעל תוספות יו"ט יע"ש ואפשר לתרץ ולומר עם מה שכתבנו לעיל בשם מהר"ם מטראני דאף להר"ש דגריס מציל את המטלית היינו דוקא לפי שהיא מחוברת בטהור אבל אם חתך חתיכה מן המוסגר והניחה בפני עצמה אם חזר הנגע לבגד המטלית ישרף לפי שאין מציל המטלית אלא חיבורו עם הטהור ולפי זה אפשר דלא שייך חיבור אלא גבי בגדים שתפרם זה בזה שאז נחשב כל הבגד אחד אבל גבי אבנים לא שייך חיבור והרי הוא כאילו אבני המוסגר הם בפני עצמם ומש"ה תנן חולץ את האבנים דדכוותיה גבי בגדים נמי שאינם מחוברים הוי דינא דישרף המטלית ועוד אפשר לומר דגבי בגדים דיש להם טהרה דהיינו אם קצצו ועשאו מוכין פחות משלש על שלש וכמו שפסק רבינו בפי"ג דין י"א מהני בהו ג"כ החיבור לטהור אף שיש בו שלש על שלש כיון שהוא מחובר בטהור אבל גבי אבנים דאפילו אם דק אותם לעפר אינם יוצאין מידי טומאתן לא מהני להו חיבור בטהור. והחלוקה השניה דהיינו אם חזר על האבנים דהבית הראשון ינתץ והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנים הכי תנן נמי גבי בגדים חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין. וראיתי לרבינו בפט"ז דין ז' שכתב נראה נגע על האבנים שבנה המוסגר ינתץ והבית השני מסגירין אותו בנגע זה כדין כל בית שנראה בו נגע בתחילה ע"כ. והנה לא הזכיר דין האבנים שנראה בהם הנגע מה יהיה דינם אם הבית השני נטהר. וראיתי להר"ש שכתב והני אבנים נמי בעו נתיצה אלא שממתין עד שישמשו את הבית השני בסימנים וכן כתבו לעיל גבי בגדים בחלוקה הרביעית שכתבו בתוספתא דהמטלית טעונה שריפה באחרונה לאחר ששימש את הבגד השני אף שנטהר הבגד השני. הן אמת דרבינו גבי בגדים נמי סתם את הדברים בפירקין דין ז' שכתב והמטלית תשמש את הבגד כו' אם עמד בעיניו שני שבועות שורפין הכל ומפשט דבריו נראה דאין שריפה במטלית כ"א עם הבגד השני וכבר תמהנו לעיל שהוא היפך התוספתא ומ"מ לא ידעתי למה שינה רבינו גבי בתים לשון המשנה ולא כתב והאבנים ישמשו את הבית השני וכמו שכתב גבי בגדים מאחר שדרכו הוא להעתיק לשון המשנה. ודע דההיא דתנן בפי"א דנגעים חזר נגע לבגד כו' פירשה הר"ש דהיינו לאחר שקרע הנגע מן הבגד והביא מטלית מבגד טהור כו' ומתניתין קאי עלה דאידך מתניתין הסמוכה לה דקתני וצריך מטלית ולענין הדין נראה דאם בשבוע ראשון הביא מטלית וחיבר לבגד המוסגר שיש בו הנגע ופשה הנגע פשיטא דמציל המטלית אף שהבגד טעון שריפה משום פשיון וכמו שפסק רבינו ריש פירקין שהרי פשיון זה מן הנגע הישן הוא ואפילו אם בפשיון זה יש בו כגריס מ"מ לא חשיב כנגע אחר ולומר שישמש הבגד למטלית בסימנים שהרי כבר כתבנו לעיל דהא דתנן מציל את המטלית הוא מכל וכל וכמו שנראה מדברי הר"ש שם. ואם נראה נגע כגריס במטלית יש להסתפק בזה מה יהיה דינו אם נאמר דהבגד ישרף משום דהא קי"ל דפשיון הרחוק אם הוא כגריס מטמא משום פסיון וכמו שפסק רבינו בפירקין דין ד' או דילמא דלא שייך פסיון הרחוק אלא בבגד שהיה מחובר עמו בתחילת הראות בו הנגע אבל בבגד שלא היה מחובר בו בתחילה כשנראה בו הנגע לא שייך בה פסיון הרחוק ועיין במה שכתבנו לעיל בחלוקה החמישית. ולענין המטלית נראה דאליבא דכ"ע אף שנראה דהבגד ישרף המטלית ישמש את עצמו בסימנים ולא ישרף ואף לרבינו דס"ל דאם חזר למטלית ישרוף הכל לא דמי לנדון דידן ודוק. והא דתנן הטולה מן המוסגר בטהור כו' פירשה הר"ש דהיינו בגד שמסגירו ועמד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני כהה דקורע ממנו הנגע ושורף מה שקרע ההוא מוסגר קרי ליה כו' ולענין הדין נראה דאף בשבוע ראשון אם חתך ממנו חתיכה וחברה בטהור ופשה הנגע בשבוע ראשון או שעמד בעיניו בשבוע שני דלרבינו שורף את המטלית ולהר"ש מציל את המטלית והא דלא פירש הר"ש למתניתין בכי האי גוונא הוא משום דסיפא דקתני חזר למטלית הבגד הראשון ישרף כו' ודין זה לא שייך אלא במוסגר דהר"ש אבל בנדון דידן דהיינו בשבוע ראשון אם חזר הנגע למטלית הבגד הראשון כדקאי קאי וליכא למימר משום פסיון הרחוק דהא ודאי בשני בגדים לא שייך פסיון הרחוק וזה פשוט והמטלית עצמו ג"כ יראה בתחילה כדין נגע חדש וזה פשוט. וגבי נגעי בתים דתנן הבונה מן המוסגר בטהור פירשה הר"ש לאחר שחילץ ונתץ וטח והביא אבנים אחרות ובנה במקומן והסגירו ובתוך ימי הסגרו לקח מאותו בית אבנים ובנאן בבית טהור והך מתניתין רישא וסיפא לא מיתוקמי אלא בגוונא דהר"ש משום דלא משכחת נתיצה כי אם לאחר שחילץ וטח וא"כ הא דתנן חזר נגע על הבית חולץ את האבנים דמדין נתיצה נגעו אלא דלא שייך נתיצה כיון שהם בבית טהור ע"כ דכשחזר הנגע בבית הראשון לאחר חליצה וטיחה הוא וסיפא נמי דקתני הבית הראשון ינתץ ע"כ בכי האי גוונא הוא. ומיהו נראה לי דלאו דוקא כשלקח האבנים מן הבית המוסגר לאחר חליצה וטיחה אלא אף שלקחם בשבוע ראשון או בשבוע שני ובנאם בבית טהור ואח"כ הוזקק הבית הראשון לחליצה וטיחה וחזר הנגע לבית שחולצין האבנים אף שהלקיחה והבנין היה קודם חליצה וטיחה כיון שכבר נתחייב זה הבית בנתיצה דין האבנים כדין בית שניטל ממנו וכן אם חזר על האבנים לאחר חליצה וטיחה של הבית הראשון הבית הראשון ינתץ כדינו ודכוותה גבי בגדים דאם חתך חתיכה מן הבגד המוסגר בשבוע ראשון וחברה בטהור ולבסוף הוזקק הבגד הראשון לקריעת מקום הנגע אם חזר הנגע על הבגד לרבינו שורף המטלית ולר"ש מציל את המטלית ואם חזר על המטלית לאחר שקרע הנגע מן הבגד הראשון הבגד הראשון ישרף והר"ש דלא פירש להני מתניתין בכה"ג הוא משום דכיון דע"כ כשחזר הנגע הוא לאחר חליצה וטיחה ולגבי בגדים לאחר שקרע מקום הנגע מלתא פסיקתא קאמר דכשבנה או כשטלה היה לאחר חליצה וטיחה או לאחר שקרע מקום הנגע וחיבר לו מטלית. ודע שהרב תיו"ט בפי"ג דנגעים מ"ה הביא בשם מהר"ם פירוש מחודש בהא דתנן חזר נגע לבית חולץ את האבנים דלאו מדין נתיצה נגעו בה אלא עצה טובה קמ"ל וכי היכי דגבי בגדים