12,989
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
{{גופן|3|וילנה|'''ועל'''}} לשון הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל השני שכתב שאין חיוב מיתה אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר אבל שאר המעשרות אין בהם עון מיתה אלא לאו וכתב הראב"ד ז"ל סברא היא זו והיא יפה בעיני ע"כ ומעכ"ת תקן את דברי ההשגה ואת דברי עצמו לא תקן והעלה דברי הרב ז"ל דלא כהלכתא ואני אפרש שיהיו דברי הרב ז"ל קיימים והן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני הא דאמרינן בפרק יש מותרות {{ממ|[[בבלי/יבמות/פו/א|יבמות פו.]]}} ורבנן מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל ומייתי כדתניא רבי יוסי אומר יכול לא יהיה חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו תרומה גדולה ולא מעשר ראשון ולא מעשר שני אפי' מעשר עני וכו' ומסיק אי מהתם הו"א ללאו אבל מיתה לא קמ"ל לכאורה משמע מריהטא דהאי סוגיא דאפילו מעשר עני אית ביה מיתה מהאי קרא דכי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה ואתקוש תרומה למעשרות וכן ראיתי למהר"י קארו ז"ל בבית יוסף שהקשה קושיא זו על דברי הרב ז"ל מיהו לפי זה קשה חדא מה שהקשו התוס' דאי אתקש מעשר לתרומה ניליף נמי איסור זרות מהתם דהא אין הקש למחצה וכר' מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ומה שתרצו התוס' בזה דהא לא מצי לאקושי לגמרי לאסור אף ללויים כמו תרומה אינו נראה דשפיר אמרינן מה תרומה אינה מותרת אלא למי שראויה לו אף מעשר אינו מותר אלא למי שראוי להם דאינהו לא הוו זרים לגבה ועוד קשה מאי פריך ורבנן האי אשר ירימו לה' תרומה מאי עביד ליה לימא דאצטריך להא דתניא בספרי {{ממ|[[ספרי/במדבר/קורח/קיט|פרשת קורח אות קיט]]}} קראו המקום תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר ועוד הא דמשני אי {{עוגן|כו.|}}<!--דף כה דולג במספור העמודים המקורי בדפו"ר-->מהתם הו"א ללאו וכיון דאתקש קרא במיתה למאי איצטריך קרא דלא תוכל וכמו שהקשו בתוס' ומה שתרצו בזה דלא הוה קים לן מיתה לא נהירא דהא ודאי אתקש לתרומה לגמרי ומה שתרצו עוד משום מעשר עני הא גופיה דקרא במעשר שני מיירי ומבשעריך הוא דנפ"ל מעשר עני א"כ גבי מעשר שני למאי איצטריך הא אתקש לתרומה ועוד דבאלו הן הלוקין אמרינן אמר רב אכל טבל טבול של מעשר עני לוקה כמאן כי האי תנא אמר רבי יוסי יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר וכו' ונימא נמי שהוא במיתה דהא מסקינן הכא חיוב מיתה נמי מהיקשא דאי מדרבי יוסי הו"א ללאו גרידא קמ"ל ומדקאמר לוקה משמע שאין בו מיתה דהכי דייקינן בסנהדרין אמר רב זר שאכל את התרומה לוקה ואמרי ליה רב כהנא ורב אשי לרב ונימא מר במיתה אלמא לוקה לא משמע אלא מלקות גרידא לכך אנו צריכין לפרש דהך דרשא דמייתי הכא מה תרומה טובלת היא גופא דרשא דספרי שמעשר ראשון חייבים עליו כתרומה עד שלא הורם ממנו תרומתו דאע"ג דתרומה גדולה אית לן דטביל היינו כדדרשינן בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פג/א|פג.]]}} ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידים ליתרם הכתוב מדבר ומינה נפ"ל דכל שעתיד ליתרם אע"פ שעדיין לא נתרם יש בו עוון מיתה כאלו כבר נתרם אבל מעשר ראשון כיון דאיהו גופיה מותר לזרים אע"פ שיש בו תרומת מעשר שבעוון מיתה הוא היינו לאחר שהופרש המעשר דאז חל חיוב התרומה וקרינן ביה אשר ירימו בעתידין ליתרם אבל השתא אכתי לא חל חיובו וכן נראה מדברי רש"י ז"ל בפרק אלו הן הלוקין {{ממ|[[רש"י/מכות/יז/א|מכות יז.]] ד"ה אפרושי מפריש}} שכתב גבי עם הארץ נהי דמעשר ראשון לא מפריש דסבר אי מפרישנא ליה בעי לאפרושי תרומת מעשר מיניה שהוא במיתה משמע דלא קים ליה לעם הארץ דאיכא עוון מיתה אלא אחר שהופרש המעשר דאז חל חיובו ויש ראיה מהירושלמי בפ"ק דדמאי {{ממ|צ"ל: [[ירושלמי/פאה/ח/ב|פאה פ"ח ה"ב]]}} דאמרינן התם כשם שלא נחשדו ישראל על התרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר והיינו טעמא דכיון שהופרש כבר המעשר חל חיוב תרומת מעשר ואיכא עון מיתה דהו"ל עתידים ליתרם להכי אתא קרא לומר מה תרומה טובל כלומר אחר שהופרש המעשר אף מעשר ראשון עד שלא הופרש טובל משום תרומת מעשר שבו והשתא הקשו לא הוי אלא במעשר ראשון גופיה מאחר הפרשה לקודם הפרשה שכשם שאחר הפרשה יש עוון מיתה אף קודם הפרשה יש בו עוון מיתה והיינו דרשא דספרי {{ממ|הנ"ל}} קראו המקום תרומה עד שיפריש ממנו תרומות ומעשרות והשתא ליכא למפרך נילף נמי איסור זרות מההיא הקישא דהא לא אתקש מעשר ראשון לתרומה אלא מעשר שלא הורם הוקש למעשר שהורם דהכי משמע קרא כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו בעתידין ליתרם הרי הוא כתרומה לענין טבל עד שלא נטלה תרומתו אבל מעשר ראשון לא אתקש כלל והא דמסיק ואי מהתם הו"א ללאו דלא תימא ותיפוק לי משום מעשר ראשון גופיה וכדרבי יוסי דאמר אין לי אלא וכו' להכי קאמר אי מהתם וכו' כך נראה פירוש השמועה כפי שיטתו של הרב וכן נר' שיטת רש"י וכמו שכתבתי לעיל ומה שכתבו התוס' שבמעשרות יש בהם עון מיתה על פי הירושלמי כתבו זה ומיהו תלמודא דידן פליג אגמ' דבני מערבא וכדמוכחא סוגיא דמכ' דלא אמר רב אלא לוקה. | {{גופן|3|וילנה|'''ועל'''}} לשון הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל השני שכתב שאין חיוב מיתה אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר אבל שאר המעשרות אין בהם עון מיתה אלא לאו וכתב הראב"ד ז"ל סברא היא זו והיא יפה בעיני ע"כ ומעכ"ת תקן את דברי ההשגה ואת דברי עצמו לא תקן והעלה דברי הרב ז"ל דלא כהלכתא ואני אפרש שיהיו דברי הרב ז"ל קיימים והן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני הא דאמרינן בפרק יש מותרות {{ממ|[[בבלי/יבמות/פו/א|יבמות פו.]]}} ורבנן מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל ומייתי כדתניא רבי יוסי אומר יכול לא יהיה חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו תרומה גדולה ולא מעשר ראשון ולא מעשר שני אפי' מעשר עני וכו' ומסיק אי מהתם הו"א ללאו אבל מיתה לא קמ"ל לכאורה משמע מריהטא דהאי סוגיא דאפילו מעשר עני אית ביה מיתה מהאי קרא דכי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה ואתקוש תרומה למעשרות וכן ראיתי למהר"י קארו ז"ל בבית יוסף שהקשה קושיא זו על דברי הרב ז"ל מיהו לפי זה קשה חדא מה שהקשו התוס' דאי אתקש מעשר לתרומה ניליף נמי איסור זרות מהתם דהא אין הקש למחצה וכר' מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ומה שתרצו התוס' בזה דהא לא מצי לאקושי לגמרי לאסור אף ללויים כמו תרומה אינו נראה דשפיר אמרינן מה תרומה אינה מותרת אלא למי שראויה לו אף מעשר אינו מותר אלא למי שראוי להם דאינהו לא הוו זרים לגבה ועוד קשה מאי פריך ורבנן האי אשר ירימו לה' תרומה מאי עביד ליה לימא דאצטריך להא דתניא בספרי {{ממ|[[ספרי/במדבר/קורח/קיט|פרשת קורח אות קיט]]}} קראו המקום תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר ועוד הא דמשני אי {{עוגן|כו.|}}<!--דף כה דולג במספור העמודים המקורי בדפו"ר-->מהתם הו"א ללאו וכיון דאתקש קרא במיתה למאי איצטריך קרא דלא תוכל וכמו שהקשו בתוס' ומה שתרצו בזה דלא הוה קים לן מיתה לא נהירא דהא ודאי אתקש לתרומה לגמרי ומה שתרצו עוד משום מעשר עני הא גופיה דקרא במעשר שני מיירי ומבשעריך הוא דנפ"ל מעשר עני א"כ גבי מעשר שני למאי איצטריך הא אתקש לתרומה ועוד דבאלו הן הלוקין אמרינן אמר רב אכל טבל טבול של מעשר עני לוקה כמאן כי האי תנא אמר רבי יוסי יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר וכו' ונימא נמי שהוא במיתה דהא מסקינן הכא חיוב מיתה נמי מהיקשא דאי מדרבי יוסי הו"א ללאו גרידא קמ"ל ומדקאמר לוקה משמע שאין בו מיתה דהכי דייקינן בסנהדרין אמר רב זר שאכל את התרומה לוקה ואמרי ליה רב כהנא ורב אשי לרב ונימא מר במיתה אלמא לוקה לא משמע אלא מלקות גרידא לכך אנו צריכין לפרש דהך דרשא דמייתי הכא מה תרומה טובלת היא גופא דרשא דספרי שמעשר ראשון חייבים עליו כתרומה עד שלא הורם ממנו תרומתו דאע"ג דתרומה גדולה אית לן דטביל היינו כדדרשינן בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פג/א|פג.]]}} ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידים ליתרם הכתוב מדבר ומינה נפ"ל דכל שעתיד ליתרם אע"פ שעדיין לא נתרם יש בו עוון מיתה כאלו כבר נתרם אבל מעשר ראשון כיון דאיהו גופיה מותר לזרים אע"פ שיש בו תרומת מעשר שבעוון מיתה הוא היינו לאחר שהופרש המעשר דאז חל חיוב התרומה וקרינן ביה אשר ירימו בעתידין ליתרם אבל השתא אכתי לא חל חיובו וכן נראה מדברי רש"י ז"ל בפרק אלו הן הלוקין {{ממ|[[רש"י/מכות/יז/א|מכות יז.]] ד"ה אפרושי מפריש}} שכתב גבי עם הארץ נהי דמעשר ראשון לא מפריש דסבר אי מפרישנא ליה בעי לאפרושי תרומת מעשר מיניה שהוא במיתה משמע דלא קים ליה לעם הארץ דאיכא עוון מיתה אלא אחר שהופרש המעשר דאז חל חיובו ויש ראיה מהירושלמי בפ"ק דדמאי {{ממ|צ"ל: [[ירושלמי/פאה/ח/ב|פאה פ"ח ה"ב]]}} דאמרינן התם כשם שלא נחשדו ישראל על התרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר והיינו טעמא דכיון שהופרש כבר המעשר חל חיוב תרומת מעשר ואיכא עון מיתה דהו"ל עתידים ליתרם להכי אתא קרא לומר מה תרומה טובל כלומר אחר שהופרש המעשר אף מעשר ראשון עד שלא הופרש טובל משום תרומת מעשר שבו והשתא הקשו לא הוי