ברש"י שלפנינו מפורש שאי אפשר לדון במציאה חצר משום שליחות, לפי שאין דעת משלח. והר"ן נתקשה עפי"ז דבשלמא בחצר המשתמרת זוכה מדין יד, אבל בחצר שאינה משתמרת אמאי יזכה? ותירץ דגם זה משום יד ע"ש בדבריו.
ובאמת שהר"ן מיישב דברים שאינם מפורשים ברש"י, שרש"י לא כתב שבחצר המשתמרת לא בעינן שיהיה עומד בצדה, אלא כתב שאם אינו עומד בצדה בעינן דעת אחרת מקנה אותו. ואמנם המהרש"א והרש"ל הגיהו בדברי רש"י כדעת הר"ן ונתקשו כנ"ל.
ואפשר לומר שבאמת א"צ להגיה, ודעת רש"י שבמציאה לעולם בעינן שיהיה עומד בצדה, אפילו במשתמרת, ורק כשדעת אחרת מקנה אותה, היינו במתנה, מהני מדין שליחות. ואף שהגמרא בריש הסוגיה מחלקת בין משתמרת לאינה משתמרת במציאה, ס"ל לרש"י דזהו רק דרך אחת בגמ', אבל רב פפא שתירץ דעת אחרת מקנה, לא קאי רק אעובדא דר"ג וזקנים, אלא גם על המשנה, שאחר העמידה הגמ' בעומד בצד שדהו והקשתה אמאי לא תקנה ליה חצירו, מתרץ רב פפא לחלק בין מתנה למציאה, ובזה ליכא חילוק בין משתמר לאין משתמר, אלא לעולם במציאה שאין דעת מקנה, בעינן עומד בצד שדהו, וכפשטא דמתני'. אלא שהגמ' הקשתה על זה מגט דדעת אחרת מקנה, ותירץ רב אשי דשאני גט לפי שבעל כורחה ובעינן לדין יד, אבל מ"מ רב אשי קאי על דברי ר"פ ומסכים לחילוק בין מתנה למציאה, ודלא כהגמ' לעיל לחלק בין משתמר לאין משתמר. ולפי"ז א"ש דברי רש"י בלא תיקון, שבמציאה כיון שאין לבוא מדין שליחות, אינו קונה אם אינו עומד בצדה, ואפילו במשתמר, ואלו דברי רב פפא בהסבר המשנה. ושוב אין להקשות קושיית הר"ן, לפי שבחצר לעולם בעינן דין יד גם במשתמר.
וסיוע לזה יש להביא מדברי רש"י בריש הסוגיה (ד"ה אי עומד), שכתב טעם למה בעינן עומד בצדה לפי שבכך משתמרת היא על ידו. וקשה, אמאי לא פירש כן על דברי שמואל 'והוא שעומד בצד שדהו' ורק אחר תירוץ הגמ' לחלק בין משתמר ללא משתמר? אלא ע"כ דס"ל שדברי שמואל סובלים עוד פירוש, שמה שבעינן עומד בצד שדהו הוא מטעם יד ולא מטעם שיהיה משתמר על ידו, שזהו בעצם הסבר רב פפא בדעת שמואל. ובאמת שכן נראה מדברי רש"י לקמן, שרב אשי לא ס"ל כלל האי דינא דמשתמר, אלא חידש דבחצר יש דין יד, שבזה ודאי בעינן עומד בצדה, כמו בגט, וא"כ מה שכתב רש"י בריש סוגיין דעומד בצדה הוא משום שימור, לא קיי"ל הכי אלא כרב אשי.
א.א (שיחה) 10:09, 23 במרץ 2020 (UTC)