תנן מציל את המטלית הכי נמי גבי בתים הוי דינא הכי יע"ש. ודע שדין ב' בתים המוסגרים שנטל מזה ובנה בזה דינם כדין הבגדים שכתבנו לעיל בחלוקה השמינית והתשיעית וכן הביא הר"ש מהתוספתא דאבנים כמטלית. גרסינן בתוספתא בית המוסגר שנשרו ממנו אבנים טהורות שני בתים מוסגרים שנטל אבן מזה ובנה בזה ונראה נגע באחד מהן היא טמאה בלבד ראב"ש אומר אבנים כמטלית ע"כ. ונראה דהא דקתני ברישא דאם נשרו אבנים טהורות ת"ק הוא אבל לראב"ש דהשוה הבתים לבגדים אף האבנים שנשרו הם טמאים דהא בבונה מן המוסגר בטהור קי"ל כראב"ש דאם חזר הנגע על הבית חולץ את האבנים וכ"ש כשאינם מחוברים בטהור וכמ"ש לעיל בשם מהר"ם מטראני דיותר יש להקל במחובר עם הטהור מכשהם בפני עצמם והיינו טעמא דרבינו לא הביא בחיבורו דין התוספתא הלזו:

ח

בגד שבא כולו בתחילה ירקרק וכו'. כתב על זה מרן בפרק כל היד ובפרק הנחנקין רבי נתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחת בגדים שהיא טהורה כו' וקשיא לי דהתם משמע דרבנן פליגי עליה ואמאי שבק רבנן ופסק כרבי נתן עכ"ד. ולי נראה דטעמיה דרבינו הוא מדאמרינן בפרק איזהו מקומן עלה נ' דבר הלמד בהיקש מהו שילמוד בג"ש תא שמע רבי נתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחת בגדים שהיא טהורה נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור והתם מנא לן דכתיב מראשו ועד רגליו ואיתקש ראשו לרגל מה להלן כולו הפך לבן טהור אף כאן כולו הפך לבן טהור ע"כ. וס"ל לרבינו דרבנן דחולקים על רבי נתן ס"ל דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש וכיון דנתקין לא למדו דין זה דפריחה אלא מהיקשא דמראשו ועד רגליו שוב אין הנתקים חוזרים ומלמדים לבגדים בג"ש. ולפי הנראה סתמא דתלמודא הכי ס"ל דהלכתא כרבי נתן מדבעו מהו שילמוד ופשטוה מרבי נתן דמלמד בג"ש ואם איתא דליתיה להא דרבי נתן הוה להו למיפשטא דאינו חוזר ומלמד בג"ש מרבנן דפליגי עליה דרבי נתן אלא ודאי דס"ל לסתמא דתלמודא דהלכתא כרבי נתן ורבי יוחנן התם לא דחה ראיה זו אלא משום דהוו חולין אבל בקדשים אין דנים למד מלמד והתם בקדשים קיימינן וכדאיתא התם אבל בחולין גם הוא מודה דחוזר ומלמד בג"ש מהך דרבי נתן ומש"ה פסק רבינו כרבי נתן. ומ"מ אני תמיה בזה דהא לרבי נתן פריחה בין לנתקין בין לבגדים לא למדנו אלא מנגעי עור בשר אלא הנתקין למדין בהיקש וחוזרין ומלמדין בג"ש לבגדים וא"כ איך כתב רבינו דאם אחר שפטרו בא כולו ירקרק או אדמדם שהוא טהור והלא גבי נגעי עור בשר קי"ל פורח אחר הפטור שהוא טמא מוחלט וכמו שפסק רבינו רפ"ז וזה הוא דבר מתמיה שאם הפריחה לא למדנו אותה בבגדים אלא מן האדם איך נקל בפריחת האדם. וראיתי להראב"ד ז"ל שהשיגו בזה וכתב על דין זה אם כן מצא נוסחא שלו הרי טוב ואם מדעתו אין שומעין לו שהרי באדם פורח אחר הפטור טמא מוחלט הוא ונראין הדברים ק"ו בבגדים ע"כ. ואני תמיה על הר"א