הערות לשולי הגליון כשיהיה טקסט
1. מבואר בדברי רבינו דלהר"מ אין חלוק נדר בהתפסה משלא בהתפסה במהותו ועיקר הנדר שלא בהתפסה. והגר"ח כתב בדעת הר"מ דנדר בהתפסה חלוק במהותו משלא בהתפסה, דבהתפסה גדרו חלות הקדש של קונם ושלא בהתפסה אינו אלא חלות דיני הקדש, וע"ע חת"ס (נדרים יב:) שכתב דמדברי הר"מ פ"ג ה"ג משמע דס"ל דעיקר הנדר בהתפסה דווקא. וממש"כ דהב"י ס"ל כהר"ן בנדרים משמע דאף הוא מודה דהוו ב' דיני נדרים שכ"כ שם הב"י.
2. מבואר דרבינו פי' דעת הר"ן דנדר עיקרו בלא התפסה ובהתפסה לא גרע מידות, ועי' בשל"נ שביאר דלהר"ן אי' ב' מיני נדרים בהתפסה ושלא בהתפסה והק' מדברי הר"ן דף י"ד ע"א שהביא רבינו עי"ש מה שיישב. ובפשוטו י"ל דהתם לא קאמר רק אילולא קרא אך לפי האמת ילפי' מהתם דין נדר בהתפסה.
3. עוד כתב שם אבל בלא התפסה א"א לו לאסור את המותר אלא מפני שקדש עושה חליפין אף הוא יכול להתפיס איסורו בדבר המותר כו' ואע"פ שאם לא התפיסו חייל ההוא מדין יד הוא דמהני שכשהוא אומר הר"ז אסור עלי אנו גומרין דבריו כקרבן כו'.
4. מבואר בדברי רבינו דשיטת הר"ן בנדרים אינה כשי' בשבועות וסתרו דבריו זא"ז עיין לקמן ה"ז ועיי"ש בהערה ביישוב הסתירה. ובעיקר דברי הר"ן בשבועות דהתפסה מדין קדש עושה חליפין עי' שעורי הגרש"ר (מגיד) משה"ק בזה מדין התפסה בבכור והתפסה בקדושה דמעיקרא, ומהתפסה בזמן דליכא קרבן בעולם, וע"ע אבי עזרי (מהדו' חמישאה) משה"ק עוד והסיק דאף להר"ן בשבועות לא בעי' התפסה לחלות הנדר רק מדין לבטא בשפתיים בעי' לשון טוב ולהכי בעי' לשון של התפסה.
5. רבינו ביאר שיטת הטור כדברי הר"ן בשבועות וכן הביא בהמשך דבריו מהב"ח, וצ"ב דלהר"ן בשבועות נדר שלא בהתפסה מדין יד הוא ובטור משמע דאף הוא נדר, ומשמע בלא דין יד המפורש בדברי הטור במקום אחר.