הערות לשולי הגליון כשיהיה טקסטעריכה
1. מבואר בדברי רבינו דלהר"מ אין חלוק נדר בהתפסה משלא בהתפסה במהותו ועיקר הנדר שלא בהתפסה. והגר"ח כתב בדעת הר"מ דנדר בהתפסה חלוק במהותו משלא בהתפסה, דבהתפסה גדרו חלות הקדש של קונם ושלא בהתפסה אינו אלא חלות דיני הקדש, וע"ע חת"ס (נדרים יב:) שכתב דמדברי הר"מ פ"ג ה"ג משמע דס"ל דעיקר הנדר בהתפסה דווקא. וממש"כ דהב"י ס"ל כהר"ן בנדרים משמע דאף הוא מודה דהוו ב' דיני נדרים שכ"כ שם הב"י.
2. מבואר דרבינו פי' דעת הר"ן דנדר עיקרו בלא התפסה ובהתפסה לא גרע מידות, ועי' בשל"נ שביאר דלהר"ן אי' ב' מיני נדרים בהתפסה ושלא בהתפסה והק' מדברי הר"ן דף י"ד ע"א שהביא רבינו עי"ש מה שיישב. ובפשוטו י"ל דהתם לא קאמר רק אילולא קרא אך לפי האמת ילפי' מהתם דין נדר בהתפסה.
3. עוד כתב שם אבל בלא התפסה א"א לו לאסור את המותר אלא מפני שקדש עושה חליפין אף הוא יכול להתפיס איסורו בדבר המותר כו' ואע"פ שאם לא התפיסו חייל ההוא מדין יד הוא דמהני שכשהוא אומר הר"ז אסור עלי אנו גומרין דבריו כקרבן כו'.
4. מבואר בדברי רבינו דשיטת הר"ן בנדרים אינה כשי' בשבועות וסתרו דבריו זא"ז עיין לקמן ה"ז ועיי"ש בהערה ביישוב הסתירה. ובעיקר דברי הר"ן בשבועות דהתפסה מדין קדש עושה חליפין עי' שעורי הגרש"ר (מגיד) משה"ק בזה מדין התפסה בבכור והתפסה בקדושה דמעיקרא, ומהתפסה בזמן דליכא קרבן בעולם, וע"ע אבי עזרי (מהדו' חמישאה) משה"ק עוד והסיק דאף להר"ן בשבועות לא בעי' התפסה לחלות הנדר רק מדין לבטא בשפתיים בעי' לשון טוב ולהכי בעי' לשון של התפסה.
5. רבינו ביאר שיטת הטור כדברי הר"ן בשבועות וכן הביא בהמשך דבריו מהב"ח, וצ"ב דלהר"ן בשבועות נדר שלא בהתפסה מדין יד הוא ובטור משמע דאף הוא נדר, ומשמע בלא דין יד המפורש בדברי הטור במקום אחר.
6. צ"ב מדוע לא הביא דברי התוס' ריש נדרים (ד"ה כל) שכתבו שם דעיקר הנדר הוא כשמתפיס החפץ בדבר הנדור כמו דאמר הרי עלי ככר זה כהקדש. אמנם המשך דבריהם שם ועל ככר אחר אומר יהא כזה זהו נדר כו', וכבר הק' השל"נ מה הוצרכו להתפסה זו של זה כזה והגיה דבריהם עיי"ש.
7. בעיקר פלוגתת הראשונים אי עיקר הנדר בהתפסה או שלא בהתפסה, עי' אבי עזרי שם סיכום השיטות בזה.
8. עי' שעורי הגרח"ש ליבוביץ שהעמיד הקושיא אדברי הרא"ש בשבועות דאף בלא התפסה הוה נדר, אך במל"מ משמע דהקושיא דעכ"פ יועיל מדין יד, ועי"ש שפי' יישוב הט"ז עפ"ד הגר"ח ולפי זה לא יועיל יישוב הט"ז אלא לסגנון הקושיא כפי שהביאה אך לסגנון קושיית רבינו לא יועיל.
9. מלשון הב"ח משמע שהטור הזכיר תשובת הרא"ש ובהמשך דברי רבינו הביא דברי הט"ז דאך תשובה לאו דסמכא היא ע"כ לא הביאה הטור, אך האמת דבתשו' הרא"ש שם אי' ב' תשובות וכמובא בב"י הא' באומר ייאסר יינוי ע"כ ישראל ואל הזכיר יין נסך והב' בהזכיר יין נסך, והב"ח ס"ל דהטור כיוון אף לתשובה הא' וכן משמע בב"י ומש"ה כתב דמשמע דבי' הטור דטעמי' דהרא"ש משום יין נסך, אך הט"ז ס"ל דהטור לא הזכיר אלא התשובה הב' והשמיט התשובה הא', ובש"ך כתב ב' אופנים אלו בביאור דברי הטור.
10. מש"כ רבינו דהשו"ע לא הזכירה רק בב"י הוא מטעם דהב"י ס"ל כהש"ך וכהב"ח דהטור כיוון לב' תשובות הרא"ש וס"ל בתרוויהו דעיקר טעם ההיתר משום יי"נ ואף הרא"ש לא נתכוון לזה מעולם.
11. ביישוב קושיית רבינו ע"ד הרשב"ץ עיין כתר המלך, ולכאורה י"ל עפ"ד הגר"ח דאיכא נדרים דאינם אלא דיני איסור וודאי אף עליהם קאמרה גמ' דמיתסר חפצא הוא וא"כ א"ל דשמתא כה"ג הוא ומש"ה מהני אדבר שאין בו ממש, ודו"ק. ועוד ביישוב הקושיא עיין קרית מלך רב לבן המחנ"א.