ז"ל דהא פריחה בבגדים לא הוזכרה בכתוב כלל וא"כ לא ימנע אם הרב סובר שאין שום לימוד בבגדים מהיקש או מג"ש שנלמוד ממנו פריחה א"כ אמאי לא השיגו אעיקרא דדינא דמנא לן פריחה בבגדים דודאי מסברא אין אנו יכולין ללמוד דין זה דפריחה שהוא גזירת הכתוב. ואם הרב אית ליה דאיכא היקש או ג"ש למידרש מיניה דומיא דאדם דאית ליה פריחה לא ידעתי אמאי שבקיה לרגזנותיה ולא בא על רבינו בסופה ובסערה כדרכו ולומר שאם אין אנו למדין דין הפריחה אלא מאדם מהיכא תיתי שנלמוד יותר מהמלמד אשר ע"כ נ"ל דלרבי נתן בין בנתקין בין בבגדים אין הפריחה מטהרת אלא מתוך הסגר או מתוך החלט אבל מתוך פטור אין הפריחה מטהרת הפריחה דנגעי עור בשר ורבנן חולקין על רבי נתן בהיקש דמראשו ועד רגליו דמהתם יליף רבי נתן פריחה בנתקים משום דס"ל דאדרבה רגליו דקרא אין הפריחה נוהגת בהם וכדאמרינן סוף פ"ד דערכין עלה ח"י מראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל ומהכא ממעטינן כף הרגל דאינו מעכב את ההופך כולו לבן וכדאיתא בת"כ והכי תנן בפט"ז דנגעים מ"ז ואין ספק שדרשא זו דרגליו ולא רגליו בכלל היא חולקת על רבי נתן וכמ"ש התוספות שם בד"ה ואי בעית כו'. ומיהו ס"ל לרבנן דפריחה נוהגת בנתקים וכדתנן בפ"י מנגעים מ"ט והיינו מדאמרינן בת"כ מנין אתה אומר היה בו נתק כגריס וניתק כל הראש טהור ת"ל ואיש כי ימרט ראשו טהור הוא כו' הרי שלמדנו דין הפריחה מן הכתוב וכיון שלמדנו כן מרבוי הכתוב אין לנו לחלק בין פרח מתוך הסגר לפרח מתוך פטור דלית לן קראי לאוכוחי דדוקא מתוך הסגר טהור כדאית לן גבי נגעי אדם וכמ"ש מרן כל זה בפ"ח דין י"ב בשם הר"י קורקוס ז"ל ורבנן בג"ש דקרחתו או גבחתו אינם חולקים אלא ס"ל דבגדים ילפי מנתקים בג"ש דקרחת וגבחת וא"כ כי היכי דגבי נתקים כל פריחה מטהרת ואפילו לאחר הפטור ה"נ בבגדים ורבינו פסק כרבנן ומש"ה פסק בנתקין ובבגדים דאפילו לאחר הפטור טהור וההיא דפרק כל היד ודהנחנקין מיירי בכה"ג דנחלקו בנגעי בגדים שהיתה בהם פריחה לאחר הפטור דלרבנן טהור ולרבי נתן טמא ונמצא שנחלקו בדבר שזדונו כרת לענין טומאת מקדש וקדשיו והתם לא הביאו ברייתא זו דרבי נתן כי אם בקיצור לפי שלא הוצרכו אלא לומר שיש מחלוקת בנגעי בתים ונפקא מינה לזקן ממרא אבל עיקר נוסחת הברייתא היא כמו שהיא שנויה בזבחים ופסק רבינו כרבנן בין תבין:

י

פחות מג' אצבעות כו'. דע דאע"ג דקי"ל דאריג כל שהוא טמא וכדאיתא בפרק במה אשה (דף ס"ג) וכמו שפסק רבינו בפרק כ"ב מהלכות כלים היינו דוקא בשאר טומאות אבל בנגעים אינו מתטמא בפחות משלש על שלש דרבויא דאו בגד בשרצים הוא דכתיב. ועיין במ"ש הרב קרבן אהרן בפרשת תזריע אברייתא דאין לי אלא בגד וארג בו שלש על שלש כו' שכתב בסוף דבריו דלפי הגירסא הכתובה שם בא לרבות אריג כל שהוא אף לנגעים ועיין במ"ש התוס' פ"ב דשבת (דף כ"ה) ד"ה ת"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף