13,142
עריכות
←עין הרע בהבטה על קמת חבירו: נא לבדוק אם יפה הגהתי
(עין הרע בהבטה על קמת חבירו) |
(←עין הרע בהבטה על קמת חבירו: נא לבדוק אם יפה הגהתי) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
אחת מהראיות לנידון זה היא מהמשך דברי המשנה: וכן בגינה, מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו. ובגמרא מבואר שאין הכוונה דוקא במקום שנהגו כן, אלא שבסתמא גינה הרי היא כמקום שנהגו לגדור ומחייבים את השכנים לבנות ביניהם כותל. ומכאן מוכיחה הגמרא ש'היזק ראיה שמיה היזק', שאם לא כן מדוע יחייבו את בעלי הגינות לבנות כותל ביניהם בלי שהתרצו לכך מתחילה. | אחת מהראיות לנידון זה היא מהמשך דברי המשנה: וכן בגינה, מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו. ובגמרא מבואר שאין הכוונה דוקא במקום שנהגו כן, אלא שבסתמא גינה הרי היא כמקום שנהגו לגדור ומחייבים את השכנים לבנות ביניהם כותל. ומכאן מוכיחה הגמרא ש'היזק ראיה שמיה היזק', שאם לא כן מדוע יחייבו את בעלי הגינות לבנות כותל ביניהם בלי שהתרצו לכך מתחילה. | ||
ודוחה הגמרא: גינה שאני כדרבי אבא, דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה. ופירש רש"י: שלא יזיקנו בעין רעה. כך גם מובא בגמרא במסכת בבא מציעא {{ממ|קז.}}: אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן, רבין אחי, לא תזבין ארעא דסמיכא למתא [- לא תקנה שדה הסמוכה לעיר שעין בני האדם שולטת בה תמיד], דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה [- שלא יפסידנה | ודוחה הגמרא: גינה שאני כדרבי אבא, דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה. ופירש רש"י: שלא יזיקנו בעין רעה. כך גם מובא בגמרא במסכת בבא מציעא {{ממ|קז.}}: אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן, רבין אחי, לא תזבין ארעא דסמיכא למתא [- לא תקנה שדה הסמוכה לעיר שעין בני האדם שולטת בה תמיד], דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה [- שלא יפסידנה בעין הרע. רש"י]. | ||
על דין זה המובא כציווי ופסק הלכה, אסור לאדם וכו', העיר רבי שלמה גאנצפריד בספר פני שלמה: וצע"ק על שהשמיטו הפוסקים דין זה, עכ"ל. ואמנם אף שהרמב"ם השמיטו, הרי שגם הטור וגם השו"ע כבר הזכירוהו {{ממ|חו"מ סימן שעח ס"ה}} וז"ל הש"ע: אפילו בראייתו אם יש בו היזק לחבירו אסור להסתכל בו, לפיכך אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה, ע"כ. | על דין זה המובא כציווי ופסק הלכה, אסור לאדם וכו', העיר רבי שלמה גאנצפריד בספר פני שלמה: וצע"ק על שהשמיטו הפוסקים דין זה, עכ"ל. ואמנם אף שהרמב"ם השמיטו, הרי שגם הטור וגם השו"ע כבר הזכירוהו {{ממ|חו"מ סימן שעח ס"ה}} וז"ל הש"ע: אפילו בראייתו אם יש בו היזק לחבירו אסור להסתכל בו, לפיכך אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה, ע"כ. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
תמיהת המגיד משנה אותה הוא מביא בשם חכמי לוניל אכן זועקת כנגד דברי הרמב"ם, וכך לשונם בקושייתם כפי המובא בשו"ת פאר הדור {{ממ|סימן מ}}: שאלה, בספר קנין כתוב שבין גינה לגינה סגי בעשרה טפחים, ובתחילת בבא בתרא משמע שפשיטא לן דהיזק ראיה שמיה היזק בגינה יותר מבחצר, ואם כן אמאי לא צריך ארבע אמות. יורינו רבינו וגאונינו, כי צמאים אנחנו לתשובתו כאיל תערוג על אפיקי מים. | תמיהת המגיד משנה אותה הוא מביא בשם חכמי לוניל אכן זועקת כנגד דברי הרמב"ם, וכך לשונם בקושייתם כפי המובא בשו"ת פאר הדור {{ממ|סימן מ}}: שאלה, בספר קנין כתוב שבין גינה לגינה סגי בעשרה טפחים, ובתחילת בבא בתרא משמע שפשיטא לן דהיזק ראיה שמיה היזק בגינה יותר מבחצר, ואם כן אמאי לא צריך ארבע אמות. יורינו רבינו וגאונינו, כי צמאים אנחנו לתשובתו כאיל תערוג על אפיקי מים. | ||
וכך משיב הרמב"ם לשואליו: שאלה זו לא היה ראוי לאנשים גדולים כמותכם לשאול אותה. וכי לא שני לכו בין היזק ראיה שהוא היזק גדול ודאי שיראה אדם חבירו שהוא עומד ויושב ועושה צרכיו, ובין היזק ראיה שיראה קמת חבירו משום עינא בישא שאלו דברי חסידות הן שלא יהיה | וכך משיב הרמב"ם לשואליו: שאלה זו לא היה ראוי לאנשים גדולים כמותכם לשאול אותה. וכי לא שני לכו בין היזק ראיה שהוא היזק גדול ודאי שיראה אדם חבירו שהוא עומד ויושב ועושה צרכיו, ובין היזק ראיה שיראה קמת חבירו משום עינא בישא שאלו דברי חסידות הן שלא יהיה אדם עויין בעין רעה את חבירו. ועל עיקר קושייתם מיישוב הגמרא 'גינה שאני' כותב הרמב"ם: ואותו השינוי שינויא בעלמא הוא ואינו אליבא דהלכתא, אלא עיקר היזק ראיה בחצר הוא במקום שבני אדם דרים, אבל בגנות אינו צריך ארבע אמות לפי שאין דרכם של בני אדם לדור בגינות אלא במחיצת עשרה טפחים סגי כי היכי שיתפס כגנב, עכ"ל. | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
הקה"י מוסיף שאין להשוות דין זה לדין היזק ראיה, ש"אינו ענין כלל לנידון דידן, דהתם ליכא שום היזק והפסד ממון רק צער ומניעת השתמשות בדברים שבצנעה, ואינו שייך כלל לנידון דידן שהוא כשהיה הפסד ממש על ידי העין רעה שהכניס בהבטתו". | הקה"י מוסיף שאין להשוות דין זה לדין היזק ראיה, ש"אינו ענין כלל לנידון דידן, דהתם ליכא שום היזק והפסד ממון רק צער ומניעת השתמשות בדברים שבצנעה, ואינו שייך כלל לנידון דידן שהוא כשהיה הפסד ממש על ידי העין רעה שהכניס בהבטתו". | ||
הבנה זו | הבנה זו לפיה היזק שבא על ידי עין הרע הוא יותר 'היזק והפסד ממון' מאשר 'היזק ראיה', היא היפך דעת הרמב"ם המחלק בין 'היזק גדול ודאי' ובין 'דברי חסידות שלא יהיה אדם עויין בעין רעה את חבירו'. אכן כך מבואר מדברי שאר ראשונים, ראה תוספות {{ממ|ד"ה גינה}} שהקשו לדעת הסובר שהיזק ראיה שמיה היזק, למה הוצרך התנא להשמיענו 'וכן בגינה' הלא אם בחצר היזק ראיה שמיה היזק כל שכן בגינה. ומוכח שהיזק ראיה בגינה גדול יותר מהיזק ראיה בחצר. וזה לשון הר"י מיגאש {{ממ|מכת"י}} אסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקומתה, דחיישינן משום עינא בישא דהוה ליה היזק ממון, אבל היזק ראיה בלא היזק ממון לא, ע"כ. הרי שהיזק ראיה בחצר הוא 'היזק ראיה בלא היזק ממון' ואילו היזק ראיה בגינה הוא 'היזק ראיה דהוה ליה היזק ממון'. | ||