אלא במעשר ראשון גופיה מאחר הפרשה לקודם הפרשה שכשם שאחר הפרשה יש עוון מיתה אף קודם הפרשה יש בו עוון מיתה והיינו דרשא דספרי {{ממ|הנ"ל}} קראו המקום תרומה עד שיפריש ממנו תרומות ומעשרות והשתא ליכא למפרך נילף נמי איסור זרות מההיא הקישא דהא לא אתקש מעשר ראשון לתרומה אלא מעשר שלא הורם הוקש למעשר שהורם דהכי משמע קרא כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו בעתידין ליתרם הרי הוא כתרומה לענין טבל עד שלא נטלה תרומתו אבל מעשר ראשון לא אתקש כלל והא דמסיק ואי מהתם הו"א ללאו דלא תימא ותיפוק לי משום מעשר ראשון גופיה וכדרבי יוסי דאמר אין לי אלא וכו' להכי קאמר אי מהתם וכו' כך נראה פירוש השמועה כפי שיטתו של הרב וכן נר' שיטת רש"י וכמו שכתבתי לעיל ומה שכתבו התוס' שבמעשרות יש בהם עון מיתה על פי הירושלמי כתבו זה ומיהו תלמודא דידן פליג אגמ' דבני מערבא וכדמוכחא סוגיא דמכ' דלא אמר רב אלא לוקה. | ||
עוד יש ראיה שבמעשרות אין בהם מיתה מדמפקינן באלו הן הנשרפין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פג/א|סנהדרין פג.]]}} טבל שבמיתה מג"ש דחילול חילול מתרומה כלומר תרומה שאכלה בטומאה ופרכינן ונילף כרת מג"ש דחילול חילול מנותר ומשני מסתברא מתרומה אית לן למילף שכן תרומה פי' ששניהם נקראים תרומה אלמא לא ילפינן בההוא ג"ש אלא טבול לתרומה ולתרומת מעשר אבל לא למעשרות שאין עליהם שם תרומה כלל{{הערה|עי' מש"כ לדחות ראיה זו בספר [[ידי אליהו | עוד יש ראיה שבמעשרות אין בהם מיתה מדמפקינן באלו הן הנשרפין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פג/א|סנהדרין פג.]]}} טבל שבמיתה מג"ש דחילול חילול מתרומה כלומר תרומה שאכלה בטומאה ופרכינן ונילף כרת מג"ש דחילול חילול מנותר ומשני מסתברא מתרומה אית לן למילף שכן תרומה פי' ששניהם נקראים תרומה אלמא לא ילפינן בההוא ג"ש אלא טבול לתרומה ולתרומת מעשר אבל לא למעשרות שאין עליהם שם תרומה כלל{{הערה|עי' מש"כ לדחות ראיה זו בספר [[ידי אליהו/תיקון ק|ידי אליהו למהר"א גליפפא תיקון ק']] (ד"ה ואחר התאבק).}}. עוד יש להביא ראיה{{הערה|עי' מש"כ לבאר ולחזק ראיה זו בספר [[ידי אליהו/תיקון ק|ידי אליהו למהר"א גליפפא תיקון ק']] (ד"ה עוד הביא).}} מדבעי רבא בפרק התודה {{ממ|[[בבלי/מנחות/עז/ב|מנחות עז:]]}} תרומת לחמי תודה חייבים עליה מיתה וחומש או לא כיון דאיתקש לתרומת מעשר כתרומת מעשר דמי או דילמא בו וחמשיתו מיעט רחמנא וסלקא בתיקו פי' מדכתיב בתרומת מעשר ומתו בו משמע בו ולא באחר וחמשיתו ולא באחר א"כ מינה דרשינן שלא יהא מיתה במעשרות מדכתיב בתרומת מעשר בו ולא באחר בטבל אחר והראב"ד ז"ל הסכים בדבר וכתב סברא היא זו והיא יפה בעיני דכתיב בהני קראי קדש כלומר בהך קרא דמיניה דרשינן מיתה בעתיד ליתרם כתיב ולא יחללו את קדשי וכו' והא לא משמע אלא תרומה ותרומת מעשר: | ||
זהו מה שנראה לי לישא וליתן בדבריהם אלו במיעוט דעתי הקצרה נאום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה: | זהו מה שנראה לי לישא וליתן בדבריהם אלו במיעוט דעתי הקצרה נאום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה: | ||