ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/מ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה מ

עצרת. ותרועה קודש לנקבו. עשה דשביתה ממלאכה בחג השבועות. שנקרא בלשון חכמים עצרת. ועשה דשביתה בראש השנה. דהיינו יום תרועה. והנה לפי משכ"ל דלהכי מנה רבינו הגאון ז"ל כאן עשין דשביתה בכל המועדים אע"פ שמנה במנין הלאוין לאו דמלאכה בכל תד. משום דהעשה כוללת תוספת מחול על הקודש דלית בה אזהרת לאו אלא עשה בלבד. א"כ לפי מה שרצו קצת לומר דאפי' להסוברים דתוספת דאורייתא בכל המועדים. מ"מ בחג השבועות ליכא תוספת מדאורייתא. כיון דכתיב בקרא גבי חג השבועות וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש. והרי ביוה"כ דילפינן מיני' עיקר מצות תוספת אמרינן (בפרק בתרא דיומא פ"א ע"א) תלתא בעצם דכתיבי בי'. חד למעוטי תוספת מעונש דמלאכה. וחד למעוטי מלאו דמלאכה. ואידך למעוטי תוספת עינוי מעונש ואזהרה עיי"ש. וא"כ בעצרת דכתיב נמי בעצם. ע"כ למעוטי אפי' מעשה דתוספת אתי. דהא אפי' ביוה"כ אימעיט תוספת מעונש ומאזהרה ולית בי' אלא עשה וא"כ בכולהו מועדין דילפינן להו לתוספת מיוה"כ. לא רבינן להו אלא לעשה בלבד. והשתא מיעוטא דעצם דכתיב בעצרת. לא מיתוקים אלא למעוטי' לגמרי מתוספת אפי' מעשה. ולפ"ז בעצרת לא הי' לו לרבינו הגאון ז"ל למנות אלא הלאו דמלאכה בלבד ולא העשה. וכדרכו ז"ל בכל כיו"ב. איברא דמלבד דלפי מה שביארנו לעיל בלא"ה ניחא מה שמנה העשין דשביתה של המועדים. בלא"ה עיקר הך סברא אין לה מעמד. ולא יתכן כלל לחלק בין עצרת לשאר המועדים לענין תוספת. דהרי בהדי' קאמרינן בברייתא (בפרק בתרא דיומא) שם. אין לי אלא יוה"כ שבתות ויו"ט מנין ת"ל תשבתו שבתכם. הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש עיי"ש. וכן שנינו בספרא (פרשת אמור). ימים טובים מנין ת"ל שבתכם. הא כל שבות שאתה שובת אתה מוסיף לה מחול על הקודש בין מלפניו בין מלאחריו עיי"ש. ומבואר בהדיא דכולהו ימים טובים דין אחד להם לענין תוספות. ואין לומר דמדקאמר בברייתא כל מקום שנאמר בו שבות מוסיפין וכו'. משמע דלא קאי אלא על כל מועד שנאמר בו שבתון. דהכי משמע לי' מדאפקי' קרא להך ריבויא בלישנא דתשבתו שבתכם. ולפ"ז חג השבועות דלא כתיב בי' שבתון לא קאמר תנא שיהי' בו תוספות. דזה ליתא. דא"כ גם ראשון ושביעי של חג המצות דלא כתיב בהו שבתון נימא שאין בהן תוספות. וגם אין טעם כלל לומר דתלי קרא במאי דכתיב שבתון או לא. אטו בלישנא דקרא תליא מילתא. הרי עכ"פ מצות שביתה ממלאכה נוהגת בכל המועדים. וגם כתיבא בהו עשה בכל חד בפ"ט. דאף בהנך דלא כתיב בהו שבתון כתיב בהו מקרא קודש. והיינו הך וכמשכ"ל. וע"כ מאי דקתני כל מקום שנאמר שבות וכו'. לא על לשון שבתון קפיד. אלא כל מקום שנאמר בו הציווי לשבות קאמר. וכדקתני בהדיא בלישנא דברייתא דסיפרא שם. הא כל שבות שאתה שובת אתה מוסיף וכו'. וא"כ ודאי גם עצרת בכלל. ועוד דא"כ לפי מאי דאמרינן (בפ"ב דחגיגה י"ז ע"א) אמר ר"א א"ר אושעי' מנין לעצרת שיש לו תשלומין כל שבעה שנאמר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה עיי"ש. והשתא אף אנן נימא מה חג השבועות אין מוסיפין מחול על הקודש אף חג המצות וחג הסוכות אין להם תוספות וריבויא דקרא דתשבתו שבתכם מיתוקמא בר"ה ושמיני של חג דליכא בהו הך היקישא אלא ודאי אין לחלק בין חג השבועות לשאר רגלים וכולהו איתרבו לתוספות. וכן יש להוכיח מדאמרינן שם אי מדר"א אר"א ה"א מה תשלומין דחה"מ אסור בעשיית מלאכה אף תשלומי עצרת אסור בעשיית מלאכה עיי"ש. ואם איתא הרי אימעיט אפי' תוספות דעצרת מקרא דעצם היום הזה והא דכתיב בחג השבועות וקראתם בעצם היום הזה וגו'. נראה דאדרבה מדלא פריך ביומא שם בעצם היום דכתיב בחג השבועות מאי דריש בי'. ולא משני דאיצטריך למעוטי' לגמרי מתוספות. וכאורחא דתלמודא בכל דוכתי כיו"ב. עכצ"ל דודאי ס"ל דההוא לגופי' איצטריך. ולא מיתוקים כלל לתוספות. והיינו משום דכיון דחג השבועות לא כתיב בי' בתורה שום זמן קבוע כבשאר המועדים. אלא תלוי ביום חמשים לספירה. ומה"ט אמרינן (בפ"ק דר"ה ו' ע"ב) תני רב שמעי' עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה. הא כיצד שניהם מלאים חמשים. שניהם חסרין שבעה. אחד מלא ואחד חסר ששה עיי"ש. דלא כתיב בקרא אלא עד ממחרת השבת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה וגו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש וגו. ובחזקוני שם כתב וז"ל וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש. מה שלא פירש הכתוב באיזה חודש ובכמה בו חג זה. כמו שפי' בשאר מועדים. היינו טעמא אם פירש לך זמנו לא היינו מונים השבעה שבועות. רק היינו סומכים לעשות החג בזמנו וכו' עכ"ל עיי"ש. וזהו שכתבה תורה וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהי' לכם וגו'. כלומר אין לך זמן אחר קבוע כבשאר המועדים. אלא בעצם היום הזה הנזכר למעלה. דהיינו יום החמשים לספירה הוא החג. אע"פ שלפ"ז לא יבוא החג תמיד ביום מיוחד וקבוע ככל שאר המועדים. אלא לפעמים יבוא בחמשה בחודש סיון ופעמים בששה בו ופעמים בשבעה בו. וא"כ הך בעצם היום הזה דעצרת לגופי' איצטריך ולא ניתן לידרש. אבל בעצם היום הזה דכתיב ביום הכפורים. כיון דזמנו קבוע ומפורש בקרא. דכתיב אך בעשור לחודש וגו' לא איצטריך. ומיותר לדרשא. ולהכי דריש לי' למעוטי תוספות מעונש ומאזהרה במלאכה ובעינוי. וא"כ אדרבה מזה יש להוכיח שאין לחלק בין עצרת לשאר המועדים לענין תוספות. וזה פשוט וברור ואין להאריך בזה. ועי' מש"כ עוד בזה (לקמן לאוין ק"ס) עייש"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.