לבושי שרד/חושן משפט/מו
סימן מ"ו
בש"ך ס"ק ו'. ולא נהירא לי. נ"ב גם הב"ש סימן קמ"א ס"ק ל"ח השיג עליו עיי"ש:
בש"ך ס"ק ט'. לא נהירא דהא איתא התם להדיא דף ו' דאפילו וכו'. עיין בב"ש סימן קמ"ב ס"ק ב' ולדברי הב"ש כיון הר"א כהן בעצמו ודברי הש"ך תמוהים ועמ"ש בחידושי ריש גיטין בתוס' ד"ה אילימא חרש ע"ש.
בסמ"ע ס"ק י"ד סוף ס"ק. אם צריך קיום כו'. הקשה אותו מה מועיל קיום אחר הא תרי כמאה וק"ל:
בש"ך ס"ק י"ב. אבל הם אומרים אינו כתב ידינו. עיין בפ"י מהרי"ב שגורס הן אומרים כתב ידינו כו'. והיינו היכא דיש עדים אחרים אף שגם הם אומרים כתב ידינו הוא אבל אנוסים וכו' אפ"ה אינם נאמנים ומוכיח ממתניתין ע"ש. ונ"ל ראיה לפירושו דלדברי הש'"ך קשה מאי ראיה מייתי ממתניתין דהיינו למה אין להם מיגו דאי בעי אמרו אין זה כתב ידינו זה אינו דהא התוס' הקשו בכתובות הא בתרי לא אמרינן מיגו ותרצו מיגו דאי בעי שתקי אמרינן אף בתרתי וא"כ כיון דכתב ידם יוצא ממקום אחר תו ליכא מיגו דאי בעי שתקי רק דאמרי אין זה כתב ידינו ובכהאי גונא לא אמרינן מיגו בתרתי ולעולם היכא דאמרו אין זה כתב ידינו נאמנין לגבי אינך סהדי אבל לפירוש מהרי"ב ניחא הכל ודו"ק היטב:
ש"ך ס"ק ס"ב. לא מצי משוי נפשייהו רשיעי וכו'. עיין סימן ל"ט סק"ל:
סעיף ל' ברמ"א. אם כתב בהנפק במותב תלתא וכו'. נ"ל ברור דווקא בכתוב נמי בי דינא וטעמא דבי דינא משמע כשרים וכמ"ש הש"ך ס"ק ע"ב הא בכתב בו רק במותב תלתא לא מהני מפני דלמא חד מינייהו באמת הוא הקרוב וזה פשוט בעיני ולדעתי הוא כ"ש מהחששא שהביא הש"ך בס"ק ע"ב ע"ש והבן. ועוד קצת דאיה מהא דאמר הריב"ש בשם הרמ"ה דחיישינן שהיה קרוב ובשביל זה לא חתם עצמו עמהם כדי שלא יתברר ויתגלה פיסולו ולכן אינו כשר אלא בכתב בו בי דינא. וקשה דמה בכך שיתגלה פיסולו הא בכה"ג כשר כמבואר כאן בש"ע אלא ודאי דהיכא דלא כתוב בי דינא פסול בנמצא אתחד מהן קרוב:
בש"ך ס"ק צ"ג. ומשמע מדבריו. עיין כנס"י סימן פ"ב:
בש"ך ס"ק ק"ז בסוף הס"ק. עד שיהא שם ראיה שנתן וכו'. עיין כנס"י סימן צ"א: